פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2597/10
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
נתן לייזרזון
בקשה (בהסכמה) להארכת מעצר שביעית
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
כ"ז בניסן התש"ע
(11.4.2010)
בשם המבקשת:
עו"ד איילת קדוש
בשם המשיב:
בעצמו
החלטה
1.
בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שיחלו ביום 20.4.2010 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ), או עד למתן החלטה אחרת בת"פ 8020/08 בבית המשפט המחוזי בבאר- שבע (כבוד השופט י' צלקובניק ) לפי המוקדם.
2.
העבירות המיוחסות למשיב, השתלשלות הליכי המעצר, והשתלשלות העניינים בתיק העיקרי פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 18.10.2009, בבקשה החמישית להארכת מעצרו של המשיב שהוגשה על ידי המשיבה. בקצרה יאמר כי כתב האישום המתוקן מייחס למשיב שני אישומים בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין ועבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. אישומים אלו מיוחסים למשיב בגין האירועים המתוארים בכתב האישום מהם עולה כי המשיב איים על המתלונן מאחר ולטענתו המתלונן לא החזיר לו דיסק מסוים אותו השאיל לו. בהמשך, תקף המשיב את המתלונן ודקר אותו. בנוסף, איים המשיב על מעסיקו לשעבר. מעסיקו לשעבר קבע להיפגש עם המשיב וכאשר המשיב התייצב במקום המפגש מצויד בסכין, אותה החזיק שלא כדין, הוא נעצר על ידי המשטרה.
3.
ביום 18.3.2009 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים וזאת לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית לפיה המשיב כשיר לעמוד לדין.
4.
משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים, הגישה המבקשת מספר בקשות להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ובכל פעם נעתר בית משפט זה לבקשה, כמתואר בהחלטתי הנזכרת וכמתואר בהחלטה האחרונה, בבקשה השישית להארכת מעצרו של המשיב, שניתנה ביום 17.1.2010 על ידי השופט י' עמית .
5.
בבקשה השישית להארכת מעצרו של המשיב נקבע כי מסוכנותו של המשיב נלמדת הן מעבירות האלימות הקשה המיוחסות לו והן נוכח עברו הפלילי. כן נקבע, כי נדמה שהמשיב "עושה הכל על מנת לעכב ולהשהות את התקדמות המשפט, במה שנראה כמטרה שקופה להתיש את המערכת". המשיב, המייצג עצמו, לאחר שסנגורו שוחרר על ידי בית משפט זה (לאור בקשת הסנגוריה הציבורית לשחרור מייצוג) ביקש בשלבים מאוחרים של המשפט לקבל לידיו מסמכים שונים וביקש מבית המשפט המחוזי לזמן לעדות נוספת עדי תביעה שכבר העידו ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו. משלא הומצאו לו המסמכים שביקש, הוא עמד על כך שמעסיקו לשעבר לא ייחקר עד שלא יומצא לו פלט שיחות אותו ביקש, והדבר גרם להימשכות נוספת של הדיון. גם לאחר שהומצאו למשיב פלטי השיחות, טען המשיב כי מאחר והחומר הומצא לו רק בפתח הישיבה הוא לא יכול לחקור את עד התביעה וכך נדחה הדיון פעם נוספת. לפיכך, נקבע כי התמשכות ההליכים רובצת לפתחו של המשיב ומשכך הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.
6.
על השתלשלות העניינים בתיק העיקרי, הרחבתי בהחלטתי הנזכרת וכן ניתן ללמוד עליה מהחלטתו של השופט י' עמית כאמור. בנוסף, עיון בבקשה מלמד כי נכון לעת הזו התקיימו בתיק מספר ישיבות שבהן העידו עדי התביעה כולם, לרבות המתלונן. יחד עם זאת, נוכח בקשת המשיב נותר כעת לשמוע את עדותו של עד אחד נוסף. נטען כי התיק קבוע לסיום פרשת התביעה ליום 6.4.2010 ולתחילת שמיעת פרשת ההגנה.
7.
בנוסף, מציינת המבקשת כי לדיון שהיה קבוע ליום 12.1.2010 לא הובא המשיב בשל קושי טכני שהיה קשור בסדרי ליווי של שירות בתי הסוהר, מאחר והובא באותה העת לדיון שהתקיים בבית משפט זה בבקשה השישית להארכת מעצרו.
8.
בהמשך, בדיון שהתקיים ביום 28.1.2010 ביקש המשיב לפסול את המותב, אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו. בנוסף, התייחס בית המשפט המחוזי לדרישתו של המשיב לזמן לעדות נוספת את מעסיקו לשעבר ודחה אותה לאור העובדה שהעד זומן מספר פעמים בעבר. עם זאת, הוחלט על זימון חוקר המשטרה, מר יעקב פלג לדיון נוסף ביום 18.2.2010.
9.
בדיון שהתקיים ביום 18.2.2010 הוחלט לדחות את המשך הדיון לאור הגשת ערעור על ידי המשיב לבית משפט זה, על החלטת המותב שלא לפסול עצמו. מועד הדיון נדחה ליום 16.3.2010.
10.
ביום 24.2.2010 דחה בית משפט זה (הנשיאה ד' ביניש ) את ערעורו של המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו.
11.
ביום 16.3.2010 לא התייצב חוקר המשטרה בשל מצב בריאותי לא תקין. בנוסף הוגשו באותו מועד מסמכים שונים, בין היתר, תיעוד רפואי לעניין המתלונן, פלט שיחות והודעות המתלונן. בתום הדיון דחה בית המשפט המחוזי את המשך הדיון ליום 6.4.2010 ונקבע כי לדיון זה יזומן חוקר המשטרה ותחל פרשת ההגנה והמשיב ימסור עדותו אם יבחר בכך.
12.
בבקשתה הנוכחית, חוזרת המבקשת וטוענת כי משפטו של המשיב אינו מתנהל בקצב משביע רצון, בעיקר בשל התנהלותו של המשיב, כאשר פעם אחר פעם הוחלף ייצוגו בשל התנהגותו התוקפנית כלפי באי כוחו, עד ששוחררה הסנגוריה הציבורית מהחובה לייצגו. נטען, כי המשיב נוקט בדרכים שונות לסיכול הדיונים בעניינו, לרבות התנהגות חריגה במהלך הדיון ושביתת רעב במהלכה הורה בית המשפט המחוזי להביאו על אלונקה לאולם בית המשפט. עוד נטען, כי לאחרונה נדחו מספר דיונים בשל הצורך בהגשת מסמכים נוספים לבקשתו של המשיב, וכן נוכח בקשתו לאחרונה כי המותב הדן בתיק יפסול עצמו.
13.
לבסוף, נטען כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת הן מן העבירות המיוחסות לו והן מעברו הפלילי הכולל עבירות אלימות, גם כלפי סוהר.
14.
בדיון שהתקיים בפני היום, טענה באת כוח המבקשת, עורכת הדין א' קדוש כי ביום 6.4.2010 נחקר בשנית חוקר המשטרה וסיים את עדותו. ואולם, לבקשתו של המשיב זומן עד תביעה נוסף למתן עדות בשנית והדיון בתיק נקבע ליום 13.4.2010. יצויין כי באותו מועד אמורה להישמע גם עדותו של המשיב. באת כוח המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיב הגיש בקשה להמצאת מסמכים וחלקם הומצא לו. עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 6.4.2010 מלמד כי המבקשת התחייבה להמציא למשיב אסמכתאות כליאה אותן ביקש המשיב. בנוסף, צויין כי גם התביעה ביקשה את פרוטוקול הדיון המוקלט שכן לטענתה נפלו טעויות מהותיות בפרוטוקול. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.4.2010 נקבע כי קלטת הדיון מיום 15.10.2009 תועבר לידי הצדדים.
15.
באת כוח המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיב הגיש במהלך המשפט בקשות שונות שגרמו להתארכות המשפט. בבקשה האחרונה להארכת מעצר אף נטען כי המשיב הצהיר כי כוונתו להתיש את המערכת. אשר למסוכנות הנשקפת מן המשיב, נטען כי נקודת האיזון לא השתנתה והמסוכנות נלמדת לא רק מעברו הפלילי של המשיב והמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אלא גם מהתנהגותו במהלך המשפט.
16.
המשיב, המייצג כאמור את עצמו, טוען כי התביעה היא זו ש"מושכת זמן" ודבר לא השתנה בשלושת החודשים האחרונים. המשיב הלין על התנהלות הסנגוריה הציבורית בטיפול בתיק. לטענתו חלק מהמסמכים המצויים בתיק בית המשפט מזויפים, שכן ישנו שוני בין המסמכים שבתיק בית המשפט לבין המסמכים שהומצאו לו. עוד טען המשיב, כי הוא לא יכול היה לספק בדיקת DNA
בשעה המצויינת בדו"ח, שכן דו"ח על תנועותיו מלמד שהדבר לא היה אפשרי בשעה זו. המשיב הוסיף וטען כי ביקש פלטי שיחות טלפון. בעניין זה אבקש לציין כי מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.4.2010 עולה כי לאור חומר חקירה הנוגע לשיחות הטלפון שהומצא מטעמו של המשיב, יזומן פקד דביירין לעדות נוספת (יוער כי בית המשפט המחוזי לא ראה מקום לזמן מחדש את העד פרץ).
17.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי טענות על פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת בעניינו של המשיב (בש"פ 8013/09 מיום 18.10.2009) נקודת המוצא לפי סעיף 61 לחוק המעצרים הינה כי נאשם הנתון במעצר לאחר הגשת כתב אישום, בשל אותו כתב אישום במשך תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר. סעיף 62 לחוק המעצרים הינו החריג לכלל ונועד ליתן מענה במקום שבו מתברר כי לא ניתן להביא את ההליך הפלילי לסיומו בתקופה שקבע המחוקק, ויש להמשיך ולהחזיק את הנאשם במעצר [ראו למשל: בש"פ 8115/09 מדינת ישראל נ' אזברגה (לא פורסם, 21.10.2009) (להלן: עניין אזברגה )]. השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הינם חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט מחד גיסא, ומאידך גיסא, יש לבחון את אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו: עניין אזברגה , לעיל והחלטתי הקודמת בעניינו של המשיב).
18.
אכן, עם התמשכות ההליך המשפטי הולך וגובר משקלן של חזקת החפות וזכות הנאשם לחירות, אולם בעבר כבר נפסק כי חלוף הזמן אין בו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים מנגד וכי כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו (ראו: בש"פ 2118/10 מדינת ישראל נ' חטיב (לא פורסם, 29.3.2010) בפסקה 6). במקרה דנן שוכנעתי כאמור כי יש להיעתר לבקשה, כאשר כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת בעניינו של המשיב השיקול המרכזי הינו המסוכנות הנשקפת ממנו, זאת לאור עברו הפלילי של המשיב הכולל עבירות אלימות, המעשים המיוחסים לו בכתב האישום והתנהלותו במהלך המשפט, הכולל תקיפה של באי כוחו. על אף חלוף הזמן נקודת האיזון בעניינו של המשיב לא השתנתה גם במסגרת הבקשה הנוכחית והכף עודנה נוטה אל עבר מעצרו של המשיב.
19.
אבקש להוסיף מספר מילים בהתייחס לקצב התקדמות המשפט כשיקול נוסף המוביל למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בעניין זה לא יכול להיות ספק שהתמשכות ההליכים נעוצה בראש ובראשונה במשיב. בהתנהגותו כלפי סנגוריו, בבקשותיו בשלבים מאוחרים של המשפט לקבל מסמכים שונים ולזמן לחקירה עדי תביעה שנשמעו. עם זאת, יש לקוות שכעת יימשך המשפט כסדרו, המבקשת ציינה כי חקירתו של חוקר המשטרה הסתיימה והעד הנוסף אותו ביקש המשיב לחקור זומן לישיבה שנקבעה ליום שלישי הקרוב. בכך תסתיים פרשת התביעה ותחל פרשת ההגנה, כאשר באותה ישיבה אמורה להישמע עדותו של המשיב. יש לקוות כאמור, שמשפטו של המשיב יתנהל מעתה ללא עיכובים נוספים.
20.
לאור האמור, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 20.4.2010 או עד למתן פסק דין בת"פ 8020/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.
ניתנה היום, כ"ז בניסן התש"ע (11.4.2010).
ש ו פ ט