פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5346/12
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. טארק עבאסי
2. באסל עבאסי
בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב 1 לפי סעיף 62 לחוק
סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
כ"ב בתמוז התשע"ב
(12.7.2012)
בשם המבקשת:
עו"ד יעל שרף
בשם המשיב 1:
עו"ד מוסטפא יחיא
החלטה
1.
נגד המשיבים הוגש כתב אישום שבו מיוחסות להם עבירות הצתה, ייצור ונשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה, השתתפות בהתפרעות והפרת הוראה חוקית. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, חברו המשיבים עם שישה אחרים שהכינו מבעוד מועד בקבוקי תבערה וזיקוקים. בהמשך, התמקמו המעורבים על גג בניין גבוה בשכונת סילוואן, והחלו לירות את הזיקוקים וליידות את בקבוקי התעבורה לעבר "בית יהונתן" הממוקם בלב השכונה, במשך 10 דקות. באותה עת שהו בבית משפחות רבות, לרבות ילדים קטנים. בקבוקי התבערה והזיקוקים פגעו במבנה וגרמו לנזק רב. במועד ביצוע המעשים המיוחסים להם, היו המשיבים אמורים לשהות במעצר בית מלא במסגרת חלופת מעצר שאליה שוחררו בהליך אחר.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' מרזל ) נעתר לבקשה ביחס למשיב 1 ביום 29.8.2011. המשיב 2 הסכים למעצרו עד תום ההליכים. משלא הסתיים משפטם של המשיבים תוך תשעה חודשים, הוגשה בקשה להארכת מעצרם ב-90 ימים נוספים. משיב 2 נתן את הסכמתו להארכת המעצר המבוקשת. בית משפט זה (השופט נ' סולברג ) נעתר לבקשת המדינה והורה על הארכת מעצרו של המשיב 1 (בש"פ 2618/12 מדינת ישראל נ' עבאסי (לא פורסם, 5.4.2012)).
3.
הארכת המעצר הראשונה הסתיימה ומשפטם של המשיבים טרם הסתיים. המדינה מבקשת אפוא להאריך את מעצרם בתשעים ימים נוספים. ביום 9.7.2012, הוריתי על הארכת מעצר המשיב 2 בהסכמתו. המדינה טוענת כי אין מנוס אלא להאריך את מעצרו של המשיב 1 על רקע המסוכנות הברורה הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו. עוד נטען כי המשיב 1 לא הציע כל חלופה למעצרו, וממילא העבירות המיוחסות לו בוצעו לכאורה תוך הפרת תנאי שחרור בתיק אחר – כך שיקשה ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופה. עוד נטען כי בחלק מתקופת מעצרו, היה המשיב 1 אסיר בשל הרשעתו בתיק אחר בגין השלכת אבנים לעבר כלי רכב של כוחות הבטחון. המדינה מעדכנת כי במהלך תקופת הארכת המעצר הראשונה, חלה התקדמות משמעותית בהליך העיקרי והוא קבוע לסיום פרשת התביעה ולשמיעת פרשת ההגנה ביום 13.9.2012.
ב"כ המשיב 1 מתנגד לבקשה. לדבריו, מרשו נתון במעצר כבר שנה תמימה, ולהשקפתו לא ניתן יהיה לסיים את פרשת ההגנה במועד הקרוב שנקבע (13.9.2012). בנסיבות אלה סבור הוא כי יש לשחרר את שולחו לחלופת מעצר.
4.
בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרשים אנו לאזן – כידוע – בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס בדבר שלום הציבור ובטחונו וניהול תקין של ההליך (ראו למשל: בש"פ 1150/12
מדינת ישראל נ' דוידוב (לא פורסם, 14.2.2012); בש"פ 1099/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 15.2.2012)). ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם השוהה במעצר, כך נעה המטוטלת באיזון לכיוון זכותו של הנאשם לחירות וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה נהנה הנאשם בטרם הורשע (ראו: בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (לא פורסם, 20.9.2010)). בין השיקולים שאותם יש להביא בחשבון בבחינה כאמור, ניתן למנות את עוצמת הסכנה הנשקפת מהנאשם נוכח העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ופרק הזמן הצפוי לשם השלמתו (בש"פ 1115/12
מדינת ישראל נ' מרזוק (לא פורסם, 9.2.2012); בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010)).
5.
לאחר שבחנתי את הבקשה ונימוקיה, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב 1 כמבוקש. המסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים למשיב 1 היא ברורה, כפי שציין חברי השופט נ' סולברג בהחלטתו בהארכת המעצר הראשונה. בתקופת הארכת המעצר הראשונה חלה התקדמות משמעותית בתיק העיקרי, ופרשת התביעה עתידה להסתיים במועד קרוב. בצד האמור, לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בנקודת הזמן הנוכחית. כפי שציין בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' מרזל ) בהחלטתו מיום 29.8.2011, חלופת המעצר היחידה שהוצעה (מעצר בית בביתו של המשיב) נשללה על-ידי שירות המבחן, וממילא נקבע כי לא ניתן לתת במשיב את האמון הנדרש לצורך שחרור בחלופה, נוכח העובדה שאת המעשים נושא כתב האישום ביצע לכאורה עת היה משוחרר בתנאים.
מעצרו של המשיב יוארך אפוא בתשעים ימים נוספים החל מיום 13.7.2012, או עד למתן פסק דין בת.פ. 24652-07-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"ג בתמוז התשע"ב (13.7.2012).
ש ו פ ט