בש"פ 3896/09 מדינת ישראל נ. וונדמו ברקולין

1.

בפניי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בהתאם לס' 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ), החל מיום 19.5.2009, בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בת"פ 1065/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על פי המוקדם.

2.

ביום 19.8.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד המשיב, המייחס לו ארבעה אישומים הכוללים עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.

שלושת האישומים הראשונים מיחסים למשיב מעשים כנגד נשים שונות הכוללים בעילות כנגד רצונן ומעשי סדום תוך שימוש בכוח ואלימות קשה כנגדן, כשהוא מפליא בהן מכותיו באגרופים, בעיטות ואף שימוש במקלות ומוטות. לחלק מהמתלוננות נגרמו פציעות חמורות בחלקי גוף שונים שדרשו אף טיפול רפואי.

האישום הרביעי מתאר מקרה בו הגיע דיווח למשטרה על קטטה בין המשיב לאחר, בהגיעם למקום ביקשו השוטרים מהמשיב לסור הצידה אך זה התנגד, הטיח קללות בשוטרים והחל להשתולל ולדחוף את אחד השוטרים. משניסו לעצרו התנגד הוא בכל תוקף וסירב להתלוות אליהם.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 91901/08). במסגרת הדיון בבקשה קבע בית המשפט (כבוד השופט ג' נויטל) כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב בכל ארבעת האישומים, על אף שקיימת חולשה ראייתית בכל הקשור לאישום השני. כמו כן, קבע בית המשפט כי קיימת עילת מסוכנות לאור חומרת העבירות המיוחסות למשיב והאלימות הקשה המעורבת בהן, וכן לאור עברו הפלילי המכביד הרצוף בעבירות אלימות וכולל שני מאסרים על תנאי שריחפו מעל ראשו של המשיב בעת ביצוע העבירות בסכום כולל של 20 חודשים. לאור חומרתן של הנסיבות, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ללא קבלת תסקיר בעניינו וללא בחינת חלופת מעצר אותה הציע בא כוח המשיב.

4.

בחלוף תשעת החודשים, הוגשה הבקשה שבפניי. בבקשתה טוענת המבקשת שהמעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות מופלגת שאף גוברת לאור העובדה שמדובר במספר מתלוננות, ולא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. לעילת המסוכנות מצטרף חשש מפני שיבוש הליכים על ידי פגיעה והפחדה של המתלוננות נוכח האימה שהטיל בעבר אשר יצרה חשש מלהתלונן כנגדו. עוד מוסיפה המבקשת כי למשיב עבר פלילי מכביד, הוא ריצה עונשי מאסר בעבר, וכן תלויים עומדים נגדו שני עונשי מאסר על תנאי ממושכים. המשיבה ערה להתמשכות ההליכים ומיידעת כי קבועים שלושה מועדים בתקופה הקרובה לשמיעת הראיות בתיק העיקרי.

5.

מנגד טען בא כוח המשיב כי ההליך מתנהל בקצב איטי שאינו ראוי לטעמו, וכי קלושים הסיכויים שיסתיים במסגרת הארכות המעצר הקרובות, זאת במיוחד לאור העובדה שלאחרונה בוצעה השלמת חקירה ונוסף אישום חמישי לכתב האישום. עוד טען הוא שאין מקום במסגרת ההחלטה על הארכת המעצר ליתן משקל לאישום החמישי, שנוסף לכתב האישום לאחר ההחלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לבסוף נטען כי אין לשכוח כי הארכת מעצר במסגרת ס' 62 לחוק הינה חריג ולא כלל, ואין לתת לחריג להפוך לכלל. כן מפנה בא כוח המשיב לפסיקה הרלוונטית לטיעוניו.

6.

לאחר שבחנתי לעומקן את טענות הצדדים, את המסמכים שהגישו הצדדים, והפסיקה שאליה הפנו, מסקנתי היא שדין הבקשה להתקבל. אכן הכלל המקובל הוא כי עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם - לעבר הזכות הראשונה (בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסמה, 6.9.05); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסמה, 9.11.05)). למרות זאת, ככל שקצב ניהול המשפט הוא שיקול חשוב בעת הכרעה בבקשה לפי סעיף 62, אין מדובר בשיקול בלעדי. על בית המשפט להוסיף ולבחון את מכלול השיקולים הרלבנטיים, ובראשם מסוכנות וחשש להימלטות מן הדין (2773/09

מדינת ישראל נ' אבו-גאנם (לא פורסמה, 20.4.2009)).

7.

התארכות הליכים הינה תופעה שבית משפט זה נאלץ להתמודד עימה במסגרת בקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים על פי ס' 62. לצערנו, תופעה זו אינה ייחודית עוד לתיקים רחבי היקף. לא אחת הפנה בית המשפט קריאה למחוקק לבחינה מחודשת של כללי המעצר תוך התחשבות במציאות הקיימת במערכת בתי המשפט הרוויה בעומס מחד ומיעוט משאבים מאידך. מכל מקום, במצב הדברים כיום, התארכות ההליכים מעבר לתשעה חודשים אינה שיקול בלעדי לשחרורו של אדם ממעצר, אלא זהו אחד השיקולים אותם יש לקחת בחשבון במסגרת איזון אינטרסים שנערך בין מגוון שיקולים כגון מסוכנות המשיב כלפי הציבור והיכולת לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופה, חשש מהתחמקות מן הדין או שיבוש הליכים, היכולת לתת אמון במשיב כי יעמוד במגבלות שהכתיב בית המשפט, ועוד. עם זאת, יש להדגיש כי יש לתת משקל ומשמעות מיוחדת לחלוף הזמן ולסיומה של התקופה הסטטוטורית. כפי שכבר ציינתי בעבר במסגרת בש"פ 5434/08 מדינת ישראל נ' בוגוסלבסקי (טרם פורסמה, 30.6.08):

"במצב דברים זה נדרש בית המשפט לערוך, בכל מקרה המובא בפניו, איזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין שיקולים שבאינטרס הציבורי, כשהשיקול בדבר התמשכות ההליכים עומד ברקע הדברים ומקבל את משקלו בשקלול יחד עם יתר נסיבות העניין. עצם התמשכות ההליכים אינה מפקידה בידיו של הנאשם את מפתחות השחרור מתא המעצר. חובתו של בית המשפט היא לבחון, בכל מקרה לנסיבותיו, את טיב העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבות ביצועה, מהו הצפי להמשך ניהול המשפט, עברו הפלילי של הנאשם, היתכנותה של חלופת מעצר ועוד (וראו למשל: בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר

(לא פורסמה, 20.2.07); בש"פ 1240/07 הנ"ל; בש"פ 3760/07 מדינת ישראל נ' שטרית

(לא פורסמה, 17.5.07); בש"פ 8639/05 מדינת ישראל נ' אלמרבוע (לא פורסמה, 26.9.05)). אבהיר עם זאת, כי ככל שבתקופת המעצר הסטטוטורית טרם החל המשפט, הרי שנודעת לשיקול זה משמעות מיוחדת והיא ראויה למשקל המתאים."

8.

כאשר מדובר בנאשם אשר המסוכנות הנשקפת ממנו היא רבה וזועקת, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן הוא פחות, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא. לפיכך, הנטייה במקרה כזה היא להותיר הנאשם במעצר גם כאשר חלפה התקופה הסטטוטורית. מובן כי ככל שחולף הזמן, כפות המאזניים עשויות להתאיין עד שלא יהיה מנוס גם משחרורו של נאשם שכזה ממעצר.

9.

מהכלל אל הפרט. כתב האישום, גם אם אתעלם מהאישום החמישי שהוסף, מיחס למשיב עבירות חמורות מאין כמותן הכוללות אלימות קשה ואכזרית, שכללה תקיפה מינית ואינוס כנגד רצונן של מספר רב של קורבנות מזדמנים שנקרו בדרכו תוך חילול גופן ונפשן. המורא שהטיל המשיב במתלוננות כה קשה הייתה עד שהמתלוננות נמנעו מלהתלונן כנגדו. עברו הפלילי של המשיב רצוף הרשעות רבות במגוון עבירות, ביניהן עבירות אלימות רבות, ועולה כי המשיב אימץ לו כדרך חיים את השימוש באלימות כנגד אזרחים ושוטרים כאחד. עונשי מאסר ממושכים אותם ריצה המשיב לא הרתיעוהו ועם שחרורו שב הוא לסורו, פעמים רבות אף טרם תמה תקופת התנאי שנגזרה עליו במסגרת הרשעותיו הקודמות. מכל אילו עולה מסוכנות חד משמעית של המשיב לציבור בכלל, וציבור הנשים בפרט.

מעבר למסוכנותו הזועקת של המשיב עולה גם חשש להימלטות מן הדין ושיבוש הליכי משפט הנובע מחששן העמוק של המתלוננות מהמשיב כמו גם עברו הפלילי של המשיב הרצוף ניסיונות התנגדות לרשויות האכיפה והתחמקות מן הדין תוך שימוש בכוח ואלימות.

לכל הדעות, מדובר במשיב שמסוכנותו גבוהה עד מאוד. בחינה מעמיקה של התיק לא העלתה נסיבות חריגות המצדיקות להטות את הכף לעבר שחרורו של המשיב. מדובר בבקשת הארכת מעצר ראשונה בלבד. משתמע כי כל המעורבים בדבר עושים מאמצים לקידום ההליך ככל שניתן והשלמתה בהקדם האפשרי. אין לומר שהשלמת החקירה אשר התבקשה על ידי התביעה הינה התנהגות בלתי סבירה, על אף שזו עשויה להביא להתארכות ההליך, במיוחד כאשר המאמצים העלו פרי והוסף סעיף אישום חמישי לכתב האישום אשר בכוונת התביעה להוכיחו במסגרת ההליך.

10.

לאור כל זאת, ועל אף הצפי להתמשכות ההליך, מקבלת אני את בקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 19.5.2009 לתשעים יום, או עד מתן פסק דין בתפ"ח 1065/08, על פי המוקדם.