בש"פ 3760/07 מדינת ישראל נ. שלום שטרית

לפני בקשה אחת עשרה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים).

1.המשיבים הואשמו באפריל 2004, יחד עם אחרים, בכתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות נשק שונות, עבירות רכוש, התחזות וכן עבירות על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. עבירות אלה נעברו בגדר ניסיונותיהם של המשיבים לפגוע בחייהם של בני משפחת אלפרון על רקע סכסוך שפרץ ביניהם. לפי האמור בכתב האישום, במהלך שנת 2003 חברו שלום שטרית, הוא המשיב 1 בבקשה שלפני, וירון סנקר

– שהורשע בינתיים בעבירה של רצח כפול והושתו עליו שני מאסרי עולם מצטברים – לאחד, מריוס דאינאוסקאס, על מנת להביא לארץ בדרכים לא חוקיות את המשיבים 5-2, תושבי בלארוס, על מנת שאלה ישמשו כרוצחים שכירים בשירותם ויתנקשו בחייהם של אנשים שונים הקשורים למשפחת אלפרון או מקורבים

אליה. במסגרת קשר זה, ציידו המשיב 1, סנקר ואחרים את המשיבים 2-5 בכלי נשק, אימנו אותם והכינו אותם לקראת משימות ההתנקשות. מזימתם סוכלה על ידי המשטרה. עוד מייחס כתב האישום למשיבים ניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בבני משפחת אלפרון ושותפיהם באמצעות מטעני חבלה שהוצמדו למכוניותיהם וכן באמצעות ירי לעבר בתי מגוריהם.

2.

ביום 21.7.2004 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים ושל נאשמים אחרים עד תום ההליכים נגדם. נציין, כי נגד המשיב 1 מתנהל במקביל לתיק זה הליך שגם בגינו התבקש מעצרו עד תום ההליכים, ואולם במסגרת התיק האחר הוא שוחרר ממעצר (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (מיום 24.1.2007) (השופט א' א' לוי ; בש"פ 1651/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (מיום 13.3.2007) (השופט ס' ג'ובראן ) (להלן

בש"פ ז'אנו )).

3.

בעניינם של המשיבים מתנהל משפט הוכחות מורכב. עד כה התקיימו בתיק 82 ישיבות הוכחות, במהלכן העידו כ- 185 עדי תביעה ומסמכיהם של 30 עדים נוספים הוגשו בהסכמה. פרשת התביעה ומשפט הזוטא שנוהל על ידי המשיב 2 הסתיימו. כל שנותר מפרשת ההגנה הוא חיקור דין בליטא באמצעות "וידאו קונפרנס", אשר נתבקש על ידי ההגנה, ואושר באופן עקרוני על ידי שלטונות ליטא.

4.

מאז נעצרו המשיבים, נדרש בית משפט זה לבקשות המדינה להאריך מעצרם מעבר לתשעה חודשים כבר עשר פעמים. נוכח מסוכנותם של המשיבים, כפי שהיא מתבטאת במעשים המיוחסים להם, הוחלט, בשלבים השונים, כי אין מקום לשקול את שחרורם לחלופת מעצר. ההחלטה האחרונה, בבקשה העשירית להארכת המעצר, ניתנה ע"י השופטת מ' נאור ביום 22.3.07 (בש"פ 2421/07; בש"פ 2559/07). במהלך הדיון בתיק הסתבר, כי נותרו שלושה נושאים הטעונים ליבון לשם השלמת פרשת ההגנה: עדות מומחה (ועדויות הזמה לגביו); חיקור דין בליטא; והבאת עדים הנמצאים במצרים. על מנת שניתן יהיה

לבחון את התקדמות ההליכים, הוארך מעצרם של המשיבים

ב – 45 יום בלבד.

5.

בבקשתה הנוכחית להארכת מעצר מפרטת המדינה את התנהלות ההליכים מאז הארכת המעצר העשירית. כעולה מן הבקשה, בישיבה שהתקיימה ביום 27.3.07 נשמעה עדות המומחה מטעם הנאשם חסיד (ששוחרר ממעצר ואינו צד לבקשה זו) וכן נשמעו עדויותיהם של ארבעה עדי הזמה מטעם המבקשת. אשר לחיקור הדין במצרים – עניין זה הסתיים בהחלטת בית המשפט כי המסמכים ממצרים יתקבלו והצדדים יהיו רשאים לטעון בסיכומיהם לגבי המשקל שיש ליתן להם. באשר לחיקור הדין בליטא – בתחילת

חודש אפריל ש.ז. התקבלה תשובה חיובית משלטונות ליטא, אך התברר כי אין בבית המשפט בליטא את האמצעים הטכנולוגיים שיאפשרו עריכת חיקור דין בדרך של "וידאו קונפרנס". ביני לביני, נערכו ההסדרים הטכניים לגביית העדות, ממשלת ליטא הביעה את הסכמתה לחיקור הדין, ונקבעו ארבעה תאריכים אלטרנטיביים לביצועו: 30.5.07, 31.5.07, 4.6.07, 5.6.07. בשלב זה ממתינים הצדדים לאישור התאריכים על ידי הגורמים בליטא. להשקפתה של המדינה ממשיך אפוא המשפט להתנהל בצורה ראויה, כאשר שמיעת הראיות בתיק עומדת לפני סיום.

6.

להשקפת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיבים מגלים מסוכנות רבה לשלום הציבור, מסוכנות אותה לא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר. עוד טוענת המבקשת,

כי העובדה ששניים מן הנאשמים שוחררו לחלופת מעצר אינה משליכה על המשך מעצר המשיבים, כיוון שחלקם של הנאשמים ששוחררו בעבירות נושא כתב-האישום קטן ביחס לחלקם של המשיבים שלפנינו. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי הסכנה להימלטות מן הדין גדולה במיוחד בתיק זה, כיוון שחלק מהמשיבים הינם תושבי בלארוס, והעונשים החמורים הצפויים להם במידה ויורשעו מקימים חשש ממשי להימלטות.

7.

באי-כוח המשיבים מטילים ספק באפשרות לסיים את שמיעת הראיות בפרק הזמן עליו מצביעה המבקשת. הם מציינים, כי עדיין לא אושר סופית המועד לביצוע חיקור הדין, ומצביעים על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.11.06 שקבעה כי אם יתקיים חיקור דין בליטא ויתברר מתוך עדותו של העד מריוס שיש מקום להעדה נוספת של המשיבים 2 – 5, יתיר זאת בית המשפט. לטענתם אף יידרש פרק זמן ניכר לסיכומים ולהכרעת דין, נוכח היקפו הניכר של התיק. הסנגורים שבים ומפנים להלכה שנקבעה בבש"פ ז'אנו , בפרט בכל האמור במשיב 1 אשר שוחרר על ידי בית המשפט באותה פרשה לחלופת מעצר, על אף שיוחסה לו עבירת רצח. לטענתם, כאשר מדובר בהארכת מעצר שהינה האחת עשרה במספר, שונתה נקודת האיזון ויש להורות על שחרור המשיבים לחלופת מעצר.

דיון

8.

לפנינו הליך מורכב וסבוך, המתמשך עת ארוכה, במהלכו נשמעו מאות עדים והוצגו מוצגים רבים. מטבע הדברים, מורכבות ההליך אינה מאפשרת לסיימו בתוך פרק זמן של תשעה חודשים, ומכאן הסמכות שהוקנתה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק המעצרים, להאריך את תקופת המעצר מעבר לתשעה חודשים, מקום ששוכנע כי שיקולים הנוגעים לאינטרס הציבור גוברים על אינטרס הפרט ועל זכותו הבסיסית לחירות (ראו: בש"פ 8793/04 מדינת ישראל נ' קקון

(לא פורסם)). להתארכות המעצר יכול ותהא השלכה על הטיית מרכז הכובד אל עבר אינטרס הנאשם, אך זהו שיקול אחד בלבד, אותו יש לאזן מול שיקולים נוספים, וביניהם, העילות שהובילו למעצרו של הנאשם לכתחילה;

משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים; גורמי התארכות ההליכים ואופייה;

עברו הפלילי של הנאשם; והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה (השוו: בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' שורפי

(לא פורסם); בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר

(לא פורסם)).

9.

בהחלטתה האחרונה של

השופטת נאור הוארך המעצר בארבעים וחמישה ימים, על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר התקדמותו של ההליך המשפטי בעניינם של המשיבים. כפי שראינו, שלושת העניינים הטעונים השלמה, באו לידי פתרון. נראה, אפוא, כי גם אם ניקח בחשבון את ההסתייגויות אותם השמיעו הסנגורים המלומדים, שמיעת הראיות עומדת לפני סיומה. בנסיבות אלה, ובשים לב למסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים ונלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים להם, מההתארגנות המתאפיינת בתכנון ובשיטתיות, ולחשש להמלטות מן הדין (בפרט בכל שאמור במשיבים 2- 5), מצאתי כי נקודת האיזון לא שונתה, כי ידו של האינטרס הציבורי על העליונה, וכי אין חלופת מעצר היכולה להשיג את מטרת המעצר. מטעם זה יש להאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש על ידי המדינה.

10.

לא נעלמה מעיני טענתם של המשיבים לפיה יש לגזור גזירה שווה לעניינם מן ההכרעה שנתקבלה בבש"פ ז'אנו אולם להשקפתי, החלטה זו אינה משנה את התוצאה אליה הגעתי בבקשה הנוכחית. מלאכת האיזון בין האינטרסים העומדים על הפרק צריכה להיעשות בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות. בהתייחס לנסיבות שלפנינו ציינה השופטת נאור בהחלטה הקודמת: "רואה אני הבדל של ממש בין הפרשה שלפני לאישום האחר לגביו שוחרר משיב 1. באותו עניין פרשת התביעה הינה רחוקה מסיום, ובענייננו מסתמן שהמשפט יסתיים". תמונת מצב זו עומדת בעינה גם בנקודת הזמן הנוכחית. עוד יש להזכיר, כי המשיב 1 הודה בעובדות האישום החמישי (נשיאת רימון רסס ואצבעות חומר נפץ מסוג TNT ), ובכך יש להקהות את עצמת טענתו לחזקת החפות, למצער בהקשרו של אישום זה.

11.

סוף דבר הוא כי אני מקבל את הבקשה. מעצרם של המשיבים מוארך בתשעים יום מיום 9.5.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1070/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו, לפי המוקדם.