בש"פ 4804/10 מדינת ישראל נ. דוד מוראידי

1.

מונחת בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: ' חוק המעצרים' ) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים החל מיום 26.6.10 או עד מתן פסק הדין בעניינו בתפ"ח 1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, לפי המוקדם.

2.

נגד המשיב ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום בתאריך 29.3.09. על פי הנטען בו, עבר המשיב שורה ארוכה של עבירות על פי סימן י' (זנות ותועבה) של פרק ח' לחוק העונשין, התשל"ז -1997 ועבירות נוספות נלוות. כתב האישום המתוקן נגד כל הנאשמים כולל 23 אישומים המתארים פעילות אשר נמשכה על פני תקופה של תשע שנים ( בין השנים 1999-2008) בגדרה הובאו על ידי המשיב והנאשמים הנוספים מאות נשים לישראל לשם העסקתן בזנות. במהלך השנים 2000-2006, נטען, כי הנאשמים סחרו בנשים ממדינות אחרות וכן ניהלו בתי בושת בישראל. על פי כתב האישום, המשיב עבר בין השנים 2001-2008 את העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות; גרימה לאדם לעזוב את מדינתו לשם עיסוק בזנות; סחר בבני אדם לעיסוק בזנות; הבאת אדם לידי עיסוק בזנות; סרסרות וכליאת שווא.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים והבקשה הנדונה היא הבקשה השלישית להארכת מעצרו לתקופה של תשעים יום. לאמור, המשיב מוחזק במעצר תקופה של כחמישה עשר חודשים.

2.

המדינה הדגישה כי המשפט בעניינו של המשיב מתקדם ונקבעו מספר תאריכים להמשכו במהלך חודש יולי. כמו כן, נטען כי מסוכנות המשיב גבוהה וכי האינטרס הציבורי מחייב המשך מעצרו של המשיב. לבסוף נטען כי הסניגורית מקשה על קיומו של המשפט גם בשל בקשותיה להשתחרר מייצוג המשיב. מנגד, הסנגורית מדגישה כי פרט למקרה אחד, לא בוטלו דיונים אחרים לבקשתה. התביעה היא אשר מקשה על שמיעת ההליך הואיל והיא ממשיכה למסור חומר חקירה "בשלבים" ולא במרוכז בתחילת המשפט כמצוות המחוקק. לבסוף נטען כי המשיב ללא עבר פלילי. להשלמת התמונה יצוין כי חלק מהנאשמים האחרים בהליך שוחררו ממעצר. עם זאת, התביעה הסבירה כי הנאשם שמואל מלכה מואשם בעבירות בהיקף ובחומרה פחותים מאלה של המשיב (ראו: בש"פ 10207/09 מדינת ישראל נ' סבן ואח' , ע"מ 9 (27.12.09) שניתנה על ידי). באשר לנאשם יעקב מוראידי - אחיו של המשיב - נכון הוא כי חומרת מעשיו ונסיבותיהם דומים לאלה המשיב, אך יעקב שוחרר בשל נסיבות אישיות מיוחדות – אשתו נהרגה והוא שוחרר כדי לטפל בילדיו הקטנים.

3.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שומה עליו לשקול שני שיקולים: האחד, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי. השני, אופייה של העבירה וחומרתה, כמו גם מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראה: בש"פ 10207/09 הנזכר לעיל). המחוקק ואף הפסיקה לא קבעו נוסחה שבכוחה לאזן בין שני השיקולים הללו, ועל בית משפט הדן במקרה הפרטני להשקיף על מלוא הנסיבות ולעתים שיקול מסוים יזכה למשקל כבד יותר ולעתים למשקל נמוך יותר .

בענייננו, שני הצדדים טענו כל אחד על פי עמדתו. הסניגורית ביקשה לשחרר המשיב בשל שלושה נימוקים עיקריים: האחד, נסב על החלטת השופט ח' מלצר בבש"פ 2322/10 מיום 1.4.10. בהחלטה זו הוארך בשנית מעצרו של המשיב בתשעים יום מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים - תקופה שאמורה להסתיים בימים אלה. בהחלטתו, הדגיש השופט מלצר כי המדינה לא האשימה את המשיב בעבירה של שיבוש הליכי משפט ובכל מקרה זוהי עילה משנית. על פי קו זה אין לייחס לעילה זו משקל במסגרת בקשה זו. הנימוק השני, הוא כי לא ניתן לצפות את מועד סיום המשפט. אמנם בית המשפט המחוזי קבע מספר מועדים בחודש יולי לשמיעה, אך נמנע מלקבוע תאריכים לאחר תקופה זו ואף הדגיש כי בחודשים ספטמבר-אוקטובר בכוונתו להעניק עדיפות לשמיעת תיק אחר בו נאשמים קטינים מוחזקים במעצר עד תום ההליכים. מכאן מסקנתה שהארכה נוספת לא תספיק כדי להביא לסיום המשפט. הנימוק השלישי של הסנגורית הוא כי ניתן להציע חלופות מעצר ראויות. באשר לנימוק זה, הרי שהעניין נדון במסגרת החלטת בית משפט זה, לפיה נדחה עררו של המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי לעוצרו עד לתום ההליכים (ראו: בש"פ 7840/09 דוד ויעקב מוריאדי נ' מדינת ישראל (25.10.09).

כמובן, גם אם בית משפט מורה על הארכת מעצר של 90 יום מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים אין בכך מחסום מהגשת בקשה לעיון חוזר - היה ותתקיים נסיבה מתאימה - בפני הערכאה השומעת את ההליך במהלך תקופה זו.

מהו האיזון הראוי בין אינטרס הפרט לבין האינטרס הציבורי במקרה זה? אינטרס הפרט בא לידי ביטוי בזכותו של המשיב לחירות עת שוהה במעצר תקופה ארוכה על רקע אי סיום המשפט. האינטרס הציבורי מתבטא בהגנה על הציבור מפני המשיב שאשמתו הוכחה לכאורה. יצוין תחילה כי בתיק העיקרי התקיימו מעל ל-20 ישיבות והעידו כ-50 עדים. הפרשה מסתעפת ודורשת שעות בירור רבות. צודקת הסנגורית כי המצב לפיו חומר החקירה של התביעה מועבר אליה "טיפין טיפין" אינו ראוי. עם זאת, הפרוטוקול מכיל כבר למעלה מ-1000 עמודים ואין לומר שהמשפט אינו מתקדם. נתון זה יש לשלב עם המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. סכנה זו, נגזרת מהיקף המעשים - הן מבחינת הזמן והן מבחינת המקום. אין צורך להרחיב בחומרת העבירות הסחר בנשים והעסקת נשים מארצות אחרות בזנות. לכאורה וכאמור, המשיב קשר קשר לסחור בבני אדם לשם עיסוק בזנות וגרם לנשים לעזוב את מדינת מוצאן לשם עיסוק בזנות, ניהל בית בושת וכלא לשווא נשים רבות. זאת, תוך זיוף מסמכים, ולבסוף אף ביצוע עבירה של הלבנת הון. מהחומר עולה, שהמשיב מעורב בליבה של העשייה מתחילת הקשר ועד סופו. עוצמת המסוכנות אף היא מהווה שיקול בשלב זה.

התובעת מסרה בדיון כי יהיה צורך לשמוע כ-30 עדים נוספים כדי לסיים את פרשת התביעה. נתון זה מחזק את חששה של הסנגורית, לפיו המשפט אינו אמור להסתיים בקרוב. ברם, כפי שצוין, נקבעו ארבעה מועדים נוספים עד לתחילת הפגרה ובית המשפט המחוזי הודיע כי ייעשה מאמץ להוסיף תאריכים חדשים לשמיעת הראיות. יתר על כן, בית משפט זה דן בבקשה הנידונה להארכה נוספת של 90 יום ולא כל הארכה מעבר לכך. אין לי אלא להצטרף לדברי השופט מלצר בהחלטה הקודמת לפיה הוארך מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים (בבש"פ 2322/10 הנזכר לעיל) כי במקרה דנא "ניתן לזהות כשלים בניהול ההליך מצד המדינה" (ע"מ 6 להחלטה). מול כל אלה, צוין שנוצר עיכוב גם בשל בעיות הקשורות לייצוגם של הנאשמים. סיכומו של דבר, הכף נוטה לטובת עמדת המבקשת. רמת המסוכנות של המשיב, על פי העובדות המפורטות בכתב האישום שהוכחו לכאורה, אינה משתלבת עם שחרור ממעצר נכון לעת הזו.

סוף דבר – הנני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים מיום 26.6.10 או עד למתן פסק הדין בעניינו בתפ"ח 1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, לפי המוקדם.