בש"פ 7840/09 פלוני נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.9.2009 (כב' השופט ג' נויטל), אשר הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

1.

העוררים (להלן: דוד

ויעקב , בהתאמה) עומדים לדין בשורה ארוכה של עבירות על פי סימן י' (זנות ותועבה) שבפרק ח' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן בעבירות נוספות-נלוות, שבוצעו על ידם לפי הנטען בקשר עם אותה מסכת אירועים. כתב האישום שהוגש נגד העוררים ונגד ששה אחרים (להלן יחד – הנאשמים ) מגולל על פני עשרים ושלושה אישומים (מתוכם מיוחסים שלושה-עשר לכל אחד מן העוררים) פעילות ענפה ושיטתית אשר נמשכה על פי הנטען כתשע שנים (בין השנים 1999-2008), במהלכן הובאו על ידי הנאשמים מאות נשים לישראל לצורך העסקתן בזנות. כמו כן נטען כי הנאשמים ניהלו במהלך תקופה זו או מרביתה, בתי בושת בישראל (יעקב אף הקים וניהל על פי הנטען בית בושת בקפריסין, כמפורט באישום שמונה-עשר). בגין פעילותם זו מיוחסות לעוררים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (לרבות גרימה לאדם לעזוב את מדינת מגוריו לשם עיסוק בזנות), הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, החזקת מקום לשם זנות, כליאת שווא, סרסרות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, עיכוב דרכון והלבנת הון (יעקב נאשם גם בתקיפה בנסיבות מחמירות וכן בהפרת חובת דיווח על כספים ובעשיית פעולה ברכוש אסור). לכתב האישום נלוותה בקשה לחילוט נכסים לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ), ובהם מקרקעין, כלי רכב וכסף מזומן שבבעלות דוד, ומקרקעין שבבעלות יעקב.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של הנאשמים כולם עד תום ההליכים נגדם, ובית המשפט המחוזי קיים מאז שורה ארוכה של דיונים בבקשת המעצר. ככל שהדבר נוגע לעוררים הושגה בדיון מיום 22.6.2009 הסכמה דיונית בין המשיבה לבאי כוח העוררים ולפיה חזרו בהם העוררים מן הטענות שהעלו תחילה בעניין הראיות לכאורה והודיעו לבית המשפט: "אנו לא טוענים לחולשה בראיות ואנו מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה ללא חולשה". כמו כן ציינו העוררים, כי "אין מחלוקת על עילות מעצר", אך עתרו לקבלת תסקיר של שירות המבחן בעניינם ושמרו על זכותם להעלות את מלוא טענותיהם לעניין חלופת המעצר לאחר קבלת התסקירים. המשיבה מצדה התנגדה לבקשת העוררים לקבלת תסקירים וציינה כי לגישתה, אין מקום לחלופת מעצר במקרה דנן. יחד עם זאת אפיינה המשיבה באותו הדיון את חלקם של העוררים בפרשה נשוא כתב האישום וראיתי להביא את דבריה במלואם משום שהעוררים נסמכים עליהם, כפי שיפורט להלן, בטענה כי חלקם בפרשה גם בעיני המשיבה אינו מצדיק את הגישה שנקט בה בית המשפט קמא בקובעו כי חלופה לא תסכון בעניינם. וכך תיארה המשיבה את מעורבותם של העוררים בפרשה דנן בדיון מיום 22.6.2009 בבית משפט קמא:

"השותפות של [העוררים] בסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות כמתואר בכתב האישום נשוא הבקשה, בחלק הארי שלה, הינה מכח מבצעים בצוותא, שעיקר תפקידם, כתב האישום מתאר שותפות, אמנם לא ארגון פשיעה אך לא רחוק, של שותפות בעלת מספר אורגנים שלכל אחד יש את התפקיד, את החלק, את הכשרון כגוף אחד. הם לא יצרו קשר עם אנשי הקשר ברוסיה, למעט מקרה אחד לא בדקו אף בחורה, יש ראיות מועטות מאד לקנסות, הם לא אלו שהביאו בחורות פיזית, הם לא מנעו מהבנות יצירת קשר, אמנם ליוו אותם ושמרו עליהם, אם משווים לתיקי סחר אחרים שהבנות הוכו, נכלאו בתנאים הרבה יותר קשים בין במחילות ובין ללא אפשרות יצירת קשר, כאן זה לא היה על ידי [העוררים], הם כמעט לא היו מעורבים עד השלב של הבאת הבנות ארצה, למעט המימון, למעט מקרים מעטים (לא כולל החזרה של בנות), אין כלפיהם טענה שהם רימו את הבנות, היינו כל הבנות שהועסקו על ידי [העוררים], ידעו שהן עומדות לעבוד בארץ ובקפריסין בזנות, למעט אישום עשירי. למעט מקרה אחד שבו [יעקב] נכח בזמן אלימות כלפי בחורה על ידי [נאשם 1, להלן: רמי סבן ], אין ראיות לכאורה לאלימות פיזית מצדם".

3.

בהחלטתו מיום 22.6.2009 הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקירים של שירות המבחן בעניינם של העוררים כפי שנתבקש על ידם, אך הדגיש כי אין בכך משום הבעת דיעה כלשהי בשאלה האם ישוחררו המשיבים בסופו של ההליך. עוד ראה בית המשפט המחוזי לציין באותה החלטה כי "יש מותבים בבית המשפט העליון שלא היו מסיימים את הדיון בתיק זה ללא תסקיר" וכי "לפי עמדת אותם מותבים בבית המשפט העליון, אנו בשלב איסוף הנתונים". על אמירות אלו חזר בית המשפט המחוזי גם בהחלטתו מיום 8.9.2009 המכריעה בבקשת המעצר, אליה אתייחס להלן, בה הדגיש כי "התסקירים שהוגשו בתיק זה מעבר לדרוש" וחזר וציין כי "יש מותבים בבית המשפט העליון שלא היו מסיימים את הדיון בתיק הזה כמו גם בתיקים אחרים ללא תסקיר, היינו השלמה לאיסוף הנתונים. כך גם אני עשיתי אפוא. ואולם כתב האישום הזה כנגד [העוררים] הללו כשלעצמו, איננו מאפשר שחרור לחלופת מעצר".

הילוכו של בית המשפט המחוזי אשר הורה ושב והורה על קבלת לא פחות משלושה תסקירים בעניינו של כל אחד מן העוררים, רק על מנת לציין בהחלטתו המכריעה כי תסקירים אלה אינם נושאים בעיניו משקל כלשהו, וכי הוגשו "מעבר לדרוש" בשל עמדה של "מותבים מסוימים" בבית המשפט העליון, הינו בעייתי ביותר בלא קשר לתוצאה שאליה הגיע בסופו של דבר. זאת לא רק בשל האמירות המצערות והמיותרות הנוגעות ל"מותבים של בית המשפט העליון" הנכללות בו, אלא גם מן ההיבט של ניהול הליך המעצר שארך במקרה דנן כשלושה חודשים תמימים ובמידה לא מבוטלת בשל ההחלטות – המיותרות לשיטתו של בית המשפט המחוזי – הנוגעות לקבלת תסקירים של שירות המבחן בעניינם של העוררים.

4.

כך או כך, לבית המשפט המחוזי הוגשו כאמור שלושה תסקירים של שירות המבחן בעניינו של כל אחד מן העוררים. בסופו של יום המליץ שירות המבחן בתסקיר מיום 26.8.2009 שלא לשחרר את דוד לחלופת מעצר, ובכך שינה מן העמדה שהציג בתסקיר הראשון מיום 9.7.2009 בו המליץ על שחרורו בפיקוח משפחת אשתו מטבריה לאחר שהתרשם מבני המשפחה ובהם אשתו (שעברה להתגורר עם הוריה לאחר מעצרו של דוד), כמפקחים אחראים ודומיננטיים שיוכלו להציב לו גבולות. מהפך זה בעמדתו של שירות המבחן התרחש בעקבות מידע שלא הובא לידיעתו תחילה, לפיו עומדת גם אשתו של דוד לדין פלילי בעבירה של סיוע להחזקת מקום לשם זנות וסרסרות (בינתיים הורשעה האישה לדבריה בעבירה זו ודינה נגזר) וכן בעקבות דין ודברים נוסף שקיים שירות המבחן עם הוריה של האישה, במהלכו הותירה התנהגותם רושם תוקפני ודרשני. מפקחים נוספים שנבדקו על ידי שירות המבחן בתסקיר משלים שהוגש בעניינו של דוד נמצאו אף הם בלתי מספקים, בשל מגבלות שונות שעלו לגביהם. בעניינו של יעקב לעומת זאת, המליץ שירות המבחן בתסקיר המשלים השלישי מיום 30.8.2009 לשקול את שחרורו למעצר בית מלא בבית אמו במושב גיאה, ובלבד שגיסתו רות גולן וגיסו דני דהן יתחייבו לפקח עליו לאורך כל שעות היממה.

5.

בהחלטתו מיום 8.9.2009 הורה כאמור בית המשפט המחוזי בתל אביב על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט הדגיש את מסוכנותם הרבה של העוררים העולה מן האישומים המיוחסים להם כמי שביצעו לכאורה בצוותא ולאורך שנים עבירות חמורות כלפי נשים רבות, וקבע כי בהקשר זה מן הראוי לשים את הדגש על מעורבותם ושותפותם של העוררים במערך העברייני שאפשר את ביצוען של העבירות גם אם, כדברי המשיבה, לא נטלו חלק פעיל בהבאת הנשים ארצה ולא התאכזרו אליהן במובן זה שלא הפעילו כלפיהן אלימות פיזית שיטתית. כמו כן הדגיש בית המשפט כי קיים במקרה דנן יסוד סביר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט על ידי העוררים, נוכח המעורבות המיוחסת להם במעשים של זיוף מסמכים ושימוש בהם וכן בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, עבירות המעלות כשלעצמן חשש מפני שיבוש מהלכי משפט מצד מי הנאשם בהן. עוד ציין בית המשפט כי קיים במקרה דנן חשש לשיבוש הליכי משפט בשל כך ששתיים מן המתלוננות שטרם העידו שוהות בארץ וכמו כן לא הוציא בית המשפט מכלל אפשרות כי העוררים ינסו לשבש הליכי משפט גם ביצירת קשר עם מתלוננות השוהות מחוץ לישראל.

בהתייחסו לתסקירים שנתקבלו בעניינו של יעקב הבהיר בית המשפט כי אין די בכך ששירות המבחן מצא מפקחים ראויים והמליץ לשקול את שחרורו, שכן כתב האישום חמור, עילות המעצר מבוססות וקצין המבחן העריך אף הוא שקיים סיכון בשחרורו לחלופה בציינו כי מדובר באדם מניפולטיבי בעל תפיסת אחריות מוגבלת לחייו, שהציג מידע סותר וניסה לטשטש ולצמצם את מעורבותו בפרשה. בית המשפט הוסיף וציין כי העבירות המיוחסות ליעקב נמשכו על פי הנטען עד חודש אפריל 2008, ובכך יש לכאורה כדי ללמד על רצף פעילות עדכני המעצים את מסוכנותו. על רקע זה קבע אפוא בית המשפט שחלופת מעצר אינה מספקת להשגת מטרת המעצר בעניינו. אשר לדוד קבע בית המשפט כי אינו מוצא הצדקה לסטות מהמלצתו האחרונה של שירות המבחן שלא לשחררו. בית המשפט הדגיש כי דוד הסתיר משירות המבחן את דבר האישומים התלויים ועומדים נגד אשתו שהוצעה כמפקחת עליו, וציין כי יש בכך כדי להשליך על אמינותו שלו. בית המשפט אף דחה את טענת העוררים לפיה הופלו לעומת נאשמים אחרים בפרשה, ששוחררו לחלופת מעצר, והבהיר כי היקף המעורבות הפלילית לכאורה של העוררים והאישומים הרבים המיוחסים להם מצדיקים מסקנה שונה לגביהם.

6.

בערר שלפנינו מלינים העוררים על קביעותיו של בית משפט קמא בכמה מישורים. אשר לעילות המעצר טוענים העוררים כי שגה בית המשפט בקבעו שדברי המשיבה במהלך הדיון בדבר חלקם בפרשה אין בהם כדי לגרוע מעוצמת האישומים המיוחסים להם. לטענתם עמדה המשיבה בדבריה על כך שחלקם בעבירות הסחר בנשים היה מצומצם וכי בניגוד לנאשמים אחרים בפרשה לא נטלו חלק פעיל בביצוע מעשים המאפיינים את עבירות הסחר. העוררים מוסיפים ומפנים בהקשר זה אל כתב האישום עצמו בו צויין כי רוב המעשים בוצעו "על דעתם", אך אין מיוחסת להם ישירות התנהגות בוטה או התייחסות אל המתלוננות ב"מנהג בעלות" המאפיינת בלשון ההלכה הפסוקה את עבירות הסחר בבני אדם. לחיזוק טענתם זו טוענים העוררים כי "הליך הבדיקה" של המתלוננת א' המיוחס ליעקב לא היה אלא מין בתשלום. כמו כן, שגה לטענתם בית משפט קמא בשקלו לחומרה את האישום השמונה-עשר כנגד יעקב, העוסק בהרחבת פעילות הסחר בנשים לקפריסין, שכן המעשים המתוארים באישום זה נעשו אף הם לפי הנטען "על דעתו" בלבד. לטענת העוררים טעה בית משפט קמא בהסתמכו על אותה "מסה כוללת" של אישומים נגדם ובכך שלא הורה על שחרורם לחלופת מעצר נוכח ההסכמה הדיונית האמורה המעידה כי המסוכנות המיוחסת להם שאינה מקימה לכתחילה עילת מעצר סטטוטורית, אינה גבוהה.

בכל הנוגע לחשש מפני שיבוש הליכי משפט טוענים העוררים כי מדובר בחשש בעלמא. לטענתם, העבירה האחרונה המיוחסת להם בהקשר זה בוצעה בשנת 2006; אין להם כל יכולת לזייף מסמכים בעצמם; ועל פי כתב האישום לא הם אלה שזייפו בפועל מסמכים עבור הנשים. בנוסף טוענים העוררים כי אין מקום לחשש מפני שיבוש הליכי משפט נוכח שהותן של כמה מן המתלוננות בארץ שכן שתיים מהמתלוננות הנמצאות בישראל לא מסרו כל עדות המפלילה את דוד, אחת היא אשתו של נאשם אחר בפרשה שעדותה לגבי דוד עמומה מאד, ובנוגע למתלוננת נוספת נטען כי אין זה הגיוני שיסתכנו בניסיון לשבש את עדותה בהיותה עדה אחת מני רבים נוספים. הקביעה כי קיים חשש מפני שיבוש הליכי משפט לגבי מתלוננות השוהות בחו"ל מוטעית אף היא לטענת העוררים, שכן אין להם על פי הנטען כל מעורבות ישירה בהבאת הנשים ארצה וממילא אין ביכולתם ליצור קשר עמן.

7.

העוררים מוסיפים וטוענים כי שגה בית משפט קמא בקבעו שאין בחלופות המעצר שהוצעו כדי להגשים את תכלית המעצר, גם אם אכן מתקיימות בעניינם עילות מעצר. הם מלינים על כך שבית משפט קמא לא דן בחלופות המעצר "בלב פתוח ובנפש חפצה" בציינם כי מהנמקתו בעניין זה עולה כי כל תהליך קבלת התסקירים לא נועד אלא כדי לצאת ידי חובת ה"מותבים" בערכאת הערעור שאותם הזכיר.

אשר לתסקירים גופם שהוגשו בעניינם טוענים העוררים כי שגה בית משפט קמא בנתנו משקל יתר לקביעותיו של שירות המבחן בדבר אישיותו של יעקב ובקבעו כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן לגביו למרות שזה מצא כי הוצגו על ידו מפקחים ראויים. בעניינו של דוד נטען כי שגה בית משפט קמא בקובעו שאשתו הוצעה כמפקחת עליו תוך הסתרת העובדה שתלוי ועומד נגדה כתב אישום. לטענת דוד, אשתו מעולם לא הוצעה על ידו כמפקחת; הוא לא נשאל בעניינה, ואין לצפות ממנו שידבר בה סרה ויתייחס שלא לצורך למעשים המיוחסים לה שנעשו לכאורה לפני כחמש שנים. לפיכך, הוא סבור שקביעתו של בית משפט קמא כי הסתיר מידע זה משירות המבחן וכי הדבר מעיד על אופיו שלו, אינה מבוססת וכי מן הראוי לאמץ את המלצתו של שירות המבחן בתסקיר הראשון שניתן בעניינו בדבר שחרורו לבית הורי אשתו בטבריה ובפיקוחם. דוד הוסיף וציין בהקשר זה כי ההליכים המשפטיים נגד העוררים עתידים להימשך זמן רב וכי הסיכוי שעם שחרורו יפנה לסחר בנשים הוא אפסי, בפרט נוכח העובדה שעלה על דרך הישר לטענתו כבר בשנת 2006, ואף כתב האישום אינו מייחס לו ביצוען של עבירות לאחר אותו מועד.

לבסוף טוענים העוררים כי הופלו ביחס למעורבים אחרים בפרשה, ששוחררו לחלופת מעצר על אף שיש להם עבר פלילי בעבירות זהות לעבירות המיוחסות לעוררים בכתב האישום, בעוד שלעוררים אין עבר כזה. בפרט טוענים העוררים לאפליה בינם לבין נאשם 7, ששוחרר למעצר בית מלא על אף שמחומר הראיות עולה שמעורבותו בעבירות הסחר בנשים עולה בהרבה על זו של העוררים.

8.

המשיבה מצידה טוענת כי דין הערר להידחות, בהדגישה כי אין בהסכמה הדיונית אליה מפנים העוררים כדי לגרוע מעילות המעצר הקמות בעניינם. המשיבה מדגישה כי אף שהמעורבות המיוחסת לעוררים בעבירות הסחר בנשים נובעת מדיני השותפות אין בכך כדי להפחית מן החלק שנטלו בעבירות אלו בהינתן משך הזמן שבו נעברו העבירות והשתתפותם במימון אותה הפעילות. עוד טוענת המשיבה כי העוררים עסקו בליווי הנשים ובשמירה עליהן, וליעקב מיוחס גם "הליך בדיקה" של אחת הנשים. כמו כן מיוחסת לעוררים במקרה אחד המפורט באישום העשירי הטעיה של נשים בדבר העבודה המצפה להן בישראל. לעניין המסוכנות הנשקפת מן העוררים מוסיפה המשיבה ומציינת כי זו אינה נובעת מחשש לגבי הישנות אותן העבירות בדיוק, אלא מכך שהעוררים הפכו את ביצוע העבירות של ניצול נשים למקור פרנסה והם עלולים על נקלה לשוב לפעילות מסוג זה אם ישוחררו לחלופת מעצר. אשר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט מדגישה המשיבה את נגישותם של העוררים למסמכים מזויפים, כפי שהתבטאה בסיועם להשגת תיעוד מזויף עבור נשים שבהן סחרו, ואת יכולתם ליצור קשר עם מתלוננות.

9.

דין הערר להידחות לגבי שני העוררים כאחד.

בית משפט זה עמד בפסיקתו על כך שעבירות של סחר

בנשים

הן מן הבזויות שבספר החוקים וכי המסוכנות הנשקפת ממי שמעורב בכך לכאורה מחייבת על דרך הכלל מעצר עד תום ההליכים. על כן, חלופת מעצר תימצא ראויה במקרים אלה רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן (ראו בש"פ 8104/08 מדינת ישראל נ' סריאנו , פיסקה 9 (טרם פורסם, 26.9.2008); וכן ראו בש"פ 6173/02 גילעדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2002)). נסיבות כאלה לא התקיימו במקרה דנן. העוררים שבפנינו, בניגוד לטענתם, היוו לכאורה חוליה מהותית במערך העברייני אשר במסגרתו התקיימו במשך לא פחות מתשע שנים עבירות קשות של סחר בנשים והעסקתן בזנות. אין מדובר ב"דגי רקק" אלא במי שהשתתף במימון הבאתן של אותן הנשים ארצה וניהל לאורך שנים בתי בושת בהם הועסקו הנשים בזנות. בית משפט זה עמד בפסיקתו על כך שהמערך המניע את "מכונת הסחר" בנשים והעסקתן בזנות מתאפיין בשיתוף פעולה בין גורמים שונים שכל אחד מהם תורם את חלקו לביצועה של הפעילות העבריינית האמורה וכי: "מסוכנותם של המעורבים בעבירות אלה נלמדת מעצם היותם חלק ממערך עברייני שלם ועל כן דבקה היא בכל מי שיש תשתית לכאורית לחלק ממשי שלו בביצוע העבירות הנטענות" (ראו בש"פ 1429/07 רדוסלסקי נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (טרם פורסם, 28.2.2007)). עוד נפסק לא אחת כי בעבירות ממין זה עולה החשש שהנאשם ימשיך לבצען גם כאשר הוא ספון בביתו (ראו בש"פ 1471/07 סחנו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.2.2007)). חשש זה גובר כאשר עניין לנו בגורם המממן ובדרג "הניהולי" של המערך העברייני, אליהם משתייכים העוררים שבפנינו, בייחוד בהינתן משך הזמן הניכר שבו על פי הנטען עסקו באותה פעילות עד שזו הפכה עבורם דרך חיים. דוד טען אמנם כי על פי הראיות לכאורה ועל פי כתב האישום עצמו חדל הוא עוד בשנת 2006 מן המעשים המיוחסים לו (והפנה בהקשר זה לשני תמלילי שיחות שקיים בראשית 2008 עם רמי סבן), אלא שהדברים אינם עולים בקנה אחד עם האמור בכתב האישום ועם חומר הראיות לכאורה שנאסף בעניינו של דוד, המלמד כי בחודש פברואר 2008 הוקלט בשיחה עם רמי סבן באומרו "יש לי משרד ליווי, יש לי משרד ליווי הכי גדול בארץ, אחי, שעושה כמעט ששים שבעים פגישות ביום" (וראו לעניין זה גם אישום עשרים ושניים). דבריו אלה של דוד יש בהם לכאורה כדי לחזק את המסקנה כי מדובר במי שניצולן של נשים והעסקתן בזנות אכן היתה עבורו דרך חיים עד סמוך מאד למועד מעצרו ובכך יש כדי להעצים את מסוכנותו לציבור וללמד כי חלופת מעצר אינה מתאימה להשגת תכלית המעצר בעניינו.

10.

הנה כי כן, אין מדובר באחד מאותם המקרים בהם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות את שחרורם של דוד או יעקב כמי שנאשמים בעבירות מסוג זה לחלופה, ומסקנה זו אינה משתנה גם לאחר שהאפשרות להסתפק לגביהם בחלופה נבדקה על ידי שירות המבחן. זאת בייחוד בעניינו של דוד נוכח ההתפתחויות שחלו במהלך אותה בדיקה, כמתואר לעיל, ואילו בעניינו של יעקב יש לזכור כי בתסקיר הראשון העריך שירות המבחן, ללא קשר לטיב המפקחים שהוצעו, כי קיים סיכון בשחרורו בהתחשב באופי העבירות המיוחסות לו וברושם השלילי שהותיר במהלך השיחה עמו. בנוסף לכך ציין שירות המבחן באותו התסקיר כי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים לתפקיד. בהמשך עלה אמנם בידי יעקב להציע שני מפקחים שנמצאו על ידי שירות המבחן מתאימים (ככל שיוכלו לפקח עליו במשך כל שעות היממה לסירוגין), אך בהינתן שני הטעמים הנוספים שבגינם שלל שירות המבחן לכתחילה את האפשרות לשחררו לחלופה, והם: הסיכון הנשקף ממנו ואישיותו הבעייתית, דומה כי באיזון הכולל ובהתחשב במדיניות הנקוטה על ידי בית משפט זה בכל הנוגע למעצרם של נאשמים בעבירות של סחר בנשים והעסקתן בזנות, אין מקום לקבל את הערר שהגיש יעקב.

11.

העבירות הנוספות-הנלוות המיוחסות לעוררים במקרה דנן תומכות אף הן באותה מסקנה ומבססות עילת מעצר נוספת הנוגעת לשיבוש הליכי משפט, בשל העובדה שהעוררים נטלו לכאורה חלק בהשגת תיעוד מזויף עבור הנשים שהעסיקו. כמו כן קיימו העוררים על פי הנטען שיחות טלפוניות עם חלק מן הנשים הללו בעת שהותן בישראל וגם לאחר שגורשו למדינות מוצאן, ובכך יש כדי לבסס חשש סביר וממשי כי יוסיפו וינסו ליצור עמן קשר וישבשו הליכי משפט אם ישוחררו לחלופה.

אשר לטענת האפליה שהעלו העוררים, מקובלת עלי הנמקתו של בית משפט קמא שהבהיר בהחלטתו (וראו לעניין זה גם החלטתו מיום 2.7.2009 בעניין נאשם 7 באותה פרשה), כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וכי עניינם של העוררים שונה במובהק מעניינם של הנאשמים ששוחררו לחלופת מעצר.

בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, הערר נדחה.