בש"פ 9253/03 מדינת ישראל נ. אברהם (אבי) טובול

בנוגע למשיב מס' 1

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרו של המשיב מס' 1 בתשעים ימים נוספים מעבר לתקופה של תשעת החודשים או עד למתן פסק דין בעניינו – לפי המוקדם.

ביום 23.01.03, הוגש נגד שני המשיבים ועוד חמישה נאשמים נוספים כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בחיפה הכולל ארבעה אישומים בעבירות רצח, ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות וכן נשיאה והובלה של נשק. הנאשם המרכזי, אשר לו מיוחסות כל העבירות המפורטות בכתב האישום, הוא דוד אטיאס (להלן: אטיאס).

באישום השני בכתב האישום המתוקן מואשם המשיב מס' 1 בביצוע עבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, (להלן: חוק), קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, נשיאת והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק, וזאת בצוותא חדא עם אטיאס.

על פי הנטען באישום השני של כתב האישום המתוקן, בו מעורב, כאמור לעיל, המשיב מס' 1, בתאריך שאינו ידוע לתביעה, קשרו המשיב מס' 1 ואטיאס קשר לרצוח יצחק (איכה) גבאי (להלן: המנוח) במהלך חופשת ראש השנה של אטיאס מבית הסוהר, בין התאריכים 6-9.09.02. כן החליטו המשיב מס' 1 ואטיאס, כי היורה בפועל יהיה אטיאס. לצורך ביצוע הרצח, יצר אטיאס קשר עם אדם בשם יוני (קוקי) טוביאנה (להלן: קוקי), ביניהם הייתה היכרות מוקדמת, והזמין אותו להצטרף אליו. ביום 08.09.02, בסביבות השעה 22:00, יצאו אטיאס, קוקי והמשיב מס' 1 ברכב על מנת לחפש את המנוח בפאב בו היה נוהג לבלות, וכן בבית מגוריו. עובר לנסיעה, הצטיידו אטיאס והמשיב מס' 1 באקדח מסוג C.Z.

9 מ"מ (להלן: האקדח), באמצעותו התכוונו לרצוח את המנוח, וכן במשקפי שמש וכובע, לצורך הסוואתו של אטיאס בעת הירי. בסמוך לשעה 00:45, הגיעו השלושה ליד ביתו של המנוח, והחנו את הרכב במקום. אטיאס יצא מן הרכב לכיוון ביתו של המנוח, כשהוא חובש כובע לראשו ומרכיב משקפי שמש. המשיב מס' 1 וקוקי נשארו ברכב והמתינו לאטיאס, כך שקוקי התיישב – על פי דרישת המשיב מס' 1 במושב הנהג והמשיב מס' 1 התיישב במושב האחורי של הרכב. לאחר כעשרים דקות, חזר אטיאס אל הרכב, התיישב במושב שליד הנהג, והורה לקוקי לנסוע מהר מן המקום לכיוון רחוב מנחם בגין. בסביבות השיעה 01:14 הם הבחינו ברכב של המנוח נוסע לקראתם. אטיאס הורה לקוקי להאט את מהירות נסיעתו, ואז תפס בעצמו את ההגה וסובב אותו חזק שמאלה, לכיוון מכוניתו של המנוח. כתוצאה מכך, התנגשו שני הרכבים קלות ונעצרו. אטיאס זינק מיד מן הרכב, עקף את הרכב בחלקו הקדמי, וירה עם האקדח 7 כדורים לעבר המנוח, אשר ישב אותה עת במושב הנהג במכוניתו. כתוצאה מן הירי נגרם מותו של המנוח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים וחמשת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. ביום 04.06.03, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) לעצור את המשיב מס' 1, בהסכמתו, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בגין חלקו באישום השני בכתב האישום. הסכמתו של המשיב מס' 1 להיעצר נבעה מכך, כי נתקבל ערר המדינה (בש"פ 4275/03, 4247/03), על פיו חמשת הנאשמים הנוספים נעצרו, אף הם, עד תום בירור דינם בגין חלקם בכתב האישום המתוקן.

כעת מונחת בפני בקשתה של המדינה להארכת מעצרו של המשיב מס' 1 בתשעים ימים נוספים מעבר לתקופה של תשעה חודשים.

באת-כוח המדינה טענה, כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעניינו של המשיב מס' 1. המסוכנות הנשקפת ממנו היא רבה, וזאת לאור עבירת הרצח המיוחסת לו בכתב האישום. באת-כוח המדינה טענה עוד, כי עברו הפלילי מכביד עד מאוד, וקיים חשש לשיבוש הליכי המשפט מצידו ולהימלטות מאימת הדין במידה וישוחרר. כמו כן, באת-כוח המדינה הדגישה, כי יש לתת את הדעת על כך, כי מעצרם של שאר הנאשמים שבכתב האישום הוארך על ידי בית משפט זה, על אף העובדה כי בית המשפט היה ער להתמשכות ההליכים בתיק נשוא הבקשה.

לעומתה, טענה באת-כוח המשיב מס' 1, כי יש לאבחן את האישום השני שבו מואשם המשיב מס' 1 מיתר האישומים בכתב האישום, שבהם המשיב מס' 1 לא נטל חלק. עוד הוסיפה באת-כוח המשיב מס' 1, כי ניתן להפיג את מסוכנותו בחלופת מעצר ראויה בהתחשב בעובדה, כי משפטו אמור להימשך זמן רב, ואם לא ישוחרר יצטרך להיות נתון במעצר תקופה הרבה יותר ארוכה מאשר תשעה חודשים כפי שמורה סעיף 61 לחוק המעצרים.

דיון

על פי החלטת בית המשפט המחוזי, שמיעת הראיות בתיק אמורה להתחיל רק בתקופת הארכת המעצר המבוקשת, ביום 11.11.03, והיא תתקיים שלושה ימים בשבוע – בימים א', ג' ו-ה', באופן רציף, החל משעה 8:30 בבוקר ועד לשעה 18:00. המתכונת הזאת אמורה להימשך עד סיום שמיעת כל הראיות בתיק. ברור כבר עתה, כי הארכת מעצר אחת לא תספיק ויידרשו הארכות מעצר נוספות, נוכח היקף הדיון הצפוי בארבעת האישומים המפורטים בכתב האישום, בו רשומים 130 עדי תביעה. יחד עם זאת נראה, כי בית המשפט המחוזי בחיפה עשה מאמץ יוצא דופן לקדם את שמיעת הראיות בתיק בצורה אינטנסיבית ביותר.

השאלה שאמור אני להכריע בה כיום היא האם עלי להשתמש בסמכות שהוקנתה לבית משפט זה, בסעיף 62 לחוק המעצרים, ולהאריך את מעצרו של המשיב מס' 1 בשלושה חודשים, או שמא עלי לפעול על פי הכלל הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים, התוחם את משך המעצר לתקופה של תשעה חודשים, ועל אף העובדה כי משפטו של המשיב מס' 1 טרם נסתיים ויתארך ככל הנראה תקופה ממושכת, לשחררו לחלופת מעצר ראויה.

כפי שציינתי כבר בהחלטתי מיום 23.10.03, בנוגע להארכת מעצרו של המשיב מס' 2, כי התמשכות ההליכים בתיק מהווה שיקול אחד, גם אם כבד משקל, בין השיקולים השונים העומדים בפני בית המשפט בבואו להכריע בשאלה האם להאריך את המעצר, ובהם אופיה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם. המשיב מס' 1, אומנם, מואשם רק באישום אחד מתוך חמשת האישומים שבכתב האישום המתוקן, אך אופיה של העבירה מלמד על מסוכנותו הרבה לציבור, וזאת גם לאור העובדה, כי הרצח בוצע תוך התארגנות מוקדמת של מספר אנשים, וביניהם המשיב מס' 1, דבר המעיד על תחכום, ונחישות רבה בביצוע העבירה. כמו כן, כאשר בוחנים את מסוכנותו של המשיב מס' 1, יש להוסיף לכך גם את עברו הפלילי העשיר, במיוחד את ההרשעות בעבירות של הדחה בחקירה והטרדת עד, אשר מעידות , כי קיים חשש לא מבוטל לשיבוש הליכי המשפט מצידו.

אי לכך, שמתי על כף המאזניים מחד גיסא, את מסוכנותו של המשיב מס' 1 והחשש שישבש מהלכי משפט, ומאידך גיסא, את זכותו למשפט מהיר, קרי, להשתחרר ממעצר בתום תשעה חודשים אם משפטו לא נסתיים בהכרעת דין, כמצוות סעיף 61 לחוק המעצרים, והגעתי לכלל מסקנה, כי כף המאזניים במקרה הנדון נוטה לעבר טובת האינטרס הציבורי, המתבטאת בנטרול מסוכנותו של המשיב מס' 1 באמצעות השארתו מאחורי סורג ובריח.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב מס' 1 בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 23.10.03 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 104/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים.