בש"פ 2345/11 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב, בפעם השלישית, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), למשך תשעים ימים.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין קשירת קשר לביצוע פשע, רצח והחזקה ונשיאה של נשק שלא כדין. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 28.11.2009 או סמוך לכך קשרו המשיב ואחיו (להלן: מוחמד ) קשר להמית את המנוח באמצעות כלי נשק, על רקע פגיעתו בבת משפחתם. לשם כך הצטיידו המשיב ומוחמד בנשק, ובשעה 15:00 לערך הגיעו ברכבם סמוך למסגד הממוקם בקרבת בית אימו של המנוח, שם שהה המנוח אותה עת. מוחמד יצא מן הרכב כשהוא מצויד בנשק, בעוד המשיב המתין ברכב על-מנת להבטיח את ביצוע הרצח ולמלט את מוחמד מן המקום. מוחמד התקרב לבית אימו של המנוח כשהנשק ברשותו, והמתין לבואו של המנוח בכוונה לגרום למותו. כאשר יצא המנוח מבית אימו סמוך לשעה 15:50, ירה לעברו מוחמד כעשרה כדורים. שניים מן הכדורים פגעו בגבו ובעורפו של המנוח, וקליע שעבר דרך ראשו גרם לו נזק חמור למוח שכתוצאה ממנו נפטר. לאחר הירי חזר מוחמד אל הרכב והמשיב ומוחמד נמלטו מן המקום.

2.

עם הגשת כתב האישום נעצר מוחמד, בהסכמתו, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובהחלטה מיום 4.3.2010 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) לבקשת המבקשת לעצור גם את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט קבע

כי קיימת תשתית ראיות לכאורה נגד המשיב המבוססת, בין היתר, על דברים שמסר מוחמד בהודאתו במשטרה ובפני המדובב (אף שחזר בו בהמשך); איכוני הטלפון הנייד של המשיב ואחיו; קיומו של מניע לרצח; סתירות בגרסאות האליבי שמסר המשיב; והעובדה שלמחרת האירוע מכר המשיב את הרכב שבו לכאורה בוצעה העבירה לקרוב משפחה במחיר מופחת ולאחר שבעבר סירב מוחמד למכרו. בית המשפט הוסיף וקבע כי עבירת הרצח המיוחסת למשיב מקימה מעצם טבעה עילת מעצר, כמו גם חשש להימלטות מן הדין, וסבר כי בנסיבות אלה לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופה שתאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו ותמנע ניסיון להשפיע על עדים. עם זאת ציין בית המשפט כי בשים לב לנסיבות ביצוע הרצח ולעובדה שאין למשיב עבר פלילי, לא ניתן לומר כי קיימת מסוכנות רבה שהוא ישוב ויבצע מעשים דומים בעתיד. על כן, סבר בית המשפט כי בעתיד ניתן יהיה לבחון אפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר שתהא מרוחקת באופן משמעותי ממקום ביצוע העבירה ובתנאי פיקוח נוקשים, אך זאת רק לאחר שיעידו עדים מרכזיים וככל שיהיה בעדותם כדי לכרסם בראיות הקושרות את המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו. בית המשפט הורה אפוא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, אך קבע כי ניתן יהיה לבחון שוב את שאלת המעצר במסגרת הליך של עיון חוזר לאחר שיסתיימו שלוש ישיבות ההוכחות שהיו קבועות באותו שלב במהלך חודש אפריל 2010, ולאחר שיעידו עדי תביעה מסוימים (שפורטו בהחלטה) וכן אימם של המשיב ואחיו, ככל שהיא תעיד. כמו כן הורה בית המשפט כי עד ליום 15.4.2010 יוגש תסקיר מטעם שירות המבחן אשר יאמוד את מידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב, וכי העיון החוזר היזום בסוגיית המעצר יידון ביום 3.5.2010 בהנחה שעד אז יסיימו להעיד העדים הנזכרים.

בדיון שהתקיים ביום 3.5.2010 טרם התקבל תסקיר המעצר, ומשכך הורה בית המשפט על דחיית הדיון ועל הגשת התסקיר לקראת המועד הנדחה. הדיון בהליך העיון החוזר נדחה מספר פעמים נוספות, וזאת מפני שהעדים שנזכרו בהחלטת המעצר טרם העידו וכן מפני שהצדדים ניהלו מגעים לצורך השגת הסדר טיעון בתיק העיקרי. לבסוף, בהחלטה מיום 4.8.2010 קבע בית המשפט כי טרם הבשילו התנאים לעיון חוזר בשאלת המעצר, ומשכך קבע כי המשיב יישאר במעצר וכי ניתן יהיה לחדש את הדיון בהליך העיון החוזר לאחר שתושלם שמיעת העדויות של העדים שפורטו בהחלטה כאמור, בין אם בדרך של הצגת הודעותיהם בהסכמה ובין אם בדרך של חקירתם.

3.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, עתרה המבקשת להארכת מעצרו. בית משפט זה האריך פעמיים את המעצר, בהסכמת המשיב, בתשעים ימים בכל פעם (בש"פ 6972/10 ו-בש"פ 9439/10). לעת הזו המשפט טרם הסתיים, ומכאן הבקשה שבפניי להארכת מעצרו של המשיב בפעם השלישית. כעולה מן הבקשה, במהלך שני דיונים שהתקיימו בחודש אפריל 2010 נשמעו שישה-עשר עדי תביעה, אך דיונים נוספים שנקבעו בתיק בוטלו בעקבות מגעים להסדר טיעון שהתנהלו בין הצדדים. בחודש יולי 2010 ביקשה המבקשת כי ייקבעו דיוני הוכחות כיוון שהמגעים בין הצדדים לא עלו יפה, אך בדיונים שהתקיימו לאחר מכן לא נשמעו עדויות (למעט עדות מוחמד שנשמעה בתחילת חודש ינואר 2011 וכנראה טרם הסתיימה). זאת, בין היתר, בשל שביתת הפרקליטים ובשל כך שבית המשפט איפשר לצדדים לשקול שוב את עמדותיהם לעניין הסדר טיעון. לעת הזו קבוע מועד דיון אחד נוסף לשמיעת ראיות ביום 8.5.2011, ובמהלך הדיון בפניי ציינה המבקשת כי עדיין נותר לשמוע שלושים וארבעה עדי תביעה (שלושה מהם בנושאים מהותיים), וכי לצורך סיום פרשת התביעה יידרשו לפחות ארבעה ימי הוכחות נוספים.

לתמיכה בבקשה להארכת המעצר טוענת המבקשת כי חומרת המעשים המיוחסים למשיב מלמדת על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו לשלום הציבור ולביטחונו ומסוכנות זו מתעצמת, לטענת המבקשת, נוכח העובדה שכלי הנשק בו בוצע לכאורה הרצח טרם נתפס. כמו כן טוענת המבקשת כי העבירות בהן מואשם המשיב, ובפרט עבירת הרצח, מקימות חשש מובנה להימלטות נוכח העונש הכבד הצפוי לו במידה שיורשע, וכן קיים חשש שהמשיב ינסה להתחמק מהליכי שפיטה. המבקשת ערה לקושי שבהתמשכות ההליך, אך היא מדגישה כי פרשת התביעה מצויה בעיצומה וניתן לקוות כי כעת משחודשו הדיונים בהליך, יהיה קצב התקדמותו משביע רצון.

4.

המשיב, מצידו, מתנגד להארכת המעצר המבוקשת. לטענתו מן הראוי היה שהמבקשת, במסגרת פרשת התביעה, תביא לעדות קודם לכל את העדים שנזכרו בהחלטתו של כב' השופט שפירא מיום 4.3.2011, אך היא לא עשתה כן. המשיב מציין כי הוקצו שתי ישיבות לשמיעת עדי המבקשת ומתוך שישה-עשר עדים נשמעו ארבעה-עשר והשניים הנותרים נחקרו רק בחקירה ראשית. לטענתו נותר לשמוע ארבעים ושניים עדי תביעה שטרם העידו, והוא מוסיף ומציין כי שמיעת התיק התעכבה בשל רצונה של התביעה שאחיו מוחמד יעיד בהליך המתנהל נגדו טרם שיעיד במשפטו של המשיב, וכן בשל הניסיונות הנמשכים להגיע להסדר טיעון. המשיב סבור אפוא כי נוכח הזמן הרב שחלף מאז מעצרו, מן הראוי להורות על שחרורו.

בישיבת תזכורת שהתקיימה בבית משפט קמא ביום 31.3.2011, לאחר הגשת הבקשה שבכאן, הודיעה המבקשת כי בדעתה להמשיך בניהול ההוכחות בתיק בשל התנגדות משפחת המנוח להסדר הטיעון ועל כן, עתרה לקביעת מועדי דיון נוספים לשמיעת ראיות. אך לאחר בדיקה הודיע המותב הדן בתיק כי לא ניתן לקבוע מועדים נוספים פרט למועד הקבוע ליום 8.5.2011, וזאת בשל העומס העצום של עשרות תיקי פשע חמור הנשמעים בפניו, כדבריו. בית המשפט הוסיף וציין כי לאחר שמיעת הראיות במועד הנ"ל, ייקבעו במידת הצורך מועדי דיון נוספים לניהול ההוכחות.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות על הארכת המעצר המבוקשת. כידוע, קצב ניהול המשפט הוא אחד השיקולים המרכזיים אותם יש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ועם חלוף הזמן נדרש בית המשפט לשוב ולבחון את נקודת האיזון שבין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ושלומו. אף שאין בחלוף הזמן כשלעצמו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים מנגד, ככל שההליך השיפוטי מתארך הולך וגובר משקלה של זכותו של הנאשם לחירות (ראו: בש"פ 7902/09 מדינת ישראל נ' אסדוב , פיסקה 6 (טרם פורסם, 18.10.2009); בש"פ 2118/10 מדינת ישראל נ' חטיב , פיסקה 6 (טרם פורסם, 29.3.2010)).

במקרה שלפנינו משפטו של המשיב רחוק מלהסתיים. המשפט החל בחודש ינואר 2010, וכיום, לאחר כשנה ושלושה חודשים, פרשת התביעה טרם הסתיימה וככל הנראה יידרשו לפחות ארבע ישיבות נוספות לשם סיומה. לעת הזו קבועה ישיבת הוכחות אחת בלבד בחודש מאי, ואין כל אינדיקציה באילו מועדים תימשך שמיעת הראיות. מן הטיעונים שנשמעו בפניי עולה כי העיכוב הניכר שחל בשמיעת התיק נגרם בעיקרו בשל המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לצורך גיבוש הסדר טיעון ועל כך יש להצר. אכן, אין להמעיט מחשיבותם של מגעים שמקיימים צדדים בהליך פלילי לצורך השגת הסדר טיעון. אולם מגעים כאלה עם כל חשיבותם, אינם יכולים להצדיק את העיכוב הניכר בניהול המשפט שחל בגינם במקרה דנן ואת ביטול הדיונים שהיו קבועים לשמיעת ההוכחות, בהינתן העובדה שהמשיב עצור (ראו והשוו: בש"פ 2219/11 מדינת ישראל נ' בן אור , פיסקה 7 (טרם פורסם, 7.4.2011); בש"פ 1454/09 מדינת ישראל נ' אל זג , פיסקה 7 (טרם פורסם, 11.3.2009)). המשיב עומד לדין בעבירת הרצח ולגבי הנאשמים בעבירה זו אכן נפסק כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר רק במקרים יוצאי דופן. אולם, נוכח הזמן הרב שחלף במקרה דנן מאז תחילת המשפט ובהתחשב בכך ששמיעתו צפויה להימשך פרק זמן לא מבוטל שאינו ניתן כלל להערכה עתה, נראה לי כי האיזון שבין מכלול השיקולים הצריכים לעניין מטה את הכף אל עבר בחינה מחודשת של שאלת המעצר והאפשרות לשחרור המשיב לחלופה. השיקול המכריע בעיני בהקשר זה נוגע כאמור לחלוף הזמן ולהתארכות המשפט, אך בנוסף לכך הבאתי בחשבון גם את עברו הנקי של המשיב, את הנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן ואת העובדה שמעשה הירי עצמו אינו מיוחס למשיב.

אשר על כן אני מורה על קבלת תסקיר מעצר נוסף בעניינו של המשיב, שיידרש לסוגיית החלופה ויוודא כי מדובר בחלופה הולמת מבחינת הריחוק הגיאוגרפי ותנאי הפיקוח. התסקיר יוגש לבית המשפט המחוזי וזה ייתן דעתו לאמור בו וככל שימצא כי הוצעה חלופה הולמת ששירות המבחן ממליץ עליה, ייתן דעתו גם לכל מגבלות נוספות שתידרשנה בנסיבות העניין כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ולמנוע שיבוש מהלכי משפט והימלטות מאימת הדין.

לעת הזו מוארך, אפוא, מעצרו של המשיב החל מיום 4.4.2011, ועד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, לאחר עיון חוזר בסוגיית מעצרו של המשיב.