בש"פ 6360/03 מדינת ישראל נ. אדוארד בורד

בפני בקשה (שנייה) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו – לפי המוקדם.

ביום 21.07.02 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ורצח. ביום 5.09.02 הוגש נגד המשיב כתב אישום נוסף המייחס לו עבירה של שוד בחבורה ועבירת רצח נוספת.

על פי הנטען בכתב האישום הראשון קשרו המשיב ושני אחרים קשר לביצוע רצח ושוד של קשישה, שהייתה מוכרת להם, בתוך דירתה. כתב האישום מתאר את חלקו של המשיב בביצוע כמי שביום 12.05.02 הלם בראשה של הקשישה באגרטל ולאחר מכן עטף את ראשה בשקית ניילון כדי להבטיח את מותה וכן כרך חוט טלפון סביב צווארה. לאחר שהבחין המשיב שלקשישה עדיין יש דופק הוא נטל סכין מטבח ודקר את המנוחה מספר פעמים בצווארה. לאחר מכן גנבו המשיב וחבריו כסף ותכשיטים מהדירה.

לפי עובדות כתב האישום השני, המשיב ביחד עם אחר, נכנס ביום 28.04.02 לדירתה של קשישה אחרת, הכה אותה בפניה וחנק אותה למוות באמצעות ידיו ובאמצעות כרית גדולה. בתום מעשיו השליך המשיב את גופת הקשישה לרצפה לאחר שווידא שהיא אינה נושמת ואין לה דופק וכיסה אותה בשמיכה שהייתה במקום. לאחר מכן אספו המשיב ושותפו את הרכוש שהיה בדירה ונטלו אותו עימם בעזיבתם את דירת המנוחה.

בד ובד עם הגשת כתב האישום הראשון הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו. גם עם הגשת כתב האישום השני נעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בהיותו נתון כבר במעצר עד תום ההליכים בגין כתב האישום הראשון.

בתאריך 6.04.03 הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 3277/03). בתאריך 21.04.03 האריך בית משפט זה (כב' השופט מ. חשין) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 21.04.03. בהחלטתו הוסיף כב' השופט חשין כי מן ההכרח הוא שבית המשפט המחוזי יוסיף ויעבה ביתר את לוח השמיעה של התיק, היות ובחלוף תשעה חודשי מעצר לא נשמעו עדים לא באישום הראשון ולא באישום השני.

כעת מונחת לפני בקשתה השניה של התביעה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

במהלך תקופת ההארכה הראשונה התקיימו שבעה מועדי הוכחות. בסך הכל נשמעו עד כה תשעה עשר עדי תביעה. בכוונת המבקשת להעיד עוד שני עדים, שהינם עדי תביעה מרכזיים. אחד מהם הוא שותפו של המשיב לאחד המעשים, שגזר דינו ניתן רק לאחרונה, ביום 2.06.03. בשלב זה קבועים עוד שלושה מועדי הוכחות בחודש ספטמבר 2003.

לטענת ב"כ המבקשת, למרות העיכוב בפתיחת שלב ההוכחות, המשפט מתנהל כעת בקצב משביע רצון. ולאור מסוכנותו הרבה של המשיב יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים.

לעומתו, טען ב"כ המשיב כי אין סיכוי ששלב ההוכחות במשפט יסתיים בהארכת המעצר הנוכחית, מה גם עדי ההגנה יהיו לא מועטים.

אכן, צודק ב"כ המשיב כי בתיק נשוא דיונינו ניתן לומר כבר עתה כי עד לשלב הכרעת הדין יידרש בית משפט זה לחזור ולדון בשאלת הארכת מעצרו של המשיב יותר מאשר פעם אחת.

השאלה הניצבת לפני כיום היא האם במערכת האיזונים שעלי לבחון יש להעדיף את זכותו של המשיב להשתחרר מן המעצר בתום תשעה חודשים אם משפטו לא הסתיים בהכרעת הדין כמצוות סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, או את זכותו של הציבור להגנה מפני מסוכנות המשיב העלולה לנבוע עקב שחרורו.

אכן, לעניות דעתי, הכלל הוא כי יש לשחרר את הנאשם מן המעצר בתום תשעה חודשים אם משפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ויש להפעיל את הסמכות הנתונה לשופט בית משפט עליון על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו במקרים חריגים בלבד. יש גם לשאוף לכך כי החריג לא יהפוך לכלל והכלל לא יהפוך לחריג.

כוונתי היא באמת לאותם מקרים חריגים בהם מסוכנותו של הנאשם צריכה להיות כה גבוהה עד שלא ניתן לנטרלה באמצעות שום חלופת מעצר מתאימה ואז בנסיבות כגון דא יש להעדיף את זכותו של הציבור להגנה מפני מסוכנות הנאשם הנשקפת ממנו במידה וישוחרר.

לדידי, באותם מקרים חריגים ראוי לעצור נאשם לתקופה שהיא הרבה מעבר לתשעה חודשים (ראה בש"פ 7913/99 מדינת ישראל נ' אדורם הר-שפי, תק-על 99(3) 15). בית משפט זה ידע כבר הארכות מעצר בהם הוארך מעצרם של הנאשמים הן בפעם הרביעית (ראה בש"פ 10995/02 מדינת ישראל נ' מחמוד נאדי , תק-על 2003(1),61), והן בפעם החמישית (ראה בש"פ 8998/02 מדינת ישראל נגד אסייאס וונדמו , תק-על 2002(3),2603, בש"פ 2602/02 מדינת ישראל נ' אלון שמש ואח' , תק-על 2002(2)18), והן אף יותר.

במקרה שבפנינו מדובר בהארכת מעצר שנייה, לדידי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנות כה גבוהה מצידו וכי ראוי שייכנסו לגדר אותם מקרים חריגים שבהם מתחייב מעצרו של הנאשם מעבר לתשעה חודשים אף אם משפטו לא הסתיים בהכרעת דין. מעשי רצח ושוד שבהם לכאורה נטל חלק המשיב מעוררים בי צמרמורת. בנסיבות המקרה אינני רואה מנוס מלהיעתר לבקשת המדינה.

אשר כל כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 20.07.03 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1181/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

אני רוצה לקוות כי בית המשפט הדן בעניין כמו גם התביעה והסנגוריה יעשו במשותף כדי לסיים את שמיעת התיק מוקדם ככל האפשר.