בש"פ 1429/07 יבגני רדוסלסקי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' אבידע) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

העורר עומד לדין יחד עם אחר (להלן: הנאשמים ) באשמת ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בבני אדם לשם זנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, סרסרות בנסיבות מחמירות ניהול מקום לשם זנות, פרסום שירותי זנות, כניסה לישראל, הלנת שוהה בלתי חוקית והדחה בחקירה. על פי הנטען בכתב האישום, קשרו הנאשמים עם אחרים שזהותם אינה ידועה "לרכוש" נשים תושבות מדינות חבר העמים לשעבר לשם מכירתן לעיסוק בזנות בישראל או לשם העסקתן בזנות בישראל. הנאשמים ואחרים "רכשו" את המתלוננת תמורת סכום שבין 10,000$ - 20,000 $, ודאגו להעברתה למצריים, משם הוברחה לישראל דרך סיני. משהועברה המתלוננת לידי הנאשמים, היא שוכנה על ידם בדירה בה התגוררו שתי נשים נוספות ששהו בישראל שלא כדי ועסקו בזנות בחסותם. בדירה עסקה המתלוננת בזנות בחסות הנאשמים, לאחר שהעורר פרסם מודעה המציעה שירותי מין. הנאשמים אף איימו על המתלוננת כדי שלא תברח ותציית להם וסירבו לבקשותיה לנוח בשל עייפות וכאב. המתלוננת העבירה לעורר את התשלום שקיבלה מן הלקוחות עבור קיום יחסי המין עימם, כאשר מתוך אלפי שקלים שהרוויחה מדי יום, שילם לה העורר סכומים של 150 – 300 ₪ בלבד. כן איימו הנאשמים על המתלוננת שיטילו עליה קנסות אם תאחר לחזור או תאחר לסיים את יחסי הזנות, וכך גם עשו. בכתב האישום נטען כי המעשים בוצעו בנסיבות מחמירות בשל ניצול התלות ויחסי המרות שנוצרו בין המתלוננת לנאשמים, היותה תלויה בהם לאספקת כל צרכיה ושימוש באמצעי לחץ ואיומים כלפיה, תוך ניצול מצבה שמנע את התנגדותה והיותה שוהה בלתי חוקית ללא אמצעי זיהוי. אישום נוסף מייחס לעורר כי לאחר שהמתלוננת נעצרה הוא התקשר אליה כאשר שהתה במקלט, שאל אותה לשלומה ומדוע אינה מנסה לברוח מן המקלט, וזאת על מנת לשבש את הליכי החקירה ולהניעה לחזור בה מהודעתה במשטרה.

2.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו עד תום ההליכים של העורר. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגד העורר. בהמשך הונח בפני בית המשפט תסקיר מעצר בעניינו של העורר, שלא המליץ על שחרורו לחלופת המעצר שהוצעה בבית גרושתו ובפיקוחה, מכיוון שאין בה כדי להציב לו גבולות. לנוכח האמור, ובהתחשב באישום בהדחה בחקירה כאשר המתלוננת טרם העידה, קבע בית המשפט כי חשוב ביותר שהחלופה הנבחרת תהא כזו המבטיחה את מטרות המעצר ועל כן, בהיעדר חלופת מעצר הולמת, הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

3.

העורר טוען בערעורו כי אין ראיות לכאורה נגדו, ובפרט לא בעבירת הסחר בבני אדם ובעבירת ההדחה. הוא מציין כי הראיה היחידה בתיק הינה עדותה של המתלוננת וזו לוקה לדבריו בקשיים בשל סתירות בגרסאות שמסרה למשטרה. יתרה מכך, נטען, לכל היותר חלקו של העורר מתמצה בכך שאפשר למתלוננת ולחברתה לעשות שימוש בדירה ששכר עוד קודם לכן תמורת חלק מההוצאות ונתן את כרטיס האשראי שלו לצורך פרסום מודעה באשר לקבלת שירותי מין. לדבריו, המתלוננת כלל לא הזכירה את שמו בקשר לעבירת הסחר ומהעימות שנערך עמה עלה כי היא כלל אינה חוששת ממנו ואף הדגישה כי הוא לא פגע בה לרעה. הסנגורית הדגישה בטיעונה כי מדובר בעורר צעיר, בעל משפחה ואב לשני ילדים קטנים, ללא עבר פלילי, שעבד לפרנסתו בעבודה קבועה ומאומצת, העבריינות אינה דרך חיים ומקור פרנסה בעבורו והוא הסתבך לטענתה בפרשיה נשוא כתב האישום בעקבות משבר בנישואיו. היא מציינת עוד כי המתלוננת עזבה את המקלט מרצונה, לא אותרה עד כה ומבלי שתעיד מרחפת עננה של ספק מעל אפשרות הרשעתו של העורר, דבר המצדיק שחרור לחלופת מעצר. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שלהערכתה ההליך יארך זמן.

4.

באת כוח המדינה מאשרת כי המתלוננת עזבה את המקלט בו שהתה. לדבריה, ככל הנראה, על רקע איומים שהופנו כלפיה. היא מוסיפה כי בעקבות איומים אלה המתלוננת הפסיקה לאכול, איבדה ממשקלה ואף הוצע לה טיפול פסיכיאטרי. עד כה לא עלה בידי המדינה לאתרה ומכיוון שנראה כי היא לא תאותר אף בהמשך, בכוונתם להגיש את הודעותיה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971, נוכח דיווחיה של המתלוננת על האיומים שהופנו נגדה ועל הטלפונים שקיבלה, לרבות מהעורר. היא טוענת כי גרסתה של המתלוננת נחשפה שלב אחר שלב, בהדרגה, בעידוד חברה של המתלוננת ומוסיפה כי העורר קושר עצמו בהודעותיו למעשים – הודה שהמתלוננת ונשים נוספות גרו בדירה שהשכיר אך טען כי אינו יודע מה הן עושות, הוא מכיר את הדמויות הנוספות בפרשה שהזכירה המתלוננת ופרסם מודעה בעניין מתן שירותי מין על ידי המתלוננת, כאשר הטלפון המצוין בהודעה לצורך יצירת קשר הוא הטלפון של העורר. היא מציינת כי העורר והנאשם הנוסף נתפסו בדירה ומדגישה כי תסקיר שירות המבחן בעניינו שלילי ומדגיש כי הוא רואה עצמו כקרבן לאירועים. עוד ציינה כי פרשת התביעה צפויה להסתיים בראשית חודש אפריל ובתיק קבועים מועדים נוספים לחודש זה, אז תחל פרשת ההגנה.

5.

החלטתי לדחות את הערר.

אכן, נראה כי בתיק זה נתגלעו קשיים ראייתיים שונים שמשמעותם המלאה תתחוור בבית המשפט המחוזי בדיון בתיק העיקרי, ובראשם העובדה שככל הנראה לא ניתן יהיה להעיד את המתלוננת ולחוקרה בחקירה נגדית, דבר שסביר שיקשה על בירור הסתירות הנטענות בגרסאות שמסרה. יחד עם זאת, גם אם ניתן להעלות ספקות באשר לתשתית הלכאורית ביחס לעבירה של סחר בבני אדם למטרות זנות – ואיני סבורה כי הכרעה בעניין מתחייבת - הרי שליתר העבירות הנטענות אני סבורה כי קיימת תשתית לכאורית. גרסתה של המתלוננת אכן עברה התפתחויות שונות במהלך ההודעות שמסרה. יחד עם זאת, גם אני כבית המשפט המחוזי סבורה כי גרסתה הראשונית נשמעת בחלקה בלתי הגיונית וידוע לנו כי לא אחת בעבירות מעין אלה אין גרסתן המלאה של המתלוננות נמסרת בהזדמנות הראשונה מסיבות שונות וביניהן הפחד שמא יבולע להן. בענייננו, ככל שהלכה גרסתה של המתלוננת והתפתחה היא מוסרת תמונה עקבית לפיה, בין היתר, העורר היה אוסף את כספי האתנן.

לפרטים שמסרה המתלוננת מתווספים פרטים שמסר העורר עצמו בחקירתו – הוא טען כי לא ידע שהנשים המתגוררות בדירה מעניקות שירותי מין, אך מאשר כי פרסם מודעה בעיתון למתן שירותי מין כאשר מספר הטלפון הנייד שלו הוא שצוין במודעה לצורך יצירת קשר וכאשר הוא זה ששילם עבור המודעה, מספר טלפון זה הוגדר בטלפון סלולרי נוסף שהחזיק העורר כ"משרד", אך אין בפיו כל הסבר לכינוי זה, ובנוסף העורר הוא זה ששילם עבור דמי השכירות בדירה. הוסף לכך את העובדה שגם לעורר עצמו אין כל מענה לשאלה מדוע למתלוננת לטפול עליו האשמות שווא ואמירות משמעותיות נוספות שהשמיע במהלך חקירתו, ובפנינו תשתית לכאורית לכאורית מספקת לשלב הנוכחי.

6.

בהתקיים תשתית ראייתית ועילת מעצר, נותרה שאלת המסוכנות על הפרק. פעילות עבריינית מעין זו המיוחסת לעורר מתאפיינת בשיתוף פעולה בין גורמים שונים שכל אחד מהם חיוני לצורך הפעילות העבריינית. מקובל לתאר את מהלך הדברים בעבירות מסוג זה כשרשרת שלכל אחת מחוליותיה חשיבות בהנעת מכונת הסחר בנשים והעסקתן בזנות (וראו דברי בבש"פ 3234/06 מדינת ישראל נ' ברכמן , תק-על 2006(2) 896 (2006). כן ראו: בש"פ 723/05 מדינת ישראל נ' אדלר , תק-על 2005(1) 1598 (2005)). מסוכנותם של המעורבים בעבירות אלה נלמדת מעצם היותם חלק ממערך עברייני שלם ועל כן דבקה היא בכל מי שיש תשתית לכאורית לחלק ממשי שלו בביצוע העבירות הנטענות. אכן, "כבר נאמר בפסיקתנו לא אחת כי הסחר בבני אדם למטרות זנות מערב אנשים שונים בתפקידים שונים במסגרת הפעילות העבריינית וכי שומה על בתי המשפט לעשות כל שניתן כדי לשבור את השרשרת, חוליה אחר חוליה, כדי לגדוע את הפעילות העבריינית המתמשכת ומתבצעת תוך שיתוף פעולה בין כל החוליות האמורות..." (בש"פ 11383/03 מדינת ישראל נ' חמדי , פ"ד נח(5) 16 (2003)).

חלקו של העורר בשרשרת הסחר אינו נראה לי שולי וזניח ומעורבותו בהעסקת המתלוננת נראית משמעותית. בנוסף, תסקיר שירות המבחן עומד אף הוא על מסוכנותו של העורר ושירות המבחן אף התרשם כי קיימת "...רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות" שבשל הקושי לאבחנה במדויק אין באפשרותו להעריך כל חלופת מעצר. חלופת המעצר שהוצעה והגורמים המפקחים שהוצעו גם הם מעוררים קשיים שלא ניתן להקל בהם ראש ולמעשה אין בנמצא לעת עתה חלופה שיש בה כדי לפוגג את מסוכנותו של המשיב ולשימו תחת פיקוח הולם שישיג את מטרות המעצר. אוסיף, כי נראה שניתן לסיים ההליך בתוך תקופת המעצר הסטטוטורית וטוב יעשו הצדדים ובית המשפט אם יירתמו לעניין זה.

סוף דבר, איני סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.