בש"פ 6596/07 מדינת ישראל נ. שלום(צ'רלי) שטרית

1.

לפני בקשה – השתיים עשרה במספר – להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. עובדות הרקע הצריכות לעניין פורטו בהחלטות קודמות שניתנו בעניינם של המשיבים, לרבות החלטתי האחרונה בעניינם מיום 17.5.07 ועיקרן הוא אישומים המייחסים למשיבים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות נשק ורכוש, התחזות ועבירות על חוק הכניסה לישראל אשר נעברו במסגרת ניסיונותיהם של המשיבים להתנקש בבני משפחת אלפרון על רקע סכסוך בין מפעיליהם של בתי הימורים בלתי חוקיים בישראל. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך שנת 2003 חברו שלום שטרית, המשיב 1 בבקשה שלפני (להלן:"שטרית") וירון סנקר (להלן:"סנקר")

– שהורשע מאז בעבירה של רצח כפול ונגזרו עליו שני מאסרי עולם מצטברים – לאדם בשם מריוס דאינאוסקאס (להלן:"מריוס"), על מנת להביא לארץ באופן לא חוקי את המשיבים 5-2, תושבי בלארוס. משיבים אלה נשכרו, על פי הנטען, לשמש כרוצחים שכירים אשר יתנקשו בחייהם של בני משפחת אלפרון ומקורביהם על רקע הסכסוך האמור. על מנת להוציא את מזימתם מן הכוח אל הפועל, ציידו שטרית, סנקר ואחרים את המשיבים 5-2 בכלי נשק, והכינו אותם לקראת משימות ההתנקשות המתוכננות. בנוסף לאלה, מייחס כתב האישום למשיבים מספר נסיונות לפגוע בבני משפחת אלפרון ושותפיהם באמצעות הצמדת מטעני חבלה למכוניותיהם ובאמצעות ירי לעבר בתי המגורים שלהם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם של המשיבים ואחרים שהיו מעורבים בפרשות נושא כתב האישום עד לתום ההליכים נגדם, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ביום 21.7.04, תוך שהוא קובע כי בתיק קיימות די ראיות לכאורה וכי לא ניתן להפיג את מסוכנותם של המשיבים אלא באמצעות מעצרם מאחורי סורג ובריח. ערר על החלטת המעצר שהוגש לבית משפט זה – נדחה, ובהמשך – על יסוד השקפתו בדבר המסוכנות הנשקפת מן המשיבים ולאור מורכבות ההליך המתנהל בעניינם – נעתר בית-משפט זה לבקשות המדינה להארכת מעצרם של המשיבים לא פחות מאחת עשרה פעמים. בהחלטתי האחרונה אשר ניתנה כאמור, ביום 17.5.07,עמדתי על אופן התקדמות ההליך בעניינם של המשיבים וציינתי כי "שמיעת הראיות עומדת לפני סיומה. בנסיבות אלה, ובשים לב למסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים ונלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים להם, מההתארגנות המתאפיינת בתכנון ובשיטתיות, ולחשש מהימלטות מן הדין (בפרט בכל שאמור במשיבים 5-2), מצאתי כי נקודת האיזון לא שונתה, כי ידו של האינטרס הציבורי על העליונה וכי אין חלופת מעצר היכולה להשיג את מטרת המעצר" (פסקה 9 להחלטתי מיום 17.5.07).

3.

מאז ניתנה החלטתי האחרונה, חלפו תשעים ימים, ועתה עותרת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. בבקשה פורט מהלך הדיונים בתיק העיקרי מאז הוגשה הבקשה האחת-עשרה להארכת מעצר. צוין, כי לאחר פרק זמן ממושך וברגע האחרון ממש, החליט המשיב 1 לוותר על עריכתו של חיקור דין בליטא וכי שאלת עריכתו של חיקור הדין היא שעיכבה את סיום שלב ההוכחות מיום 27.3.07. עוד מציינת המדינה, כי בדיון שהתקיים ביום 5.6.07 הורה לה בית המשפט המחוזי להגיש סיכומים בכתב עד ליום 20.7.07. ביום 18.7.07 ביקשה באת-כוח המדינה לדחות את מועד הגשת הסיכומים בשבוע, ובהסכמת הצדדים, בית המשפט נעתר לבקשה והסיכומים הוגשו ביום 30.7.07.

נוכח כך שבאת-כוחו של המשיב 1, עורכת הדין סוויד, אמורה היתה ללדת בסוף חודש יולי, הורה בית המשפט המחוזי לסניגורים להגיש סיכומים מטעמם עד ליום 2.12.07. בנוסף, נקבע מועד להשלמת סיכומים בעל-פה ביום 19.12.07. המדינה מציינת עוד, כי באת-כוח המשיבים 5-2 סירבה להצעת בית המשפט להקדים את הגשת הסיכומים מטעמה, ולהשלימם במידת הצורך לאחר הגשת הסיכומים מטעם משיב 1. זאת, בשל נסיעה מתוכננת לחוץ-לארץ. להשקפת המדינה, נוכח מסוכנותם של המשיבים, נוכח החשש המובנה להימלטותם מהליכי משפט של משיבים 5-2, נוכח מורכבות הפרשה ונוכח מאמציו הניכרים של בית המשפט המחוזי לנהל את ההליך בקצב סביר חרף מורכבות זו, יש להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

באי-כוחם של המשיבים מתנגדים להארכת המעצר המבוקשת. בא-כוח המשיב 1 – אשר טען במקומה של עורכת הדין סוויד אשר יצאה, כאמור, לחופשת לידה – ציין, כי מרשו החליט לוותר על חיקור הדין בשל קשיים כלכליים שלא אפשרו לו להפקיד את הסכום הנדרש לשם עריכת חיקור דין בקופת בית המשפט. עוד הוא ציין, כי לאור מועדי הגשת הסיכומים שנקבעו בידי בית-המשפט המחוזי ברור כי אף בהארכת המצער הנוכחית לא יהיה די, וכי יהיה צורך להאריך את מעצרו של שולחו פעם נוספת בטרם סיומו של ההליך. להשקפתו, נוכח הזמן הרב שחלף מאז נעצרו המשיבים גובר האינטרס של זכותם לחירות על פני שיקולי המסוכנות ויש להורות על שחרור מרשו לחלופת מעצר.

באת-כוחם של המשיבים 5-2 ציינה בטיעוניה לפני, כי לא ניתן לפצל את מועדי הגשת הסיכומים של המשיבים ולכן לא נענתה להצעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, ואף היא סבורה, כי חרף היותם של שולחיה אזרחים זרים הרי שנוכח התמשכות ההליכים בעניינם, יש לשקול את שחרורם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

4 .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה. אכן, ההליך בעניינם של המשיבים נמשך מזה זמן רב, בעיקר נוכח מורכבותו, ומספרן הרב של העדויות שנדרש בית המשפט לשמוע. כפי שנפסק, כי עם חלוף הזמן, עשויה להשתנות נקודת האיזון בין המסוכנות הנשקפת מן הנאשם והאינטרס הציבורי, מחד, לבין אינטרס הנאשם בחירותו, מאידך, באופן שידו של אינטרס החירות תגבר. עוד נפסק, כי ככל שתקופת המעצר מתארכת, מועתק מרכז הכובד אל עבר האינטרס של הנאשם שחירותו לא תיפגע בלא שאשמתו הוכרעה (ראו: בש"פ 4593/06

מדינת ישראל נ' שורפי (לא פורסם, 20.6.06); בש"פ 3270/00 מדינת ישראל נ' הר שפי (לא פורסם, 11.5.00); בש"פ 7707/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 19.9.04); בש"פ 10295/05 מדינת ישראל נ' סקא (לא פורסם, 11.11.05) אולם התמשכות תקופה המעצר מהווה "שיקול אחד בלבד, אותו יש לאזן מול שיקולים נוספים, וביניהם, העילות שהובילו למעצרו של הנאשם לכתחילה; משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים; גורמי התארכות ההליכים ואופייה; עברו הפלילי של הנאשם; והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה"

(בש"פ 3784/04 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.07)). כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת – והשקפתי בעניין זה לא השתנתה – מן המשיבים נשקפת מסוכנות בדרגה הגבוהה ביותר, הנלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים להם, מן ההתארגנות לה היו שותפים ואשר התאפיינה בתכנון ובשיטתיות, ומן החשש המובנה להימלטות מן הדין הקיים בעניינם. בנסיבות אלה, איני סבור כי נקודת האיזון בין האינטרסים המונחים על הכף השתנתה במידה המאפשרת את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

לכך יש להוסיף את השיקולים הבאים. אשר למשיב 1 – משיב זה הודה בעובדות האישום החמישי בכתב האישום. לפי המיוחס שם, המשיב נשא והחזיק ברכבו רימון רסס וכן שתיים וחצי "אצבעות" חומר נפץ מסוג TNT . הוא העביר שקית המכילה את כלי הנשק האמורים לנהג מונית, אשר אמור היה להעבירם לאחר. במעמד זה נעצר על ידי שוטרי ימ"ר ת"א, אשר עקבו אחריו. המדינה הסכימה להצעה שהעלתה חברתי, השופטת מ' נאור בדיון בבקשה העשירית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפצל את הדיון כך שבעניין זה תהייה הכרעה נפרדת וגם גזר דין, ואולם באת כוח המשיב 1 התנגדה לכך. ברור, מכל מקום, כי בכל שאמור באישום זה, לא תשמע מפי המשיב 1 טענה בדבר חזקת החפות. בעניינם של המשיבים 2 – 5 יש להדגיש בנוסף, כי החשש להמלטות מן הדין נושא אפיון מיוחד, בהיותם תושבי בלארוס שהסתננו לישראל שלא כדין, לאחר שהחזיקו בדרכונים מזויפים.

מרכיב נוסף שיש לו השלכה על ההכרעה בבקשה הינו, כפי שהובהר, הגורמים להתמשכות ההליך. כפי שכבר הזכרנו, נוכח מורכבותו של התיק ומספרם הרב של העדים, נדרש זמן רב לניהולו. חרף כך, בית-המשפט המחוזי לא חסך מאמצים על מנת לקדם, ככל הניתן, את שמיעת הראיות בהליך שהתנהל בעניינם של המשיבים. העיכובים שחלו בהתקדמות ההליך מאז הארכת המעצר האחרונה מונחים, במידה בלתי מבוטלת, לפתחם של המשיבים. כעולה מפרוטוקול הדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי ביום 27.5.07 ומהודעה שהוגשה לבית-המשפט על ידי עורכת הדין סוויד, עולה כי המשיב 1 עמד בתחילה על עריכתו של חיקור הדין בליטא ואף סירב להצעת פשרה שהוצעה מטעם המדינה בנושא זה. לבסוף – ורק במועד בו נועד להתקיים חיקור הדין – הודיעה עורכת הדין סוויד כי היא מוותרת בשם המשיב 1 על קיומו. עובדה זו גרמה, כמובן, לעיכוב בהליכים. גורם נוסף להתמשכות ההליך הוא הדחייה הממושכת בהגשת הסיכומים מצד ההגנה. אין צורך לומר כי אין חולק על זכותה של

באת –כוח משיב 1 לצאת לחופשת לידה. עם זאת, כפי שראינו, מטעם זה אף נגרמה דחייה ארוכה גם בהגשת סיכומי באת כוח המשיבים 2 – 5, שלא ראתה לקבל את הצעת בית המשפט ולהקדים את מועד הגשת הסיכומים מטעמה. לאור כל אלה, על אף שסיכומי המדינה כבר הוגשו, סיכומי ההגנה יוגשו רק בתחילת דצמבר, וכפועל יוצא נדחה גם מועד הסיכומים בעל פה. השקפתי היא, כי יש קושי לקבל את התנגדותם הנחרצת של המשיבים להארכת מעצרם, כאשר העיכוב בהשלמת ההליך רובץ, במידה בלתי מבוטלת, לפתחם. אין בכוונתי, כמובן, להתערב בניהול ההליך בבית משפט קמא או בהחלטותיו לעניין מועדי הגשת הסיכומים והמועד בו ייערך הדיון על-פה. יחד עם זאת, בהתחשב בתקופה הארוכה בה שוהים מרשיהם במעצר, ונוכח האינטרס המשותף לצדדים כולם להביא את ההליך לסיומו המהיר, אין מניעה כי באי-כוחם של המשיבים ישובו וישקלו את האפשרות להקדים את מועדי הגשת הסיכומים מטעמם, כפי שהציע גם בית משפט קמא.

על יסוד כל האמור, אני מקבל את הבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 6.8.07 או עד למתן פסק-הדין בת.פ.ח 1070/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.