בש"פ 627/11 דוד מוראידי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בב"ש 9632/09 מיום 20.1.2011 (כבוד השופט צ' קאפח ) במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לעיון מחדש בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

כנגד העורר ושבעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המונה 23 אישומים, אשר 13 מהם מייחסים לעורר שורה ארוכה של עבירות וביניהן, עבירות סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, החזקת מקום לשם זנות, כליאת שווא, עיכוב דרכון, זיוף מסמכים, והלבנת הון. על פי הנטען בכתב האישום העורר וחלק מהאחרים ביצעו לאורך תקופה ארוכה ובאופן שיטתי עבירות של סחר בבני אדם בהיקפים גדולים וגרמו להבאתן של מאות נשים לישראל לשם עיסוק בזנות, ולצורך סחר בהן למדינות שונות. לשם כך, בין היתר הקימו וניהלו העורר וחלק מהנאשמים האחרים בתי בושות בישראל ומחוצה לה. רווחיו של העורר מפעולות אלו עלו על סך של שני מיליון ש"ח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 8.9.2009 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה (כבוד השופט ג' נויטל ). ערר שהוגש כנגד החלטה זו נדחה ביום 25.10.2009 (בש"פ 7840/09).

משלא הסתיים משפטו של העורר, בחלוף תשעה חודשים, שבה והגישה המבקשת מספר בקשות להארכת מעצרו, אשר התקבלו על ידי בית משפט זה (בש"פ 10207/09; בש"פ 2232/10; בש"פ 4804/10; בש"פ 6687/10).

כחודש לאחר ההחלטה בבש"פ 6687/10, ניתנה החלטה בבקשת המשיבה להארכת מעצרו של נאשם מס' 1 בכתב האישום (להלן: סבן ) במסגרתה הוחלט להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר לגבי חלופות מעצר שיועלו על ידי סבן וכי לאחר קבלת התסקיר, במידה ויהיה חיובי, יוכל סבן לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי (השופט ח' מלצר , בש"פ 7515/10, להלן: עניין סבן )).

בעקבות ההחלטה בעניין סבן , הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. במסגרתה טען, כי לאור החלטה זו על בית המשפט להורות כי גם בעניינו יוגש תסקיר מטעם שירות המבחן אשר יבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

ביום 15.12.2010 דחה בית המשפט את הבקשה בקבעו כי אין מקום להטריח את שירות המבחן לאור מסוכנותו הבולטת של העורר.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית משפט זה. ביום 22.12.2010 התקבל הערר באופן שבית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו בהתאם להחלטה בעניין סבן . באותה החלטה הורה בית המשפט, בנוסף, להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים (השופט נ' הנדל , בש"פ 9271/10 ובש"פ 9324/10).

בעקבות החלטה זו הוגש תסקיר מבחן בעניינו של העורר לבית המשפט המחוזי אשר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית משפחת אשתו בטבריה. יחד עם זאת, ביום 20.1.20011 דחה בית המשפט את בקשתו על העורר לעיון חוזר וקבע כי עובדות כתב האישום מקימות מסוכנות מובנית כנגדו אשר אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר וזאת אף בהתחשב בהמלצת שירות המבחן.

מכאן הערר שבפניי, במסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את המלצת שירות המבחן ולא הורה על שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, פעל בית המשפט המחוזי בניגוד להנחייתו של השופט נ' הנדל בהחלטתו מיום 22.12.2010 אשר הורה על בחינת חלופת מעצר בעניינו. עוד טוען העורר, בין היתר, כי ההחלטה על הזמנת תסקיר מבחן יצרה בליבו ובלב בני משפחתו ציפייה לכך שישתחרר וכן כי בני משפחתו בזבזו את זמנם ואת זמנו של קצין המבחן לשווא.

מנגד, טוענת המשיבה כי מסוכנותו של העורר, אשר מתחזקת, בין היתר, לאור העובדה שהוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין עבירות דומות, אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר. עוד טוענת המשיבה, בין היתר, כי למרות שהשורה התחתונה של התסקיר חיובית, אין לקבל את המלצתו של שירות המבחן.

לאחר שעיינתי בערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות.

עיקר טענותיו של העורר מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לקבל את המלצת שירות המבחן. בעניין זה אין לי אלא לחזור על ההלכה לפיה המלצת שירות המבחן, כשמה כן היא, בגדר המלצה בלבד ואין בית המשפט מחויב לפעול לפיה. אמנם, ייתכן והחלטתו של בית משפט זה להורות על הזמנת תסקיר מבחן יצרה ציפייה בלבו של העורר, אך אין בציפייה זו כדי להוות שיקול מכריע בהחלטה האם לאמץ את המלצתו של שירות המבחן אם לאו. כך, נקבע בהקשר זה כי:

אכן, מטבעם של דברים שהחלטת בית משפט על שליחת נאשם שהתביעה מבקשת את מעצרו עד תום ההליכים לתסקיר מעצר, מטפחת בליבו תקווה כי לא ישהה במעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, תקווה זו לא צריך שתהא לה השפעה על החלטת בית המשפט עם קבלת התסקיר ובוודאי שאין היא יוצרת ציפייה שיש בה משום "הבטחה" לנאשם כי גבוהים סיכוייו להשתחרר. התסקיר בא לסייע לבית המשפט במילוי חובתו הסטטוטורית לבחון את מסוכנות הנאשם ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה ואין בהחלטה על תסקיר כדי להצביע על דבר מעבר לכך. ברי, כי על בית המשפט המקבל לידיו תסקיר מעצר בעניינו של נאשם להביא בחשבון את המלצת שירות המבחן. יחד עם זאת, ועם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו.. לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם" (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005).

בענייננו, החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה, זאת בייחוד לאור מסוכנותו הרבה של העורר אשר נלמדת מכתב האישום בתיק דנן ומכתב האישום הנוסף שהוגש כנגדו. בעניין זה אין לי אלא להפנות להחלטתה של השופטת א' חיות בערר שהגיש העורר כנגד ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים בה נאמר כי "עבירות של סחר בנשים הן מן הבזויות שבספר החוקים וכי המסוכנות הנשקפת ממי שמעורב בכך לכאורה מחייבת על דרך הכלל מעצר עד תום ההליכים. על כן, חלופת מעצר תימצא ראויה במקרים אלה רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן" (בש"פ 7840/09). באותה החלטה נקבע כי במקרה זה לא מתקיימות נסיבות חריגות אשר מאפשרות את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לטעמי, אף בהתחשב בחלוף הזמן ובהמלצתו של שירות המבחן, לא ניתן לקבוע כי כיום המצב השתנה באופן אשר יצדיק את שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה.

לאור האמור לעיל, דין הערר להדחות.