בש"פ 8104/08 מדינת ישראל נ. בן ציון סריאנו

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב) מיום 22.9.2008 בה הוחלט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

1.ביום 17.7.2008 הוגש נגד המשיב ונאשם נוסף (להלן: השותף ) כתב אישום מתוקן בו יוחסו למשיב עבירות של סחר בבני אדם, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות בנסיבות מחמירות, מעשה סדום, איומים והספקת סם. לשותפו של המשיב יוחסו עבירות של סיוע לסחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סיוע להבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות וסרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות (ת.פ.ח 1082/07, להלן: כתב האישום הראשון ). על פי עובדות כתב האישום, הכולל שני אישומים, העסיק המשיב במשך כחודשיים וחצי (ממחצית חודש מרץ 2005 ועד ליום 29.5.2005) מתלוננת שהוברחה מאוקראינה לישראל בזנות (להלן:

המתלוננת הראשונה ). במהלך אותה תקופה אולצה המתלוננת הראשונה לעבוד כ-17 שעות ביום ללא חופשה, נאסר עליה לצאת מן הדירה בה שוכנה ללא ליווי והיא אף לא קיבלה כל שכר בשל "חוב" נטען שהיה לה כלפי המשיב. בנוסף, מספר פעמים קיים המשיב יחסי מין עם המתלוננת הראשונה שלא בהסכמתה, בעצמו ובחבורה, וביצע בה מעשי סדום וכן סיפק לה סמים. ביום 29.5.2005 נערכה פשיטה משטרתית על הדירה בה שוכנה המתלוננת הראשונה והיא גורשה מן הארץ. ביום 10.9.2005 שבה המתלוננת לישראל לאחר שהובטח לה שתקבל 10 דולר ארה"ב לשעת עבודה והיא עבדה עבור המשיב כחודשיים נוספים עד אשר נמלטה מן הדירה בה שוכנה. לאחר שנמלטה התקשר אליה המשיב ואיים עליה ועל משפחתה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הראשון עתרה העוררת למעצרם של המשיב ושל שותפו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 22.7.2007 קיבל בית משפט קמא (השופט ד' רוזן) את הבקשה בכל הנוגע למשיב והורה על מעצרו. בהחלטתו עמד בית משפט קמא על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים למשיב וכן על קיומה של עילת מעצר ה"מזדקרת וברורה לכל עין". בהקשר זה ציין בית משפט קמא כי המעשים אותם ביצע המשיב לכאורה מצביעים על מסוכנות שלא ניתן להפיגה בדרך של חלופה וכי מסוכנות זו מתחזקת נוכח עברו הפלילי. שותפו של המשיב שוחרר לחלופת מעצר בהמלצת שירות המבחן בהתחשב בעברו הנקי ובחלקו בפרשה שהיה קטן בהשוואה לזה המיוחס למשיב.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם החל, הגישה העוררת בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בהחלטה מיום 30.6.2008 קיבל בית המשפט (השופט ח' מלצר) את הבקשה בציינו כי אף שלא ניתן לקבל מצב בו נאשם עצור תשעה חודשים ומשפטו טרם החל הרי שבנסיבות העניין ונוכח מסוכנות המשיב והחשש לשיבוש הליכים אין ביכולתו, בשלב זה, לדחות את בקשת העוררת והוא ציין כי מן הראוי לעשות כל מאמץ לזירוז שמיעת התיק. משחלפה תקופת ההארכה הראשונה ושמיעת ההוכחות טרם החלה, הורה בית משפט זה (השופט א' לוי) על הארכה נוספת בת שלושים ימים בהדגישו בהחלטתו מיום 9.7.2008 כי בית המשפט המחוזי עתיד להבהיר "בעוד ימים ספורים" מתי יישמע התיק.

3.

ביני לביני נערך ברוסיה חיקור דין במהלכו ניגבו עדויות מארבע מתלוננות נוספות בגין אותה פרשה (להלן: המתלונוות הנוספות ). בעקבות כך הוגש ביום 23.5.2008 כתב אישום נוסף נגד המשיב ונגד שותפו (כתב אישום מתוקן הוגש ביום 7.7.2008, להלן: כתב האישום הנוסף ). כתב אישום זה (ת.פ.ח 40128/08) כלל ארבעה אישומים ואף בו מיוחסות למשיב עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, סרסרות למעשה זנות בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, איומים, הספקת סם מסוכן או ניסיון להספקת סם מסוכן, בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום. לפי הנטען בכתב האישום הנוסף בוצעו המעשים המפורטים בו במתלוננות הנוספות במהלך שנת 2005 ובנסיבות דומות לאלו שתוארו בכתב האישום הראשון המתייחס, כאמור, למתלוננת הראשונה.

עם הגשת כתב האישום הנוסף שבה ועתרה העוררת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובהחלטתו מיום 27.7.2008 קבע בית המשפט המחוזי (השופט ז' המר) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב וכי מעשים אלו מצביעים, על פניהם, על מסוכנותו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי נגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים והוא קבע כי בנסיבות אלה ונוכח מהות העבירות, חומרתן וריבויין אין מקום לדון בחלופת מעצר והורה על מעצרו.

4.

סמוך לאחר מכן תמה תקופת שלושים ימי המעצר עליה הורה בית משפט זה במסגרת בקשת ההארכה השנייה הנוגעת לכתב האישום הראשון. משכך

עתרה העוררת בשלישית לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בהחלטתו מיום 7.8.2008 עמד המשנה לנשיאה א' ריבלין על כך ששמיעת הראיות במשפט הנוגע לכתב האישום הראשון טרם החלה וציין כי ארבעה מועדים להוכחות נקבעו לחודשים אוקטובר ונובמבר 2008 ולא יהיה בהם ככל הנראה כדי להביא לקידום משמעותי של הדיון בתיק. בנסיבות אלה, כך קבע בית משפט זה, אין מנוס מדחיית בקשתה של העוררת להארכה שלישית והוא הורה כי עניינו של המשיב יוחזר לבית המשפט המחוזי לקביעת תנאי השחרור. עם זאת הדגיש בית המשפט כי:

אין בתוצאה זו כשלעצמה כדי להשפיע על המשך מעצרו של המשיב בתיק האחר שבו הוא נעצר עד תום ההליכים [התיק נשוא כתב האישום הנוסף], שהרי בתיק שלפנינו נעוצה ההחלטה, שלא להיעתר לבקשת המדינה, בעיקרה, בהימשכות ההליכים.

נוכח החלטה זו הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו בתיק נשוא כתב האישום הנוסף, בציינו כי יש לראות בהחלטת המשנה לנשיאה א' ריבלין משום נסיבה חדשה המצדיקה את שחרורו ממעצר. כמו כן, עתר המשיב לאיחוד הדיון בשני כתבי האישום.

5.

ביום 31.8.2008 התקיים בבית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב (

דיון לצורך קביעת תנאי השחרור ממעצר שיש להטיל על המשיב במסגרת ההליכים נשוא כתב האישום הראשון (בהתאם להחלטת המשנה לנשיאה א' ריבלין) וכן בבקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטת המעצר בגין כתב האישום הנוסף. בית המשפט המחוזי הורה על שחרור המשיב ממעצרו בגין כתב האישום הראשון לחלופת מעצר בית מלא, בביתו, בפיקוח אשתו ואביו. עוד הורה בית המשפט על הפקדת עירבון בסך 15,000 ש"ח במזומן, על הפקדת ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח וערבות המפקחים בסך 50,000 ₪. בית המשפט הוסיף והורה על איסור יציאה מן הארץ וכן אסר על המשיב ליצור קשר עם המתלוננת. אשר לבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר נשוא כתב האישום השני קבע בית המשפט כי ההחלטה בעניין זה תינתן לאחר שתתקבל על ידי המותב הנוגע בדבר החלטה בבקשת המשיב מיום 15.7.2008 לאיחוד הדיון בשני כתבי האישום.

6.

ביום 10.8.2008 הורה בית המשפט, בהסכמת העוררת, על איחוד הדיון בשני כתבי האישום וקבע כי העוררת תגיש כתב אישום מאוחד בשני התיקים. בהתאם הוגש ביום 11.9.2008 כתב אישום מאוחד בפרשה כולה ולאחר כעשרה ימים, ביום 22.9.2008, קיבל בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב) את בקשת המשיב לעיון חוזר בנושא מעצרו של המשיב בגין כתב האישום הנוסף והורה על שחרורו בתנאים. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על כך שכתב האישום המאוחד כולל את העבירות נשוא כתב האישום הראשון ואליהן נוספו עבירות מאותו סוג שהראיות לגביהן זהות ולדבריו "דבר לא השתנה למעט הוספת מספר אישומים שאינם יותר חמורים מהאישומים המקוריים". בנסיבות אלה, כך הוסיף וקבע בית המשפט, האיזון בין חלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום הראשון ועד למועד המשוער בו יסתיימו ההליכים בפרשה לבין ההצדקות להותרת המשיב במעצר כמוהו כאיזון אותו ערך המשנה לנשיאה א' ריבלין בהחלטתו מיום 7.8.2008, בה הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט הוסיף וציין כי יש לקחת בחשבון בהקשר זה כי כתוצאה מהוספתם של ארבעה אישומים לכתב האישום יהיה צורך בקביעת מספר גדול יותר של ישיבות לצורך שמיעת הראיות בתיק. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי הוא ער לכך שהמשנה לנשיאה א' ריבלין סייג את החלטתו וציין כי היא אינה מתייחסת לכתב האישום הנוסף, אך לגישתו נבע הדבר מכך שבפני בית המשפט העליון לא עמדה כל בקשת מעצר ביחס לאותו כתב אישום ועוד קבע "יכול אני להניח שגם אילו העבירות הנוספות היו עומדות להכרעה בבית המשפט העליון, הכרעתו של זה לא היתה משתנה במידה ניכרת, כאמור משום העובדה שהכרעת בית המשפט העליון התבססה על טעם אחד עיקרי, והוא חלוף הזמן הניכר שהצדיק את שחרור המבקש בנסיבות העניין".

אשר על כן קבע בית המשפט המחוזי כי החלטת המשנה לנשיאה א' ריבלין

ואיחוד הדיון בשני האישומים מהווים נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו של המשיב בגין כתב האישום הנוסף ומהטעמים שעמדו בבסיס החלטת המשנה לנשיאה א' ריבלין, הורה, כאמור, על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בקובעו כי אל התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטה מיום 31.8.2008 יתווספו הפקדת ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪, הפקדת עירבון בסך 25,000 ש"ח במזומן וכן איזוק אלקטרוני. עוד הורה בית המשפט כי אימו של המשיב תוכל לשמש כמפקחת עליו לסירוגין ולצורך כך תחתום על ערבות בסך 50,000 ש"ח

וכן אסר על המשיב ליצור קשר עם מי מהמתלוננות בפרשה. לבקשת העוררת עיכב בית משפט קמא את ביצועה של ההחלטה דנן עד ליום 24.9.2008 בשעה 9:00 על מנת לאפשר לה להגיש ערר על ההחלטה בעוד המשיב במעצר. עם הגשת הערר הוארך עיכוב הביצוע, בהסכמת המשיב, עד למתן החלטה אחרת והדיון בערר התקיים ביום 24.9.2008, בשעה 16:00.

7.בערר שהגישה טוענת העוררת כי המעשים המיוחסים למשיב בשני כתבי האישום שהדיון בהם אוחד מקימים עילת מעצר נגדו ומצביעים על מסוכנותו הגבוהה לביטחון הציבור והיא מציינת כי העובדה שהמעשים בוצעו בארבע מתלוננות נוספות מלמדת על היקף המעשים ועל כך שהסחר בנשים היווה עבור המשיב עיסוק של ממש ודרך חיים. העוררת מוסיפה ומדגישה את עברו הפלילי של המשיב בגין עבירות סמים ואת העובדה שביצע את העבירות שעה שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי למשך 12 חודשים בגין עבירות סמים. עוד טוענת העוררת כי קיים בענייננו חשש מפני שיבוש מהלכי משפט

בייחוד נוכח האיומים המיוחסים לו כלפי המתלוננת הראשונה. כמו כן קיים לטענתה חשש להימלטות מאימת הדין נוכח העונש המשמעותי הצפוי לו אם יורשע.

העוררת מוסיפה וטוענת כי החלטת המשנה לנשיאה א' ריבלין להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר התבססה על התמשכות ההליכים בתיק נשוא כתב האישום הראשון, וכי לנגד עיניו עמדה עובדת קיומו של כתב האישום הנוסף ומעצרו של המשיב בגינו, ועל כן מצא לנכון להדגיש כי אין בהחלטתו כדי להשליך על המשך מעצרו כאמור. בנסיבות אלה טוענת העוררת כי שגה בית משפט קמא בסוברו שהחלטת המשנה לנשיאה א' ריבלין מצדיקה את שחרורו של המשיב ממעצרו בגין כתב האישום הנוסף. העוררת מוסיפה ומדגישה כי הגשת כתב האישום הנוסף בשלב מאוחר יותר נבעה מהתפתחות החקירה ומהצורך לקיים חיקור דין ברוסיה ואין מדובר במחדל או בשיהוי מצד רשויות האכיפה. לבסוף מציינת העוררת כי בקשתה לעצור את המשיב אינה חוסה תחת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) שכן אין מדובר בבקשת מעצר בגין כתב האישום הראשון וכי איחוד הדיון לא ביטל את התיק הנוסף ככזה.

8.המשיב טוען מנגד כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בציינו כי משהסתבר לעוררת שקיימות ארבע מתלוננות נוספות בגין אותה פרשה ממש היה עליה לעתור לתיקון כתב האישום הראשון ולא היה מקום כלל להגשת כתב אישום נוסף על ידה. לטענת המשיב מדובר במהלך טקטי שנקטה בו העוררת ולא ניתן לקבל את עמדתה כי יש לספור מחדש את ימי המעצר בשל הוספת ארבעה אישומים באותה פרשה. עוד טוען המשיב כי גם לגוף הדברים קיים כיום כתב אישום אחד מאוחד וכל השיקולים אותם מנה המשנה לנשיאה א' ריבלין בהחלטתו תקפים לעניינו. המשיב מוסיף וטוען כי אין יסוד לטענת העוררת בדבר החשש לשיבוש מהלכי משפט בהדגישו כי המשנה לנשיאה א' ריבלין הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר אף שהמתלוננת הראשונה שהתה בארץ באותה תקופה ואילו המתלוננות הנוספות נמצאות ברוסיה וממילא החשש להדחתן קלוש עוד יותר. לבסוף מציין המשיב כי מאז שנת 2005 הוא הפסיק ביוזמתו את המעורבות במכון הליווי וכי בארבע השנים שחלפו מאז הפרשה דנן לא הסתבך בפלילים באופן כלשהו.

דיון

9.

כתב האישום הראשון וכתב האישום הנוסף שהוגשו נגד המשיב ושותפו ייחסו למשיב מעשים קשים הכוללים, בין היתר, סחר בנשים, ניצול נשים, הפעלת לחץ עליהן לעסוק בזנות וכן מעשי סדום ואינוס והספקת סם מסוכן. בהחלטות שניתנו נגד המשיב הן בעניין כתב האישום הראשון והן בעניין כתב האישום הנוסף, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את ביצוע המעשים על ידי המשיב ועל כך אין הוא חולק בפנינו. כמו כן דומה כי אין חולק על חומרת המעשים המיוחסים למשיב ובצדק קבע בית המשפט המחוזי בהחלטותיו כי מעשי המשיב מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, אותה קשה להפיג באמצעות חלופת מעצר. אכן, בית משפט זה עמד לא אחת על כך שהעבירה של סחר בנשים היא מן הבזויות שבספר החוקים, כי המסוכנות הנשקפת ממי שמעורב בכך לכאורה מחייבת על דרך הכלל מעצר עד תום ההליכים וכי רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר במקרים כגון אלה (ראו בש"פ 6173/02 גילעדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2002)). לפיכך, במצב הדברים הרגיל ואילו התנהלו ההליכים בעניינו של המשיב כסדרם לא היה מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר וראוי היה כי יוותר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

אולם, הבקשה שבפניי מגוללת השתלשלות אירועים ייחודית אשר הובילה בסופו של יום לשחרורו של המשיב ודחיית בקשה להארכה שלישית של מעצרו על ידי בית משפט זה. ראשיתם של דברים במצב הבלתי תקין, אשר לצערנו אנו נתקלים בו לא אחת, בו מוגשת בקשה מטעם העוררת להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים ומתברר כי לא זו בלבד שהמשפט לא הסתיים בתוך פרק הזמן האמור משפטו טרם החל כלל להתנהל. מצב זה, הנובע מן העומס בו נתונות הערכאות הדיוניות, הוביל לכך שבבקשת הארכת המעצר השלישית אותה הגישה העוררת במסגרת ההליכים שהתנהלו בגדרי כתב האישום הראשון קבע המשנה לנשיאה א' ריבלין כי "אין מנוס מדחיית הבקשה להארכת מעצר נוספת בתיק זה" והורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר. כשנה לאחר הגשת כתב האישום הראשון הוגש נגד המשיב כתב אישום נוסף בגין אותה פרשה עצמה ולא שמעתי מפי העוררת נימוק המסבר את האוזן מדוע בחרה לנקוט בדרך זו תחת הגשת בקשה לתיקון כתב האישום הראשון. כזכור, כתב האישום הראשון מייחס למשיב מעשים אותם ביצע במתלוננת הראשונה במהלך שנת 2005. אך כבר באותו כתב האישום צויין כי כאשר אסף המשיב את המתלוננת מגבול מצרים נאספו עימה שתי נשים נוספות אשר זהותן אינה ידועה וכן כי באחד המקרים הסיע השותף את המתלוננת הראשונה ביחד עם שתי בחורות נוספות בהוראת המשיב לאחר שבחורה נוספת שזהותה אינה ידועה נתפסה על ידי המשטרה. כתב האישום הנוסף מייחס למשיב, אפוא, מעשים דומים שבוצעו באותם מועדים עצמם בארבע מתלוננות נוספות ולטענת המשיב מדובר באותן הבחורות שהמעשים לגביהן יוחסו לו באופן כללי כבר בכתב האישום הראשון.

10.

העוררת אינה כופרת בכך אך טוענת כי העובדות המבססות את ארבעת האישומים שהתווספו התבררו לגורמי החקירה בשלב מאוחר יותר, בין היתר בשל הצורך לקיים חיקור דין ברוסיה ואני מוכנה בהחלט להניח כי כך הוא. עם זאת דומה כי בנסיבות אלו לא היה זה נכון לפעול לניהול שני הליכים מקבילים באותה פרשה ומוטב היה כי העוררת תעתור לתיקון כתב האישום הראשון ותבקש להוסיף בו את ארבעת האישומים החדשים. מכל מקום, בסופו של יום לבקשת המשיב ובהסכמת העוררת אוחד הדיון בשני כתבי האישום והיא הנותנת כי מדובר באישומים שניתן היה מלכתחילה לצרפם ולו על דרך של תיקון מאוחר תחת קורת הגג של כתב אישום אחד (ראו: סעיפים 86 ו-90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים 688 (חלק שני, 2003)). משכך, אין מקום לנתק בין ההליכים שכבר התנהלו בעניינו של המשיב בגין אותה פרשה ובין האישומים הנוספים שהוגשו נגדו ומצאו את מקומם בכתב האישום המאוחד ובהכרח יש עם כן בהחלטתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין כדי להשליך על שאלת המעצר גם בהליך במתכונתו המאוחדת.

11.

טוענת העוררת כי מסוכנותו של המשיב הנלמדת מכתב האישום המאוחד עולה על זו הנלמדת מכתב האישום הראשון. אכן, האישומים הקונקרטים הנוספים יש בהם כדי להעצים עוד את מסוכנותו של המשיב ואינני מתעלמת מכך אך גם בהתחשב בהתפתחות זו נראה כי נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן ובהתחשב במכלול השיקולים המפורטים לעיל צדק בית משפט קמא בקובעו כי בסופו של דבר אין בהגשת האישומים הנוספים כדי לשנות מן האיזון שערך המשנה לנשיאה א' ריבלין בין המסוכנות הנשקפת מן העורר ובין חזקת החפות העומדת לכל נאשם וגם למשיב שמשפטו בפרשה זו טרם החל להישמע וסופו מי ישורנו.

12.

בית משפט קמא לא נתבקש וממילא לא נדרש לשאלה האם משאוחדו כתבי האישום עניין לנו בכתב האישום אחד או בשני כתבי אישום נפרדים הממשיכים להתקיים עצמאית אף שהדיון בהם אוחד. שאלה זו עשויות להיות לה השלכות על עצם סמכותו של בית משפט קמא להידרש לשאלת המעצר שכן אם כתוצאה מן האיחוד רואים את כתב האישום הנוסף ככתב אישום שנבלע אל תוך כתב האישום הראשון, תתכן הטענה כי משנקפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב בגין כתב אישום זה טרם הסתיים חלים בשאלת המשך מעצרו הוראות סעיפים 61 ו-62 לחוק סדר הדין הפלילי ויש לפעול על פיהן (לעניין משמעותו של איחוד הדיון ומעמדם של כתבי האישום שאוחדו ראו: ע"פ 350/91 ממן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 345, 349-350 (1991)).

כאמור שאלה זו לא עלתה במקרה דנן בה בחן בית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר של בית המשפט המחוזי מיום 27.7.2008 אשר ניתנה בעניינו של המשיב בגין כתב האישום הנוסף טרם האיחוד . בנסיבות אלה סברתי כי ניתן להותיר את שאלת מעמדם העצמאי של כתבי האישום המאוחדים לעת מצוא ומן הטעמים המפורטים לעיל אני מורה כי דין הערר להידחות. ממילא מבוטל עיכוב ביצועה של החלטת בית משפט קמא מיום 22.9.2008 והמשיב יוכל להשתחרר בהתקיים התנאים שנקבעו בה.