בש"פ 9385/08 מדינת ישראל נ. אריה סמוליאניצקי

בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב מיום 2.12.2008 בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בת.פ 40368/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב, יליד 1950, הוגש ביום 3.12.2008 כתב אישום המייחס לו ולנאשמים נוספים עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, ועבירות שונות לפי חוק איסור הלבנת הון.

על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, בתקופה שבין חודש אוקטובר 2004 ועד חודש מרץ 2006, הציג עצמו נאשם 1 בתיק, צבי בן ארי (גרגורי לרנר) כאיש מסחר המתמחה בתחום הדלקים והסחר הבינלאומי. הנאשם 1 פעל במסגרת חברה שהנאשם 2 היה בעל השליטה בה. המשיב, הוא נאשם 3, שימש יד ימינו של נאשם 1 ופעל לפי הוראותיו. הנאשמים, והמשיב כאמור בכללם, פרסמו פניה לציבור דובר הרוסית בישראל ובה קריאה להשקיע בחברה בעסקאות נפט. בפועל, לא בוצעה כל פעילות עסקית ממשית, אלא גויסו כספים בהיקפים אדירים, לשם גניבתם. בחברה הושקעו כ-62 מיליון ₪. הנאשמים גנבו את הסכום שהושקע בחברה באמצעות חברות קש שהוקמו לצורך כך בחו"ל, כשהעברות הכספים נעשו תוך ביצוע רישומים כוזבים ופעולות פיקטיביות שונות אגב ניצול אמון המשקיעים. הנאשם 1 נמלט לפרגוואי על אף צו איסור יציאה מהארץ שהוטל עליו, שם פגש במשיב, ואולם השניים נעצרו וגורשו לישראל. לפי המתואר בכתב האישום, המשיב שיתף פעולה עם נאשם 1 לרבות פתיחת חברה, חתימה על חוזה פיקטיבי, קיבל לידיו של 9.5 מיליון דולר מכספי המשקיעים, וכן קיבל למעלה מ-2 מיליון דולר מכספי המשקיעים שהוכנסו לחשבונות שפתח בחברה.

יוער כי המשיב הורשע ביום 7.5.2006 בתיק אחר, בעבירות של מעשי מרמה וזיוף בניגוד לחוק לאיסור הלבנת הון. המשיב סיים לרצות עונש של 30 חודשי מאסר ביום 18.8.2008.

2.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, שהתקבלה ביום 3.2.2008. ביום 26.10.2008 האריך בית משפט זה (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 3.9.2008. עד כה התקיימה הקראה ומאז נדחו הדיונים שוב ושוב לבקשת ההגנה, לשם הסדרת ייצוגו של המשיב ולאחר מכן לשם ניהול מו"מ. משלא צלח המו"מ בין הצדדים, נקבע התיק לתזכורת ליום 1.12.2008.

3.

בבקשה דנן, טוענת המבקשת כי למשיב מיוחסים מעשים חמורים שהיקפם הנרחב, שיטתיותם ותחכומם מעידים על מסוכנותו לשלום הציבור ורכושו. עוד טוענת המבקשת שהמשיב צפוי לעונש מאסר ממושך היה ויורשע במעשים המיוחסים לו, ולכן קיים חשש ממשי להימלטות המשיב ולשיבוש הליכי משפט. חשש זה גובר, לדברי המבקשת, נוכח העובדה שלמעט היותו של המשיב אזרח ישראלי אין לו זיקה של ממש לישראל – אין למבקש נכסים בישראל והוא מתגורר דרך קבע ברוסיה, בה מתגוררות גם אשתו ושתי בנותיו. בנוסף, מצביעה המבקשת על זה שאת המעשים המיוחסים לו ביצע שעה שהתנהלה נגדו חקירת משטרה על עבירות דומות, בהן הורשע. יש בכך כדי ללמד, לטענת המבקשת, שלא היה די בחקירות כדי להרתיעו מביצוע העבירות נשוא כתב האישום. המבקשת מציינת שגורלם של הכספים שהוציא המשיב בגניבה ותרמית אינו ידוע, וייתכן שהוא מחזיק כספים נוספים במקומות מסתור באופן שיקל עליו את ההימלטות מן הדין ככל שיחפוץ בכך. לבסוף טוענת המבקשת כי מאחר שהמשיב היה במאסר עד ליום 18.8.2008, הפגיעה בחירותו בשל מעצרו פחותה. המבקשת מעדכנת כי בין הצדדים התנהל משא ומתן שהתעכב בשל תלותו בנאשם 1, וכי התיק קבוע לתזכורת ליום 1.12.2008.

4.

סנגורו של המשיב טוען שיש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ומציע כי השחרור ילווה באיזוק אלקטרוני. הסנגור מציע חלופת מעצר בפיקוחה של עורכת דין, תובעת מטעם עירית תל-אביב בעניינים מקומיים ובעלה, מהנדס במקצועו. לדבריו,

קיימת גם האפשרות להעסיק מפקחים בשכר. הסנגור טוען כי ניתן לאיין את סכנת ההימלטות של המשיב באמצעות מתן ערבויות כספיות גבוהות, ומפנה בעניין זה לבש"פ 807/03 רביזדה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.2.2003). הסנגור טוען כי השליטה על הכספים הגנובים לכאורה נתונה לנאשם 1 בתיק ולא למרשו, ועל כן אין בידיו להיעזר בהם לשם בריחה. הסנגור מלין כי עיקר הדחיות בתיק נעשו על ידי נאשם 1.

5.

דין הבקשה להתקבל.

לפי ההלכה הפסוקה, ישנן נסיבות בהן תקום עילת מעצר בגין מסוכנות גם בעבירות רכוש. זאת מקום שמדובר בעבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, העלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון הציבור

(בש"פ 10722/06

מדינת ישראל נ' אליהו דהאן (לא פורסמה, 17.1.2007)). שוכנעתי כי קיים חשש ממשי מהימלטות המשיב ומשיבוש הליכי המשפט. עיקר חייו של המשיב אינו בישראל, נכסיו אינם מוחזקים בישראל והוא מתגורר דרך קבע ברוסיה שם שוהות גם אשתו ובנותיו. בהישג ידיו של המשיב, ככל הנראה, סכומי עתק, אשר יקלו עליו את ההימלטות אם יהא מעוניין בכך. בנסיבות אלה הפקדת ערבות כספית, גם אם גבוהה, לא תוכל להבטיח את שלילת הפיתוי לברוח מאימת הדין. לכל אלה נוספות היקפן הנרחב של העבירות ומידת התחכום שהושקעה בהן. אמנם המשפט טרם החל, אך חלק נכבד מן הדחיות נעשה לבקשת ההגנה. גם אם, כדברי הסנגור, את הדחיות יזם נאשם 1, הרי שהמשיב נתן לכך את הסכמתו. עוד יש לזכור כי תקופת מאסרו של המשיב הסתיימה אך ביום 18.8.2008 ועל כן חירותו בגין הליך זה נשללה לתקופה קצרה ביותר עד כה. בתקווה שעכשיו יחלו ההליכים בקצב משביע רצון.

לאור האמור, אני מורה על הארכת מעצר המשיב מיום 2.12.2008 בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בת.פ 40368/07, לפי המוקדם מביניהם.