בש"פ 4275/03 מדינת ישראל נ. יעקב (בן ניסים) קקון

1.על המשיבים בבש"פ 4275/03 (להלן-"המשיבים") הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה "כתב אישום מתוקן 2" המייחס, בין היתר, למשיבים מס' 3-1 עבירה של נסיון לרצח; לכל ארבעת המשיבים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע; למשיבים מס' 3-2 עבירה של נשיאת והובלת נשק שלא כדין. לפי הנטען בכתב האישום, באישום הראשון- שהוא בלבד מתייחס למשיבים- ביום 19.11.02 ניסה אדם בשם משה בר מוחא להתנקש בחייו של המשיב מס' 1, על ידי הטמנת מטען חבלה בתחתית רכבו של המשיב מס' 1. בשל תקלה התפוצץ המטען בטרם עת, ומשה בר מוחא עצמו נפצע. בעקבות נסיון ההתנקשות הכושל בחייו של המשיב מס' 1, קשרו המשיב מס' 1 ואחיו, המשיב מס' 2, קשר להתנקש בחייו של יצחק בר מוחא (להלן-"בר מוחא"), אחיו של משה בר מוחא. לקידום תוכניתם, פנו השניים דרך יצחק לופטג (להלן-"לופטג") לאטיאס- הוא הנאשם מס' 1 בכתב האישום ואיננו צד לבקשות שבפני- (להלן-"אטיאס"), שריצה אותה עת עונש מאסר ויצא לחופשות באופן סדיר. תוכנן שאטיאס יבצע בפועל את מעשה הרצח בבר מוחא, יחד עם אחרים, בעת יציאתו לחופשה מהכלא, במהלך סוף השבוע שבין ה- 12.12.02 ל-15.12.02 (להלן-"סוף השבוע"). בימים שקדמו לסוף השבוע, ובמקביל לקשירת הקשר המתואר לעיל, קשרו המשיבים מס' 2-1 קשר נוסף עם המשיב מס' 4 לרציחתו של אדם בשם מאיר אברג'יל (להלן-"אברג'יל"). הם נפגשו עמו, והשלושה תכננו כי אטיאס ירצח את אברג'יל בעבור המשיב מס' 4, וזה האחרון-בתמורה- ידאג לרציחתו של בר מוחא ימים מספר לאחר מכן. משנודע לאטיאס על דבר "ההחלפה", הוא סרב לוותר על רציחתו של בר מוחא, ולפיכך סוכם כי אטיאס ירצח הן את בר מוחא והן את אברג'יל. ביום 12.12.02 יצא אטיאס לחופשה מבית הסוהר. למחרת היום, יצאו ברכב אטיאס, לופטג והמשיב מס' 3 מאיזור חיפה לכיוון דרום. השלושה הצטיידו באקדח מסוג ברטה (להלן-"האקדח")- אותו קיבל לופטג מראש מהמשיב מס' 2, ועמו התכוון אטיאס, יחד עם האחרים, לרצוח את בר מוחא, וכן הצטיידו בכפפות ובכובעים לשם הסוואה. השלושה נסעו למקום עבודתו של אברג'יל בראשון לציון ותצפתו על המקום לקראת רציחתו, שהיתה מתוכננת אחרי רציחתו של בר מוחא. השלושה המשיכו בנסיעתם לכיוון ירושלים, והגיעו לבית אמו של בר מוחא להמתין לו- אחרי שהטמינו את האקדח במקום מסתור- ושם הם נעצרו בידי יחידה משטרתית מיוחדת.

2.בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), בהחלטתו מיום 8.5.03, ציין כי הראיות המרכזיות באישום הראשון מבוססות על עדותו של עד המדינה העיקרי, לופטג, המתחזקת ב"סיועים למכביר" כגון עדויות נוספות, תמליל האזנות סתר, מעקבים, ראיות מעבדה ואיכוני טלפונים ניידים. עוד קבע שעילות המעצר של מסוכנות לציבור בכלל ולעדי התביעה בפרט, לרבות החשש לפגיעה בראיות ולשיבוש הליכי משפט, מתקיימות בכל המשיבים, וכי "מדובר, לכאורה, במשיבים שהרצח מהווה להם אמצעי לקידום עסקיהם". בית המשפט הוסיף וקבע כי רק למשיב מס' 3, מבין כל המשיבים, ניתן לייחס עבירה של נסיון לרצח, אולם ציין כי מעורבותו בפרשה שולית והוא אינו נמנה על "הדרג המתכנן". עוד קבע כי ניתן לייחס למשיבים מס' 1 ו-4 עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע בלבד, ולמשיב מס' 2 גם עבירה של החזקת נשק שלא כדין, הגם שלאור מעורבותם ב"שלבי ההכנה המוקדמים" של האירוע ניתן היה לייחס להם גם עבירות של שידול וסיוע לרצח. בית המשפט המחוזי גם ייחס משקל להתמשכותם הצפויה של ההליכים במשפטם של המשיבים, בציינו כי על פי החלטת ההרכב הדן בתיק, תחל שמיעת הראיות 10 חודשים ו-10 ימים אחרי המועד בו הוגש כתב האישום. עוד ציין כי אמנם נקבע כי ממועד זה יתקיימו שלוש ישיבות בשבוע, מבוקר עד ערב, ואולם בשים לב לכמות העדים שבתיק ולמספרם של הנאשמים, יש לצפות שהמשפט יימשך זמן רב. כמו כן הוסיף כי המשיבים נאלצים להיות חלק מהליך ממושך שברובו אינו נוגע להם כלל, הואיל וכל האישומים הנוספים ביחס לאטיאס כלולים גם הם בכתב אישום זה.

מטעמים אלה הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו לעיל ובהחלטתו מיום 14.5.03, לשחרר את המשיבים מן המעצר בתנאים הבאים: לגבי המשיבים מס' 1, 2 ו-4 – (א) "מעצר בית מוחלט"- למעט לצורכי התייצבות בבית המשפט- בפיקוח אדם שיאושר על ידי בית המשפט. שלושת המשיבים יממנו, כל אחד, שומר בשכר בפתח הדירות בהן ישהו, במשך כל שעות היממה, וזאת עד תום ההליכים המשפטיים. מנהלי חברות השמירה הרלוונטיות ימציאו כל אחד לבית המשפט המחוזי ערבות אישית בסכום של 50,000 ש"ח להבטחת קיום תנאי הפיקוח, וכן מכתב בו מצהירים כי התנאים מקובלים עליהם ויבוצעו בידי השומרים הכפופים להם. עם זאת, השומרים לא יחוייבו לדווח למשטרה על תנועת הנכנסים והיוצאים ממקום מעצר הבית או להאזין לשיחותיהם של שלושת המשיבים; (ב) להבטחת תשלום שכר השומרים, יפקידו המשיבים מס' 1 ו-2 ערבות אישית של שלושה ערבים- ללא עבר פלילי- אשר יערבו כל אחד בסכום של 100,000 ש"ח, ושלושת הערבים של המשיב מס' 4 יעשו כן בסכום של 50,000 ש"ח בלבד. כל הערבים יציגו ראיות להוכחת יכולתם הכלכלית לתשלום הסכומים האמורים. עוד נקבע כי הדירה בה ישהה המשיב מס' 1 במעצר בית תהיה מרוחקת לפחות 1,000 מטר בקו אווירי מהדירה בה ישהה המשיב מס' 2, וכי גם הערבים להבטחת תשלום שכר השומרים במקומות בהם ישהו המשיבים מס' 1 ו-2 לא יהיו זהים; (ג) סכום ההפקדה לקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת קיום תנאי השחרור יהיה: לגבי המשיב מס' 1- סכום של 200,000 ש"ח; לגבי המשיב מס' 4- סכום של 100,000 ש"ח; לגבי המשיב מס' 2- סכום של 90,000 ש"ח; (ד) הוצאת צו לאיסור יציאת שלושת המשיבים מן הארץ. לגבי המשיב מס' 3- (א) "מעצר בית מוחלט"- למעט לצרכי התייצבות בבית המשפט- בפיקוח אדם שיאושר על ידי בית המשפט, בראשון לציון. הערב יערוב לקיום התחייבותו בערבות עצמית בסכום של 100,000 ש"ח; (ב) הפקדה במזומן, או ערבות בנקאית, בסכום של 50,000 ש"ח להבטחת קיום תנאי השחרור; (ג) הוצאת צו לאיסור יציאתו של המשיב מס' 3 מן הארץ. בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע החלטת השחרור של המשיבים עד ליום 16.5.03 בשעה 12:00.

העוררת בבש"פ 4275/03 (להלן-"המדינה") עררה על ההחלטה. כמו כן ערר המשיב מס' 2 מצדו על תנאי השחרור שנקבעו לגביו.

3.בבקשתו שבכתב ובטיעוניו לפני טוען בא כוח המדינה כי יש להביא בחשבון את נסיבותיה המיוחדות של הפרשה: מסוכנותם הרבה של המשיבים העולה מחומרת מעשיהם ומעברם הפלילי המכביד (הכולל עבירות אלימות) וכן חשש ממשי שהם עלולים לשבש הליכי משפט ואף לסכן את חייהם של עדי המדינה. לטענתו, יהיו תנאי השחרור מגבילים ככל שיהיו, אין בהם כדי להבטיח את שלום הציבור ואת שלומם של עדי התביעה, ומכל מקום אין לתת אמון במשיבים. זאת, בין היתר, בשל "מסוכנותם הקבוצתית" של המשיבים, שחברו זה לזה על מנת לבצע עבירות פליליות חמורות במסגרת מאורגנת. עוד טוען הוא כי אפילו לא יעלה בידי המדינה להרשיע את המשיבים מס' 1, 2 ו-4 בעבירה של נסיון לרצח אלא בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע בלבד, יש מקום להורות על מעצרם; מה גם שחלופת המעצר שנקבעה אינה מספקת. עוד מוסיף וטוען הוא כי אמנם תחילת שמיעת הראיות במשפטם של המשיבים נקבעה ליום 23.10.03, אך פרקליטות המדינה ביקשה לקבוע תאריכים קרובים יותר (אך טרם ניתנה החלטה בבקשתה) וכי אפילו יתחיל המשפט במועד שנקבע, הוא יסתיים- ככל הנראה- תוך 3 חדשים. עוד הסביר כי ייתכן שפרקליטות המדינה תבקש את הפרדת האישום הראשון מן האישומים האחרים.

כנגדו טוענים באי כוח המשיבים כי המדינה החליטה משיקולי נוחות, לצרף לאישום הראשון 3 אישומים נוספים שהמשיבים אינם צד להם. כמו כן, לטענתם, עד המדינה העיקרי אינו קשור כלל למשיבים. מוסיפים הם וטוענים כי אם ייעצרו המשיבים, הם ייאלצו לשהות במעצר תקופה ממושכת. לטענתם, תנאי "מעצר הבית" שנקבעו למשיבים הם חמורים ביותר. מוסיף וטוען בא כוח המשיב מס' 1 כי הוא לא הורשע מזה 10 שנים, למעט עבירות של הימורים ונשיאת סכין. עוד מציין הוא כי בית המשפט המחוזי החליט שיש ראיות לכאורה לכל היותר לעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לגבי המשיב מס' 1. לפיכך, לטענתו, החלטתו של בית המשפט המחוזי היא סבירה. בא כוח המשיב מס' 2 טוען כי חלקו של המשיב מס' 2 הוא "מינורי ביותר" באישום הראשון ולפיכך אין הצדקה ששחרורו יותנה בתנאים כה קשים. בא כוח המשיב מס' 4 מוסיף וטוען כי לא ניתן לקבוע שהיתה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ולפיכך יש להשאירה על כנה. עוד טוען הוא כי מעורבותו של המשיב מס' 4 בפרשה היא שולית.

4.דין עררה של המדינה להתקבל וממילא דין עררו של המשיב מס' 2 להדחות.

לא למותר לחזור כאן על מושכלות ראשונים. בכל דיון בדבר מעצרו של נאשם נשקלות, זו לעומת זו, זכותו של היחיד לחירות וזכותו של הציבור להיות מוגן מפני רוע מעלליו של היחיד העבריין. וכבר נאמר ש"קשה מאוד למצוא את הדרך הנכונה ללכת בה בין שני הקטבים המושכים כל אחד לעברו"; וכי "עלינו לקדש את זכותו של היחיד לחירות, אפילו הוא עבריין, אולם יש לקדש- לא פחות ואולי אף יותר- את זכותם של בני הציבור לחירות, החירות מן הפחד שהיחיד העבריין ירע להם" (דברַי בבש"פ 7914/99 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם); וכן: בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' קאהר בן מוחמד דאעס (טרם פורסם), תקדין-עליון 2003(1) 20; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי , פ"ד נה(3) 232). אכן, החלטה בדבר מעצרו של נאשם או שחרורו לחלופת מעצר היא תוצאה של איזון בין השיקולים של שמירת שלום הציבור ובטחונו וההגנה על תקינות ההליך השיפוטי לבין השיקולים של ההגנה על חירותו של הנאשם (ראו, למשל: בש"פ 2970/03

מדינת ישראל נ' נעים נסראלדין (טרם פורסם)). ולענין זה נאמר כי "אם נשתכנע בית המשפט כי מעצר בית לא ישיג את המטרה שבחלופת מעצר זו, וכי נדרש פיקוח צמוד על הנאשם שלא יפר מגבלה זו, כי אז אין מנוס ממעצר של ממש בשם בידודו והבטחת המטרה שלשמה נעצר" (דברי השופט א' גולדברג בבש"פ 1064/92 מדינת ישראל נ' ארזי (לא פורסם), תקדין-עליון 92(1) 1768; עוד ראו: בש"פ 5532/97 מדינת ישראל נ' צבי בן ארי (לא פורסם), תקדין-עליון 97(3) 569, 572; בש"פ 5648/92 אנטר נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5) 493).

לדעתי יש לייחס משקל רב ומיוחד למסוכנותם של המשיבים לציבור ולעדים כקבוצה שפעלה בצוותא, יותר ממשקל המסוכנות של כל אחד ואחד מהם בנפרד. כמו כן יש משקל מיוחד לכך שמדובר בפרשה "על רקע ותשתית של פשע מאורגן" (החלטתו המשלימה של בית המשפט המחוזי מיום 14.5.03, עמ' 110); שעל כך מעידים מעשיהם של המשיבים ונסיבות ביצועם של המעשים. שלאלה מוסיף משקל עברם הפלילי. אכן, בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לייחס למשיבים מס' 2-1 ו-4 עבירה של נסיון לרצח אלא רק עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (ולמשיב מס' 2 גם עבירה של החזקת ונשיאת נשק שלא כדין); ואולם, מדובר בקשירת קשר לביצוע רצח , וזאת במסגרת קבוצתית ומאורגנת של מספר אנשים, ובכך אין להקל ראש. במצב דברים זה גם השיקול כי משפטם של המשיבים יתארך, ככל הנראה, אינו יכול לעמוד כנגד הסכנה הממשית הנשקפת מהם אם ישוחררו, אפילו בתנאים המגבילים ביותר. מסוכנותם של המשיבים מכריעה, אפוא, את הכף לחובתם. אין מנוס מלכלוא אותם מאחורי דלתיים ובריח.

לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ממילא נדחה עררו של המשיב מס' 2.