בש"פ 1099/12 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 החל מיום 23.2.2012.

1.

לבית המשפט לנוער בבאר שבע הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, העלבת עובד ציבור, איומים ושיבוש הליכי משפט. על פי הנטען בכתב האישום המשיב קילל ודחף שוטרים ששאלו למעשיו, עת ביצעו סיור ביישוב שבו מתגורר המשיב. עוד נטען כי המשיב המשיך להתפרע ולאיים על השוטרים גם לאחר שנעצר, וגם לאחר שהובא לתחנת המשטרה. בהמשך נטען כי בבית המעצר הטיח המשיב בראשו בקיר על מנת ליצור מצג שווא שלפיו השוטרים היו אלה שגרמו לו לחבלות.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. הצדדים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה, ובית המשפט (כב' השופט ד' בן טולילה ) דחה את טענותיו של המשיב לכרסום בראיות והורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בפיקוח אימו וגיסו. בית המשפט (כב' השופטת ש' חביב) חקר את האם בלבד (משום שהגיס לא התייצב לדיון) והורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים בבית אימו. בהחלטתו קבע בית המשפט כי על אף עברו הפלילי וסירובו לחלופת מעצר מוסדית או טיפולית, יש לשחרר המשיב לחלופת מעצר. זאת, על רקע "בעייתיות בחומר הראיות", ונוכח העובדה שהמשיב שהה בעבר במעצר בית אצל אימו ולא הפר את תנאיו. כשבועיים לאחר ההחלטה לשחררו לחלופת מעצר התייצב המשיב בתחנת משטרת עיירות והצהיר כי אינו מעוניין לשהות עוד בתנאי מעצר הבית. בעקבות בקשה לעיון חוזר שהגישה המדינה, בית המשפט (כב' השופטת ש' חביב ) הורה על מעצרו של המשיב ועל הכנת תסקיר משלים בעניינו. מהתסקיר המשלים עולה כי המשיב מסרב למעצר בית או לחלופה מוסדית, ומעדיף להישאר במעצר על פני שתי חלופות אלה. בית המשפט הורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים, וקבע דיון מעקב בנדון ליום 5.2.2012, ולאחר מכן ליום 1.4.2012. שמיעת הראיות בתיק העיקרי טרם החלה, בין היתר בשל תקלה בהבאתו של המשיב לדיון ביום 17.1.2012 אך התיק נקבע להוכחות, לסיום פרשות התביעה וההגנה ליום 23.2.2012.

3.

משחלפו שישה חודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה בקשה זו להארכת מעצרו בארבעים וחמישה ימים. לטענת המדינה, הואיל והמשיב מסרב להשתחרר לחלופת המעצר שעליה הוחלט או לחלופת מעצר מוסדית, אין מנוס מהשארתו במעצר. לשיטתה, ככל שתוצע על-ידי האחרון חלופה הולמת אחרת ניתן להורות על שחרורו. יחד עם זאת, המדינה מתנגדת לחלופת המעצר שהציע סנגורו של המשיב בדיון שנערך לפניי, של מעצר בית לילי, כדי לאפשר לו לצאת לעבוד במהלך היום. זאת, על רקע עברו הפלילי של המשיב, העובדה כי לא שיתף פעולה עם שירות המבחן ומפני שאת העבירות בעניינו ביצע על פי הנטען, בזמן שהיה נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה.

4.

בא כוח המשיב עומד על כך ששולחו כבר שוחרר למעצר בית מלא, ומיוזמתו העדיף לשוב למעצר וזאת מפני שחשש להפר את תנאי השחרור ומפני שהתנאים הכלכליים השוררים בבית אימו, המתגוררת בצריף פח, קשים מנשוא. עוד טוען המשיב כי התמשכות ההלכים בעניינו איננה נובעת מהתנהלותו, אלא מטעות בזימונו שנעשתה על-ידי המדינה. לטענתו הוא

שוהה במעצר כבר למעלה מששה חודשים ויש חשש כי אם לא ישוחרר, תקופת המעצר שבה הוא שוהה תעלה על התקופה שתיגזר עליו אפילו יורשע בעבירות המיוחסות לו. לשיטתו של בא כוח המשיב, אין לצפות כי בדיון הקבוע בעניינו ליום 23.2.2012 יבואו ההליכים לכדי סיום, ולכן הוא שב ומציע כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בדמות מעצר בית לילי.

הכרעה

5.

בבחינת בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית, נדרש בית המשפט לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות, לבין האינטרס בהבטחת שלום הציבור ובטחונו. ככל שמתארכים ההליכים בעניינו של נאשם, ומתארכת שהותו במעצר, נעה נקודת האיזון כך שגובר משקלה של זכות הנאשם לחירות ונגרע משקלו של האינטרס בהבטחת שלום הציבור ובטחונו ( בש"פ 3376/10

מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 10 ( לא פורסם, 11.5.2010) ; בש"פ 6435/07 מדינת ישראל נ' ברמי , פסקה 7 (לא פורסם, 31.7.2007); בש"פ 6533/07 מדינת ישראל נ' דגן , פסקה 7 (לא פורסם, 15.8.07)). הוראות החוק שנוספו בתיקון 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ), נועדו להבטיח כי בהארכת מעצרו של קטין שטרם הורשע, בחינה זו תעשה בכובד ראש והקפדה יתרה ודקדקנית על קצב התנהלות ההליך ( בש"פ 6666/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 7 (לא פורסם, 20.9.2010 )). לגבי קטינים נקבע בחוק כי המעצר הינו האמצעי האחרון שיש לנקוט בו (ראו סעיף 10א לחוק הנוער) והסיבה לכך טמונה בידיעה שכאשר מדובר בנאשם קטין, הנזק הכרוך בכל יום שבו הוא מוחזק במעצר עולה על זה הנגרם לבגיר. זהו הרציונאל העומד בבסיס ההוראה כי התקופה שניתן להחזיק נאשם קטין ללא הארכת מעצרו תעמוד על 6 חודשים לעומת 9 חודשים אצל נאשם בגיר (ראה סעיף 10יב לחוק הנוער), וכן כי תקופת ההארכה המירבית תעמוד על 45 ימים לעומת 90 ימים במקרה של נאשם בגיר (ראה סעיף 10יג לחוק הנוער). עובדה זו היא גם המסיטה את נקודת האיזון בעניינו של קטין אל עבר העדפה של חלופת מעצר, ככל שיש בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו (בש"פ 6615/10 מדינת ישראל נ' פלוני פסקה 5 (לא פורסם, 15.9.2010); בש"פ 264/12

פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (לא פורסם, 25.1.2012); בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 5 ( לא פורסם , 13.9.2010 )). בהקשר זה אף נקבע כי בעניינם של קטינים זזה נקודת האיזון בין האינטרסים השונים בקצב מהיר יותר מאשר בעניינם של בגירים (בש"פ 3376/10

מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 10 (לא פורסם, 11.5.2010)).

6.

בחנתי את בקשת המדינה ושמעתי את טענות הצדדים. כאמור, מיוחסות למשיב עבירות לא קלות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, איומים, שיבוש מהלכי משפט והעלבת עובד ציבור. כמו כן, המשיב הוא בעל עבר פלילי שנשא כבר בשמונה חודשי מאסר בפועל, וביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו כחצי שנה לאחר ששוחרר מבית הסוהר, בעוד תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. המסוכנות הנשקפת מהמשיב אינה מבוטלת, ולפיכך שחרורו בערובה צריך שיותנה בתנאים שיקהו את המסוכנות. על רקע גילו הצעיר של המשיב והעובדה שלא הפר תנאי מעצר בעבר, הורה בית המשפט לנוער לשחררו למעצר בית ובדין כך. עם זאת, היות שהמשיב אינו מעוניין לשהות בחלופה שאושרה, ואינו מציע חלופה הולמת אחרת, הרי כל עוד הוא עומד בסירובו לשהות בחלופת המעצר בבית אמו, אין מנוס בנקודת הזמן הנוכחית מהארכת המעצר; אולם זאת בסייגים שלהלן. המשיב נמצא כבר כשישה חודשים במעצר ומשפטו טרם הסתיים. כמו-כן, יש לזכור כי היה זה המשיב שביקש לשוב למעצר, מבלי שהפר את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו, דבר היכול להעיד על נכונותו לשתף פעולה ולקבל על עצמו אחריות. במצב דברים זה, אני סבור כי יש מקום לבחון אפשרות ליציאה לעבודה בגדר חלופת המעצר.

אשר על כן, דיון המעקב שנקבע על-ידי בית המשפט לנוער ליום 1.4.2012 (כך לפי מערכת "נט-המשפט"), בשאלת המשך מעצרו של המשיב, יוקדם ויתקיים לפי יומנו של בית המשפט לנוער, לא יאוחר מסוף חודש פברואר. במסגרת ישיבה זו, יוכל המשיב להציע חלופות נוספות, לרבות חלופה שתאפשר לו לצאת לעבודה בפיקוח של קרוב משפחה בגיר שמתאים לשמש כמפקח (בגדר חלופה זו ישהה המשיב בשעות הערב והלילה במעצר בית בבית אמו). בית המשפט המחוזי לנוער ייתן דעתו לחלופה המוצעת בשים לב למשך הזמן הניכר שבו שוהה המשיב במעצר, ויפעל כחכמתו. בצד האמור, הנחתי היא

כי הצדדים ובית המשפט לנוער יעשו כל מאמץ כדי להביא לסיום ההליך העיקרי במועד קרוב, תוך מתן משקל לעובדת היות המשיב במעצר.

אני נעתר אפוא לבקשה, בכפוף לאמור לעיל. מעצרו של המשיב יוארך ב-45 ימים החל מיום 23.2.2012, או עד להחלטה אחרת בבית המשפט לנוער, הכל לפי המוקדם.