בש"פ 1513/09 מדינת ישראל נ. מוחמד אמון

בפניי בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 68/08) בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק ונשיאתו וסחר בנשק. בנוסף לכך מיוחסות למשיבים 3 ו-4 עבירות של גניבה בידי עובד ציבור ושידול לעבירות בנשק. על פי הנטען בכתב האישום, עובר לאירועים נשוא כתב האישום היו המשיבים 3 ו-4 בקשרי חברות עם אלירן כהן, אשר שירת בצה"ל בתקופה הרלוונטית כמפקד סוללת נ"מ בחיל האוויר בדרגת סגן (להלן: הקצין ). עקב השתתפותו במשחקי הימורים נקלע הקצין לחובות כספיים בסך מאות אלפי שקלים, בין היתר בגין כספים שלווה מן המשיב 3, ועל מנת להקטין את חובותיו קשרו עמו המשיבים 3 ו-4 קשר לפיו יגנוב עבורם כלי נשק צבאיים על פי דרישתם והם ישלמו לו בתמורה אלפי שקלים. בתקופה שבין ספטמבר 2007 לינואר 2008 פנה המשיב 4 לקצין וביקש ממנו כי יגנוב עבורו ועבור המשיב 3 טיל לאו תמורתו ישלמו לו סך של 5,000 ש"ח. הקצין קיבל מהמשיבים 3 ו-4 4,000 ש"ח כמקדמה ולאחר כשבועיים גנב טיל לאו ממוצב צה"ל והעבירו לידיהם תמורת 900 ש"ח נוספים. במהלך החודשים פברואר-מארס 2008 ביקש המשיב 3 מהקצין שיגנוב מכלול המתאים לנשק מסוג M-16 תמורת 2,000 ש"ח. למחרת היום נטל הקצין מכלול מנשקייה שבבסיס צה"ל והעבירו למשיב 3 תמורת הסכום שסוכם. כמו כן, בין החודשים ספטמבר 2007 לאפריל 2008 פנה המשיב 3 אל הקצין וביקש ממנו בעשר הזדמנויות שונות לגנוב עבורו רימוני רסס. בתחילת חודש אפריל 2008 הוסיף המשיב 3 ופנה לקצין בבקשה שיגנוב עבורו נשק צבאי תמורת 7,000 ש"ח, ומשהקצין נעתר לבקשה מסר לו המשיב 3 מקדמה בסך של למעלה מ-3,000 ש"ח. ביום 15.4.2008 הגיע הקצין למוצב "כרמי צור" הסמוך ליישוב כרמי צור ולאחר שהבחין באחד מחדרי המגורים ברובה מסוג M-16 ושתי מחסניות המכילות כדורים מסוג 5.56 מ"מ גנב את הנשק ויצא מן החדר. בהמשך היום נפגש הקצין עם המשיב 3, מסר לו את הנשק וכשבוע וחצי לאחר מכן קיבל ממנו 2,000 ש"ח נוספים עבור הנשק.

באישום השני נטען כי עובר לאירועים נשוא כתב האישום נרקמו קשרים בין המשיבים 1 ו-3 לבין המשיב 4 ונסאר מטר (להלן: נסאר ), מאחר שנסאר נהג למכור להם סמים מסוכנים. לאחר שקיבלו המשיבים 3 ו-4 את רובה ה- M-16

מהקצין כמפורט באישום הראשון, הם יצרו קשר עם נסאר והציעו לו לקנות מהם את הנשק תמורת 22,000-28,000 ש"ח. נסאר הציע למשיב 1 לרכוש את הנשק והמשיב 1 נענה להצעה ואף הסכים לשלם לנסאר עמלת תיווך בסך 2,000 ש"ח. המשיב 1 עדכן את המשיב 2 בפרטי ההסכם וביקש שינהג עבורו ברכב אל ביתו של נסאר ובד בבד סיפר גם לבן דודתו טאלב עותמאן (להלן: טאלב ) על אודות העסקה וביקש ממנו להגיע ברכבו לביתו של נסאר. באותו ערב הגיעו המשיבים 1 ו-2 וכן טאלב לביתו של נסאר ולאחר מכן נסעו הארבעה לטבריה, נפגשו עם המשיבים 3 ו-4 והמשיב 1 נטל את הנשק, הניח אותו ברכב ושילם עבורו למשיבים 3 ו-4 סכום של 27,000 ש"ח. מיד לאחר מכן עזבו המשיבים 1 ו-2, נסאר וטאלב את המקום וביציאה מטבריה הם נעצרו במחסום משטרתי והנשק נתפס.

2.

ביום 29.5.2008 הוגש כתב האישום נגד המשיבים 1-3 וביום 18.6.2008 תוקן כתב האישום כך שהוסף כנאשם גם המשיב 4, שהסגיר עצמו בחלוף 37 ימים בהם נעלמו עקבותיו. ביום 3.7.2008 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא י' כהן) על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ביום 9.7.2008 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 4, בהסכמתו, עד תום ההליכים נגדו וביום 21.8.2008 הורה על מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד תום ההליכים, לאחר שהתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינם אשר המליץ שלא לשחררם למעצר בית, בציינו, בין היתר, את עברם הפלילי בעבירות סמים וכן את רמת הסיכון הגבוהה להישנות המעשים לגבי המשיב 1. יצוין כי במסגרת הליך נפרד שהתקיים בעניינם (ת"פ 59/08) הורשעו נסאר וטאלב בעבירות המיוחסות להם על פי הודאתם, ונגזרו להם מאסרים בפועל.

3.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם הסתיים, עותרת המבקשת להארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים. על פי המתואר בבקשה, הקראת כתב האישום התקיימה ביום 18.6.2008, ומאחר שבאי כוחם של המשיבים ביקשו שלא לקבוע מועדי הוכחות לפני חודש דצמבר, קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' קולה) שני מועדי הוכחות, לימים 15.12.2008 ו-18.12.2008. הדיון שנקבע ליום 18.12.2008 נדחה מטעמי בית המשפט בימים ספורים אך לבקשת בא כוחו של המשיב 1 המועד הנדחה בוטל. גם הדיון שנקבע ליום 15.12.2008 בוטל בשל מחלתו של בא כוח המשיב 1 ונקבעו שני מועדי הוכחות חלופיים לחודש מארס 2009, אך אחד מהם בוטל לבקשת בא כוחו של המשיב 3. בעת שנערך הדיון בבקשה שבפניי היה קבוע, אפוא, מועד הוכחות אחד בלבד, ליום 23.3.2009. המבקשת מציינת כי היא ערה לקושי שבהתמשכות ההליך בעניינם של המשיבים אך מדגישה כי הדבר נובע במידה רבה מאד מבקשות דחייה חוזרות ונשנות מטעם באי כוחם. לגופם של דברים טוענת המבקשת כי עבירות הנשק החמורות המיוחסות למשיבים ותוצאותיהן הפוטנציאליות מעידות על מסוכנותם הרבה לציבור ועל היעדר אפשרות לשחררם לחלופת מעצר. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבים 1 ו-2 הם בעלי עבר פלילי מכביד בגינו ריצו תקופות מאסר וכי מתסקיר שירות המבחן עולה שקיים סיכון גבוה להישנות מעשים עברייניים מצד המשיב 1. אשר למשיב 3 המבקשת מציינת כי הוא אמנם נעדר עבר פלילי אך היא מפנה לדברים שקבע לגביו בית משפט קמא ולפיהם "מי אשר מלאו ליבו בערב יום הזיכרון לחיילי מערכות ישראל לסחור בנשק, לא ניתן לקבוע את הצפוי ממנו בהיבט העברייני הפלילי". כמו כן טוענת המבקשת כי למשיב 4 עבר פלילי הכולל עבירת היעדרות משירות צבאי שלא ברשות עליה נידון למאסר בן חודש, והיא מוסיפה ומדגישה כי עם מעצרם של המעורבים בפרשה נעלמו עקבותיו של המשיב 4 והוא הסגיר עצמו לרשויות רק בחלוף 37 ימים. על כן טוענת המשיבה כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט על-ידו ולהתחמקות מהליכי שפיטה.

המשיבים, מצידם, מתנגדים לבקשה וטוענים כי משחלפו תשעה חודשים ומשפטם אינו קרוב כלל לשלב הסיום, יש לשחררם לחלופת מעצר. המשיבים טוענים עוד כי נקודת האיזון בין זכותם לחירות לבין שיקולי המסוכנות משתנה עם חלוף הזמן, והמשיב 1 מוסיף וטוען כי יש לשחררו לחלופת מעצר שכן החלק המיוחס לו בפרשה זו קטן מן החלק המיוחס למשיבים האחרים, וכן משום שאשתו בהריון. המשיב 2 טוען כי חומר הראיות אינו תומך באישומים נגדו וכי הקשר היחיד שלו לאירועים נשוא כתב האישום הוא נהיגתו ברכב של אחד המשיבים. המשיבים 3 ו-4 טוענים כי דחיית מועדי ההוכחות לא הייתה לבקשתם והמשיב 3 מדגיש כי אין לו עבר פלילי.

4.

בדיון שהתקיים ביום 25.2.2009, לאחר שמיעת טענות הצדדים, הוריתי בהחלטה מאותו היום כי טרם שאכריע בבקשה להארכת המעצר תגיש המבקשת עדכון בדבר לוח הדיונים בתיק. בהתאם לכך הודיעה המבקשת ביום 12.3.2009 כי בית המשפט המחוזי קבע ארבעה מועדי דיון (נוסף על הדיון הקבוע ליום 23.3.2009) לשמיעת הוכחות, והמועדים כולם קבועים בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

5.

דין הבקשה להתקבל. אכן, התמשכות המשפט הינה אחד השיקולים המרכזיים המובאים בחשבון במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, וככל שהמשפט מתארך נעה נקודת האיזון אל עבר השיקולים המצדיקים את שחרור הנאשם (ראו: בש"פ 6533/07 מדינת ישראל נ' דגן , פיסקה 7 (טרם פורסם, 15.8.2007); בש"פ 8845/08 מדינת ישראל נ' סבג , פיסקה 8 (טרם פורסם, 30.10.2008)). על אחת כמה וכמה נכונים הדברים מקום שבו בחלוף תשעה חודשי מעצר מצויה פרשת התביעה רק בתחילתה. אכן, קצב ניהול ההליך במקרה דנן אינו משביע רצון וקשה להצדיק את העובדה שבמהלך תשעה חודשי המעצר לא התקיימה ולו ישיבת הוכחות אחת. עם זאת נראה כי העיכוב נעוץ בחלקו המכריע בבקשות הדחייה שהגישו באי כוחם של המשיבים וכן מן העובדה שמלכתחילה ביקשו הסנגורים כי מועד ההוכחות הראשון ייקבע כחצי שנה לאחר הגשת כתב האישום. מכל מקום, לעת הזו קבועים כאמור חמישה מועדי הוכחות כולם בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, ולהערכת המבקשת ניתן יהיה לסיים במועדים אלה את פרשת התביעה. זאת ועוד, השיקול שעניינו התמשכות ההליך, אף שהוא כבד משקל, איננו השיקול הבלעדי ויש לבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים ובהם האינטרס הציבורי הקיים בהמשך מעצרו של נאשם, העילות שהובילו למעצרו לכתחילה, משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים, עברו הפלילי של הנאשם והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה (ראו: בש"פ 7648/04 מדינת ישראל נ' אבו גאנם , פיסקה 7 (לא פורסם, 25.8.2004); בש"פ 6596/07 מדינת ישראל נ' שטרית , פיסקה 4 (טרם פורסם, 16.8.2007)). במקרה שלפנינו המעשים המיוחסים למשיבים, הכוללים עבירות נשק חמורות, וכן עברם הפלילי של שלושה מארבעת המשיבים מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה שבפניי. אשר למשיב 4 יש להוסיף כי אף שעברו הפלילי אינו מכביד הרי נוכח היעלמותו ל-37 ימים עם מעצרם של המעורבים האחרים בפרשה, גובר החשש להימלטותו מן הדין. בנסיבות אלה מן הראוי להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים. כמו כן, יש לקוות כי במהלך חמשת מועדי ההוכחות הקבועים בתוך תקופת ההארכה תושג התקדמות משמעותית בהליך ודומני כי מן הראוי לקבוע כבר עתה מועדים נוספים לשמיעה על מנת שסיום המשפט יתאפשר בתוך פרק זמן נוסף בתכוף לאחר מכן.

אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 28.2.2009, או עד למתן פסק דין בעניינם בת"פ 68/08 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. תשומת ליבו של שירות בתי הסוהר מופנית בזאת לצרכיו הרפואיים של המשיב 3.