בש"פ 9109/03 מדינת ישראל נ. אדוארד בורד

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו – לפי המוקדם.

ביום 21.07.02 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ורצח. ביום 5.09.02 הוגש נגד המשיב כתב אישום נוסף המייחס לו עבירה של שוד בחבורה ועבירת רצח נוספת.

על פי הנטען בכתב האישום הראשון קשרו המשיב ושני אחרים קשר לביצוע רצח ושוד של קשישה, שהייתה מוכרת להם, בתוך דירתה. כתב האישום מתאר את חלקו של המשיב בביצוע כמי שביום 12.05.02 הלם בראשה של הקשישה באגרטל ולאחר מכן עטף את ראשה בשקית ניילון כדי להבטיח את מותה וכן כרך חוט טלפון סביב צווארה. לאחר שהבחין המשיב שלקשישה עדיין יש דופק הוא נטל סכין מטבח ודקר את המנוחה מספר פעמים בצווארה. לאחר מכן גנבו המשיב וחבריו כסף ותכשיטים מהדירה.

לפי עובדות כתב האישום השני, המשיב ביחד עם אחר, נכנס ביום 28.04.02 לדירתה של קשישה אחרת, הכה אותה בפניה וחנק אותה למוות באמצעות ידיו ובאמצעות כרית גדולה. בתום מעשיו השליך המשיב את גופת הקשישה לרצפה לאחר שווידא שהיא אינה נושמת ואין לה דופק וכיסה אותה בשמיכה שהייתה במקום. לאחר מכן אספו המשיב ושותפו את הרכוש שהיה בדירה ונטלו אותו עימם בעזיבתם את דירת המנוחה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הראשון הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו. גם עם הגשת כתב האישום השני נעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בהיותו נתון כבר במעצר עד תום ההליכים בגין כתב האישום הראשון.

בתאריך 6.04.03 הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 3277/03). בתאריך 21.04.03 האריך בית משפט זה (כב' השופט מ. חשין) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 21.04.03. בהחלטתו קבע כב' השופט חשין כי מן ההכרח הוא שבית המשפט המחוזי יוסיף ויעבה ביתר את לוח השמיעה של התיק, היות ובחלוף תשעה חודשי מעצר לא נשמעו עדים לא באישום הראשון ולא באישום השני.

בתאריך 17.07.03 הארכתי בשנית את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 6360/03). בהחלטה הנ"ל הדגשתי כי:

"לדידי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנות כה גבוהה מצידו וכי ראוי שייכנסו לגדר אותם מקרים חריגים שבהם מתחייב מעצרו של הנאשם מעבר לתשעה חודשים אף אם משפטו לא הסתיים בהכרעת דין. מעשי רצח ושוד שבהם נטל חלק המשיב מעוררים בי צמרמורת. בנסיבות המקרה אינני רואה מנוס מלהיעתר לבקשת המדינה".

כעת מונחת בפני בקשתה השלישית של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

במהלך תקופת ההארכה השניה התקיימו שלושה מועדי הוכחות. בישיבות שהתקיימו בימים 17.09.03 ו- 22.09.03 העידו עדי התביעה המרכזיים בתיק שהינם שותפיו של המשיב, ובכך צפויה הייתה להסתיים פרשת התביעה. ברם, אחד השותפים היה עד עוין לתביעה, ולצורך הגשת אמרותיו במשטרה נתעורר הצורך בהעדתם של גובי הודעותיו. כמו כן, נוכח טענת ב"כ המשיב כי אותו עד עוין מסר לידי המשיב, לאחר עדותו, פתק ובו רשם שם של אדם אחר שלכאורה היה שותפו למעשה הרצח, לא התנגדה המדינה לבקשת הסניגור לקרוא לעד בשנית לדוכן העדים, באחת מהישיבות הבאות.

למרות שטרם תמה פרשת התביעה, ובהסכמת ב"כ המשיב, העיד המשיב בישיבה שהתקיימה ביום 23.09.03, ונחקר חקירה נגדית.

לצורך סיום שלב ההוכחות נקבעה ישיבה אחרונה ליום 21.10.03 ובה צפויים להעיד חוקרי המשטרה, העד העוין ושלושה עדי הגנה נוספים. בישיבה זו צפויים להיקבע גם מועדי הגשת הסיכומים על ידי הצדדים, ככל הנראה בכתב.

לאור הדברים הנ"ל, נראה לי כי אכן, חלה התקדמות במשפטו של המשיב, וסבורני כי משפטו יסתיים במתן הכרעת דין בתקופת ההארכה המבוקשת.

ער אני לעובדה כי מדובר בהארכת מעצר שלישית, ולמעשה המשיב עצור קרוב לחצי שנה מעבר לתקופה הקבועה בסעיף 61(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, והנה עתה מתבקש אני להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. אכן משפטו של המשיב התארך מעבר למצופה, אך מנגד, לא ניתן להתעלם מכך כי המשיב מואשם בשתי עבירות רצח ושוד שהיו מלוות, על-פי כתב האישום, באלימות קשה וברוטלית נגד שתי נשים קשישות שהיו חסרות ישע מולו. נסיבות המקרים והאכזריות שגילה המשיב מעידות על היותו מסוכן ביותר לציבור. במערכת איזונים בין זכותו של המשיב, אשר היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין להיות משוחרר, לבין זכותו של הציבור להיות מוגן מפני מסוכנותו של המשיב הנלמדת מעצם המעשים המחרידים המיוחסים לו בכתב האישום, זכותו של הציבור גוברת.

אשר כל כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 18.10.03 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1181/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

אני מקווה שבית המשפט המחוזי יעשה מאמצים כדי שהכרעת הדין בעניינו של המשיב תינתן עוד לפני סיום תקופת ההארכה הנ"ל.