בש"פ 6364/09 מדינת ישראל נ. ארזו אסדוב

בפניי בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

1.

המשיב עומד לדין בבית משפט השלום בבאר-שבע יחד עם שני נאשמים נוספים, שקיר אסדוב אביו של המשיב (להלן: שקיר ) ואלכסנדר סמנדייב (להלן: סמנדייב , ולהלן ביחד: הנאשמים ). על פי האישום הראשון נוצרה מתיחות בין שקיר ואדוארד בקשי (להלן: המתלונן ) במקום עבודתם לאחר ששקיר החליף את מנהל העבודה בחברה ואיים על המתלונן שישבור את ידיו ואת רגליו כי הוא מתערב בענייני העבודה. מספר ימים לאחר מכן, ביום 5.6.2007, כאשר המתלונן ושקיר המתינו להסעה לעבודה, תקף המשיב את המתלונן באגרופים ובבעיטות בפניו ובכל חלקי גופו, חנק אותו והפילו ארצה ואז התיישב עליו והמשיך להכותו באגרופיו. במהלך האירוע הורה שקיר ליתר העובדים ששהו במקום שלא להתערב ולאחר מכן הניע את המתלונן שלא להגיש תלונה על מעשיו של המשיב בכך שאיים לפגוע בילדיו וברכושו. כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למתלונן חבלות וכאבים בצלעות וקשיים בנשימה והוא נזקק לטיפול רפואי. למחרת האירוע עד ליום 12.6.2007 התקשר שקיר אל המתלונן מספר פעמים ואיים עליו שאם יפנה למשטרה ישרוף את רכבו ויגרום למשפחתו בעיות. עקב פחדו משקיר ומהמשיב לא הגיש המתלונן תלונה במשטרה על

המקרה. בגין מעשים אלו יוחסה למשיב ולשקיר עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ולשקיר יוחסה גם עבירה של הדחה בחקירה.

לפי האישום השני, כשנה לאחר מכן ובסמוך לפני יום 6.4.2008 החל שקיר שוב לאיים על המתלונן וקשר קשר עם המשיב, עם סמנדייב ועם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה (להלן: הנהג ) להביא את המתלונן לדירתו של סמנדייב ולתקוף אותו שם. ביום 6.4.2008 שכנעו המשיב וסמנדייב את המתלונן לעלות לרכב בו היו הנהג ושקיר בתואנה כי הם רוצים ליישב את ההדורים והבטיחו למתלונן כי לא ייפגע. במהלך הנסיעה איים שקיר על המתלונן שיהרוג אותו ומשפתח המתלונן את דלת הרכב וניסה לצאת ממנו קילל אותו הנהג והאיץ את מהירות הרכב ואילו המשיב וסמנדייב משכו אותו לתוך הרכב בכוח. משהגיעו לדירתו של סמנדייב העלו הנאשמים את המתלונן לדירה, נעלו את הדלת והושיבו אותו בסלון. סמנדייב החל לתחקר את המתלונן על הסכסוך עם שקיר והמשיב שאל אותו מדוע הוא עושה לו בעיות, ולאחר מכן בעט שקיר במתלונן וחבט בו באגרופים. משביקש המתלונן ללכת מן המקום

תפסו אותו המשיב וסמנדייב בכוח והושיבו אותו. לאחר מכן כיסה שקיר את פניו של המתלונן באמצעות כובע חולצתו, ושב ותקף אותו בבעיטות ובאגרופים והמשיב וסמנדייב תקפו אותו אף הם תוך שהמשיב אומר לא לחבוט בו בפניו כדי לא להשאיר סימנים. לבסוף הצליח המתלונן לברוח מן הדירה ופנה למשטרה. בעקבות מעשיהם של השלושה סבל המתלונן מסימני חבלה בצוואר, סימני חבלה בפה ושבר בשן, רגישות בעצם החזה ובירך ימין ונזקק לטיפול רפואי. לנאשמים יוחסו בגין מעשים אלו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, כליאת שווא ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. כן מיוחסת לשקיר ולסמנדייב עבירת איומים.

2.

עם הגשת כתב האישום ביום 16.4.2008, עתרה המבקשת למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתו מיום 28.4.2008 קבע בית מפט השלום בבאר שבע (סגן הנשיא י' שפסר) כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב ולשקיר אך נוכח גילו של שקיר, העדר עבר פלילי וחלקו היחסי במעשים הורה לשחררו למעצר בית מלא בעיר ערד. לעומת זאת סבר בית המשפט כי עניינו של המשיב מורכב יותר נוכח עברו הפלילי המכביד בציינו כי לא הצליח לוודא שהערב המוצע מסוגל לפקח על המשיב, ומשכך הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו עד יום 25.5.2008, בו תיבחן מסוכנותו וטיב החלופה שהציע. אולם, בשל עיצומים של שירות המבחן לא הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ומשכך הורה בית המשפט 15.6.2008 לשחררו לחלופת מעצר בדימונה בביתו ובפיקוחו של סמיון שור, ואף התיר לו לצאת לעבודה כמציל בים המלח בפיקוחו. כן קבע בית המשפט כי בהיעדרו של הערב תפקח עליו אימו והוסיף והורה על הפקדה של 5,000 ש"ח במזומן וערבות עצמית וצד ג' על סך של 15,000 ש"ח. המבקשת הגישה ערר לבית המשפט המחוזי וזה הורה ביום 17.6.2008, בהסכמת הצדדים, על החזרת הדיון לבית משפט השלום על מנת שישוב ויבחן את החלטתו נוכח האמור בתסקיר המעצר שהוגש באותו היום. נוכח התרשמותו של שירות המבחן כי חלופת המעצר אליה שוחרר המשיב אינה חלופה הולמת הנותנת מענה למסוכנותו

הורה בית משפט השלום ביום 30.6.2008 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. על החלטה זו הגיש העורר בקשה לעיון חוזר ולאחר שהוגש תסקיר משלים בעניינו שב והורה בית משפט השלום (השופט ג' טהר-לב) על שחרורו לחלופת המעצר עליה הורה בית המשפט ביום 15.6.2008 בתוספת הבהרה כי בשעות העבודה יהיה המפקח צמוד אליו. ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 6.8.2008, בכפוף להגדלת סכום ההפקדה. כמו כן, התקבלה על ידי בית משפט השלום בבאר שבע בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר שהגיש המשיב ביום 11.2.2009 והתיר לו לשהות במעצר בית חלקי בביתו בערד בקובעו כי יצא ויחזור לעבודה תחת פיקוחה של אימו.

3.

ביום 9.3.2009 נתפס המשיב בתחנה המרכזית בתל-אביב ובכיסו נמצא חומר החשוד כסם מסוכן מסוג הרואין בכמות של 0.6 גרם . משכך, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בה עתרה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו ועל חילוט ההפקדה והערבויות שניתנו. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו וביום 22.4.2009 קיבל בית משפט השלום את בקשת המשיבה והורה על מעצרו עד תום ההליכים בשל הפרת תנאי החלופה. בית המשפט דחה בהקשר זה את גרסת המשיב לפיה נסע לתל-אביב על מנת לקנות מתנה לרעייתו ונקלע לעסקת סמים שבמסגרתה אדם שאינו מכיר זרק את הסם לכיסו. כמו כן עמד בית משפט השלום על האמור בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב ממנו עולה כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו והוא הוסיף וקבע כי נוכח הפרתו את תנאי השחרור ועברו הפלילי המכביד לא ניתן לתת בו אמון. בהחלטה נוספת מיום 26.4.2008 הורה בית משפט השלום על חילוט סך של 2,500 ש"ח מתוך סכום ההפקדה של המשיב. ערר שהגיש המשיב על ההחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים נדחה ביום 6.5.2009 על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת מ' ברנט), בהדגישו כי הפרת תנאי השחרור על ידי המשיב, בפרט כאשר בכיסו נמצא סם מסוכן בכמות שאינה לצריכה עצמית, ועברו הפלילי המכביד מלמדים כי לא ניתן ליתן בו אמון. ערר נוסף שהגיש המשיב בעניין זה נדחה אף הוא על ידי בית משפט זה (השופט י' דנציגר) ביום 7.6.2009.

להשלמת התמונה יצויין כי סמנדייב נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בהסכמתו משלא עלה בידו להציע חלופת מעצר, אך משחלפו תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים דחה בית משפט זה (השופט א' גרוניס) ביום 11.1.2009 את בקשת המבקשת להאריך את מעצרו והורה על שחרורו בתנאים. שקיר ששוחרר לחלופת מעצר הפר אף הוא את תנאי השחרור שהוטלו עליו ומשכך ביקשה המבקשת לשוב ולעוצרו, אך לאחר הליכים שהתנהלו בעניין זה ולאחר קבלת תסקיר מעצר נוסף לגביו, שב בית משפט השלום והורה ביום 24.2.2009 על שחרורו בתנאים.

4.

הבקשה שבפניי עניינה הארכת מעצרו של המשיב משחלפו תשעה חודשי מעצר והמשפט טרם הסתיים. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי ביום 19.5.20209 פרשת התביעה הסתיימה לאחר שבע ישיבות הוכחות והחלה להישמע פרשת ההגנה. סמנדייב לא התייצב לישיבת הוכחות נוספת שנקבעה ליום 17.6.2009 ועל כן נדחה המשך הדיון ליום 12.7.2009 ובאותו מועד הסתיימה עדותו של שקיר. שני מועדי הוכחות נוספים נקבעו ליום 14.9.2009 וליום 14.10.2009.

המבקשת טוענת כי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב בהדגישה כי המעשים המיוחסים לו - תקיפה של המתלונן בשני מועדים שונים וכליאתו -

מצביעים על מסוכנותו, וכי זו עולה מן התסקירים שהוגשו בעניינו וכן מעברו הפלילי הכולל עבירות אלימות. עוד טוענת המשיבה כי לאחר שהמשיב הפר את תנאי השחרור שהוטלו עליו ואף נמצא בכיסו סם מסוכן, לא ניתן לתת בו את מידת האמון הנדרשת לצורך חלופת מעצר והיא ציינה כי ביום 5.8.2009 אף הוגש נגדו כתב אישום בשל הפרת התנאים. עוד מדגישה המבקשת כי משפטו של המשיב אמנם אינו מתנהל במהירות המירבית בשל עומס העבודה המוטל על בית משפט השלום בבאר שבע, אך היא מדגישה כי להערכתה צפויה פרשת ההגנה להסתיים בישיבת ההוכחות הקבועה ליום 14.10.2009.

5.

המשיב מצידו מתנגד להארכת המעצר המבוקשת. לטענתו לא מיוחס לו "פשע חמור" ועל כן אין מדובר בסוג המקרים המצדיקים הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. עוד טוען המשיב כי פרשת ההגנה לא צפויה להסתיים בעוד חודשיים שכן הוא מבקש להעיד חמישה עדי הגנה וטרם נשמעו עדותו שלו ועדותו של סמנדייב, והוא מוסיף ומציין כי במשך שמונה חודשים לא הפר את התנאים שהוטלו עליו וכי הארנק בו נמצאו הסמים אינו שלו והוא מצא אותו. המשיב מוסיף וטוען כי יש לשחררו לחלופת מעצר נוכח נסיבותיו האישיות, בהדגישו כי הוא נשוי ואב לילדה בת שלוש כי הוא המפרנס היחיד וכי אשתו שטרם קיבלה מעמד בישראל עלולה להיות מגורשת מן הארץ אם לא ישוחרר ממעצר ויסדיר את ענייניהם במשרד הפנים. כמו כן יש ליתן לטענתו משקל לכך ששני הנאשמים הנוספים בפרשה שוחררו לחלופת מעצר ולכך שחלקו במעשים המתוארים בכתב האישום הוא מינורי יחסית ועברו הפלילי אינו מכביד.

6.

לאחר ששקלתי את מכלול הטיעונים שהעלו הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

מסוכנותו של המשיב עולה בבירור ממעשי הבריונות והאלימות המיוחסים לו. לפי הנטען תקף המשיב את המתלונן באלימות פעמיים, פעם אחת לבדו בעוד אביו נוכח כשותף עקיף למעשים ופעם שניה כמי שקשר קשר עם אביו וסמנדייב לפגוע במתלונן על ידי כליאתו ותקיפתו ואף נטל חלק פעיל באלימות שהופעלה נגדו. למרות חומרת מעשיו ואף שלמשיב עבר פלילי הכולל עבירות אלימות, החליטו הערכאות שדנו בעניינו ליתן בו אמון, הורו לשחררו למעצר בית חלקי והתירו לו לצאת לעבודה. אך המשיב מעל באמון זה, הפר את תנאי החלופה ונתפס בתל-אביב כשבכיסו סם מסוכן. נוכח מעשיו אלו הורה בית משפט השלום על מעצרו עד תום ההליכים ושני עררים שהגיש בעניין זה נדחו.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי האיזון הראוי בין השיקולים השונים הצריכים לעניין מצדיק את המשך מעצרו למשך תקופה נוספת אך קצרה מזו שאליה כיוונה המבקשת, וזאת על מנת שמיד לאחר מועד ההוכחות השני שנקבע (ליום 14.10.2009) תקויים ביקורת שיפוטית נוספת לגבי קצב התנהלות המשפט ותישקל שוב שאלת המשך מעצרו.

אשר על כן, אני מורה כי מעצרו של המשיב יוארך בשישים ימים החל מיום 17.8.2009 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 2407/08 בבית משפט השלום בבאר-שבע, לפי המוקדם.