בש"פ 7195-23 בש"פ 7195-23

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-מ"ת 66564-05-23 (השופט א' חזק) מיום 28.8.2023, בגדרה התקבלה בקשת המשיבה להורות על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.נגד העורר ונאשם 1 הוגש ביום 5.06.2023 כתב אישום מתוקן, המונה שבעה אישומים, כאשר האישום הרביעי והשביעי רלוונטיים לעורר.

על פי האמור בחלקו הכללי של כתב אישום זה, עובר ליום 4.01.2023 קשר הנאשם 1 קשר עם בוריס ברקן (להלן: בוריס) לפעול בצוותא חדא לניהול רשת שעיסוקה בסחר בנשים (להלן: "העסק") לשם הבאתן לידי מעשי זנות, הן נשים אזרחיות מדינות אחרות והן נשים ישראליות.

על פי הנטען, העורר נטל חלק פעיל ברשת, עסק בהעברות כספים, שמקורם בדמי אתנן, לגורמים שונים וניסה לסחור בעצמו באישה לשם הבאתה לידי זנות.

על פי האישום הרביעי, הרלוונטי כאמור למשיב, במועד שאינו ידוע למשיבה, עובר ליום 18.02.2023, פעל העורר על מנת להביא לארץ אישה, אשר זהותה אינה ידועה למשיבה, כדי לסחור בה ביחד עם נאשם 1 ובוריס לשם העסקתה במתן שירותי מין בתשלום. בוריס פנה אל העורר ושוחח עמו בדבר הגעת נשים חדשות לארץ, העורר עדכנו בדבר אפשרות הגעתה של אישה בימים הקרובים והשניים סיכמו כי העורר יקבל מהעסק 1,400 דולר לחודש, בגין הבאת האישה לישראל והעסקתה במתן שירותי מין בתשלום, ובונוס כספי במידה ונאשם 1 ובוריס יהיו "שבעי רצון מתפקודה". בהמשך, העורר עדכן את בוריס כי רכש כרטיס טיסה עבור אותה אישה, אשר עתידה הייתה לנחות בשדה התעופה באיסטנבול, אולם בסופו של דבר לא עלה בידי השלושה לממש עד תום את תכניתם מאחר שנעצרו על ידי משטרת ישראל עובר להגעתה לישראל. בגין האמור לעיל מיוחסת לעורר עבירה של ניסיון סחר בבני אדם לפי סעיף 377א(א)(5) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

על פי האישום השביעי, הרלוונטי אף הוא לעורר, זה האחרון השתמש בחשבון בנק ברוסיה שבבעלותו או מי מטעמו, ממנו ביצע העברות כספים לגורמים שונים במספר מדינות, שחלקם קשורים בעבירות, וקיבל את שווי ההעברות במזומן מהנאשם 1 ומבוריס, בישראל. במעשיו אלו מיוחסות לעורר פעולות ברכוש אסור במטרה להסתיר ולהסוות את מקור ההכנסות ואת זהות בעלי הזכויות בהן, מיקומן, תנועותיהן ועשיית הפעולות בהן בהיקף של 50,000 ₪, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון התש"ס, 2000.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של העורר ונאשם 1 עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהתייחס לעורר, נטען, בין היתר, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, ובכלל זה תכתובות מפלילות בינו לבין בוריס שמהן ניתן ללמוד על מעורבותו בעסק במישור הכלכלי ובניסיונות סחר באישה, וכי בתוצרי האזנות הסתר ישנן שיחות שמפלילות את העורר.

כמו כן נטען, כי קמה בעניינו של העורר עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן, מסוכנותו נלמדת ממעורבותו בעסק הפועל לייבוא נשים למטרות זנות; מניסיונו לסחר באישה לשם הבאתה לעיסוק בזנות; ומחלקו בתפעול העסק במישור הכלכלי.

4.בדיון שהתקיים בבית משפט המחוזי בבאר שבע ביום 22.06.2023 הסכים בא-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ואולם טען כי עיקר טיעונו הוא "במישור המשפטי", כהגדרתו, וכי "הניסיון לכאורה לסחור בבן אדם" הוא ניסיון "ערטילאי". באשר לאישום השביעי סייג את הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה בדבר ידיעת העורר את מקור הכספים. עוד טען, כי קיים קושי להרשעת העורר בעבירת הניסיון לסחר באישה אשר 'לא השתכללה'. זאת ועוד, הפנה להיות העורר נעדר הרשעות קודמות, ומשכך ביקש להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו ושחרורו לחלופת מעצר.

5.בתסקיר המעצר מיום 14.8.2023, הובאה התרשמות שירות המבחן בדבר קיומה של רמת מסוכנות להישנות עבירות דומות בעתיד, וכן דבר נטייתו למניפולטיביות, על כל אלה התווספה ההתרשמות השלילית מהמפקחים שהוצעו על ידי העורר, ועל כן לא באה המלצה על שינוי תנאי מעצרו של העורר אלא על מעצרו עד תום ההליכים.

6.במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 17.8.2023 (השופט א' חזק), טענה המשיבה כי שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של העורר, הן לנוכח מאפייניו, הן לנוכח אי-התאמת מערך הפיקוח והן בשל התרשמותו בדבר הסיכון שנשקף ממנו. כן, בניגוד לנטען על ידי בא-כוחו של העורר, אין מדובר במי "שחלקו קטן" בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

מנגד, טען בא-כוח העורר כי מדובר בעבירה של ניסיון בלבד המצויה ברף הנמוך, כי העורר הוא אדם נורמטיבי לחלוטין הנעדר עבר פלילי וביקש לבחון את שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני.

7.בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 28.8.2023 קיבל את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שקבע כי בא-כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה במהלך הדיון שהתקיים ביום 22.6.2023; ככל שלעורר השגות במישור המשפטי, דינן להתברר במסגרת התיק העיקרי ובוודאי לא בשלב של בחינת קיומן של ראיות לכאורה; מעבר לנדרש, עיון בחומר הראיות מעלה כי נגד העורר קיימות לכאורה ראיות ברף גבוה לביצוע העבירות המיוחסות לו. כך, בהאזנות הסתר בין העורר לבין בוריס אשר נמשכות ימים רבים וכמעט באופן יומיומי, משוחחים השניים על פעילות הקשורה בעבירות המפורטות בכתב האישום, בהפעלת נשים לזנות ובהבאת נשים אחרות לעיסוק בזנות.

משכך, נקבע כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר ואף לא להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, שאין בהם לאיין את מסוכנותו הרבה של העורר, הנלמדת הן מנסיבות העניין והן ממעורבותו בעולם הזנות ולנוכח המפורט בתסקיר המעצר. עוד נקבע, כי העובדה שמדובר בעבירת ניסיון שלא הושלם – אין בה כדי להעלות או להוריד מעניין מסוכנותו של העורר, מה גם שדווקא בעבירה האמורה, אשר ניתן לבצעה גם בהיותו נתון במעצר בית, יש חשיבות רבה להתאמתם של המפקחים.

לנוכח כל זאת הורה בית המשפט המחוזי, כאמור, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

8.מכאן הערר שלפניי, בגדרו מתבקש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר או לחילופין להורות על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני.

9.לטענת בא-כוח העורר בית המשפט המחוזי שגה כאשר הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר בטרם קבע את דבר קיומן של ראיות לכאורה בהתייחס לעבירת הניסיון המיוחסת לעורר ואף לא התייחס לטענות אחרות, אשר הועלו במעמד הדיון והיה בהן כדי להשפיע על בחינת שחרורו של העורר לחלופת מעצר; כמו כן, נטען כי לא ניתנה התייחסות לטענת האפליה שהעלה העורר וכי נסמך על תסקיר מעצר שנערך בשעה שהעורר לא נטל אחריות על מעשיו ועמד על חפותו.

10.בדיון בערר, שב בא כוח העורר על עיקרי טיעוניו בכתב וציין כי מרשו נעדר עבר פלילי, היותו שוהה במעצר מעל כחצי שנה, וטען כי בנסיבות דהיום, בה ישראל מצויה במצב חירום, העורר לא יוכל לשוב ולבצע את העבירות המיוחסות לו וכי ניתן לתת מענה לחשש להישנות העבירות בהיותו נתון במעצר בית בפיקוח אלקטרוני. באשר לאישום הרביעי נטען, כאמור, להיעדר ראיות לכאוריות המבססות עבירת ניסיון סחר בבני אדם ולעניין האישום השביעי, המתייחס להעברת הכספים, נטען כי בשונה משאר המעורבים, העורר מואשם בהלבנת הון עד לסך של 50 אלף ₪ בלבד וטען להתנהלות כלכלית בינו לבין בוריס.

מנגד, טען בא-כוח המשיבה כי לעורר מיוחסות עבירות חמורות אשר אין להקל בהן ראש, וכי לשיטתו דבר קיומן של הראיות לכאורה נלמד עת סיכם העורר עם בוריס על תנאי העסקה; קיומן של התכתבות בינו לבין בוריס בדבר איתור 'אותה בחורה', רכישת כרטיסי טיסה, ועל כן לא ניתן לטעון כי התכתבות בעלת אופי "עריטלאי" בלבד. בנוסף, ב"כ המשיבה הפנה את בית המשפט להתכתבויות מהן עולה לכאורה מעורבותו העמוקה של העורר בעבירות המיוחסות לו.

11.דין הערר להידחות.

לעורר מיוחסות עבירות של ניסיון סחר בבני אדם ועבירת איסור הלבנת הון, כל זאת במטרה להסתיר ולהסוות את מקור ההכנסות.

עיינתי עיין היטב בריכוז החומר הראייתי הלכאורי שהונח בפניי ואכן ההתרשמות העולה ממכלול חומר ראייתי זה, לרבות מהודעותיו של בוריס, תמליל שיחה בהאזנת סתר בין בוריס לעורר ותרגום צ'אט בין העורר לבין בוריס, כמו גם תכתובות אליהן הפנה בא-כוח המשיבה במהלך הדיון מיום 6.11.2023, אשר נמשכו תקופה לא מבוטלת, היא כי לא ניתן למזער את חלקו לכאורה של העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו באישומים כמפורט לעיל. בעבירות אלה מסוכנות רבה לשלום הציבור ובהחלט ניתן ללמוד לכאורה על "מעורבות רבה ואקטיבית", כלשון בית המשפט המחוזי, בעסק הפועל לייבוא נשים למטרות זנות.

לא בכדי נקבע בבית משפט זה כי "עבירות של סחר בנשים למטרות זנות נושאות עמן מסוכנות המחייבת מעצר עד תום ההליכים" (בש"פ 3380/13 מדינת ישראל נ' אביגיא חסיד (12.5.13) וכפי שנאמר בבש"פ 8104/08 מדינת ישראל נ' סריאנו (26.9.2008): "העבירה של סחר בנשים היא מן הבזויות שבספר החוקים, וכי המסוכנות הנשקפת ממי שמעורב בכך לכאורה, מחייבת על דרך הכלל מעצר עד תום ההליכים וכי רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר במקרים כגון אלה" (שם, בפסקה 9) ; וראו גם, בש"פ 3234/06 מדינת ישראל נ' ברכמן (1.5.2006); בש"פ 7840/09 מוראידי נ' מדינת ישראל (25.10.2009)).

על כל האמור לעיל יש להוסיף ולומר כי בעניינו של העורר תסקיר מעצר שלילי, כפי שפרטתי לעיל, השולל אף את המפקחים המוצעים וכן מדגיש את מאפייני אישיותו ודפוסי התנהגותו לפיהם "קיים סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד מצד העורר" ומשכך איני סבור כי יש ממש בבקשה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

13.אשר על כן הערר נדחה אפוא.