בש"פ 6533/07 מדינת ישראל נ. פנחס דגן

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1.העורר עומד לדין בבית משפט השלום בתל אביב. הוא מואשם בעבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וסחר בסם מסוכן. העורר הינו נהג מונית, שעל פי כתב האישום סיפק באמצעות מוניתו סמים לתחנת סמים, וזאת בתדירות של כשלוש פעמים ביום. נוסף על כך, הוא נתפס כשהוא מחזיק סם מסוג קוקאין במשקל של כארבעה גרם נטו, ואילו במונית נתפס סם מסוג זה במשקל העולה על 18 גרם נטו.

2.

עם הגשת כתב האישום (נגד המשיב ונגד נאשם נוסף) עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית משפט השלום, לפניו הונחה – בין היתר – המלצת שירות המבחן – קבע כי המשיב לא הפריך את חזקת המסוכנות שקמה בעניינו, ולכן אין במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן ההלכה לפיה אין לשחרר לחלופת מעצר נאשם העומד לדין באשמת סחר בסמים. בית המשפט הורה אפוא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

3.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר בפני בית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 28.12.06 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר, בקובעו כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ניתן להפיג, בדרך של חלופת מעצר, את המסוכנות הלכאורית העולה מעבירות סמים חמורות. המבקשת עררה על החלטת בית המשפט המחוזי, ובית משפט זה (כב' השופט ד' חשין ) ראה לקבל את הערר והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נקבע, כי המעשים המיוחסים למשיב הינם חמורים, הואיל והוא בחר, לכאורה, לשלוח ידו בעיסוק של הספקת סמים קשים ואף קשר קשר עם אחרים, וביניהם קטין, לסחור בהם. עוד נקבע, כי לא ניתן לראות את האישומים המיוחסים למשיב כמעידה חד-פעמית וכן כי לא ניתן לראות את מעורבותו בעבירות הסחר כשולית בלבד. זאת, הואיל ומדובר בהצטברות של מספר פעילויות בתחום הסמים המעידות לכאורה על מעורבות עמוקה בעולם זה.

בית המשפט לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המשיב, מהיותו בעל משפחה, מגילו המתקדם, ומן העובדה שאין לו עבר פלילי והתנהגותו, עד להסתבכותו בפרשה הנוכחית, היתה נורמטיבית. על אף האמור, נוכח המסוכנות עליה עמד, מצא בית המשפט כי מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ניתן להפיג את מסוכנות הנאשם באמצעות חלופת מעצר. הערר נדחה, כאמור, ביום 10.1.07; אך בשולי החלטתו ציין

כב' השופט ד' חשין כי אפשר שמשקלן של הנסיבות האישיות של המשיב יגבר בחלוף זמן ניכר, ולמשיב תהא אז הזכות לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בעניינו.

4.

בחלוף כחודשיים פנה המשיב לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר. בית משפט השלום (כב' השופטת

ה' נאור ) דחה את הבקשה בהעדר שינוי נסיבות. ערר על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן). בית משפט זה (כב' השופט א' גרוניס ), דחה ערר שהוגש על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי ביום 30.3.07.

5.

אשר לניהול ההליכים בתיק העיקרי - ישיבת ההקראה התקיימה ביום 8.1.07, ובמהלכה כפר המשיב במיוחס לו. לבקשת הנאשם הנוסף באותה פרשה, נדחה הדיון להקראה נוספת ליום 6.2.07. גם מועד זה נדחה לבקשת הנאשמים, ליום 22.2.07 בעקבות מגעים בינם לבין הפרקליטות. ביום 22.2.07 נקבע התיק לשמיעת הוכחות ליום 18.4.07. ביום 18.4.07 הוצג לפני בית המשפט הסדר הטיעון בעניינם של המשיב והנאשם הנוסף. המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו.

לבקשת בא-כוח המשיב, נדחתה שמיעת הטיעונים לעונש ליום 25.4.07. במועד זה, לאחר שמיעת טיעוני המבקשת לעונש, ביקש המשיב לחזור בו מהודאתו. בית המשפט נעתר לבקשה והתיר למשיב "לפנים משורת הדין" לחזור בו מהודאתו. נקבע מועד נוסף לשמיעת הוכחות, אך גם מועד זה נדחה עקב בקשת סניגורו של המשיב לשחררו מן הייצוג. למשיב מונה סניגור אחר, מטעם הסנגוריה הציבורית (עו"ד מנדלמן). ביום 29.5.07 ביקש גם האחרון להשתחרר מן הייצוג, בשל חילוקי דעות מקצועיים עם המשיב. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע מועדי הוכחות נוספים. ביום 15.7.07 הסתיימה שמיעת הראיות וכן סיכומי הצדדים. מתן הכרעת הדין נקבע ליום

3.9.07.

6.

המבקשת עותרת להארכת מעצרו של המשיב, נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו וסיומו הקרוב של המשפט. בא-כוח המשיב מתנגד להארכה המבוקשת. לטעמו, עברו הנקי של המשיב, גילו המבוגר, ונסיבותיו האישיות – אשר פורטו גם בתסקיר שרות המבחן – מאפשרים לשחררו בתנאים מגבילים, לרבות איזוק אלקטרוני, ככל שהדבר נדרש.

7.שקלתי את טיעוני הצדדים. הלכה פסוקה היא, כי בבואו לדון בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן בית המשפט את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור, ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים כבדי משקל שבכוחם להסיט את נקודת האיזון לטובת שחרור הנאשם (השוו: בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.2005), וכן בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.05)). על המסוכנות הנשקפת מן העורר, על אף עברו ונסיבותיו האישיות, עמד חברי, כב' השופט ד' חשין, כמבואר לעיל, ולמותר הוא לחזור על הדברים. אכן, לאחר שחלפו תשעה חודשים והמשפט טרם הסתיים, אין די במסוכנות לכשעצמה. ככל שתקופת המעצר מתארכת, מועתק מרכז הכובד אל עבר האינטרס של הנאשם שחירותו לא תיפגע בלא שאשמתו הוכרעה (ראו: בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' שורפי

(לא פורסם, 20.6.07); בש"פ 3270/00 מדינת ישראל נ' הר שפי

(לא פורסם, 11.5.00); בש"פ 7707/04 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 19.9.04); בש"פ 10295/05 מדינת ישראל נ' סקא

(לא פורסם, 21.2.05). את שיקול זה יש לאזן מול שיקולים נוספים, וביניהם, כאמור, משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים, וגורמי התארכות ההליכים ואופייה.

כפי שראינו, העיכובים שחלו בניהול ההליך, היו בעטייה של הסנגוריה, נוכח חזרת המשיב מהודאתו ובקשת

הסנגורים, בשלבים השונים, להשתחרר מן הייצוג. בצד האמור, כפי שציין בצדק בא כוחו של המשיב, בסופו של יום, על אף העיכובים קצב ניהול ההליך מניח את הדעת. שיקול מרכזי במקרה שלפנינו הוא המועד הקרוב בו תנתן הכרעת הדין – 3.9.07. אמנם, כפי שטוען בא-כוח המשיב, גם אם יורשע האחרון בדין, יכול שיידרש פרק זמן נוסף לצורך קבלת תסקיר שירות מבחן ושמיעת טיעונים לעונש; אך ברור כי במקרה של הרשעה ישתנה לחלוטין מערך השיקולים, שכן לא תעמוד עוד למשיב חזקת החפות. על יסוד טעם זה, המצטרף למסוכנותו האמורה של המשיב ולאופן ניהול ההליך, מצאתי כי בנסיבות שלפניי נקודת האיזון לא הוסטה, וכי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב.

אשר על כן הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום

7.8.07 או עד למתן פסק דין בת"פ 6976/06 בבית משפט השלום בתל-אביב -יפו, לפי המוקדם.