בש"פ 7902/09 מדינת ישראל נ. ארזו אסדוב

בקשה להארכת מעצר שנייה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

כנגד המשיב, יחד עם שניים נוספים, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, כליאת שווא וקשירת קשר לפשע. על-פי עובדות כתב האישום עבד נאשם 1 בכתב האישום, שהינו אביו של המשיב, כסגן מנהל עבודה בחברה העוסקת בתחום החקלאות. בתקופה מסוימת החליף נאשם 1 את מנהל העבודה ונוצרה מתיחות בינו לבין המתלונן, שאף הוא עובד החברה. בעקבות כך פנה המשיב למתלונן ותקף אותו באגרופיו, בעט בו בפניו ובכל חלקי גופו, חנק אותו והפיל אותו על הרצפה, וגם אז המשיך להכותו. המשיב עזב את המקום רק כאשר הגיעו עובדים נוספים ונחלצו לעזרתו של המתלונן. כשנה לאחר מכן קשרו הנאשמים כולם יחד עם אדם נוסף קשר להביא את המתלונן לדירתו של נאשם 3 ולתקוף אותו שם. הנאשמים שכנעו את המתלונן להיכנס לרכבם ולנסוע איתם לדירתו של נאשם 3. במהלך הנסיעה ביקש המתלונן לרדת מהרכב, אך הנאשמים החזיקו אותו בניגוד לרצונו והביאו אותו לבית נאשם 3. שם היכו ותקפו אותו הנאשמים עד שהצליח להימלט.

2.

ביום 8.8.08 שוחרר המשיב לחלופת מעצר בביתו תוך אפשרות לצאת לעבודה. עם זאת, המשיב נעצר מחדש ביום 9.3.09, לאחר שנתפס בתחנה המרכזית בתל אביב ובכיסו חומר החשוד כסם מסוכן מסוג הירואין. ערר שהגיש על מעצרו מחדש נדחה על-ידי בית משפט זה. ביום 20.8.09 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים. בית המשפט ציין את הערכתה של המדינה כי פרשת ההגנה צפויה להסתיים בישיבת ההוכחות הקבועה ליום 14.10.09. לפיכך האריך בית המשפט את מעצרו של המשיב בשישים ימים בלבד על מנת שתתקיים ביקורת שיפוטית נוספת לאחר מועד ההוכחות האמור. בדיון שהתקיים בפני ביום 15.10.09 התברר כי מועד ההוכחות שהיה אמור להתקיים ביום 14.10.09 נדחה למועד בלתי ידוע כרגע.

3.

באת-כוח המבקשת טענה בפני כי המדינה הגישה בקשה לקביעת מועד דיון חדש אך טרם ניתנה החלטה בבקשה. מועד ההוכחות נועד על מנת לשמוע את עדותו של נאשם 3, שאז תסתיים פרשת ההגנה. כמו כן הודיעה נציגת המדינה כי לאחר סיום ההוכחות תבקש 15 יום בלבד להגשת סיכומים מטעמה בכתב. הפרקליטה הדגישה את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, מסוכנות אשר אושרה גם בשלושה תסקירי שירות מבחן. כמו כן ציינה את הפרת תנאי השחרור על-ידי המשיב באופן בוטה, כאשר הוא נתפס עם סם מסוג הירואין בכמות שאינה לצריכה עצמית. לבסוף ציינה הפרקליטה את עברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעה בארבע עבירות של סחיטה באיומים, הפרת הוראה חוקית, איומים והפרעה לשוטר, בגינן ריצה עונש מאסר בן 17 חודשים.

באת-כוח המשיב טענה כי מדובר במקרה חריג בו מתבקש מעצרו עד תום ההליכים של אדם שנאשם רק בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית. המשיב היה משוחרר במשך שמונה חודשים, ורק בסופם ביצע הפרה שאין לה כל קשר לתיק הנוכחי. המשיב מעולם לא פנה לעדים בתיק זה והתייצב תמיד במועד לישיבות בית המשפט. המשיב עצור כעת החל מחודש מרץ 2009 ועוד ארבע חודשים בטרם מעצרו מחדש, כאשר אין צפי לסיום התיק בזמן הקרוב. עדיין לא קבוע מועד לדיון הוכחות וצפויים להעיד עדים נוספים מלבד נאשם 3. כמו כן עוד צפוי שלב סיכומים וזמן עד למתן הכרעת הדין. הסנגורית הדגישה את גילו הצעיר של המשיב, כבן 23, ואת עברו הפלילי הכולל רק עבירת אלימות אחת שבוצעה לפני שבע שנים. המשיב נשוי ואב לילדה קטנה, עובד מסור ומוערך. הסנגורית ביקשה לשחרר את המשיב לתנאי מעצר בית בכל שעות היום למעט יציאתו לעבודה בהסעה לים המלח וחזרה. בעבודה, לטענתה, יש לו שני ערבים שאחד מהם הוא המעביד שלו.

4.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בבקשה אני סבורה כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע לצורך בחינת אפשרות שחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו בתסקיר שירות המבחן מיום 2.4.09. אנמק את החלטתי.

5.

חומרת העבירות המיוחסות למשיב אינה נתונה במחלוקת. המשיב מואשם כי תקף והיכה את המתלונן בגין סכסוך הקשור לאביו, וגרם לו חבלות ממשיות. בפעם השניה תקף אותו המשיב יחד עם אביו ונאשם נוסף, אם כי יש לציין שלא נעשה בשתי הפעמים שימוש בנשק כלשהו. כמו כן לחובת המשיב עבר פלילי בגין עבירות אלימות וסחיטה באיומים. בית המשפט מצא אמנם כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אך המשיב הפר את תנאי השחרור ואף נתפס עם כמות סמים שאינה לצריכה עצמית. למרות דברים אלו אני סבורה כי אין מנוס מבחינת אפשרות שחרורו של המשיב ממעצר פעם נוספת. יש לזכור כי בית המשפט סבר מלכתחילה שניתן לשחרר את המשיב ממעצר בתיק זה. אמנם המשיב הפר את תנאי שחרורו ואף נחשד בביצוע עבירה נוספת. עם זאת, ההפרה נעשתה לאחר שמונה חודשים בהם היה משוחרר המשיב, ויש לקוות כי תקופת מעצרו המשמעותית מאז תגרום להרתעתו מפני ביצוע הפרה נוספת בתנאי השחרור. כן יש להדגיש כי ההפרה לא היתה קשורה בתיק הנוכחי, ואין כל טענה בדבר שיבוש מהלכי המשפט או בדבר איום על עדים.

6.

באשר למשפט המתנהל, אמנם ישנו צפי כי המשפט לקראת סיומו. עם זאת, כעת לא קבוע כל מועד הוכחות נוסף ולא ניתן להעריך למתי יקבע דיון זה. כמו כן, לטענת הסנגורית שלב העדויות מטעם ההגנה אינו צפוי להסתיים בישיבת הוכחות אחת. לכך יש להוסיף את תקופת הזמן הנדרשת לצורך הגשת סיכומים וכתיבת הכרעת דין. יש להדגיש כי בהחלטתו הקודמת של בית משפט זה הוארך מעצרו של המשיב בשישים יום בלבד בהנחה שהמשפט יסתיים עד תום הארכה זו (בש"פ 6364/09). עוד יש להדגיש בעניין זה כי עדותו של המתלונן נשמעה כבר ולמעשה הסתיימה פרשת התביעה כולה, כך שהחשש להדחת עדים או לאיום עליהם פוחת.

חשוב להזכיר את הידוע לכל. סעיף 62 לחוק המעצרים הינו החריג לכלל הקובע כי יש לסיים את משפטו של נאשם הנתון במעצר בתוך תשעה חודשים. אמנם בית משפט זה נאלץ להשלים פעמים רבות עם המציאות המורכבת בה משפטים אינם מסתיימים לרוב בתקופת זמן זו (בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסמה, 20.5.07)). עם זאת, ככל שחולף הזמן מוטלת החובה על בית המשפט לשוב ולבחון את האיזון שבין מסוכנותו של הנאשם לבין זכותו של הנאשם לחירות, כאשר משקלה של האחרונה הולך וגובר במהלך האיזונים (ראו למשל בש"פ 1111/07 מדינת ישראל נ' גץ (לא פורסמה, 16.2.07); בש"פ 3896/09 מדינת ישראל נ' ברקולין (לא פורסמה, 31.5.09)). אני סבורה כי במקרה זה, בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות למשיב ובמהותן, ובהתחשב בנקודה בה מצוי המשפט כעת, נעה נקודת האיזון לעבר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

7.

בנוסף יש לציין את הקשיים עימם מתמודדת משפחתו של המשיב. אשתו של המשיב אינה בעלת מעמד בישראל ולפיכך אינה זכאית לזכויות סוציאליות ואף אינה יכולה להשלים את הליכי קבלת האזרחות, כפי שנמסר לי. המשפחה, הכוללת גם את בתו הקטנה של המשיב, נקלעה אם כן למצוקה כלכלית, אשר מהווה שיקול נוסף למתן הזדמנות נוספת למשיב.

8.

לתמיכה נוספת בהחלטה זו מצוי תסקירו של שירות המבחן מיום 2.4.09 אשר סבור כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בפיקוחו של ערב העובד עם המשיב כמציל בים המלח ובערבויות גבוהות. עם זאת, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה לשחרור מאחר שנמסר לו על-ידי אשתו של המשיב כי אין בדירתה כיום קו טלפון "בזק", וכי אין באפשרותה לעמוד בתשלום עבורו, ולפיכך לא ניתן למלא אחר המלצת שירות המבחן לענוד למשיב איזוק אלקטרוני. בעניין זה אני סבורה כי יש להתנות את שחרורו של המשיב בהתקנת קו טלפון "בזק" בדירתו אשר יאפשר שימוש באיזוק אלקטרוני. מאחר שהמלצת שירות המבחן כוללת את יציאתו של המשיב לעבודה, יוכל הוא לממן התקנה זו ממשכורתו.

9.

לסיכום, נקודת המוצא של בית משפט זה במסגרת הבקשה הקודמת להארכת מעצר המשיב היתה כי יש להאריך את מעצרו בשישים ימים בלבד, בהנחה ששלב ההוכחות יסתיים בתקופת זמן זו. בהינתן שהמשפט לא הסתיים כצפוי, ואין דיון קבוע להוכחות, ובהנחה שיידרש פרק זמן נוסף לסיכומים ולמתן הכרעת הדין, יש לשוב ולבחון את נקודת האיזון בין מסוכנות המשיב לזכותו לחירות. בבחינת איזון זה, לאור הנחת היסוד של בית המשפט כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתיק זה, לאור העובדה שהמתלונן כבר העיד ושלא עלו טענות על הדחת עדים או איומים עליהם, לאור מצבו המשפחתי של המשיב, ולאור המלצת שירות המבחן, סברתי כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. אני מביעה תקווה כי המשיב לא יפר את האמון שבחרתי לתת בו וכי יקיים את תנאי השחרור במלואם, הן לטובתו והן לטובת משפחתו.

10.

בשל נימוקים אלו אני מורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע. בית המשפט יוודא כי אכן יותקן קו טלפון "בזק" בביתו של המשיב ויקבע את התנאים והערבויות לשחרורו של המשיב כפי שהמליץ שירות המבחן בתסקירו מיום 2.4.09, ובכלל זה יקבע הגבלות על כל קשר של המערער עם המתלונן. כמו כן, אני מביעה תקווה כי במקביל יקבעו מועדי הוכחות לסיום שמיעת העדויות בתיק בהקדם האפשרי.