בש"פ 4768/03 חאפז אלקורען נ. מדינת ישראל

1.על העורר - יליד שנת 1980 - הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר וגרימת היזק לרכב במזיד. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נהג העורר- כשברכב נוסעת נוספת- במהירות ובאופן מסוכן בנתיב הנסיעה הנגדי, חצה צמתים ברמזורים אדומים, סיכן נהגים אחרים ופגע בניידת משטרה. כמו כן העורר לא ציית לשוטרים שהורו לו לעצור והמשיך בנהיגתו הפרועה עד שנעצר. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ב' אזולאי), בהחלטתו מיום 21.5.03, הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בא כוח העורר, בהודעת הערר ובטיעוניו לפני, טוען שיש לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לטענתו, אין בעובדות כתב האישום כדי להאשים את העורר בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. עוד טוען הוא כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של העורר: אין לו עבר פלילי, למעט הרשעה בעבירת שוד; והוא עבר טראומה כשאביו נהרג לנגד עיניו בהיותו ילד. עוד מציין בא כוח העורר כי בית המשפט המחוזי ביקש משרות המבחן להגיש לו תסקיר מעצר על העורר, אך לא התחשב בתסקיר שהוגש לו.

כנגדו טוענת באת כוח המדינה כי אין מנוס מלעצור את העורר, שמעשיו החמורים- אותם ביצע בעת שהוא נתון בפיקוח שירות המבחן- מעידים שהוא מסוכן ושאינו ירא מן הדין. כמו כן, לטענתה, בתסקיר המבחן שהוגש עליו ישנן אמירות "מטרידות". עוד מציינת היא כי התיק קבוע להוכחות ביום 22.6.03 וביום 30.6.03 ויש להניח שיסתיים במהירות.

3.דין הערר להידחות.

ההחלטה בדבר מעצרו של נאשם או שחרורו לחלופת מעצר היא תוצאה של איזון בין השיקולים של שמירת שלום הציבור ובטחונו וההגנה על תקינות ההליך השיפוטי לבין השיקולים של ההגנה על חירותו של הנאשם (ראו, למשל: החלטתי בבש"פ 4275/03, 4247 מדינת ישראל נ' יעקב קקון (טרם פורסם) ובש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נעים נסראלדין ( טרם פורסם)). ולענין זה נאמר כי "אם נשתכנע בית המשפט כי מעצר בית לא ישיג את המטרה שבחלופת מעצר זו, וכי נדרש פיקוח צמוד על הנאשם שלא יפר מגבלה זו, כי אז אין מנוס ממעצר של ממש בשם בידודו והבטחת המטרה שלשמה נעצר" (דברי השופט א' גולדברג בבש"פ 1064/92 מדינת ישראל נ' ארזי (לא פורסם), תקדין-עליון 92(1) 1768; עוד ראו: בש"פ 5532/97 מדינת ישראל נ' צבי בן ארי (לא פורסם), תקדין-עליון 97(3) 569, 572; בש"פ 5648/92 אנטר נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5) 493).

לדעתי מעשיו החמורים של העורר- נהיגתו הפרועה תוך זלזול בחוק וברשויות החוק, סיכון חיי אדם, פגיעה בניידת משטרה והימלטות מרשויות אכיפת החוק- עונים בו שהוא מסוכן. גם העובדה שהעורר ביצע את מעשיו בזמן שהוא נתון בפיקוח שירות המבחן מלמדת כי הוא אינו ירא מן הדין ואין לבטוח בו שלא יפר תנאי חלופת מעצר, מגבילים ככל שיהיו. סבורני, אפוא, כי למרות גילו הצעיר של העורר ונסיבותיו האישיות כפי שפירט בא כוחו, מסוכנותו מכריעה את הכף לחובתו. אין מנוס מלכלוא אותו מאחורי דלתיים ובריח.

4. הערר נדחה.