בש"פ 6435/07 מדינת ישראל נ. חנן ברמי

לפני בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

1.

נגד המשיב ואחרים הוגש בחודש ספטמבר 2006 לבית המשפט המחוזי

בבאר-שבע כתב אישום בו יוחסו להם שלושה אישומים. באישום הראשון נטען, כי ביום 6.9.06 תקף המשיב - יחד עם אחרים - את המתלוננת עת יצאה מן הבנק, תוך

שהוא מושך את תיקה עד שרצועתו נקרעה, ונוטל מתוכו ללא רשות טלפון נייד ומאתיים ש"ח במזומן. על פי הנטען, המתלוננת ניסתה ליטול את חפציה אולם שותפיו של המשיב מנעו ממנה לעשות כן, תוך שהם אוחזים בה בחוזקה. בהמשך, הכו המשיב והאחרים את המתלוננת בכל חלקי גופה. נאשמת 1 אף דקרה אותה באמצעות מספריים. בשלב זה, איים המשיב על המתלוננת לבל תפנה למשטרה ואף התריע בפניה כי אם תעשה כן, הוא ירצח אותה. לאחר כל אלה, נמלטו המשיב והאחרים מן המקום כשברשותם החפצים שנטלו ללא רשות מן המתלוננת. באישום השני נטען, כי ביום 6.9.06 נפגשו המתלוננת והמשיב באקראי בתחנת המשטרה בבאר-שבע. לאחר חילופי דברים ביניהם, תקף המשיב את המתלוננת בשנית והכה אותה. האישום השלישי ייחס למשיב החזקה של שעונים, שתי שרשראות וטבעת הנחשדים כגנובים, בלא שסיפק הסבר לכך.

בגין כל אלה יוחסו למשיב עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והחזקת רכוש חשוד לפי סעיפים 402(ב), 245(ב), 380 ו- 413 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרם של המשיב והאחרים עד תום ההליכים. בית-המשפט (כב' השופט א' יעקב ) נענה לבקשה והורה ביום 18.9.06 על מעצרם של המשיב והאחרים עד לתום ההליכים. בהתייחס למשיב נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו, וכי הוא היה הרוח החיה בעבירות נשוא כתב האישום. ביום 17.10.06 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בגדרה הוצעו שתי חלופות מעצר. נוכח ההמלצה השלילית בתסקיר המעצר, דחה בית המשפט את בקשת המשיב לעיון חוזר במעצרו.

ביום 30.1.07 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר על ידי המשיב, שביקש לשחררו לחלופת מעצר בשל חלוף הזמן וכרסום בראיות. המשיב הציע כי ישהה במעצר בית מלא תחת פיקוחה של אשתו ובני משפחה נוספים. בית המשפט הורה לשירות המבחן לבחון את החלופה המוצעת. ביום 21.3.07 נדחתה הבקשה נוכח התרשמות שירות המבחן שציין בתסקיר שהוגש כי אין בחלופת המעצר המוצעת בכדי לאיין את מסוכנות המשיב. ביום 21.5.07 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר מטעם המשיב, בגדרה הוצע שחרור המשיב למעצר בית מלא באשפוזית, תחת פיקוחו של בעל האשפוזית, ובכפוף להפקדת התחייבות עצמית וערבות צד ג'. ביום 31.5.07 נתקבלה הבקשה ובית המשפט הורה על שחרור המשיב לחלופה שהוצעה. עקב תקלה, לא הובא דבר שחרורו של המשיב לידיעת המדינה, וזו האחרונה הגישה ביום 5.6.07 בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, אך חזרה בה משנתבררו הנסיבות, והבקשה נמחקה.

ביום 25.6.07 הוגשה לבית המשפט בקשה נוספת של המשיב לעיון חוזר, שנסבה על שינוי בחלופת המעצר. בבקשה נטען, כי המשיב חשש להיקלע לשימוש מחודש בסמים להם נחשף במהלך שהותו באשפוזית, ולכן עזב את האשפוזית ביום 21.6.07 ומאז שהה במעצר בית מלא בביתו. ביום 2.7.07 הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר בגדרה טענה כי בעזיבת האשפוזית עשה המשיב דין לעצמו והפר את האמון שניתן בו. צירוף עניין זה למסוכנותו הרבה ולחשש לשיבוש הליכי משפט מצידו הקים, לדעת המדינה, צורך אמיתי להשיבו למעצר. בו ביום נערך דיון מאוחד בשתי הבקשות, ונקבע כי המשיב ישהה במעצר בית מלא ומוחלט במוסד "יחד לאור" בבאר שבע תחת פיקוחו של מר גדי פרץ, האחראי על המוסד (להלן: "הערב"), ובכפוף להפקדת ערבות צד ג'. ביום 16.7.07 הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, בה נטען כי הערב פנה למשטרה בבקשה כי תוציא את המשיב מן האשפוזית לאחר שהאחרון תקף אותו. נוכח אלה, שבה ועתרה המדינה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 17.7.07 התקיים דיון בבקשה ובסופו נדחה לעיון עד למתן החלטה "בתאריך שייקבע".

3.

ביום 23.7.07 הגישה המדינה לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996. לחלופין עתרה המדינה להארכת מעצרו של המשיב לפרק זמן קצר, שיאפשר לבית המשפט המחוזי להשלים את הדיון בבקשות לעיון חוזר, וכן למתן שהות נוספת שתאפשר לה להגיש בקשה מתאימה לכשתינתן החלטת בית המשפט המחוזי.

4.

ביום 25.7.07, לאחר ששמעתי את הצדדים, הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. בנוסף הוריתי לפרקליטות להגיש את החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

ביום 25.7.07 ניתנה בבית המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' פלפל ) החלטה לפיה נעצר המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי נוכח קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והיות שחלופות המעצר שהוצעו נשללו, אין מנוס ממעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בשלב זה שומה עלינו להכריע אפוא בבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים.

5.

בבקשה נטען, כי מן המשיב נשקפת מסוכנות גבוהה הנלמדת הן מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומנסיבות ביצועם, הן מעברו הפלילי המכביד, והן מכך שהמשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בשעה שמתנהלים נגדו ארבעה הליכים פליליים שונים. עוד נטען, כי הפרותיו החוזרות והנשנות של המשיב את תנאי שחרורו – אף תוך נקיטת אלימות לכאורה כנגד הערֵב – מצביעות על מסוכנותו, חוסר אמינותו, וממשות החשש להימלטותו מאימת הדין. בנוסף טוענת המדינה, כי הדיון במשפטו של המשיב עתיד להסתיים בקרוב. כל אלה, מצדיקים, להשקפתה, את הארכת מעצרו של המשיב.

בא-כוח המשיב טען לפני, כטענה מקדמית, כי על חישוב ימי המעצר של מרשו להערך לפי ימים קלנדאריים ולא על בסיס שעות. לפיכך, להשקפתו מצוי מרשו במעצר אשר עולה על תשעה חודשים (במצטבר). המעצר אינו חוקי ויש להפסיקו לאלתר. בנוסף טען בא-כוח המשיב, כי המשיב אכן עזב את האשפוזית, אולם שב אליה לאחר כשעתיים, לאחר שקיבל ייעוץ. באשפוזית סירבו לקבלו, ולפיכך שב לביתו ונשאר במעצר בית מלא למשך עשרה ימים. כמו כן נטען כי המשיב התייצב לכל הדיונים בעניינו, גם כשהיה משוחרר. לעניין חלופת המעצר, הוסיף בא-כוח המשיב וטען, כי הנתונים שנמסרו בזמנו לבית המשפט ולשרות המבחן ביחס לאפשרות הפיקוח על ידי אשת המשיב השתנו, והדבר מצדיק בחינה מחודשת של חלופת המעצר. לפיכך נטען כי לא מתקיימים השיקולים הנדרשים לצורך הארכת מעצרו של המשיב.

6.

אפתח בטענתו המקדמית של בא-כוח המשיב באשר לחוקיות מעצרו של המשיב. סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ) מחייב את שחרורו של נאשם שלאחר הגשת כתב אישום נגדו נתון היה במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה טרם נסתיים בהכרעת דין.

גם אם נלך לשיטתו הפרשנית של בא-כוח המשיב,ונניח, כהנחה דיונית בלבד, כי הבקשה להארכת המעצר הוגשה באיחור של יממה, אין בכך כדי להשליך על חוקיות החלטת המעצר שניתנה לאחר דיון במעמד הצדדים על ידי בית המשפט המוסמך. (השוו: בש"פ 11114/05 ממן נ' מ"י (לא פורסם, 2.12.2005); בש"פ 8203/01 סריס נ' מ"י (לא פורסם, 29.10.2001); בש"פ 8971/00 חזות נ' מ"י (לא פורסם, 14.12.2000); בש"פ 1426/95 מ"י נ' איברהים (לא פורסם, 12.3.2005); בש"פ 1853/92 עזרא נ' מ"י , פ"ד מו(3) 365).

7.

לגופה של הבקשה. בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים (בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.2005); בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.2005); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.2005)). בחינת הדיונים שהתקיימו עד כה מעלה כי לא ניתן לקבוע כי, בהתחשב באילוצי היומן, חלו עיכובים מיוחדים בשמיעת ההליך. ביום 11.7.07 לא התייצבה הנאשמת לדיון (לאחר שעזבה את ההוסטל בו שהתה בחלופת מעצר, ועל כן נדחה המשך הדיון ליום 16.9.07, שבמהלכו צפויה – על פי הערכת המדינה – להסתיים פרשת התביעה.

8.

לא ניתן להתעלם ממסוכנותו של המשיב נוכח האישומים החמורים המיוחסים לו וגיליון ההרשעות הקודמות שלו הכולל מאסרים, עבירות אלימות ועבירות נוספות. גם תסקירי שירות המבחן לא היו חיוביים ביחס לשחרורו לחלופת מעצר, וקבעו כי הערכת הסיכון להישנות התנהגותו הינה גבוהה במיוחד, וכי אין בחלופות שהוצעו די בכדי לאיין את שאלת המסוכנות. חלופות המעצר שהוצעו נבחנו ומשנמצאו מתאימות שוחרר המשיב אך לא הצליח לשמור על מקומו בהן. החלופה המוצעת כעת על ידי בא-כוח המשיב הינה מעצר בית מלא בפיקוחה של אשת המשיב. פיקוח על ידי אשת המשיב נשלל בזמנו על ידי בית המשפט עקב התרשמות שלילית של שירות המבחן. התסקיר שהתייחס לחלופה זו קבע כי הטלת נטל הפיקוח על בת הזוג נראה כבלתי אפשרי, הן נוכח היותה אם לשלושה ילדים קטנים והן על בסיס העובדה שעד כה התקשתה להוות עבור המשיב גורם משמעותי וסמכותי בכיוון של שינוי אורחות חייו. אינני רואה מהו שינוי הנסיבות שאליו התייחס בא-כוח המשיב. הרקע לבעיות שצוינו לעיל נותר כשהיה, ולפיכך אין בחלופה זו די בכדי לאיין את מסוכנותו של המשיב.

באיזון הכולל בנסיבות העניין וכאשר המשפט מצוי לקראת שלב סיום פרשת התביעה, גובר – לטעמי – אינטרס הציבור על הפגיעה בחירותו של המשיב 1 עקב התמשכות ההליך.

מטעמים אלה אני סבור כי יש לקבל הבקשה.

נוכח כך ששאלת מניין ימי המעצר נותרה בצריך עיון ולמען הסר ספק אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 22.7.07, או עד למתן פסק דין בת"פ 8259/06 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.