בש"פ 1457/04 מדינת ישראל נ. אלכסנדר סטקלר

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב, בתשעים ימים נוספים, החל מיום 19.2.04, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים)

ביום 22.8.02 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו עבירת רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על-פי הנטען בכתב האישום, המשיב, חסר בית, נחבל תוך כדי קטטה, אשר פרצה בינו לבין חסרי בית אחרים ובכללם איגור קוסיאצ'סקו (להלן-המנוח). שבוע לאחר מכן, בתאריך 18.2.02 בסביבות השעה 16:00 פגש המשיב במנוח ובין השניים היו דין ודברים. מיד לאחר מכן, שפך המשיב בנזין, שרכש מתחנת הדלק הסמוכה, על ראשו של המנוח והציתו באמצעות מצת. משהחל לבעור המנוח ברח המשיב מן המקום. למנוח נגרמו כוויות קשות בחלקי גופו השונים וכתוצאה מהן נפטר הוא ביום 15.8.02.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. וביום 21.10.02 הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 13.5.03 הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 4213/03). ביום 25.5.03 האריך בית משפט זה (כבוד השופט מ' טירקל), את מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בהחלטתו קבע בית-המשפט, כי מתוך חוות-הדעת הפסיכיאטרית, בעניינו של המשיב, ניתן ללמוד על מסוכנותו לציבור, לפחות בזמן שהוא מצוי תחת השפעת אלכוהול.

ביום 11.8.03 הוגשה על-ידי המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 7301/03). ביום 17.8.03 הוארך מעצרו של המשיב בשנית על-ידי בית-משפט זה (כבוד השופטת ד' ביניש), בתשעים ימים נוספים, שמניינם החל מיום 23.8.03.

ביום 5.11.03 הוגשה בשלישית בקשה להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 9920). ביום 18.11.03 הוארך מעצרו על-ידי בית משפט זה (כבוד השופט י' טירקל), בתשעים ימים נוספים שתחילתם מיום 21.11.03.

כעת מונחת לפני בקשתה הרביעית של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, מאחר ומשפטו טרם הסתיים.

השאלה הניצבת בפני הינה, האם במערכת האיזונים שעלי לבחון, יש להעדיף את זכותו של המשיב להשתחרר מן המעצר אם משפטו לא הסתיים בהכרעת-דין, כמצוות סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, או שמא את זכותו של הציבור מפני מסוכנות המשיב העלולה לנבוע עקב שחרורו (ראה בש"פ 6360/03 מדינת ישראל נ' אדוארד בורד , טרם פורסם).

בדיון לפני טען בא-כוח המבקשת, כי קיים סיכוי לכך שתינתן הכרעת דין בקרוב, משום שהמבקשת עתידה להגיש את סיכומיה לבית-המשפט המחוזי לא יאוחר מתאריך 10.3.04, וכל שיוותר לצורך מתן הכרעת הדין הוא הגשת הסיכומים מטעם המשיב.

בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי במהלך שמיעת הראיות חל כרסום בראיות לכאורה כנגד המשיב, ואף מיקד טענותיו בדבר הימצאות טביעות אצבע, שאינן של המשיב, על מיכל הדלק שבעזרתו הוצת המנוח. לא זו אף זו, אלא שלדבריו נמצאו טביעות אצבע של אדם אחר אשר זהותו טרם נתגלתה. עוד הוסיף וטען בא-כוח המשיב, כי הודאתו של המשיב נגבתה ממנו כשהוא מצוי במצב של שיכרות.

לאחר עיון בבקשה ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה.

המעשה המיוחס למשיב הינו חמור ביותר ומכאן מסוכנותו לציבור הנובעת ממצבו הנפשי ונטייתו הברורה לאלימות, ועל-כן, לא ניתן לשקול חלופת מעצר אודותיו. משפטו נמצא עתה לקראת סיומו, כאשר בעוד ימים ספורים אמורה המבקשת להגיש את סיכומי טענותיה לבית-המשפט, ולאחר הגשת סיכומי ההגנה, נראה שהכרעת הדין בעניינו של המשיב כבר באופק.

ער אני לעובדה, כי מדובר בהארכת מעצר רביעית. בבואי לערוך את האיזון המתבקש בין זכות המשיב להשתחרר ממעצר היות ומשפטו לא הסתיים, לבין זכותו של הציבור להגנה מפני מסוכנותו של המשיב, נראה, כי זכותו של הציבור על העליונה.

אשר-על-כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 19.2.04 או עד למתן פסק-הדין במשפטו (ת.פ. 1171/02 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו) לפי המוקדם מביניהם.