בש"פ 2421/07 מדינת ישראל נ. שלום(צ'רלי) שטרית

משיבים 1, 3-6

בקשה עשירית להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

המשיבים הואשמו באפריל 2004, יחד עם אנשים נוספים, בכתב אישום המייחס להם עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות נשק שונות, עבירות רכוש, התחזות וכן עבירות על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. פרטיה של פרשה זו פורטו במספר החלטות שיפוטיות קודמות (ראו למשל בש"פ 12046/04 מדינת ישראל נ' שטרית (מיום 11.1.2005)). בקצרה יאמר כי עניינו של כתב אישום זה הוא ניסיונותיהם החוזרים של המשיבים לפגוע בחייהם של בני משפחת אלפרון על רקע סכסוך שפרץ ביניהם. על-פי כתב האישום במהלך שנת 2003 חברו המשיבים 1 ו-2 לאחד בשם מריוס על מנת להביא לארץ בדרכים לא חוקיות את המשיבים 3-6, תושבי בלארוס, על מנת שאלה ישמשו כרוצחים שכירים בשירותם ויתנקשו בחייהם של אנשים שונים הקשורים או מקורבים למשפחת אלפרון. במסגרת קשר זה ציידו המשיבים 1-2 ואחרים את המשיבים 3-6 בכלי נשק, אימנו אותם והכינו אותם לקראת משימות ההתנקשות. מזימתם סוכלה על ידי המשטרה. עוד מייחס כתב האישום למשיבים ניסיונות חוזרים לפגוע בבני משפחת אלפרון ושותפיהם באמצעות מטעני חבלה שהוצמדו למכוניותיהם וכן על-ידי ירי לעבר בתי מגוריהם. ב- 21.7.2004 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים ושל נאשמים אחרים עד תום ההליכים. נציין כי נגד המשיבים 1-2 התנהלו ואף מתנהלים כיום במקביל לתיק זה הליכים שגם בגינם התבקש מעצרם עד תום ההליכים, ואולם כפי שיפורט בהמשך הדברים המשיב 1 אף שוחרר ממעצר במסגרת התיק האחר אך נותר עצור בשל התיק שבפניי. המשיב 2 הורשע לא מכבר בעבירה של רצח כפול והושתו עליו שני מאסרי עולם מצטברים. לאור זאת לא ייפלא שהמשיב 2 מסר הסכמתו להארכת מעצרו בתיק זה, וכך הוריתי בהחלטה נפרדת.

2.

בעניינם של המשיבים מתנהל משפט הוכחות מורכב. מאז מעצרם נדרש בית משפט זה לבקשות המדינה להאריך מעצרם מעבר לתשעה חודשים כבר תשע פעמים, לעיתים בהסכמתם של חלק מהמשיבים או כולם, בקשה זו המונחת בפני היא העשירית במניין. בכל אחת מהחלטות הארכת המעצר ציין בית המשפט כי אכן ההליכים מתארכים אולם לאור מסוכנותם של המשיבים, כפי שהיא מתבטאת במעשים המיוחסים להם, אין לשקול את שחרורם לחלופת מעצר. במהלך הדרך אף שוחררו שניים מן הנאשמים בתיק לחלופות מעצר, והם אינם נמנים עם המשיבים בבקשה זו.

3.

התפתחות נוספת, אשר התרחשה לאחר הארכת המעצר האחרונה בתיק זה, נוגעת למשיב 1 בלבד. ב- 24.1.2007 דחה בית משפט זה את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב 1 במסגרת התיק האחר המתנהל נגדו (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (מיום 24.1.2007) (השופט א' א' לוי) (להלן בש"פ ז'אנו )). בית המשפט נימק את דחיית הבקשה בהתארכות ההליכים בתיק, ובכך שלהערכתו יידרשו עוד חודשים רבים עד לסיום המשפטים. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלו נוטה הכף לטובת זכותם של המשיבים לחירות ולפיכך הורה שבמידה ויימצאו להם חלופות מעצר ראויות ישוחררו המשיבים בתיק שלפניו בתנאים מגבילים. ביום 20.2.2007 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב 1 בתיק האחר לחלופת מעצר. המדינה עררה על החלטה זו ועררה התקבל חלקית בכך שבית משפט זה העלה את סכומי הערבות בהם חויבו המשיבים ונתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגדם (בש"פ 1651/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו

(מיום 13.3.2007) (השופט ס' ג'ובראן)).

בעקבות החלטת השופט לוי ב- בש"פ ז'אנו הגיש המשיב 1 בקשה לעיון חוזר במעצרו בתיק נשוא הבקשה שלפני. הבקשה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן) ב- 18.3.2007. בית המשפט המחוזי קבע כי אינו מוצא הבדלים משמעותיים בין נסיבות המקרה שלפניו לבין נסיבות המקרה ב- בש"פ ז'אנו בו שוחרר המשיב 1. עם זאת קבע בית המשפט כי המסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים למשיב 1 היא מסוכנות שאין גבוהה ממנה, ואין חלופת מעצר שיכולה לנטרל מסוכנות זו. לפיכך, בהתבסס על החלטתי ב-בש"פ 2076/07 מדינת ישראל נ' שורפי

(מיום 9.3.2007)), קבע בית המשפט המחוזי כי יש להפעיל את העקרונות שנקבעו ב- בש"פ ז'אנו

בהתאם לנסיבות המקרה ובמקרה זה מסוכנותו של המשיב 1 אינה מאפשרת שחרור, במיוחד לנוכח העובדה שמשפטו זה מתנהל ביעילות להבדיל מהמשפט המקביל בו שוחרר ממעצר.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגיש המשיב 1 ערר

(בש"פ 2559/07 שטרית נ' מדינת ישראל ). בעררו טוען המשיב 1 כי היה על בית המשפט המחוזי ליישם את ההלכה שקבע השופט לוי ב- בש"פ ז'אנו ולשחרר את המשיב 1 לאור התארכות ההליכים כנגדו. לטענת המשיב 1 בית המשפט עצמו קבע שאין כל הבדל בין נסיבות התיק במסגרתו הורה בית המשפט על שחרורו בערובה לבין נסיבות התיק הנוכחי, ולפיכך אין מקום לאבחנה שעשה בית המשפט המחוזי לעניין מסוכנותו של המשיב 1 בתיק זה. עוד טוען המשיב 1 שלא ייתכן שבית המשפט יקבע שאין חלופת מעצר שיכולה לנטרל את מסוכנותו, לאחר שקבע בתיק אחר שניתן לנטרל את מסוכנותו על-ידי מעצר בית בתנאים מגבילים.

החלטתי כי ההכרעה בבקשת המדינה להארכת המעצר וההכרעה בערר שהגיש המשיב 1 יינתנו במאוחד.

4.

בבקשתה להארכת מעצר מפרטת המדינה את התנהלות ההליכים מאז הארכת המעצר התשיעית. מן הבקשה עולה כי בתקופה זו התקיימו חמש ישיבות הוכחות וארבעה מועדים אחרים שנקבעו – בוטלו. נכון להיום מתנהלת פרשת ההגנה, שכל הנאשמים בתיק העידו, וכן 15 עדי הגנה נוספים. על-פי המדינה, נותרה המשך שמיעת עדותו של עד מומחה מטעם אחד הנאשמים, ועדי הזמה בנוגע לעדות זו. לעניין זה נקבעה ישיבה לסוף חודש זה. כמו כן מתנהלים עדיין הליכים נלווים של חיקורי דין בחו"ל, הן בליטא והן במצרים. ההגנה מדגישה מנגד כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב 1 ציין בית המשפט כי התרשם שמשפטם של המשיבים יתמשך לכל הפחות עד לסוף שנת העבודה של 2007.

המדינה טוענת בבקשתה כי המעשים המיוחסים למשיבים מגלים מסוכנות רבה לשלום הציבור, כזו שאינה יכולה להיות מאויינת על-ידי חלופת מעצר. עוד טוענת המדינה כי העובדה ששוחררו שניים מן הנאשמים לחלופת מעצר אינה משליכה על המשך מעצר המשיבים, כיוון שחלקם של הנאשמים ששוחררו קטן ביחס לחלקם של המשיבים שנותרו. המדינה אף טוענת כי הסכנה להימלטות מן הדין גדולה במיוחד בתיק זה, כיוון שחלק מהמשיבים הינם תושבי בלארוס, והעונשים החמורים הצפויים להם במידה ויורשעו מקימים חשש אמיתי להימלטות.

לעניין קביעותיו של בית המשפט העליון ב- בש"פ ז'אנו טוענת המדינה כי יש לאבחן את ההחלטה בעניין ז'אנו מן העניין שלפנינו כיוון שב- בש"פ ז'אנו התייחס בית המשפט לאופן התנהלות ההליך ובמיוחד לחוסר היעילות שנגרם עקב ההמתנה לעדותו של עד מפתח (סנקר) שהתבררה כהמתנת שווא. בענייננו, טוענת המדינה, מתנהל ההליך ביעילות ובקצב ראוי והזמן הארוך נובע מרוחב היריעה, המורכבות ומחומר הראיות הרב.

בדיון שהתקיים בפני ביום 21.3.2007 בקשתי לברר עם באי כוח הצדדים מה נותר ממשפט מורכב זה. הסתבר כי יש 3 עניינים: עדות מומחה (ועדויות הזמה לגביו); חיקור דין בליטא והבאת עדים הנמצאים במצרים. עניין אחד יסתיים איפוא בקרוב, ולגבי שני העניינים האחרונים לכאורה מסתמנות הסכמות (הטעונות גם הסכמה של צדדים שאינם בפני) שיאפשרו, בכל זאת סיום מהיר של המשפט. לכאורה נראה איפוא כי הערכתו של השופט רוזן הינה פסימית מדיי, אך רק באמצעות מעקב קרוב ניתן יהיה, כך מקווה אני לדעת דברים ברורים יותר.

יצוין כי המדינה מוכנה להתחיל בסיכומיה, תוך השלמות במקרה ויהיו, בכלל זאת, חיקורי דין בליטא. בנסיבות המיוחדות של עניין זה, בו יש צורך בפתרונות יצירתיים כדי להביא את המשפט לכלל סיום, יש לשקול גם עניין זה בכובד ראש.

עוד יש לציין כי אין מחלוקת על כך כי במסגרת עדותו הודה המשיב 1 בעובדות האישום החמישי, אם כי לא ברקע להן. המדינה הסכימה לרעיון שהעליתי לפצל את הדיון כך שבעניין זה תהייה הכרעה נפרדת וגם גזר דין, ואולם באת כוח המשיב 1 מתנגדת לכך. אין לי שום דרך להעריך מה העונש הראוי בגין העובדות בהן הודה המשיב 1, אולם הודייתו זו מקהה לפחות, במידת מה, את החזקתו כיום במעצר על אף חזקת החפות העומדת לו.

אשר למשיבים 3-6, אין אני רואה דרך לשחררם לחלופת מעצר. כשם שנכנסו לארץ שלא כדין כן יוכלו לכאורה לעשות זאת אם ישוחררו, ולו לחלופת מעצר.

רואה אני הבדל של ממש בין הפרשה שלפני לאישום האחר לגביו שוחרר משיב 1. באותו עניין פרשת התביעה הינה רחוקה מסיום, ובענייננו מסתמן שהמשפט מסתיים.

ואולם, כדי לעקוב מקרוב אחרי שאלת סיומו של המשפט אני נעתרת לבקשה באופן חלקי במובן זה שאני מאריכה לעת הזו את המעצר ב-45 יום בלבד. על הצדדים כולם לתרום את תרומתם לכך שניתן יהיה לסיים את הפרשה בהסכמה במהירות לרבות נושא חיקור הדין בליטא לעניין העדים ממצרים.