בש"פ 3016/11 מדינת ישראל נ. רחמים סבן

לפניי בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב במאה חמישים ימים שיחלו ביום 22.4.2011, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה– מעצרים), התשנ"ו-1996 או עד למתן פסק דין ב-ת.פ.ח 1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

בתמציתיות אציין שכנגד המשיב ושבעה נאשמים נוספים הוגש ביום 29.3.2009 כתב אישום המונה עשרים ושלושה אישומים, ומייחס להם שורה ארוכה של עבירות ביניהן: עבירות סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, ניהול בתי בושת, כליאת שווא, עיכוב דרכון, תקיפה, איומים, זיוף מסמכים, הדחה בחקירה, הטרדת עד והלבנת הון. על פי הנטען בכתב האישום הנאשמים, ובראשם המשיב, היו חלק ממערך עברייני שבמסגרתו נעברו במשך קרוב ל-9 שנים עבירות קשות של סחר בנשים והעסקתן בזנות. העבירות נעשו באופן שיטתי, בהיקפים גדולים, וגרמו להבאתן של מאות נשים לישראל ממדינות שונות לשם עיסוק בזנות ולצורך סחר בהן.

הליכי המעצר של המשיב

2.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה למעצרם של המשיב ונאשמים נוספים עד תום ההליכים נגדם. בקשה זו התקבלה ביום 30.12.2009. נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למיוחס למשיב באישומים השונים בכתב האישום הכוללת, בין היתר, הודעות עד מדינה והודעות של המתלוננות. בית המשפט קבע, לעניין המסוכנות, כי העבירות המיוחסות למשיב מחייבות על דרך הכלל מעצר עד תום ההליכים, וכן כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב מתעצמת הן בשל ריבוי העבירות המיוחסות לו, והן בשל כך שהוא ביצע חלק מהמיוחס לו בשעה שהוא נתון במאסר.

3.

כפי שפורט בהחלטות הקודמות בעניינו של המשיב, בעקבות דחיות במשפטו של המשיב, אשר נבעו, בין היתר, מקשיים הנוגעים לייצוגו של המשיב, התקיים הדיון הראשון בתיק רק בתאריך 8.12.2009. בדיון זה נבחן קיומן של ראיות לכאורה. בשל היקף החומר הרב הודיעה שופטת בית המשפט המחוזי (ח' כוחן) כי ההחלטה תינתן בתאריך 30.12.2009. בינתיים חלפו תשעה חודשים מאז שנעצר המשיב והמדינה ביקשה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, עוד בטרם ניתנה ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בית משפט זה (השופט נ' הנדל) הסכים להארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים נוכח העובדה ששמיעת הראיות טרם החלה ושלא ניתנה כלל החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 30.12.2009 התקבלה כאמור הבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו ונקבע שנוכח האישומים כבדי המשקל המיוחסים לו, אין מקום לקבל תסקיר מעצר או לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

4.

ארבע בקשות נוספות להארכת מעצר התקבלו על ידי בית משפט זה ומעצרו של המשיב הוארך בכל פעם בתשעים ימים. בהחלטות אלה עמד בית המשפט על העיכובים שחלו בשמיעת המשפט הנובעים, בין היתר, מתקלות שנפלו בהעברת חומרי חקירה, אך האריך את המעצר נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. בבקשה החמישית להארכת המעצר, אשר נדונה בפני השופט ח' מלצר (בש"פ 7515/10 מדינת ישראל נ' רחמים סבן (טרם פורסם, 25.10.2010)), הורה בית משפט זה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר לגבי חלופות מעצר שיעלה המשיב. שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של המשיב ביום 24.11.2010 והעריך את מסוכנותו כגבוהה ביותר. הערכה זו התבססה, בין היתר, על יכולתו של המשיב לנהל חיים כפולים אשר נראים כלפי חוץ כנורמטיביים תוך שהוא מסתיר מסביבתו את ההיבטים המורכבים והבעייתיים שבמעשיו. עוד צוין בתסקיר שהמשיב הוא בעל יכולות גבוהות של תחכום, בכלל זה יכולות בעלות מרכיב של מרמה, זיוף והסתרה. על כן סבר שירות המבחן כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב גבוהה מאוד ואין בחלופת מעצר כלשהי כדי לאיין מסוכנות זו. לעניין המפקחים המוצעים, ציין שירות המבחן כי הם מבינים את משמעות הפיקוח על המשיב ואת האחריות המוטלת עליהם, ועם זאת התרשם מנטייה מסוימת לגונן על המשיב. מכל מקום, לאור הערכת הסיכון הגבוהה כאמור, עברו הפלילי המכביד של המשיב ואופי והיקף העבירות בהן הוא מואשם, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו לחלופה. הבקשה השישית להארכת מעצר נדונה ביום 30.1.2011 (השופט ס' ג'ובראן). בית המשפט קבע שלמרות חלוף הזמן הרב ממועד המעצר, חלה התקדמות משמעותית בתיק. בית המשפט הוסיף שאין בחלוף הזמן כדי להפיג את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב ועל כן נעתר לבקשה והאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים.

5.

בבקשות השונות להארכת המעצר פורטו ההליכים בתיק העיקרי של המשיב. בקצרה אציין כי ביום 21.4.2009 נערכה ישיבת הקראה ראשונה בתיק. הדיון בתיק נדחה פעמים רבות לבקשת בא כוח המשיב והנאשמים האחרים, בעיקר מן הטעם שאין בידם את כל חומר החקירה בתיק. בעניינו של המשיב עלו שתי טענות קונקרטיות שהוסיפו לדחיות במועדי הדיונים. האחת, הקושי בהסדרת הייצוג בשל החשש לקיומו של ניגוד עניינים. השנייה, מצוקה כלכלית אליה נקלע המשיב, שלא

אפשרה

לו לצלם את החומר. בעקבות זאת, מונה למשיב סנגור מן הסנגוריה הציבורית. לאחר ביטול דיונים נוספים לבקשת הסנגוריה לצורך לימוד חומרי התיק, חזר בא כוחו המקורי של המשיב לייצגו בתיק.

6.

פרשת התביעה בתיק הסתיימה ביום 7.3.2011 ולאחריה החלה פרשת ההגנה. נקבעו ישיבות ביום 30.5.2011 וביום 31.5.2011. בהמשך, הדיונים לשמיעת עדויות הנאשמים נדחו בשל מחלת בא כוח המשיב. בדיון שהתקיים ביום 27.3.2011 החלה עדותו של המשיב, ושמיעתה הסתיימה ביום 28.3.2011. בדיון שהתקיים ביום 3.4.2011 העידו יתר הנאשמים שנותרו. בית המשפט קבע מועדים להגשת סיכומים, כאשר סיכומי המבקשת יוגשו עד ליום 12.6.2011 וסיכומי ההגנה עד ליום 24.7.2011. ואולם – הסיכומים נקבעו (ובכך כשלעצמו אין פסול) – עוד לפני סיום פרשת ההגנה. מתיאור העובדות בבקשה הנוכחית להארכת המעצר ומהטענות על פה עולה כי לאחרונה, ביום 30.3.2011, הגישה ההגנה (המשיב ואחרים) רשימה של 46 עדים, חלקם שוטרים, אותם ביקשה ההגנה לזמן. נקצב להגנה מועד עד ליום 28.4.2011 להבהיר את הרלוונטיות של העדים אותם היא מתעתדת לזמן. בדיון על פה טען הסניגור, עו"ד קליין, כי הטענה שיש כבר מועד לסיכומים היא טענה מטעה, ולמעשה פרשת ההגנה רחוקה מסיום. מה טעם אפוא בקביעת מועדים לסיכומים, מקשה הסניגור.

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר

7.

בבקשה שלפניי ציינה המבקשת שחרף העיכובים בתחילת ההליכים, נראה שבית המשפט עשה מאמץ משמעותי לקביעת מועדי דיון רבים וכעת התיק עומד בשלב הסופי של שמיעת פרשת ההגנה. המבקשת הוסיפה וביקשה שלנוכח לוח הזמנים שנקבע לשמיעת פרשת ההגנה והגשת הסיכומים מצד ההגנה והתביעה, יש להאריך את מעצרו של המשיב במאה וחמישים ימים נוספים על פי הסמכות הנתונה לבית המשפט בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)(תיקון מס' 8), התשע"א-2011. עוד טענה המבקשת כי בפרשה זו קיימות מספר עילות מעצר ממשיות להמשך מעצרו של המשיב, וציינה כי פעילותו רבת השנים של המשיב מעצימה את מסוכנותו. המבקשת הוסיפה שבעניינו של המשיב מתקיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ושאין בחלוף הזמן כדי להקהות את מסוכנותו. על כן, ביקשה להורות על הארכת מעצרו במאה וחמישים ימים נוספים.

דיון והכרעה

8.

אכן, לעת הזו במסגרת שיקולי עלי להביא בחשבון שפרשת ההגנה לא תמה, אף שקבועים כבר מועדים לסיכומים. מוקדם עדיין לקבוע האם אכן יש צורך ב-46 עדי הגנה, כנטען בפני. אך גם בהנחה שכך הוא, איני סבורה שניתן לשחרר את המשיב. יפים לעניין זה דברים שאמרה השופטת חיות לפני זמן קצר בעניין מעורב אחר בפרשה – דוד מוראידי (בש"פ 2172/11 מדינת ישראל נ' מוראידי

(טרם פורסם, 7.4.2011)):

"המשיב שוהה במעצר מזה כשנתיים, ואין ספק שמדובר בפרק זמן ממושך ביותר. שמיעת התיק התעכבה מסיבות שונות, אך במהלך החודשים האחרונים התקדמה שמיעתו באופן ממשי ונראה שנעשה מאמץ גדול לנהלו ביעילות. מכל מקום, בבואנו לבחון את קצב התקדמות הדיונים בתיק יש להביא בחשבון את ריבוי הנאשמים, את היקפו הרחב ואת מורכבותו, שהצריכו בין היתר שמיעת עדים שהגיעו מעבר לים, ולא למותר לציין כי נראה שמדובר בתיק מסוג התיקים אליהם כיוון המחוקק בתיקון מס' 8 לחוק המעצרים שנחקק לאחרונה, המאפשר את הארכת המעצר למשך 150 ימים בתיקים מורכבים ורחבי היקף. בענייננו המשפט לא צפוי אומנם להסתיים במהלך תקופת ההארכה הנוכחית שכן המועד להגשת סיכומי ההגנה קבוע לחודש יולי ולאחר מכן יידרש פרק זמן נוסף לכתיבת הכרעת-הדין. אך ניתן לומר כי לעת הזו הגיע המשפט אל השלב שלפני הישורת האחרונה ובשים לב לכך וכן למסכת הארוכה והממושכת של העבירות בגינן עומד המשיב לדין כמי שנטל, לכאורה, חלק מרכזי בסחר בנשים, בניהול בתי בושת ובהעסקתן של נשים בזנות בישראל, וזאת באופן שיטתי וכמקור לא אכזב להכנסה בסכומים ניכרים, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשת ההארכה גם זו הפעם."

9.

בענייננו התבקשה הארכת מעצר של 150 יום ובשים לב להיסטוריה של התיק, למסוכנות הרבה של המשיב ולכוונת ההגנה להביא עדים רבים – דבר העשוי להאריך את המשפט – אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-150 יום שתחילתם ביום 22.4.2011.