בש"פ 2172/11 מדינת ישראל נ. דוד מוראידי

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב, בפעם השישית, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), למשך תשעים ימים.

1.

המשיב עומד לדין יחד עם שבעה אחרים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על-פי כתב אישום הכולל עשרים ושלושה אישומים שעניינם מסכת רחבת היקף ושיטתית של סחר בנשים והעסקתן בזנות במשך תקופה של כתשע שנים (2008-1999). עיקר העבירות המיוחסות למשיב בוצעו לכאורה במהלך השנים 2006-1999, כאשר המשיב ויתר הנאשמים גרמו לנשים לעזוב את מולדתן לשם העסקתן בזנות, סחרו בהן סחר החוצה יבשות ומדינות, ניהלו בתי בושת והעסיקו את הנשים בזנות בישראל. העבירות המיוחסות למשיב מתפרשות על-פני שלושה-עשר אישומים ועניינן קשירת קשר לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, גרימה לאדם לעזוב את המדינה בה הוא מתגורר לשם עיסוק בזנות, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, החזקת מקום לשם זנות, סרסרות, כליאת שווא, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, עיכוב דרכון והלבנת הון.

2.

כתב האישום הוגש ביום 29.3.2009 ועם הגשתו עתרה המבקשת למעצרו של המשיב ויתר הנאשמים (למעט אחד) עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר הליכים שונים ולאחר שנתקבלו תסקירים מטעם שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8.9.2009 על מעצרם של המשיב ואחיו עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתו עמד בית המשפט על מסוכנותם הרבה של השניים הנובעת ממעורבותם לכאורה במערך העברייני שאיפשר את ביצוע העבירות, אף שהם לא נטלו חלק פעיל בהבאת הנשים ארצה ולא נקטו באלימות פיזית כלפיהן. בית המשפט הוסיף וקבע כי קיים יסוד סביר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט וכן ציין כי שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר (אף שבתחילה הומלץ על שחרור, שירות המבחן חזר בו לאחר שהתברר שהובא בפניו מידע חלקי). ערר שהגישו המשיב ואחיו על החלטת המעצר נדחה (ראו החלטה מיום 25.10.2009 בבש"פ 7840/09).

3.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, עתרה המבקשת להארכת מעצרו ובית משפט זה נעתר לארבע בקשות הארכה שהוגשו והאריך את מעצרו בכל פעם בתשעים ימים (בש"פ 10207/09, בש"פ 2322/10, בש"פ 4804/10 ו-בש"פ 6687/10). בהחלטות אלו עמד בית המשפט על העיכובים שחלו בשמיעת המשפט, אך האריך את המעצר נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. ביום 8.11.2010 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר במעצרו, מן הטעם שבעניינו של הנאשם 1, שחלקו במעשים לכאורה רב יותר, הורה בית משפט זה על הגשת תסקיר מעצר שיבחן אפשרות לשחררו לחלופת מעצר (כבר עתה יצוין כי הנאשם 1 לא שוחרר לבסוף והוא עדיין עצור). בהחלטה מיום 15.12.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, בציינו כי בית המשפט העליון דחה את טענת האפליה שהעלה המשיב ובהדגישו את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. במקביל לכך, ביום 10.11.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום נוסף נגד המשיב, נגד אחיו וכן נגד הנאשם 1, שעניינו סחר בשתי נשים נתינות בלרוס לצורך העסקתן בזנות בשנת 2006 (להלן: התיק הנוסף ). ביום 29.3.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בתיק הנוסף, בהסכמתו, כאשר הוסכם כי ככל שהמשיב ישוחרר בתיק דנן החלטת השחרור תחול גם על התיק הנוסף ללא צורך בערבויות נוספות.

משמשפטו של המשיב בתיק דנן לא הסתיים במהלך תקופת ההארכה הרביעית, הגישה המבקשת בקשה חמישית להארכת המעצר. ביום 22.12.2010 דן בית משפט זה (כב' השופט נ' הנדל) במאוחד בבקשה האמורה וכן בערר שהגיש המשיב על דחיית הבקשה לעיון חוזר (בש"פ 9271/10, בש"פ 9324/10). בהחלטתו נעתר כב' השופט הנדל לבקשה להארכת המעצר, אך קיבל את הערר שהגיש המשיב והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו על-פי המתווה שנקבע לגבי הנאשם 1. בתסקיר שהוגש בחודש ינואר 2011 המליץ שירות המבחן לשקול בחיוב את שחרורו של המשיב למעצר בית בבית משפחת אשתו בטבריה, נוכח התרשמותו מהפחתה מסוימת במידת הסיכון הנשקף ממנו ומקיומה של מסגרת מפקחת דומיננטית ומציבת גבולות. על אף עמדה זו דחה בית המשפט המחוזי ביום 20.1.2011 את הבקשה לעיון חוזר, בציינו כי לצד ההמלצה על שחרורו של המשיב קיימות בתסקיר קביעות "המעלות תהיות", ובהן בין היתר אמירה כי כתב האישום שהוגש בתיק הנוסף מגביר את הסיכון בעניינו וכי המשיב מצוי בשלב של "הבנה ראשונית" את מצבו. על רקע זה ונוכח המסוכנות הנשקפת מן המשיב, דחה בית המשפט את הבקשה. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה ביום 3.2.2011 (כב' השופט ס' ג'ובראן, בש"פ 627/11), וזאת בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב כעולה מכתב האישום בתיק דנן ומכתב האישום בתיק הנוסף. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם בהתחשב בחלוף הזמן ובהמלצתו של שירות המבחן, אין לומר כי המצב השתנה באופן המצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה.

4.

משפטו של המשיב טרם הסתיים, ומכאן הבקשה שבפניי להארכת מעצרו בפעם השישית למשך תשעים ימים. מן הבקשה עולה כי שמיעת ההוכחות בתיק החלה באיחור, בשל עיכוב בהעברת חומרי חקירה וכן בשל התנהלות ההגנה, קשיים בהסדרת הייצוג של נאשם 1 וחילופי סנגורים. עם זאת, כך נטען בבקשה, שמיעת ההוכחות בתיק התקדמה באופן משמעותי לאחר שנקבעו מועדי הוכחות רבים על-ידי בית המשפט. במועד הגשת הבקשה, הסתיימה פרשת התביעה והחלה להישמע פרשת ההגנה. לטענת המבקשת, כתב האישום שהוגש נגד המשיב ואחרים חושף שורה ארוכה של עבירות קשות בתחום הסחר בנשים, שנעברו על פני כמעט עשור שלם. המבקשת טוענת כי המשיב ויתר הנאשמים גרמו להבאתן של עשרות נשים ארצה, סחרו בהן והעסיקו אותן לאורך שנים בזנות, וכי פעילות זו הפכה עבור המשיב לדרך חיים ולאמצעי עיקרי, אם לא בלעדי, להפקת רווחים כספיים, ויש בכך כדי להעצים את המסוכנות הנשקפת ממנו. המבקשת מדגישה כי אף שלפי כתב האישום הפעילות העבריינית המיוחסת למשיב הינה עד שנת 2006, הרי שמחומר הראיות עולה תמונה שונה, כפי שצוין בבש"פ 7840/09, ולכך, לטענתה, יש להוסיף את העובדה שלאחרונה הוגש נגד המשיב כתב אישום נוסף בגין עבירות של סחר בנשים שבוצעו בשנת 2006. על רקע כל אלה סבורה המבקשת כי אף שהמשיב שוהה במעצר במשך תקופה לא מבוטלת, האינטרס הציבורי מחייב את המשך מעצרו נוכח מידת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו.

המשיב, מצידו, טוען כי דין הבקשה להידחות, בציינו כי המשפט עתיד להימשך עוד זמן ארוך ביותר וכי הדבר אינו קשור אליו אלא לניהול הגנתם של נאשמים אחרים. אשר לכתב האישום הנוסף שהוגש נגדו טוען המשיב כי הוסכם בעניין זה שאם הוא ישוחרר בתיק דנן הוא ישוחרר ממעצר גם בתיק הנוסף, ועל כן אין להביא את כתב האישום הנוסף כנימוק להארכת המעצר. כמו כן טוען המשיב כי גם אם שמיעת הראיות תסתיים בקרוב הרי שכתיבת הכרעת הדין תצריך זמן לא מבוטל בהתחשב בהיקפו של התיק. המשיב מוסיף ומדגיש כי הוא שוהה מזה כשנתיים במעצר וכי העבירות המיוחסות לו אינן מצויות ברף העליון מבחינת חומרתן, מה גם ששירות המבחן המליץ על שחרורו לחלופת מעצר ואין לו עבר פלילי.

5.

בעקבות החלטתי בתום הדיון בבקשה, עדכנה המבקשת באשר להתקדמות הדיון במשפט. על-פי הודעת העדכון, ביום 3.4.2011 העיד המשיב וכן יתר הנאשמים שטרם העידו עד כה, ובעדותו אישר המשיב לראשונה כי הוא היה שותף לניהול מכוני הליווי המוזכרים באישום הראשון. שני דיונים נוספים קבועים לשמיעת עדי ההגנה (30.5.2011 ו-31.5.2011), וכן נקבע כי סיכומי התביעה יוגשו עד ליום 12.6.2011 וסיכומי ההגנה יוגשו עד ליום 24.7.2011. המבקשת מדגישה כי בית המשפט המחוזי עושה מאמץ גדול לשמיעת התיק ביעילות והיא שבה ועותרת למעצרו של המשיב.

בתגובה לכך מציין המשיב כי לאחר הגשת הסיכומים בכתב ייתכן שתידרש השלמת סיכומים על-פה ובית המשפט המחוזי ציין כי הדבר יתאפשר רק בחודש ספטמבר, לאחר פגרת הקיץ, כיוון שההרכב התפרק ואין כל מועדי דיון אפשריים ביומנו. המשיב טוען כי בית המשפט מקדם אומנם את שמיעת התיק ביעילות, אך גם אם ההליכים יתנהלו במועדים שנקבעו המבקשת תצטרך להגיש שתי בקשות נוספות, לכל הפחות, להארכת מעצרו של המשיב, כך שהוא ייאלץ לשהות במעצר במשך כשלוש שנים עד לגזירת דינו, ככל שיורשע. המשיב מציין כי תקופה כזו הוצעה כתקופת מאסר ראויה בעניינו במסגרת הליך גישור שהתנהל בין הצדדים, והוא שב וטוען כי בנסיבות אלו כולן מן הראוי להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, קצב ניהול המשפט הינו אחד השיקולים המרכזיים אותם על בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה להארכת מעצר על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים, ועם התארכות המשפט הולך וגובר משקלה של חזקת החפות ושל זכות הנאשם לחירות. יחד עם זאת, אין בחלוף הזמן כדי להוות שיקול בלעדי ובכל בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לשוב ולשקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו בש"פ 3262/07 מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקה 5 (טרם פורסם, 25.4.2007); בש"פ 3896/09 מדינת ישראל נ' ברקולין , פיסקה 7 (טרם פורסם, 31.5.2009)).

המשיב שוהה במעצר מזה כשנתיים, ואין ספק שמדובר בפרק זמן ממושך ביותר. שמיעת התיק התעכבה מסיבות שונות, אך במהלך החודשים האחרונים התקדמה שמיעתו באופן ממשי ונראה שנעשה מאמץ גדול לנהלו ביעילות. מכל מקום, בבואנו לבחון את קצב התקדמות הדיונים בתיק יש להביא בחשבון את ריבוי הנאשמים, את היקפו הרחב ואת מורכבותו, שהצריכו בין היתר שמיעת עדים שהגיעו מעבר לים, ולא למותר לציין כי נראה שמדובר בתיק מסוג התיקים אליהם כיוון המחוקק בתיקון מס' 8 לחוק המעצרים שנחקק לאחרונה, המאפשר את הארכת המעצר למשך 150 ימים בתיקים מורכבים ורחבי היקף. בענייננו המשפט לא צפוי אומנם להסתיים במהלך תקופת ההארכה הנוכחית שכן המועד להגשת סיכומי ההגנה קבוע לחודש יולי ולאחר מכן יידרש פרק זמן נוסף לכתיבת הכרעת-הדין. אך ניתן לומר כי לעת הזו הגיע המשפט אל השלב שלפני הישורת האחרונה ובשים לב לכך וכן למסכת הארוכה והממושכת של העבירות בגינן עומד המשיב לדין כמי שנטל, לכאורה, חלק מרכזי בסחר בנשים, בניהול בתי בושת ובהעסקתן של נשים בזנות בישראל, וזאת באופן שיטתי וכמקור לא אכזב להכנסה בסכומים ניכרים, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשת ההארכה גם זו הפעם.

הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 23.3.2011 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. אעיר עם זאת כי מן הראוי שככל שתידרש השלמת טיעון על-פה בשלב הסיכומים היא תתקיים ללא דיחוי ובסמוך ככל הניתן לאחר קבלת הסיכומים האחרונים בכתב, וזאת על-מנת שניתן יהיה לפנות לכתיבת הכרעת הדין בלוח זמנים קצר ככל האפשר.