בש"פ 2118/10 מדינת ישראל נ. איימן חטיב

זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיב עומד לדין בבית משפט השלום בפתח-תקווה בעבירות שונות על-פי חוק העונשין, התשל"ז-1977 וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 וכן בעבירה על-פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בתמצית ייאמר כי על-פי הנטען בכתב האישום, בעת שהייתו של המשיב בארץ שלא כחוק ובעודו מתחזה לאחר באמצעות תעודת זהות מזויפת, פעל להונות ולרמות את הציבור ואת רשויות המס בכך שפתח חשבון בנק תחת שם כוזב, נרשם כעוסק מורשה במסגרת עסק שפתח ובו הפיץ חשבוניות פיקטיביות לצורך ניכוי תשומות שלא היו בידו וכן נמנע מלדווח על עסקאות שביצע. עוד נטען בכתב האישום כי במסגרת פעילותה של חברת א.נ.ט. בנייה בע"מ (להלן: החברה ), אותה על פי הנטען הקים בשנת 2008 ושימש בה כמנהל, הפיץ המשיב חשבוניות פיקטיביות על-מנת לדרוש תשומות שלא היו בידיה (בגין פרשה זו עומדת לדין גם החברה). בפעולותיו אלה עלה בידי המשיב, על פי הנטען בכתב האישום, להתחמק מתשלום מס בסך כולל של כ-2,800,000 ₪.

2.

עם הגשת כתב האישום נגד המשיב, ביום 28.6.2009, עתרה המבקשת לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים. הדיון בעניין זה נדחה מספר פעמים בעקבות בקשות שונות מטעם המשיב (תחילה לצורך לימוד חומר הראיות ולבסוף לצורך קבלת תסקירים מאת שירות המבחן), עד שביום 6.10.2009 הורה בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת ע' רון), משלא היתה מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

3.

משפטו של המשיב לא הסתיים בתוך תשעה חודשים מיום מעצרו ומכאן הבקשה שבפניי בה עותרת המבקשת להארכת מעצרו בתשעים ימים. המבקשת נסמכת בבקשתה על שלוש עילות. האחת עניינה במסוכנות הרבה הנשקפת לטענתה מן המשיב נוכח היקף העבירות הכלכליות שביצע לכאורה ומידת התחכום והתעוזה המאפיינות אותן, וכן בשל מעשי הזיוף והכניסה שלא כדין לישראל מן האזור, המיוחסים לו. בהקשר זה מוסיפה המבקשת ומציינת כי המשיב נתן את הדין בעבר על עבירות דומות (התחזות לאדם אחר במטרה להונות, כניסה לישראל שלא כחוק וזיוף בכוונה לקבל דבר במרמה) ואף נגזרו עליו 20 חודשי מאסר על-תנאי שהינו בר-הפעלה . העילה השניה עניינה בחשש להימלטות המשיב, נוכח העובדה שהוא יוצא ונכנס את שטחי המדינה באופן בלתי חוקי ונוכח העובדה שהדבר הקשה בעבר על איתורו והעמדתו לדין (המבקשת מציינת בהקשר זה כי נסיונותיה לאתר את המשיב לצורך הבאתו לחקירה החלו בחודש דצמבר 2008 וכי רק כחצי שנה לאחר מכן הסתייע הדבר). העילה השלישית עניינה בהיעדר חלופת מעצר הולמת. בהקשר זה מציינת המבקשת כי אף שבתסקיר המעצר השלישי שניתן לגביו נכללה המלצה על שחרורו לחלופת מעצר (לאחר שני תסקירים קודמים בהם היתה המלצה שלילית בעניין השחרור), קבע בית משפט השלום כי חלופה זו אינה הולמת בנסיבות המקרה, שכן חלק ניכר מהעבירות נשוא כתב האישום בוצעו על-ידי המשיב בהיותו תחת פיקוחו של המפקח עליו הומלץ בתסקיר . המבקשת מוסיפה ומציינת בהקשר זה את הבעייתיות הטמונה בשחרור בתנאים מגבילים בשטחי המדינה של מי שאינו מורשה לשהות בה ועוד היא מדגישה כי חלק מהעבירות המיוחסות למשיב בוצעו בזמן שהיה משוחרר בתנאים מגבילים במסגרת התיק הקודם שהתנהל נגדו.

אשר להתנהלות המשפט מציינת המבקשת כי אף שבתחילה התנהל המשפט בעצלתיים (וזאת מסיבות התלויות במשיב ובפרט בשל הצורך בהסדרת ייצוגו), כיום מצוי הדיון בשלב מתקדם ולקראת תום פרשת התביעה. עם זאת, במהלך הדיון שקיימתי בבקשה, ביום 23.3.2010, עדכן ב"כ המבקשת כי בישיבת ההוכחות מ-22.3.2010 אשר בה נשמעו 3 מתוך 5 עדי התביעה הנותרים, התברר שקיימת היכרות בין העד הרביעי שאמור היה להעיד מטעם התביעה לבין השופטת היושבת בדין (כב' השופטת ד' עטר מבית משפט השלום בפתח-תקווה) ובעקבות כך הגיש המשיב בקשה לפסילת המותב, אשר טרם הוכרעה. במצב דברים זה, הוריתי על דחיית המשך הדיון בבקשה ליום 28.3.2010 שכן עד אז, על-פי המידע שנמסר מפי הצדדים, אמורה היתה להתקבל הכרעתו של בית משפט השלום בבקשת הפסילה. עוד הוריתי באותו מועד כי ב"כ המבקשת יעדכן בדיון ההמשך אודות לוח הזמנים הצפוי להמשך שמיעת ההליך בבית משפט השלום (ר' החלטתי מיום 23.3.2010).

5.

בדיון ההמשך בבקשה שהתקיים ביום 28.3.2010, עדכן ב"כ המבקשת כי בקשת הפסילה נדחתה על-ידי בית משפט השלום, וכי נקבעו שני מועדים נוספים להמשך שמיעת הראיות, ליום 6.4.2010 וליום 12.4.2010 בו צפויה על-פי החלטתו של בית משפט השלום להסתיים פרשת ההגנה. ב"כ המבקשת הוסיף וציין בהקשר זה כי ככל שמדובר בפרשת התביעה נותרה שמיעתם של שני עדים (כאשר אחד מהם אף נדרש לצורך חקירה נגדית בלבד)

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען כי בשלב הנוכחי של ההליכים נוטה הכף אל עבר שחרורו בתנאים מגבילים. אשר להתמשכות ההליך טוען המשיב כי ניתן יהיה לסיים את המשפט רק בעוד כארבעה חודשים וזאת נוכח קצב השמיעה האיטי שאפיין את התיק עד כה (ממוצע של 2.5 עדים בכל ישיבה), נוכח סמיכותה של ישיבת ההוכחות הראשונה שקבע בית המשפט לאחר חג הפסח (עובדה המקשה על ההיערכות לקראתה) ונוכח הערכתו לפיה יעידו מטעם ההגנה שמונה עדים לפחות. המשיב מוסיף וטוען כי בשים לב לטיבן הכלכלי של העבירות בהן הוא מואשם יש ליתן משקל רב לאפשרות שחרורו לחלופת מעצר, בפרט מששירות המבחן מצא את החלופה שהוצעה מתאימה ועוד הוא טוען כי העבירות המיוחסות לו אינן במדרג החמור של עבירות המרמה במס. כמו-כן טוען המשיב כי אין בעניינו חשש קונקרטי להימלטות מאימת הדין ובהקשר זה הוא מציין כי הוא נשוי לישראלית, כי מזה 15 שנים הוא מתגורר בארץ יחד עם משפחתו וילדיו וכי למעצרו השפעה מרתיעה עליו. לבסוף טוען המשיב כי הוא סובל מבעיה קרדיולוגית וכי יש בתנאי המעצר, ובמיוחד בצורך להתנייד לדיונים המשפטיים, כדי להזיק לו ולהגביר את הסיכון להחמרת מצבו.

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, עם התמשכות ההליך המשפטי הולך וגובר משקלן של חזקת החפות וזכותו של הנאשם לחירות, אך כבר נפסק לא אחת כי חלוף הזמן לבדו אין בו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים מנגד ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו (ראו: בש"פ 4680/06 מדינת ישראל נ' אלפקיר , פיסקה 8 (טרם פורסם, 26.6.2006); בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר , פסקאות 15-14 (טרם פורסם, 20.2.2007)).

במקרה דנן נראה כי לעת הזו הכף עודנה נוטה אל עבר המשך מעצרו של המשיב. היקף העבירות המיוחסות למשיב והעובדה שהן בוצעו לכאורה על רקע של עבר פלילי בעבירות דומות ובעוד מאסר על-תנאי ממושך בר-הפעלה תלוי ועומד נגדו, מלמדים על מסוכנותו הרבה. מסוכנות זו שרירה וקיימת, כפי שכבר נפסק, בעבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים (ראו בש"פ 5431/98 רוסלן נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (1998); בש"פ 9385/08 מדינת ישראל נ' סמוליאניצקי , פיסקה 5 (טרם פורסם, 25.11.2008); בש"פ 1862/10 מדינת ישראל נ' יניב בן-דוד , פיסקה 5 (טרם פורסם, 18.3.2010)), והדברים יפים לענייננו נוכח המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום (דבר קיומה של התשתית ראייתית לכאורית, כאמור, אינו שנוי במחלוקת). לכך יש להוסיף את הגישה הקלה שיש למשיב, כפי שהוכיח בעבר, לצאת אל מחוץ לשטחי המדינה וזו מעצימה את החשש מפני הימלטותו מאימת הדין ובאשר לחלופת המעצר, לא ניתן להתעלם מכך שהמפקח שהוצע על-ידי המשיב נכשל בתפקידו בעבר. מטיעוני הצדדים עולה כי שמיעת הראיות צפויה להסתיים לכל המאוחר בתוך חודשים ספורים וחזקה על בית משפט השלום שיעשה כל מאמץ לקביעת ישיבות נוספות, ככל שיידרש, בתוך תקופת ההארכה על מנת לאפשר את סיום משפטו של המשיב במהלכה.

מן הטעמים המפורטים לעיל, אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 27.3.2010 או עד למתן פסק-דין בעניינו בת"פ 20803-06-09 בבית משפט השלום בפתח-תקווה, לפי המוקדם.