בש"פ 1454/09 מדינת ישראל נ. עאמר אל זג

בפניי בקשה להאריך בפעם השישית את מעצרו של המשיב על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), למשך תשעים ימים.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, עשיית פעולה ברכוש טרור, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, ניסיון לסייע לאויב במלחמה, אספקת אמצעים לביצוע פשע, ניסיון סיוע לייצור נשק ועשיית פעולה ברכוש למטרות טרור. על פי הנטען בכתב האישום, בזמנים הרלוונטיים היה המשיב בעל חברה למסחר בברזל ברצועת עזה. המשיב נהג לרכוש בישראל ברזל מחברות ישראליות ולשווקו ברצועת עזה, ולשם כך נכנס מפעם לפעם לישראל בהיתר כדין. על פי האישום הראשון, בראשית שנת 2006 סיפק המשיב בשתי הזדמנויות שונות ברזל לפעיל ג'יהאד (להלן:

מרוואן ), ביודעו כי אותו פעיל הוא בעל מסגריה אשר מספק נשק לארגון הג'יהאד. בחודש דצמבר 2006 הנחה פעיל ג'יהאד אחר את המשיב לומר למראוון שלא יגיע יותר למקום עסקו של המשיב. על פי האישום השני, בסוף דצמבר 2006 או תחילת ינואר 2007 מכר המשיב לפעיל של ארגון גדודי חללי אלאקצא צינורות ברזל באורך של שלושה מטרים. באישום השלישי נטען כי בשנת 2004 או בסמוך לכך קשר המשיב קשר עם פעיל ארגון חמא"ס בשם מואמן פרחאת (להלן: מואמן ) למכירת ברזל, ובהתאם לכך בין השנים 2007-2004 מכר המשיב למואמן ולחבריו כמויות גדולות של ברזל (בין 200 ל- 400 ק"ג ) וכן מוצרי ברזל שונים, ביודעו שמדובר בפעילי חמא"ס ושקיימת אפשרות כי הברזל ישמש את החמא"ס לייצור נשק שיכוון נגד ישראל. בנוסף לכך, מואמן וחברו ביקשו לרכוש מן המשיב מתכת כבדה מסוג מסוים ומאחר שזו לא הייתה ברשותו הוא הפנה אותם לסוחר ברזל אחר. באישום הרביעי נטען כי לאחר סוף שנת 2000 מכר המשיב כמויות בלתי ידועות של ברזל במספר הזדמנויות לשני אחים בעלי מחרטה ברצועת עזה העוסקים בייצור נשק מברזל לפעילי חמא"ס, ביודעו כי קיימת אפשרות קרובה לוודאי שהברזל ישמש לייצור נשק ללחימה נגד ישראל. על פי האישום החמישי והאחרון, בשנים 2002 ו-2004 סיפק המשיב 10 טון ברזל ו-5 טון פלדה לאדם בשם יאסין מאהון (להלן: יאסין ), שהינו בעל מפעל ברזל בג'בלייה אשר נהג לספק לארגוני הטרור ברזל לייצור טילים, ביודעו שיאסין מוכר את הברזל לארגוני טרור ושקיימת אפשרות קרובה לוודאי שהברזל ישמש לייצור נשק וטילים נגד ישראל. בינואר 2007 סיפק המשיב ליאסין גם ברזל לייצור מוצרים שונים ואף זאת ביודעו כי קיימת אפשרות קרובה לוודאי שאלה יימסרו לארגוני טרור.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 4.3.2007 נעתר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגנית הנשיא ר' אבידע) לבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בהסכמתו, תוך שמירת זכותו לפנות בכל עת לבית המשפט בבקשה לקיים דיון בשאלת המעצר. משנקפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, האריך בית משפט זה פעמיים את מעצרו, בהסכמתו, למשך תשעים ימים (בש"פ 10160/07 ובש"פ 1502/08). מן הנספחים שצורפו לבקשה עולה כי בין לבין פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה לקיים דיון בשאלת המעצר לגופה, וביום 23.12.2007 קבעה כב' סגנית הנשיא ר' אבידע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגדו וכן עילה למעצרו וכי אין מקום לשחררו לחלופה. בהמשך הוארך מעצרו של המשיב בפעם השלישית (בש"פ 4563/08), ובהחלטת ההארכה התייחס בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין) למשא ומתן שניהלו הצדדים אותה עת להשגת הסדר טיעון (לאחר תחילת שמיעת ההוכחות) והטעים כי "גם למו"מ בין הצדדים צריכה להיות מסגרת זמן סבירה, ואם הדבר מתמשך – על בית המשפט בכגון דא לקבוע להוכחות בלוח זמנים צפוף ככל הניתן". בהמשך הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים, אך ביום 10.8.2008 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע את הבקשה וערר שהגיש המשיב על החלטה זו נמחק לבקשתו בעקבות המלצת בית המשפט. ביום 27.8.2008 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב ברביעית בתשעים ימים נוספים, בהסכמתו (בש"פ 7254/08), וביום 25.11.2008 הוארך מעצרו בפעם החמישית למשך תשעים ימים (בש"פ 9761/08). בהחלטה אחרונה זו הפנה בית המשפט (כב' השופטת ע' ארבל), בין היתר, לדברי כב' השופט רובינשטיין בהארכת המעצר השלישית והדגיש כי המשא ומתן המתנהל בין הצדדים אסור לו שיעכב את המשך שמיעת התיק ואת סיומו, במיוחד נוכח הודעת באת-כוח המשיב לפיה המגעים המתנהלים לא הבשילו עד אז לכדי הסכם.

3.

משחלפה תקופת ההארכה החמישית ומשפטו של המשיב עודו תלוי ועומד, עותרת המבקשת להארכה שישית של המעצר. בבקשה צוין כי משפטו של המשיב נפתח ביום 18.3.2007 ופרשת התביעה החלה להישמע ביום 2.12.2007, אך לאחר שעורכת-הדין צמל הצטרפה לייצוג המשיב חודש המשא ומתן בין הצדדים ונוצרה אפשרות ממשית לסיום התיק בהסדר. מטעם זה, כך הוסבר, לא התקדמה שמיעת ההוכחות. דא עקא, ביום 3.2.2009 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי כי לא הגיעו להסדר טיעון ומשכך נקבע התיק ליום 1.3.2009 לצורך מתן מענה חוזר ומפורט לכתב האישום וכן לישיבת הוכחות ליום 30.4.2009. בבקשת ההארכה מציינת המבקשת כי עד כה התקיימו שתי ישיבות הוכחות בלבד, כאמור, בהן נשמעה עדותם של חמישה עדי תביעה והיא מוסיפה ומציינת כי הטעם להתמשכות ההליכים נעוץ בקשיים שהתגלו בייצוגו של המשיב, בניסיונות המשיב לסיים את התיק בהסכמה, ובהליך של עתירה לגילוי ראיה חסויה שהגיש המשיב כעשרה חודשים לאחר שהוצאה תעודת חיסיון בתיק. המבקשת טוענת כי נוכח המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לביטחון הציבור ולביטחון המדינה, וכן כי קיים חשש ששחרורו של המשיב יביא להימלטותו מן הדין נוכח העובדה שמקום מגוריו אינו בישראל והוא קשור לפעילי טרור. על כן עותרת המבקשת, כאמור, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

4.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 23.2.2009 העריכה באת-כוח המשיב כי המגעים להשגת הסדר טיעון בתיק נמצאים "בישורת האחרונה" וכי למרות הכל יש סיכוי כי מגעים אלה יסתיימו בהצלחה. משכך, ונוכח הדיון שנקבע בבית משפט קמא ליום 1.3.2009 דחיתי, בהסכמת הצדדים, את המשך הדיון בבקשת ההארכה ליום 5.3.2009, על מנת שעד לאותו היום תתבהר התמונה באשר למיצוי המשא ומתן ובאשר להמשך הדיון בתיק. בהחלטתי מיום 23.2.2009 הדגשתי עם זאת כי במידה שביום 1.3.2009 לא יוצג הסדר טיעון מוסכם, יש לקדם את שמיעת התיק במסלול הרגיל ללא דיחוי נוסף ובמידת הצורך מן הראוי להוסיף על ישיבת ההוכחות היחידה הקבועה ליום 30.4.2009 לפחות ישיבה אחת נוספת, על מנת שניתן יהיה לסיים את שמיעת התיק בהקדם.

5.

ביום 5.3.2009 התקיים בפניי הדיון הנדחה בבקשה, במהלכו הסתבר כי בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 1.3.2009 הודיעה באת-כוח המשיב שהמשא ומתן שנוהל עם התביעה נכשל וכן כי באותה ישיבה מסר המשיב מענה מפורט לכתב האישום, בו הודה בחלק מן המעשים שיוחסו לו. באותו הדיון לא נשמעו הוכחות ובית המשפט קבע כי ביום 30.4.2009 יישמעו עדי התביעה שנותרו וביום 31.5.2009 תישמע פרשת ההגנה. על רקע זה, שבה המבקשת ועתרה להארכת המעצר בציינה כי הודאת המשיב בחלק מן המעשים המיוחסים לו תייעל את הדיון ותקצרו וכי סביר להניח שבגין המעשים שבהם הודה ייגזר עליו ממילא מאסר ממושך. בתשובה לשאלתי מדוע לא נשמעו עדי התביעה בישיבת יום 1.3.2009 השיבה באת-כוח המבקשת כי ככל הנראה המשא ומתן בין התביעה להגנה נמשך עד לרגע האחרון והסכימה כי היה מקום לקדם את המשפט גם באותו המועד.

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען כי במשך עשרים שנה נכנס לישראל בהיתרי כניסה כדין וכי כל פעילותו העסקית נעשתה כחוק. הוא מוסיף וטוען כי חנותו הופצצה במהלך המבצע הצבאי האחרון בעזה וכי שניים מילדיו נפצעו במהלכו. עוד טוען המשיב כי על פי כתב האישום תפסה המבקשת סכום של 80,000 ש"ח במזומן וכן עשרה טון ברזל אותם ביקשה לחלט, ולטענתו מדובר בסכומים נכבדים העשויים לשמש ערובה מתאימה לשחרורו לעזה או לישראל. עוד טוען המשיב כי ההגנה עשתה כל שלאל ידה על מנת לקדם את שמיעת המשפט, לרבות ויתור על הטענה לפיה מכירת ברזל בעזה אינה מהווה עבירה והודאה בחלק ניכר מכתב האישום. לבסוף טוען המשיב כי מעצרו מתמשך מעל ומעבר לעונש שעלול להיות מוטל עליו אם יורשע בדין, בציינו כי מועד ההוכחות שנקבע לסוף חודש מאי שנה זו חורג מתחומיה של תקופת ההארכה השישית המבוקשת.

6.

הכלל הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים הוא כי נאשם שהיה עצור במשך תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר. בית משפט זה קבע ושב וקבע כי הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים על-פי הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים אינה צריכה להיעשות כדבר שבשגרה, ויש להישמר בעניין זה שמא יהפוך החריג לכלל (ראו בש"פ 3638/08 מדינת ישראל נ' אבו ג'נאם , פיסקה 6 (טרם פורסם, 7.5.2008) (להלן: עניין אבו ג'אנם )). עוד נפסק כי עוצמת השיקולים הנדרשת להצדקת הארכת המעצר גוברת עם חלוף הזמן, במיוחד מקום שבו לא ניתן להעריך מתי יסתיים המשפט וכאשר ברור כי תידרשנה הארכות מעצר נוספות (ראו: עניין אבו ג'אנם , שם וכן: בש"פ 6596/07 מדינת ישראל נ' שטרית , פיסקה

4 (טרם פורסם, 16.8.2007) (להלן: עניין שטרית ); בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן , פיסקה 4 (טרם פורסם, 19.8.2007)). עם זאת, התמשכות ההליך מהווה שיקול אחד מבין מכלול של שיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה להארכת מעצר ובהם: עילת המעצר, משך הזמן שיידרש לניהול המשפט, הסיבות להתארכות ההליכים, עברו הפלילי של הנאשם והאפשרות להשיג את תכלית המעצר על דרך של חלופה (ראו עניין שטרית , שם).

7.

במקרה דנן מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים זו הפעם השישית, אף שהמשפט אינו עומד לפני סיום. קצב ניהול ההליך בתיק זה רחוק מאוד מלהשביע רצון. הסיבה המרכזית להתמשכות הדיון נעוצה בניסיונם של הצדדים לסיים את התיק בהסדר טיעון. אולם, כפי שכבר צוין בהחלטות ההארכה הקודמות, גם משא ומתן כזה יש לסיים בתוך זמן סביר, ובעניין אחר בו התעוררה בעיה דומה צוין כי " עם כל יתרונותיו של הסדר טיעון יש למצות את המגעים להשגתו ולא ניתן לקיים משא ומתן ללא סוף..." (בש"פ 1658/09 מדינת ישראל נ' סמולניאניצקי , פיסקה 5 (טרם פורסם, 3.3.2009)). דברים אלה יפים לענייננו בו נדחה הדיון ושב ונדחה מעבר למידה הסבירה בשל ניסיונות להשגת הסדר. מכל מקום, משנתברר עתה כי אין עוד סיכוי להסדר, ראוי הוא כי בית המשפט המחוזי יעשה כל מאמץ לסיים את המשפט ללא דיחוי נוסף וספק בעיני אם שני המועדים לשמיעת הוכחות שנקבעו (אחד מהם חורג מגדר תקופת ההארכה המבוקשת), די בהם לצורך כך.

8.

סיכומו של דבר - נוכח העבירות המיוחסות למשיב המקימות מסוכנות רבה מצידו ובהתחשב בהודאתו בחלק מפרטי כתב האישום ובכך שההגנה אחראית אף היא במידה לא מבוטלת להתמשכות הדיונים עד כה, יש הצדקה לכך שמשפטו של המשיב יוסיף להתנהל כשהוא נתון במעצר. אך אשוב ואדגיש את החשיבות שבקביעת מועדי הוכחות נוספים לצורך סיום המשפט ללא דיחוי, וככל הניתן בלא שתידרש בקשת הארכה נוספת.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 25.2.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1022/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.