בש"פ 1200/04 מדינת ישראל נ. חאטם חמד

בפני בקשה (ראשונה) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של נאסר עודה (להלן: המשיב) בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בעניינו - לפי המוקדם.

ביום 11.05.03 הוגש כנגד המשיב ונאשמים אחרים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, בו הואשם המשיב בעבירה של קשירת קשר לביצוע רצח לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובעבירה של סיוע לרצח לפי סעיפים 300(א)(2) + 31 לחוק.

על-פי עובדות כתב האישום, על רקע עסקי הימורים ורווחי קזינו באזור הצ'ק פוסט שבחיפה, פרץ סיכסוך בין משפחת חמד לבין משפחת הווארי המתגוררות בנצרת. על רקע סכסוך זה החל מחודש מאי 2002 נרצחו חמישה אנשים כמפורט בכתב האישום. על-פי עובדות האישום הראשון של כתב האישום, חלקו של המשיב התבטא בכך, כי היה מעורב בקשירת קשר לרצח של וליד הווארי וסיוע לרצח על-ידי ביצוע מעקב ותצפית אחריו ועדכון של מי שביצע את הרצח לגבי מהלכיו על מנת שידע היכן ומתי לארוב לו לכשיגיע מחיפה לנצרת.

באת-כוח המדינה טענה, כי יש מקום לקבל את הבקשה. מסוכנותו של המשיב עודנה קיימת ויש חשש שישבש את מהלכי המשפט, במידה וישוחרר ממעצרו. כמו כן, נטען על-ידה, כי לא ניתן היה להפריד את משפטו של המשיב ממשפטם של שאר הנאשמים שבכתב האישום, וזאת בעיקר עקב מורכבות התיק ומספר העדים הרב שאמורים להעיד בו.

בא-כוח המשיב הביע התנגדות לבקשה וביקש לדחותה ולהורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

עד עתה נתקיימו 15 ישיבות בתיק ובהן נשמעו כ-30 עדים מתוך כ-179 עדים. באת-כוח המדינה הודיעה לבית המשפט, כי שמיעת ההוכחות בתיק נקבעה ליומיים בשבוע, ויש לקוות, כי המתכונת הזאת תימשך עד סיום שמיעת כל הראיות בתיק.

כידוע, הכלל קבוע בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, (להלן: חוק המעצרים), לפיו יש לשחרר את הנאשם מן המעצר בתום תשעה חודשים אם משפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ויש להפעיל את הסמכות הנתונה לשופט בית המשפט העליון על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים להארכת מעצרו במקרים חריגים בלבד. יש גם לשאוף לכך, כי החריג לא יהפוך לכלל והכלל לחריג. (ראה בש"פ 6360/03 מדינת ישראל נ' אדוארד בורד , לא פורסם).

מקרהו של המשיב, לדידי, נכנס לגדר אותם מקרים חריגים, בהם יש להפעיל את הסמכות שבסעיף 62 לחוק המעצרים. מסוכנותו של המשיב ברורה וקיימת, ובאיזון בין מסוכנותו לציבור, והחשש שישבש מהלכי משפט מחד לבין זכותו למשפט מהיר מאידך, עדיין יד האינטרס הציבורי להשאיר אותו מאחורי סורג ובריח על העליונה. זאת בהתחשב בעובדה, כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה, ובעברו הפלילי העשיר, למשיב 10 הרשעות קודמות בגין עבירות של תקיפת שוטרים, אלימות, בריחה ממשמורת והדחה בחקירה. יש לציין, כי המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום נעשו על רקע של התארגנות מוקדמת של חבורת אנשים, אשר שמה לה למטרה ביצוע פשעים חמורים ביותר. בהקשר הזה ראוי להפנות לדבריו של כב' השופט י' טירקל בבש"פ 4275/03 מדינת ישראל נ' יעקוב קקון , תק-על 2003(2), 1808:

"לדעתי יש לייחס משקל רב ומיוחד למסוכנותם של המשיבים לציבור כקבוצה שפעלה בצוותא, יותר ממשקל המסוכנות של כל אחד ואחד מהם בנפרד. כמו כן יש משקל מיוחד לכך שמדובר בפרשה "על רקע של פשע מאורגן"... שלאלה מוסיף משקל עברם הפלילי. ... במצב דברים זה גם השיקול כי משפטם של המשיבים יתארך, ככל הנראה, אינו יכול לעמוד כנגד הסכנה הממשית הנשקפת מהם אם ישוחררו, אפילו בתנאים מגבילים ביותר. מסוכנותם של המשיבים מכריעה, אפוא, את הכף לחובתם. אין מנוס מלכלוא אותם מאחורי סורג ובריח".

לאור האמור לעיל, ובהתחשב בכל השיקולים שהובאו לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, אני מחליט בזה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים שמניינם החל מיום 11.02.04 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 155/05 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מבין המועדים.