בש"פ 3380/13 מדינת ישראל נ. אביגיא חסיד

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 8.5.2013, במ"ת 45331-02-13, שניתנה על ידי כב' השופט ד' רוזן , ובמסגרתה הוחלט לשחרר את המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 24.2.2013, הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכולל שני אישומים.

באישום הראשון נטען, כי למשיב היכרות מוקדמת עם אדם בשם רמי סבן (להלן: סבן ), והוא ידע כי סבן סוחר בנשים לשם עיסוק בזנות בישראל. עוד נטען, כי בסמוך לחודש נובמבר 2007, קשר המשיב קֶשֶר עם סבן ועם אחרים, ובכללם עם גולן אזרד (להלן: אזרד ) " לפתוח, להחזיק ולנהל מועדון לשם עיסוק בזנות בקפריסין ", שבמסגרתו יועסקו נשים, שתגענה ממדינות מחוץ לקפריסין " לשם העסקתן בזנות במועדון ".

במסגרת הקשר ולשם קידומו, שכרו המשיב, סבן ושותפיהם, בין החודשים נובמבר 2007 - מרץ 2009, מבנה בקפריסין הטורקית, תמורתו שילמו דמי שכירות חודשיים בסך 26,000 דולר. השותפים, ובהם המשיב וסבן, השקיעו מאות אלפי דולרים בשיפוץ המועדון והפעלתו בהתאם לצורכיהם, לרבות קבלת רשיונות והעסקת עובדים.

בהמשך, איתר סבן, באמצעות אנשי קשר שפעלו מטעמו במדינות שונות, נשים המוכנות להגיע לקפריסין " ולעבוד בה במתן שירותי מין ", וכנטען בכתב האישום, היה זה על דעתו של המשיב. סבן העביר לאנשי הקשר כספים בתמורה לאיתור הנשים, ואף כאן נעשה הדבר על דעתם של המשיב ושל יתר השותפים, ובכך סחרו השותפים " באותן נשים לשם הבאתן לידי מעשי זנות ", לשון כתב האישום.

לאחר איתור הנשים לשם עבודה בזנות, הונפקו להן כרטיסי טיסה לקפריסין הטורקית, וזאת בהנחייתו של סבן " על דעת [המשיב] ובמימונם של כלל השותפים ". באופן זה, הוטסו לקפריסין 25 נשים ממדינות שונות: מולדובה, אוזבקיסטן, אוקראינה ורוסיה. לאחר הגעתן של הנשים לקפריסין, נערכו להן בדיקות רפואיות במימון סבן ויתר השותפים, ובכלל זה במימונו של המשיב. סעיף 9 לכתב האישום מתאר את אופן העסקתן של הנשים במועדון ומעורבותו של המשיב בניהול השוטף והיום יומי של המועדון.

סכום האתנן שנגבה על-ידי הנשים מכל לקוח עמד על 200 דולר, והוא נמסר בשלמותו לידי המשיב, או לידי השותפים האחרים. הנשים אולצו לעבוד שבעה ימים בשבוע, ללא הפוגה והוטלו עליהן קנסות בגין הפרות משמעת, או כאשר ביקשו לעזוב את קפריסין לפני סיום תקופת עבודתן. הופעלו כלפי הנשים " אמצעי שליטה, פיקוח ומשמעת נוקשים ", והמשיב, כמו גם השותפים האחרים, " הרים עליהן את קולו בצעקות, נקט באלימות פיזית כלפי חלק מהנשים וכן איים על חלק מהנשים בפגיעה שלא כדין בגופן או בחיי משפחותיהן ".

בכתב האישום תואר מקרה קונקרטי אחד שהתרחש, ביום 7.4.2008, באישון לילה, כאשר המשיב ניהל את המועדון " ופיקח על עבודת הנשים במקום ". אחד העובדים המקומיים תקף בצעקות ובסטירה את אחת הנשים, שלטעמו, השתהתה יתר על המידה בהפסקה שנטלה. בתגובה, נקלעה הבחורה למצוקה וחתכה את הוורידים בשתי ידיה, ופונתה למתקן רפואי.

נטען בכתב האישום, כי למחרת היום, ועל אף הכאבים שאחזו בה, הורה סבן לבחורה, על דעת המשיב, להגיע ולעבוד במועדון.

בגין הנטען באישום הראשון יוחסו למשיב העבירות הבאות: קשירת קשר (סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות), לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, לפי סעיף 377א' ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); וגרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, לפי סעיף 376ב ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3.

באישום השני נטען, כי בחודש אוגוסט 2005 או בסמוך לכך, הכיר סבן אדם בשם פלקאץ' ויצ'סלאב ולדימירוביץ (להלן: פלקאץ '), המתגורר באוקראינה, וקשר עימו קשר, לאתר עבורו נשים, המעוניינות להגיע לישראל ולעסוק בה בזנות. לאחר כשלוש שנים, בסמוך לחודש יולי 2008, קשר סבן קֶשֶר עם פלקאץ', על דעת המשיב ויתר השותפים, " לסחור בנשים מאוקראינה לקפריסין וזאת לשם העסקתן בזנות בקפריסין ".

במסגרת הקשר ולשם קידומו, נפגש פלקאץ' עם שתי נשים מאוקראינה, על דעתם של סבן, המשיב ויתר השותפים, והציע להן לעבוד בזנות בקפריסין, והשתיים הביעו את הסכמתן לכך. פלקאץ' ביצע את כל הסידורים הדרושים לשם הטסתן של הנשים לקפריסין, ובכלל זה ערך להן בדיקות רפואיות, העביר את תצלומיהן לסבן, רכש כרטיסי טיסה, וכד'. כל המעשים נעשו, כנטען בכתב האישום, על דעתו של המשיב ושל יתר השותפים, ובמימונם. ביום 31.7.2008, הגיעו הנשים לשדה התעופה באודסה, על-מנת לטוס לאיסטנבול ומשם לקפריסין הטורקית, אך, לאחר שהן עוכבו בשדה התעופה על-ידי השלטונות האוקראיניים, " הן נמלכו בדעתן ושבו לביתן ".

בגין המתואר באישום השני , יוחסו למשיב עבירות אלה: קשירת קשר (סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות), לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין; נסיון לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, לפי סעיף 377א' ביחד עם סעיף 29 ו-25 לחוק העונשין (שתי עבירות); ונסיון לגרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, לפי סעיף 376ב ביחד עם סעיפים 29 ו-25 לחוק העונשין (שתי עבירות).

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען, כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב, ואציין כבר עתה כי גם במהלך הדיון בפניי לא נטען להעדרן של ראיות לכאורה. אשר לעילת המעצר, הפנתה העוררת לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), שעניינו עילת המסוכנות. לטענת העוררת, מעשיו ומעורבותו של המשיב 1 " חלקו הדומיננטי בניהול המועדון ובשליטה בנשים ", מעידים על מסוכנותו לציבור.

נטען בבקשה כי בעבירות של סחר בנשים למטרת זנות, יש לעצור את העבריינים עד לתום ההליכים, ואין מקום לשחררם לחלופת מעצר.

בנוסף לעילת המסוכנות, טענה העוררת לקיומה של עילת מעצר נוספת והיא החשש להמלטות מהדין. בבקשה צוין, כי בחודש מרץ 2009, עצרה משטרת ישראל את כל המעורבים בפרשה, למעט המשיב, אשר שהה אותה עת בקפריסין. המשיב בחר " מטעמים שנקל לשערם " שלא לשוב ארצה, ובעקבות כך, פעלה משטרת ישראל להוצאת צו מעצר בינלאומי נגדו, והוא נעצר ביוני 2011, על-ידי שלטונות טורקיה. מאז נעצר המשיב, פעלה מדינת ישראל להסגרתו, וההליכים בענין הסתיימו רק לאחרונה, כאשר המשיב הוחזר לישראל ונחקר בפרשה דנן.

נטען, כי התנהלותו של המשיב בפרשה, והימנעותו מלשוב לישראל, פועלת לחובתו ומעידה כי אלמלא נעצר מכוח צו המעצר הבינלאומי, הוא " היה ממשיך לחמוק מידי רשויות החוק ומאימת הדין בישראל ".

העוררת הצביעה על הרשעה קודמת של המשיב, משנת 2007, הנוגעת למעורבותו בתיק שעניינו קשירת קשר לביצוע מעשי רצח בישראל, על-ידי רוצחים שכירים. המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע וסיוע לישיבה בישראל שלא כחוק, ונדון לעונש של 15 חודשי מאסר ו-6 ימים (תקופת מעצרו) ול-20 חודשי מאסר על-תנאי, שלדעת העוררת " חלים בתיק דנן ".

לאור האמור, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

תסקיר שירות המבחן אודות המשיב

5.

בתסקיר מעצר שהוכן בעניינו של המשיב נאמר, כי הוא כבן 40 שנה, נשוי ואב לילד בן 5. הוא הוסגר לישראל לאחר שהיה עצור במשך כ-19 חודשים בכלא הטורקי.

ככלל, מדובר ב" אדם בעל מהלך חיים תקין ", הוא השלים 12 שנות לימוד, סיים שירות צבאי מלא והשתלב, במשך מספר שנים, במעגל העבודה בישראל. עם זאת, התרשם שירות המבחן, כי המשיב מטשטש ומסתיר את הקשרים העברייניים בחייו, וכן מרכיבים שליליים באופן התנהגותו. באופן זה, נטה המשיב לטשטש ולמזער את מעורבותו בפלילים, שעה שהוא הורשע בעבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע וכניסה לישראל שלא כחוק.

בפגישתו עם קצינת המבחן, הדגיש המשיב את הקשיים שהיו מנת חלקו בכלא הטורקי ואת מצוקתו הנפשית עקב כך, דבר שהוביל לתסמינים פוסט-טראומטיים, כפי שהובהר בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה בעניינו.

עם זאת, קיימת כיום מגמת שיפור " במצבו הנפשי של המשיב, הגם שהוא מרגיש קושי עם מצבו הכללי כעצור ".

בהתייחס לעבירות שבכתב האישום, התקשה המשיב בבחינת הבעייתיות שבהתנהגותו, ובשים לב לעברו הפלילי, הוערכה רמת מסוכנותו ליצירת קשרים עם עברייניים, כבינונית-גבוהה.

שירות המבחן נדרש לשאלה, האם ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר הולמת, והגיע למסקנה כי יש בחלופת המעצר שנבחנה על-ידו, היינו מעצר בית בבית הוריו של המשיב באשקלון, בצרוף איזוק אלקטרוני, כדי ליתן מענה מספק למניעת קשריו של המשיב עם גורמים עברייניים, וכן למנוע התנהגות חסרת אחריות מצידו במהלך המשפט.

החלטתו של בית משפט קמא

6.

בפתח החלטתו, ציין בית משפט קמא כי באי כוחו של המשיב אינם חולקים על קיומם של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. כמו כן, לא היתה מחלוקת כי עבירות של סחר בנשים למטרות זנות " נושאות עמן מסוכנות המחייבת מעצר עד תום ההליכים ", בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה.

השאלה העיקרית, אליה נדרש בית משפט קמא, היא, האם ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר, או שמא אין מנוס מהותרתו במעצר, עד לסיום ההליכים בעניינו. לצורך הכרעה בסוגיה זו, נתן בית משפט קמא את דעתו למספר נתונים הפועלים לזכותו של המשיב. הנתון האחד נוגע לכך כי בפרשה קודמת, בה היה מעורב המשיב, הוא שוחרר לחלופת מעצר " שהחזיקה שנתיים ימים ", כאשר אליבא דבית המשפט, מדובר ב" תקופה ארוכה בה לא קם טוען לטעון כי המשיב הפר ולו בצורה הקלה ביותר את צו מעצר הבית המוחלט שקבע בית המשפט בעניינו ".

הנתון האחר, אותו בחן בית משפט קמא, נוגע לכתב האישום שהוגש נגד אזרד, הדומה במהותו לכתב האישום בעניינו של המשיב, כאשר אין מחלוקת כי אזרד שוחרר ממעצרו בתנאים מגבילים, והתביעה לא השיגה על החלטת השחרור.

בית המשפט סבר, בניגוד לעמדת העוררת, כי אין הבחנה מהותית בין השניים, הגם שמעורבותם העבריינית בפרשה היתה שונה. בעוד שהמשיב " ניהל את המועדון בו הועסקו הנשים בזנות ", הרי שאזרד " היה האיש שמימן את שכירת המועדון ופעולותיו ".

לגישתו של בית משפט קמא, " המממן הקמת המועדון ומשקיע ברשת המפעילה ומנהלת את המועדון חלקו רב, ובודאי אינו קטן מחלקו של המפעיל בפועל ".

עוד נתן בית משפט קמא את דעתו לעובדה, כי המשיב שהה במשך 19 חודשים בכלא הטורקי, ואין תמה כי תקופה זו " הותירה חותם בגופו ובנפשו ". לאור האמור, ולנוכח המלצת שירות המבחן, קבע בית משפט קמא כי ניתן לשחרר את המשיב ממעצרו בתנאים מכבידים כדלקמן:

א.מעצר בית מוחלט בבית הוריו באשקלון.

ב.פיקוח צמוד של ערבים, אשר יחתמו על ערבות אישית בסך 30,000 ₪.

ג.הפקדת סכום של 30,000 ₪ וחתימה על ערבות אישית של המשיב בסך 100,000 ₪.

ד.איזוק אלקטרוני בדירה בה ישהה המשיב במעצר בית.

ה.איסור יציאה מהארץ.

בית משפט קמא עיכב את ביצוע החלטתו למשך 48 שעות, לאחר שהעוררת הודיעה על כוונתה להגיש ערר לבית משפט זה, ובהחלטתי מיום 10.5.2013 עוכב שחרורו של המשיב, עד להחלטה בערר המדינה.

הערר

7.

בערר שהוגש לבית משפט זה, נטען על-ידי העוררת, כי אין לשלול את החשש להימלטות מהדין על-ידי המשיב, שכן הוא נמנע מלשוב לארץ, כאשר נודע לו על מעצרם של שותפיו, והוא הוסגר לישראל רק לאחר הוצאת צו מעצר בינלאומי נגדו.

אשר להשוואה, שערך בית משפט קמא בין המשיב לבין אזרד, נטען כי לא היה מקום לגזור גזירה שווה ביניהם, שכן המשיב " היה מעורב מעורבות של ממש בדרג הניהולי שעסק בסחר בנשים במסגרת כל תקופת הפעילות של השותפות, ואף נקט בעצמו בפעולות שליטה והפחדה כלפי הנשים שנסחרו ".

בעוד שאזרד לא היה מעורב בניהול בפועל של המקום, לא נקט באמצעים אלימים ואכזריים כלפי הנשים, ואף סיים את פעילותו במועדון בחודש אפריל 2008, בעוד שהמשיב המשיך לנהל את המקום עד למעצרם של שותפיו, בחודש מרץ 2009. בנוסף, הצביעה העוררת על עברו הפלילי של המשיב, אשר ריצה 15 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע וסיוע לישיבה בישראל שלא כחוק.

עוד נטען, כי מאפייני אישיותו של המשיב, כפי שהם משתקפים בתסקיר, ועומק מעורבותו בעולם העברייני, מצביעים על כך, כי לא ניתן לתת בו אמון, ועל כן – אין חלופה אשר תאיין את מסוכנותו.

לפיכך, התבקשתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

טיעוני המשיב

8.

בא כוחו של המשיב, עו"ד בן נתן, חזר ואישר כי אין טענה באשר להעדרן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות, המיוחסות למשיב.

את עיקר טיעונו הקדיש עו"ד בן נתן להשוואה בין המשיב לבין עניינו של אזרד. לטענתו של עו"ד בן נתן, עיון בכתב האישום שהוגש נגד אזרד מלמד כי גם לגישתה של המאשימה, התנהלותו בפרשה היתה חמורה, ובודאי שהיא אינה נופלת מחומרת התנהגותו של המשיב. בנוסף, הורשע אזרד בעבירה של הלבנת הון, שאינה מיוחסת למשיב. בסופו של יום, השית בית המשפט על אזרד שנת מאסר לריצוי בפועל, ועל כך לא הוגש ערעור מטעם המאשימה.

בא כוחו של המשיב הוסיף וטען כי אזרד השקיע כ-40% מהכספים שנדרשו להקמתו והפעלתו של המועדון, בעוד שהמשיב הובא על-ידי סבן, מבלי שנדרש להשקיע, ולו אגורה שחוקה אחת. מהקלטות סתר לשיחותיהם של המעורבים בפרשה, מתברר מעמדו הבכיר יחסית של אזרד, אשר אינו נופל ממעמדו של המשיב, ולטענת עו"ד בן נתן – ההיפך הוא הנכון.

בהנחה שבית המשפט ייקח בחשבון את תקופת מעצרו של המשיב בכלא הטורקי במשך 19 חודשים, הרי שעונשו של המשיב עולה בהרבה על העונש שהושת על אזרד, מבלי לקחת בחשבון תקופת מעצר נוספת בישראל של כ-4 חודשים.

עו"ד בן נתן הוסיף וטען, כי המשיב הוכיח כי הוא דבק בתנאי מעצר הבית, ולא הפר את האמון שניתן בו, כאשר שהה במעצר בית במשך כשנתיים במסגרת הפרשה הקודמת, מבלי שנרשמה לחובתו הפרה כלשהי.

עוד נטען, כי המשיב מצוי במצב נפשי ירוד ביותר וכעולה מחוות דעת פסיכיאטרית בעניינו, המדובר במצב של פוסט-טראומה, בעקבות הקורות אותו בכלא הטורקי.

אשר לטענה כי קיים חשש להימלטות מאימת הדין, הזכיר עו"ד בן נתן את העובדה כי המשיב עשה, כל אשר לאל ידו, על מנת לחזור לישראל, לאור הסבל שהיה מנת חלקו בכלא הטורקי, ואין כל חשש כי המשיב יבקש לעזוב את תחומי המדינה, כשהוא מותיר מאחור את אשתו ואת בנו הקטן.

על יסוד טיעונים אלה התבקשתי לדחות את הערר.

דיון והכרעה

9.

כפי שנאמר בבש"פ 8104/08 מדינת ישראל נ' סריאנו (26.9.2008): " העבירה של סחר בנשים היא מן הבזויות שבספר החוקים, וכי המסוכנות הנשקפת ממי שמעורב בכך לכאורה, מחייבת על דרך הכלל מעצר עד תום ההליכים וכי רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר במקרים כגון אלה " (שם, בפסקה 9, מפי השופטת א' חיות ; וראו גם, בש"פ 3234/06 מדינת ישראל נ' ברכמן (1.5.2006); בש"פ 7840/09 מוראידי נ' מדינת ישראל (25.10.2009)).

עם זאת, גם במקרים בהם קיימת עילת מעצר, מצוות המחוקק היא, כי על בית המשפט לבחון את השאלה האם " לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה " (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים).

10.

בהתאם לכך, הופנה המשיב אל שירות המבחן, על-מנת להכין תסקיר מעצר בעניינו, שבו תהא התייחסות לאפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

ייאמר מייד, כי התסקיר בכללותו אינו חיובי, ושירות המבחן התרשם מנטייתו של המשיב לטשטש את מעורבותו בפלילים ולמזער את חלקו, בפרשה המתוארת בכתב האישום. התנהלותו הכללית של המשיב תוארה כמניפולטיבית, ומסוכנותו להתחברות עם גורמים עברייניים הועמדה על רמה בינונית-גבוהה.

עם זאת, סבר שירות המבחן, וזאת בין היתר, גם בהסתמך על נסיון העבר, כי ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר, אשר שימשה אותו גם בפרשה הקודמת.

בית המשפט החליט לאמץ המלצה זו, ונראה כי, בנסיבות העניין, אין מקום להתערב בהחלטתו, משאין למצוא בה פגם מהותי – אם בכלל (על חשיבותו של תסקיר המעצר, ראו בש"פ 2413/12 חגאני נ' מדינת ישראל (1.4.2012)).

9.

שיקול נוסף, וחשוב לא פחות, אשר הביאני לדחיית הערר, נוגע להשוואת עניינו של המשיב עם עניינו של אזרד.

כפי שנקבע בבש"פ 6522/11 מדינת ישראל נ' אלטייף (9.9.2011), הכלל הבסיסי הוא, כי " שחרורו בערובה של אחד השותפים לעבירה מצדיק באופן עקרוני נקיטת יחס דומה מקביל גם כלפי שותפיו, ובלבד שמדובר בנסיבות קרובות המשותפות לשותפים הנוגעים בדבר, ובאין טעמים ראויים המבחינים בין השותף שהשתחרר לבין האחרים " (שם, בפסקה 6, מפי השופט ח' מלצר , וראו גם, בש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ' איטח (25.12.2003); בש"פ 5626/12 חזוט נ' מדינת ישראל (31.7.2012)).

עיון בכתב האישום שהוגש נגד אזרד (נאשם 7 בפרשה מסועפת וחמורה של סחר בנשים למטרות זנות), מעלה כי הטענות שהופנו כלפיו באישום 18, זהות כמעט לחלוטין לאלו שנטענו בכתב האישום בעניינו של המשיב, ויוחסו להם אותן עבירות בדיוק.

להבדיל מהמשיב, הואשם אזרד בעבירה נוספת, שעניינה איסור הלבנת הון, כמפורט באישום 23 לכתב האישום המרכזי.

אין בידי לקבל את טיעונה של העוררת, לפיו חלקו של המשיב בפרשה גדול בהרבה מחלקו של אזרד, אשר פעל מאחורי הקלעים, בהיותו אחד המשקיעים הגדולים במועדון. כשותף בכיר, נשמע קולו של אזרד בתהליך קבלת ההחלטות, כאשר המאשימה עצמה טענה כי הוא גייס סכום של 138,000 דולר כהשקעה במועדון, ושמו התנוסס על הסכם השכירות של המועדון, כדי להסתיר את זהותו של סבן ולהעניק לחוזה כסות חוקית.

בנסיבות אלה, אינני סבור כי קיים הבדל של ממש בהתנהלותו של המשיב לעומת זו של אזרד בפרשה, ויש משמעות רבה לעובדה כי אזרד שוחרר ממעצרו בתנאים מגבילים, מבלי שהתביעה ערערה על החלטה זו.

בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה כי המשיב שהה 19 חודשים בכלא הטורקי והוא נתון במעצר בישראל מזה כ-4 חודשים, נראה כי צדק בית משפט קמא, בהחלטתו לאמץ את המלצות שירות המבחן, באשר לחלופת המעצר שנבדקה על-ידו.

אשר לטענה בדבר חשש להימלטות מאימת הדין, נראה כי מדובר בחשש בלתי מבוסס, לאור העובדה כי המשיב דרש לחזור לישראל, בעת שהותו בכלא הטורקי, וקשה להניח כי הוא יסתכן פעם נוספת בהוצאת צו מעצר בינלאומי בעניינו, בעקבות נסיונו המר בעבר.

10.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את הערר, והמשיב ישוחרר ממעצרו בתנאים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא.