בש"פ 6258/03 מדינת ישראל נ. אהוד סויסה

בפני בקשה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התש"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב מס' 1 בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו – לפי המוקדם.

ביום 21.07.02 הוגש נגד המשיב מס' 1 ואחיו ליאור סויסה (להלן:המשיב מס' 2) בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום בתפ"ח 991/02, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, שוד מזויין בחבורה ורצח תוך כדי ביצוע עבירה.

על פי הנטען בכתב האישום המשיבים עבדו בסניף "בורגר ראנץ'" בקניון האדום באילת (להלן:הסניף). אילנית נחמני ז"ל (להלן: המנוחה) עבדה באותה תקופה כמנהלת ואחראית משמרת בסניף. בתאריך 19.09.02 או עובר למועד זה, קשרו המשיבים קשר לשדוד את הפדיון היומי של הסניף. בסמוך לסגירת הסניף התקשר המשיב מס' 2 שעבד בסניף אותה עת, והודיע למשיב מס' 1 שאחראית המשמרת, המנוחה, נותרה לבדה בסניף. המשיב מס' 1 הגיע למקום. מי מהמשיבים שכיסה פניו במסיכה והיה גם מצוייד במוט ברזל, דרש מהמנוחה את הפדיון. המשיב הנוסף המתין בסמיכות מקום. המנוחה התנגדה ומשכה המסיכה מעל פניו של אותו משיב, אז הוא הכה אותה בראשה במוט ברזל תשע פעמים וגרם למותה. אחר הדברים אלה, גנבו המשיבים את פדיון הסניף (כסף מזומן, שוברים של כרטיסי אשראי ועוד).

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

כעת מונחת לפני בקשתה של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב מס' 1 בתשעים ימים נוספים מעבר לתקופה של תשעה חודשים. וזאת לאחר שמעצרו של המשיב מס' 2 הוארך בהסכמתו בתשעים ימים נוספים שמניינם מ 21.07.03.

מעיון בבקשה ניתן להיווכח כי העיכוב בשמיעת הראיות בתיק לא נגרם על ידי המבקשת וגם לא כתוצאה מעומס בעבודתו של בית המשפט המחוזי אלא כתוצאה מהחלפת הסנגורים המייצגים את המשיבים. בית המשפט המחוזי קבע מועדי שמיעת התיק לתאריכים 25.02.03, 26.02.03, 27.02.03, אך נאלץ לבטל אותם מאחר והמשיבים לא הצליחו להגיע להסכמה בעניין הייצוג שלהם על ידי עורכי דינם, וביקשו כי ימונו להם סנגורים ציבוריים. תחת המועדים שבוטלו, כאמור לעיל, נקבעו שלושה מועדים חדשים: 18.02.03, 19.02.03, 20.02.03. אך, הסנגורים שמונו ביקשו לבטל את המועדים הנ"ל בנימוק כי הם זקוקים לזמן כדי ללמוד את חומר הראיות שבתיק.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וביטל את שלושת מועדי ההוכחות שנקבעו. תחת מועדים אלה קבע בית המשפט שלושה מועדים חדשים: 7.04.03, 8.04.03, 9.04.03. לשלוש הישיבות הנ"ל נוספו שלוש ישיבות: 3.06.03, 10.06.03, 15.07.03. בכל המועדים הנ"ל העידו עדי תביעה רבים, והוגשו מוצגים בהסכמה.

בית המשפט המחוזי הוסיף שני מועדים נוספים: 2.09.03 ו- 9.09.03, ובכך סביר להניח כי שמיעת הראיות בתיק תבוא על סיומה.

השאלה הניצבת לפני כיום היא האם במערכת באיזונים שעלי לבחון יש להעדיף את זכותו של המשיב מס' 1 להשתחרר מן המעצר בתום תשעה חודשים אם משפטו לא הסתיים בהכרעת הדין כמצוות סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, או את זכותו של הציבור להגנה מפני מסוכנות המשיב העלולה לנבוע עקב שחרורו (ראה בש"פ 6360/03 מדינת ישראל נ' אדוארד בורד, טרם פורסם).

במקרה שבפנינו מדובר בהארכת מעצר ראשונה. לדידי, המעשים המיוחסים למשיב מס' 1 מצביעים על מסוכנותו לציבור, הוא מואשם בעבירת רצח, שהינה עבירה חמורה ביותר. נראה כי עיקרו של המשפט כבר מאחורינו ונותרו מספר ישיבות לסיומו ולמתן הכרעת דין, דבר אשר, יש לקוות כי ייעשה במהלך ההארכה המבוקשת.

מעבר לכך יש לציין כי לא הרי הארכת מעצר שניה כהרי הארכת מעצר ראשונה; ולא הרי הארכת מעצר שלישית כהרי הארכת מעצר שניה. ככל שנרחק מתום תשעה חודשים, כן תגבר ותעצם זכותו של נאשם לשחרורו ממעצר (ראה בש"פ 1751/00 מדינת ישראל נ' יוסף פרושינובסקי, תק-על 2000(1),9).

בתיק נשוא דיונינו, לאור העובדה כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה, ונוכח המעשים החמורים המיוחסים למשיב מס' 1, מסוכנותו לציבור ובהתחשב בשלב המתקדם בו מצוי משפטו, ומתוך הנחה כי בית המשפט המחוזי יעשה כל מאמץ לסיים את המשפט בהכרעת דין בגדרי ההארכה המבוקשת, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב מס' 1 בתשעים ימים שמניינם מיום 21.07.03 או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 991/02 בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם מביניהם.