בש"פ 1658/09 מדינת ישראל נ. אריה סרגיי סמולניאניצקי

בפניי בקשה להאריך בפעם השלישית את מעצרו של המשיב על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), למשך תשעים ימים.

1.

המשיב עומד לדין, יחד עם נאשמים נוספים, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, גניבה בידי מנהל, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות שונות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ). על פי כתב האישום המתוקן, בתקופה שבין חודש אוקטובר 2004 וחודש מרץ 2006 הציג עצמו נאשם 1 בתיק, צבי בן ארי (גרגורי לרנר), כאיש מסחר המתמחה בתחום הדלקים והסחר הבינלאומי. לשם כך ניהל הנאשם 1 בפועל את הנאשמת 4, חברה שבעל השליטה בה ומנהלה הרשום היה הנאשם 2, ואילו המשיב היה יד ימינו של הנאשם 1 ופעל לפי הוראותיו. כתב האישום מתאר כיצד הקימו הנאשמים ובראשם הנאשם 1 חברה ופנו לציבור דוברי הרוסית בישראל במטרה לשכנעם להשקיע כספים בחברה העוסקת בעסקאות נפט ובתחום הסחר הבינלאומי, תוך הבטחה לקבלת ריבית גבוהה עבור ההשקעה. בפועל לא ביצעו הנאשמים כל פעילות עסקית ממשית ורק גייסו כספים בהיקף אדיר - כ-62 מיליון ש"ח - סכום אותו גנבו בין היתר באמצעות שימוש בחברות קש ובחשבונות בנק בארץ ובחו"ל תוך הסתרת מקור הכספים ותנועתם, ביצוע רישומים כוזבים ופעולות פיקטיביות. בכתב האישום תואר כי המשיב שיתף פעולה עם הנאשם 1 בדרכים שונות, ובהן הקמת חברה, חתימה על חוזה פיקטיבי, אישור שקיבל לידיו סך של 9.5 מיליון דולר מכספי המשקיעים וקבלת למעלה מ-2 מיליון דולר מכספי המשקיעים לחשבון שפתח בשם החברה. כמו כן נטען בכתב האישום כי ביום 10.3.2006 נמלט הנאשם 1 לפרגוואי, שם פגש במשיב, ולאחר שהשניים נעצרו וגורשו לישראל נמצא בחדרו של הנאשם 1 במלון בפרגוואי סכום של כמיליון אירו ו-118,000 דולר.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 3.12.2007, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. אותה עת ריצה המשיב עונש מאסר בן 30 חודשים שנגזרו עליו ביום 16.5.2006 בגין הרשעתו בעבירות דומות בתיק אחר (המשיב סיים לרצות מאסר זה ביום 18.8.2008). ביום 3.2.2008 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ג' נויטל) בהסכמה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בהליך שבכאן ומשלא הסתיים משפטו בתוך תשעה חודשים מיום מעצרו, נעתר בית משפט זה פעמיים לבקשת המדינה והורה על הארכת מעצרו בתשעים ימים (בש"פ 7297/08 ובש"פ 9385/08), בהדגישו את החשש מפני הימלטותו של המשיב מן הדין ומפני שיבוש מהלכי משפט.

3.

משחלפה תקופת ההארכה השנייה ומשפטו של המשיב עודנו נמשך, הוגשה

הבקשה שבכאן להארכת המעצר זו הפעם השלישית. בבקשה צוין כי לאחר שהתקיימה הקראה ביקשה ההגנה מספר דחיות של מועדי דיון שנקבעו לשם הסדרת הייצוג בתיק וכן לשם ניהול משא ומתן בין הצדדים. עוד צוין בבקשה כי ביום 15.12.2008 התקיימה ישיבת תזכורת בה נקבעו עשרה מועדים לשמיעת ראיות בחודשים אפריל ומאי שנה זו. המבקשת אינה מתעלמת מן הקושי הקיים בשל התמשכות ההליך, אך לטענתה נובע הדבר בעיקר מבקשות הדחייה שהוגשו מטעם ההגנה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המעשים החמורים המיוחסים למשיב, היקפם, שיטתיותם ותחכומם מעידים על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור ורכושו והיא מוסיפה וטוענת כי נוכח עונש המאסר הממושך הצפוי למשיב אם יורשע בדין, קיים חשש ממשי מפני הימלטותו ומפני שיבוש מהלכי משפט, במיוחד נוכח העובדה שאין לו כל זיקה ממשית לישראל על אף היותו אזרח ישראלי. כמו כן טוענת המבקשת כי המשיב ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו שעה שהתנהלה נגדו חקירת משטרה על עבירות דומות אותן ביצע עם הנאשם 1 בשיטה דומה (עבירות בהן הורשע בסופו של דבר ובגינן ריצה עונש מאסר כמפורט לעיל). בכך לטענת המבקשת יש כדי ללמד כי אין על המשיב מורא החוק. המבקשת מוסיפה וטוענת כי למעלה מ-11 מיליון דולר הועברו לחשבון בנק בשליטת המשיב בריגה שבלטביה ומשם הועברו במזומן אליו. לטענת המבקשת גורלם של כספים אלה לא נודע וייתכן שהמשיב אף מחזיק כספים נוספים של המשקיעים במקומות מסתור שונים, דבר העלול להקל על הימלטותו מן הדין. לבסוף מציינת המבקשת כי העובדה שהמשיב היה אסיר במשך חלק ניכר מתקופת משפטו בתיק הנוכחי, מפחיתה במידה רבה מן הפגיעה בחירותו בשל מעצרו עד עתה.

בדיון שנערך בפניי ציינה המבקשת עוד כי לאחר הגשת הבקשה דנן פנה אליה הנאשם 1 בהצעה להסדר טיעון וביום 24.2.2009 הועברה טיוטת כתב אישום מתוקן לעיונם של הסנגורים. בשלב זה מתנהל אפוא משא ומתן בדבר הסדר טיעון בעניינו של הנאשם 1 אשר עשוי להשפיע גם על האישומים המיוחסים למשיב.

4.

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה בציינו כי הוא אינו מהווה חלק מן המגעים המתנהלים להשגת הסדר טיעון עם הנאשם 1 וכי אין לקשור בין עניינו שלו לעניינו של הנאשם 1. המשיב מביע חשש כי במידה שלא יושג הסדר טיעון עם הנאשם 1 יוביל הדבר שוב לדחיית מועדי ההוכחות שנקבעו והוא מוסיף וטוען כי בהשוואה לנאשם 1 חלקו בכתב האישום מצומצם יחסית ומדגיש כי בקשות הדחייה בתיק הוגשו מטעם הנאשם 1 ולא מטעמו. לטענת המשיב, עשרת מועדי ההוכחות שנקבעו הם "טיפה בים" נוכח היקף התיק שניהולו יארך שנה לפחות, להערכתו. על רקע זה סבור המשיב כי מן הראוי לשחררו לחלופת מעצר בשלב זה.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סמכותו של בית משפט זה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים מהווה חריג לכלל הקבוע בסעיף 61 לאותו חוק, הקובע כי נאשם שהיה עצור במשך תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין ישוחרר ממעצרו. עם התארכותה של תקופת המעצר גדל המשקל שיש לייחס לפגיעה המתמשכת בחירותו של הנאשם שחזקת החפות עומדת לזכותו, אך יש לאזן בין פגיעה זו לבין יתר השיקולים הצריכים לעניין ולבחון את משקלם היחסי במכלול (ראו: בש"פ 8765/05 מדינת ישראל נ' מוגרבי (לא פורסם, 19.10.2005); בש"פ 10295/05 מדינת ישראל נ' סקא (לא פורסם, 11.11.2005)). במקרה דנן חל עיכוב ניכר בפתיחת משפטו של המשיב, וזאת בעיקר בשל המשא ומתן המתנהל להשגת הסדר טיעון בעניינו של הנאשם 1. אכן, אין להקל ראש בעיכוב המשמעותי שחל בשמיעת המשפט עד עתה ובמצב הבלתי ראוי שנוצר לפיו מתבקשת הארכה שלישית של המעצר עת שלב ההוכחות טרם החל. המשיבה ערה לקושי זה והצהירה כי זהו המאמץ האחרון שנעשה להשגת הסדר טיעון וכי ככל שעד למועד ההוכחות הראשון שנקבע (26.4.2009) לא יגיעו הצדדים להסדר טיעון בעניינו של הנאשם 1, יתבקש בית המשפט לשמוע את התיק במועדים שנקבעו. ראוי אכן להקפיד על עמדה זו שכן עם כל יתרונותיו של הסדר טיעון יש למצות את המגעים להשגתו ולא ניתן לקיים משא ומתן ללא סוף, בייחוד מקום שבו יש לכך השלכות על נאשמים נוספים, דוגמת המשיב בענייננו. יתרה מכך, מעיון בכתב האישום נראה כי מדובר בפרשיה מורכבת ורחבת היקף. כתב האישום מונה לא פחות מ-595 עדי תביעה (אף שאין לשלול את האפשרות כי חלק מן הראיות תוגשנה בהסכמת הצדדים), ועל כן צפוי המשפט ממילא להיות ארוך וסבוך. בית משפט זה כבר עמד על כך שקשה מאוד לסיים תיקים פליליים בסדר גודל כזה בתוך התקופה הקבועה בחוק המעצרים, גם אם המשפט מתנהל ביעילות ובמהירות הראויה (ראו בש"פ 5306/06 מדינת ישראל נ' שטרית (לא פורסם, 16.7.2006)). על כן, חשוב במיוחד שלא להשתהות עוד בשמיעת ההוכחות בו ויש להניח כי ככל שיתמשך המשפט וילך יידרש בית משפט זה בדונו בשאלת המשך המעצר לערוך איזונים מתאימים בהקשר זה. מכל מקום, שוכנעתי כי לעת הזו קיימת הצדקה להמשך המעצר חרף התמשכות ההליך, בעיקר בשל החשש הרציני הקיים מפני הימלטותו של המשיב מן הדין ומפני שיבוש מהלכי משפט. חשש זה נובע מן המאסר הממושך הצפוי למשיב במידה שיורשע בדין; מכך שאין למשיב זיקה ממשית לישראל; ומן האפשרות שהוא מחזיק כספים במקומות מסתור שונים בעולם העלולים להקל עליו לחמוק מאימת הדין. לכל אלה מצטרף שיקול נוסף הנובע מהיקפן של העבירות המיוחסות למשיב, מן השיטתיות והתחכום שבהם בוצעו לכאורה ומכך שהמשיב לא נרתע לכאורה מלבצען אף שבאותה עת היה נתון בעיצומה של חקירה בעבירות דומות בגינן אף הורשע ונידון למאסר. טעמים אלה מצדיקים בעיני את המשך המעצר לעת הזו.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 2.3.2009 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 40368/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.