בש"פ 12046/04 מדינת ישראל נ. שלום (צ'רלי) שטרית

בפניי בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). המשיבים 1-2 וכמוהם המשיבים 5-8, הסכימו לקבלת הבקשה ובהתאם הוריתי על הארכת מעצרם. עניינה של החלטה זו מצטמצם, אפוא, להארכת מעצרם של משיבים 3 ו-4.

1.כתב האישום שהוגש נגד המשיבים כולל שישה אישומים המפרטים סידרה של ניסיונות התנקשות אשר בוצעו על רקע סכסוך בין מפעילים של בתי הימורים בלתי חוקיים בישראל. על פי האישום הראשון, במהלך שנת 2003 קשרו המשיבים 1-4 קשר ביחד עם אחר לרצוח את יעקב אלפרון, את אחיו ניסים אלפרון ואת עזרא (שוני) גבריאלי באמצעות רוצחים שכירים. במסגרת הקשר ולצורך קידומו דאגו החמישה להביא ארצה את המשיבים 5-8 ואדם נוסף בשם סרגיי קורדסטו (להלן ביחד: הרוצחים השכירים ). המשיבים 3-4 אף נסעו לליטא לצורך כך. הרוצחים השכירים נכנסו לישראל שלא כדין דרך מצרים, והחמישה הכינו עבורם מסמכים מזויפים ולאחר שהובאו לדירת מסתור באזור המרכז, התגוררו שם משך מספר חודשים, עד מעצרם. במהלך אותה תקופה, כך נטען, סיפקו החמישה לרוצחים השכירים שני כלי רכב גנובים להם הוצמדו לוחיות רישוי מזויפות וקטנוע, והמשיב 4 אימן אותם בצליפה ובהכנת מטעני חבלה. משיב זה אף ליווה אותם לחנויות נשק שונות בהן רכשו כוונת אופטית ומשקפות. המשיבים כולם החזיקו בדירת המסתור ארסנל כלי נשק שכלל, בין היתר, חמישה רובי סער, תת מקלע אחד, שלושה אקדחים, שני טילי לאו, שתי לבנות חבלה, רימונים, אמצעי ראיית לילה, ועוד. כן נמצא בדירה ציוד הסוואה, כגון פיאות, שפמים וכובעי גרב. באישומים השני, השלישי והרביעי מתוארים שלושה ניסיונות התנקשות אותם ביצעו לכאורה המשיבים במסגרת הקשר שקשרו: באישום השני נטען כי המשיבים 1-6 הניחו מטען חבלה ברכב אותו החנו סמוך למקום מגוריו של יעקב אלפרון, אולם המטען פורק בטרם התפוצץ. באישום השלישי נטען כי המשיבים 1-7 ירו לעבר ניסים אלפרון בעת שזה ביקר בבית חברתו ברמת גן, אולם לא פגעו בו. כן נטען כי בהזדמנות נוספת ארבו לו משיבים אלה באותו המקום. באישום הרביעי נטען כי המשיבים כולם — למעט המשיב 2 אשר ידע על המעשה אולם לא היה שותף לו בפועל — הניחו מטען חבלה ברכבו של עזרא (שוני) גבריאלי וניסו להפעילו ללא הצלחה בארבע הזדמנויות שונות בהן היה ברכב. באישום החמישי נטען כי המשיב 1 החזיק רימון רסס וחומר נפץ תקני וניסה להעבירם לאחר, ובאישום השישי, המיוחס למשיב 4 לבדו, נטען כי בשתי הזדמנויות שונות במהלך החקירה איים משיב זה על חוקרי המשטרה כי ירצח אותם.

בגין המעשים שפורטו מיוחסות למשיבים, בין היתר, עבירות של ניסיון לרצח, שורה ארוכה של עבירות בנשק, עבירות זיוף התחזות וגניבה. למשיב 4 מיוחסת גם עבירה של איומים.

2.עם הגשת כתב האישום החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) לעצור את המשיבים עד תום ההליכים בעניינם, ובהחלטתו מיום 21.7.2004 ציין כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים, המבוססות בין היתר על האזנות סתר ועדויות ראייה, ועוד קבע כי המסוכנות העולה מן המשיבים "זועקת לשמיים" ואין מקום לשחררם לחלופת מעצר. ערר שהגישו המשיבים 3 ו-4 על ההחלטה לעוצרם נדחה (החלטת כבוד השופט י' טירקל מיום 21.9.2004). כן נדחה ערר שהגישו המשיבים 7 ו-8 על החלטת המעצר (החלטת כבוד השופט א' גרוניס מיום 16.8.2004). המשיב 2 הסכים למעצר ולהשלמת התמונה יצוין כי המשיבים 1 ו-2 נעצרו בהסכמתם גם במסגרת הליך אחר המתנהל נגדם, בגין מעשי רצח וניסיונות רצח המיוחסים להם.

3.המשיבים עצורים זה תשעה חודשים אך משפטם טרם הסתיים. על כן, עותרת המבקשת להאריך את מעצרם בתשעים ימים. לביסוס הבקשה מציינת המבקשת כי ישיבת ההקראה נערכה ביום 2.5.2004 ושמיעת ההוכחות החלה בחודש נובמבר 2004. מאז, במשך כחודש וחצי, התקיימו תשע ישיבות הוכחות בהן נשמעו 65 עדי תביעה (מתוך 170 הצפויים להעיד במשפט) ומסמכיהם של 8 עדים נוספים הוגשו בהסכמה 11 מועדי הוכחות נוספים קבועים עתה לחודשים פברואר ומרץ 2005. המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים כולם, למשיבים 3 ו-4 בתוכם, מגלים מסוכנות רבה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי חומרת המעשים מקימה חשש להימלטות המשיבים מאימת הדין. עוד טוענת המבקשת כי המשפט מתנהל בקצב משביע רצון, וכי בנסיבות אלה, יש להורות על הארכת מעצרם של המשיבים. המשיבים 3 ו-4 מתנגדים, כאמור, לבקשה והם מעלים טענות שונות הנוגעות לחומר הראיות ולכרסום שחל בו, לטענתם. עוד טוענים המשיבים 3 ו-4 כי ניהולו של המשפט צפוי להימשך זמן רב אולם החלק המיוחס להם בפרשה הינו שולי ולפיכך אין מקום להורות על הארכת מעצרם.

4.דין הבקשה להתקבל. אכן, הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים הינה חריג לכלל הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים ולפיו יש לסיים בתוך תשעה חודשים את משפטו של מי שנתון במעצר (ראו: בש"פ 5118/03 מדינת ישראל נ' אברוטין ואח' (לא פורסם)). אולם, המקרה שבפניי נמנה במובהק עם מקרים חריגים אלה, בהם גובר האינטרס הציבורי הקיים בהשארת הנאשם במעצר, על הקושי שבהמשך המעצר לאחר חלוף תשעה חודשים. המעשים המיוחסים למשיבים 3 ו-4 חמורים הם, ומצביעים על מסוכנותם הרבה. כך נוכח העובדה שמיוחסת להם מעורבות בשלושה ניסיונות לרצח, וכך בייחוד נוכח העובדות המפורטות בכתב האישום לפיהן משיבים אלה הינם, לכאורה, חלק מחבורה מאורגנת אשר שמה לה למטרה להתנקש בחיי יריבים בשוק ההימורים הבלתי חוקיים, תוך שימוש ברוצחים שכירים ובאמצעי לחימה מגוונים העלולים לסכן עוברי דרך תמימים (ראו: בש"פ 4275/03 מדינת ישראל נ' קקון (לא פורסם)). מסוכנותו ותעוזתו של המשיב 4 נלמדת גם מאיומי הרצח אותם השמיע, לכאורה, כלפי אנשי המשטרה בחקירתו, ובעניין זה אף הוא אינו חולק כי קיימות ראיות לכאורה נגדו. לצד מסוכנותם הרבה של המשיבים, קיים לטעמי חשש ממשי להימלטותם מאימת הדין, נוכח חומרת העבירות המיוחסות להם ונוכח העונש הצפוי בגינן אם יורשעו. חשש זה גובר נוכח מעורבותם, לכאורה, בפרשה בעלת היבטים של פשיעה בינלאומית. עוד אוסיף כי קצב ניהול המשפט מניח את הדעת, ועל אף שסיומו אינו צפוי בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, אין לראות בכך שיקול מכריע במקרה דנן, בהתחשב במורכבותו של התיק הכולל מספר לא מבוטל של נאשמים, אישומים ומספר העדים הצפויים להישמע בו אף הוא רב מאוד. טענות המשיבים באשר לכרסום שחל בראיות נגדם, אין מקומן בהליך זה, ושמורה להם הזכות להעלותן במסגרת בקשה לעיון חוזר, ככל שימצאו לנכון להגישה.

הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרם של המשיבים 3 ו-4 מוארך בתשעים ימים החל מיום 8.1.2005, או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 1070/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.