בש"פ 8115/09 מדינת ישראל נ. איברהים אזברגה( חנטוש)

בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שיחלו ביום 30.10.2009, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

(להלן:

חוק המעצרים ), או עד למתן פסק דין בת"פ 5481/08 בבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו לפי המוקדם.

כתב האישום

1.

כתב האישום המתוקן (בשנית) מייחס למשיב מספר עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ) ועבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

2.

בכתב האישום ארבעה אישומים אשר חלקם מתייחסים גם לבת זוגו של המשיב. על פי המתואר באישום הראשון, במהלך שנת 2007, במספר הזדמנויות, מכר המשיב למי שלימים יופעל כסוכן סמוי של המשטרה (להלן: הסוכן ), סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של כ- 10 גרם ברוטו, בכל אחת מההזדמנויות. תמורת הקוקאין שילם הסוכן למשיב 400 ש"ח לגרם קוקאין.

3.

על פי האישום השני, ביום 3.3.2008 בשעות הערב, התקשר הסוכן למשיב וביקש לרכוש ממנו קוקאין. השניים סיכמו כי המשיב ימכור לסוכן 10 גרם קוקאין בתמורה לסך של 4,000 ש"ח וכי בנוסף ישלם הסוכן למשיב סך של 1,000 ש"ח כנגד יתרת החוב הקודם. כן סיכמו השניים להיפגש ביום המחרת בשעות הצהריים. ביום 4.3.2008 שוחחו הסוכן והמשיב בשנית והמשיב אמר לסוכן כי הוא נוסע ללוד על מנת להביא את הקוקאין, והשניים קבעו להיפגש בשעה 15:00 באזור. לאחר מכן, התקשר הסוכן למשיב, וזה האחרון מסר לו כי בת זוגו תבצע עימו ומטעמו, את עסקת הקוקאין. וכך בהמשך היום, בשעות אחר הצהריים, הגיעה בת זוגו של המשיב למפגש עם הסוכן ומכרה לו קוקאין במשקל 10.09 גרם , ובתמורה שילם לה הסוכן סכום בסך 5,000 ש"ח, בהתאם לסיכום עם המשיב.

4.

על פי האישום השלישי, ביום 19.6.2008 התקשר הסוכן למשיב וביקש לרכוש ממנו קוקאין. בשיחה סיכמו השניים כי המשיב ימכור לסוכן קוקאין במשקל 15 גרם וכי הסוכן ישלם למשיב תמורתו סך של 6,000 ש"ח וכן ישלם לו סכום נוסף בסך 2,000 ש"ח כנגד יתרת החוב הקודם. וכך בהמשך היום, בשעות הצהריים, הגיע המשיב לעיר לוד שם פגש את הסוכן ומכר לו קוקאין במשקל 14.86 גרם תמורת 6,000 ש"ח. בנוסף מסר הסוכן למשיב סך של 2,000 ש"ח כנגד יתרת החוב הקודם.

5.

על פי האישום הרביעי, במהלך שנת 2007, בטרם הפעלתו על ידי המשטרה, נוצרה היכרות בין הסוכן לבין אדם בשם אלי מאיו (להלן: אלי ). בהזדמנויות שונות העביר אלי במונית בה נהג, קוקאין שרכש מהמשיב ללקוחות שונים. בסמוך לאחר תחילת הפעלתו של הסוכן על ידי המשטרה, ביום 3.2.2008 – משחדל הסוכן מלסחור בסמים מסוכנים – פנה אלי לסוכן וקיבל את רשותו להמשיך למכור סמים ללקוחותיו של הסוכן באופן עצמאי. וכך, בהמשך ועד למעצרו או בסמוך לכך, בהזדמנויות שונות שמספרן נע בין 20 ל-30, מכר המשיב לאלי קוקאין במשקל של כ- 8 גרם בכל אחת מההזדמנויות, על מנת שאלי יפיץ את הקוקאין ללקוחות. בעבור הקוקאין קיבל המשיב מאלי סך של 250 ש"ח לגרם קוקאין.

הליכי המעצר

6.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיב ושל בת זוגו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים. בבקשתה טענה המבקשת כי ברשותה ראיות טובות ומוצקות להוכחת המיוחס למשיב ולבת זוגו בכתב האישום. כמו כן נטען כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית נגד השניים בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים בשל מסוכנותם לביטחון הציבור. עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי מחומר הראיות ומשיחותיו של הסוכן עם המשיב, ניתן ללמוד כי המשיב הינו בעל מעורבות נרחבת בעסקי הסמים וכי הוא סוחר בדרך קבע בסם מסוכן. לבסוף ציינה המבקשת את עברו הפלילי של המשיב הכולל שמונה הרשעות קודמות בעבירות רכוש, עבירה של תקיפת בן זוג ועבירות סמים. עברו הפלילי, כך נטען, מחזק את מסוכנותו של המשיב ואת המסקנה לפיה לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר כלשהי.

7.

ביום 24.8.2008 התקיים דיון בבקשת המבקשת בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. בהחלטתו (כב' השופטת י' הניג ) קבע בית משפט השלום כי לא ניתן לקיים דיון מעמיק בחומר החקירה נוכח העובדה שחלק מחומר החקירה לא הועבר לבא כוח המשיב. יחד עם זאת, נקבע כי בנסיבות העניין, ולאור עברו הפלילי של המשיב והמיוחס לו בכתב האישום, מחדל זה אינו צריך לפגוע באינטרס הציבורי, ולפיכך ומאחר ומדובר בעבירות המקימות חזקת מסוכנות, נעצר המשיב עד להחלטה אחרת. בנוסף קבע בית משפט השלום כי יוגש תסקיר בעניינו של המשיב.

8.

ביום 10.9.2008 התקיים דיון נוסף בבית משפט השלום. בהחלטתו קבע בית משפט השלום (כב' השופט ע' דרויאן ) כי במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה. בהתייחס לעילת המעצר, נקבע כי מעבר לכך שמדובר בעילת מעצר סטטוטורית, יש להוסיף כי במקרה דנן עולה תמונה בה לכאורה המשיב עוסק בסחר בסמים "כדין מקצוע לכל דבר ועניין". על כך, קבע בית משפט השלום, יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב. אפשרות לחלופת מעצר נדחתה על ידי בית משפט השלום, נוכח העבירות המיוחסות למשיב ולאור התסקיר שהוגש בעניינו.

9.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בהכרעת דין, תוך תשעה חודשים, הגישה המבקשת ביום 27.4.2009 לבית משפט זה, בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 3537/09). נוכח הסכמת המשיב הורה בית משפט זה (הנשיאה ד' ביניש ) ביום 28.4.2009 על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 3.5.2009.

10.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעים ימים אלו, הגישה המבקשת ביום 23.7.2009 בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים (בש"פ 6020/09). נוכח הסכמת המשיב, הורה בית משפט זה (השופט א' גרוניס ) ביום 23.7.2009 על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 1.8.2009.

השתלשלות העניינים בתיק העיקרי

11.

המבקשת מציינת כי עד להארכת המעצר הראשונה טרם החלו דיוני ההוכחות וזאת בשל רצונו של בא כוח המשיב לסיים את התיק בהסדר טיעון וכן בשל בקשת פסילה שהגיש המשיב ביום 19.2.2009 להעברת התיק למותב אחר. המבקשת מציינת כי בית משפט השלום קיבל את הבקשה, פסל עצמו, והורה על העברת התיק למותב אחר. בפרוטוקול הדיון נרשמה הסכמתו של בא כוח המשיב להארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים. בתקופת הארכת המעצר הראשונה החל שלב ההוכחות ומיד בישיבה הראשונה, ביום 8.7.2009,

הודה המשיב והורשע באישומים 3-2 בכתב האישום. ביום 12.7.2009 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה דחופה לקביעת מועד קרוב להשלמת שמיעת עדותו של הסוכן. בבקשה נטען כי שמיעת עדותו של הסוכן במועד שנקבע (1.10.2009) כרוכה בעלויות גבוהות הנדרשות להגנה על הסוכן טרם תשמע עדותו. ביום 13.7.2009 דחה בית משפט השלום את הבקשה, בציינו, בין היתר, כי בא כוח המשיב הביע הסכמתו להארכת המעצר השנייה. ביום 1.10.2009 נשמעה עדותו של הסוכן ומועדי הדיון הבאים נקבעו לתאריכים 8.11.2009 ו-15.11.2009.

הטענות בבקשה להארכת מעצר

12.

המבקשת טוענת כי משעה שהמשיב הודה והורשע בשתי עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וסחר בסם מסוכן, לא עומדת לו עוד חזקת החפות ביחס לאישומים 3-2. בנוסף, טוענת המבקשת כי המשיב מואשם בביצוע עבירות נוספות של החזקה וסחר בסמים מסוכנים. על פי הנטען טיב העבירות ומספרן הרב מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב. על מסוכנותו של המשיב ניתן ללמוד, לטענת המבקשת, גם מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, וממנו עולה כי המשיב אינו מודע לסיכון הכרוך במצבו. על כל אלה יש להוסיף, לטענת המבקשת את עברו הפלילי של המשיב הכולל, בין היתר, הרשעות מרובות בעבירות סמים, ובהן שתיים בעבירות סחר בסמים. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי נוכח הרשעתו של המשיב באישומים 3-2 בכתב האישום, והעונש הצפוי לו בגין אותה הרשעה, קיים חשש להימלטות המשיב מאימת הדין. לבסוף, המבקשת חוזרת וטוענת כי פתיחת משפטו של המשיב התעכבה בשל קיום המגעים להסדר טיעון.

טענות הצדדים בדיון

13.

בדיון שהתקיים לפניי, חזרה המבקשת, באמצעות באת כוחה – עו"ד רחל זוארץ - לוי, על טענותיה כפי שפורטו בבקשה, והדגישה כי המשיב הורשע בשני אישומים המיוחסים לו בכתב האישום וחזקת החפות אינה עומדת לו עוד. בהתייחס למסוכנותו של המשיב, נטען כי זו עולה משילוב של מספר גורמים: טיב העבירות ומספרן, תסקיר המעצר השלילי ועברו הפלילי המכביד של המשיב.

המבקשת הודתה כי שלב ההוכחות במשפטו של המשיב החל רק בתקופת המעצר הראשונה, אולם היא ציינה כי כבר בישיבה הראשונה הודה המשיב בשני אישומים המיוחסים לו בכתב האישום, כאמור. בין הסיבות להימשכות ההליך ציינה המבקשת את בקשת בא כוח המשיב לפסילת המותב שדן בתיק, נוכח העובדה כי אותו מותב גזר את דינו של אלי. המבקשת אינה באה בטרוניה נגד בא כוח המשיב על בקשתו זו, אולם לטענתה מדובר באחד ההסברים לעיכוב בהתנהלותו של משפטו של המשיב.

עוד ציינה המבקשת כי ביום 1.10.2009 נשמע המשך עדותו של הסוכן, אולם עדותו טרם הושלמה. כיום, מציינת המבקשת קבועים שני מועדים נוספים בתאריכים 8.11.2009 ו- 15.11.2009. המבקשת מודעת לכך כי יידרשו מועדים נוספים, אולם על פי הנטען, נעשה מאמץ לקדם את התיק. בהקשר זה מזכירה המבקשת כי בעבר, ביום 12.7.2009, הגישה בקשה לבית משפט השלום להקדמת שמיעת עדותו של הסוכן ואולם בקשה זו נדחתה כאמור, לאור הסכמת בא כוח המשיב להארכת המעצר.

14.

המשיב, באמצעות בא כוחו -

עו"ד נחמן בטיטו, פירט את השתלשלות העניינים בתיק העיקרי. לטענתו כתב האישום הוגש באוגוסט 2008, אולם תוקן ביום 14.9.2008, כאשר עד למועד זה לא היה בכתב האישום זכר לאישום הרביעי. ביום 14.9.2008 ניתנה החלטת בית משפט השלום לפיה התיק ייקבע למענה לכתב האישום ליום 11.11.2008, דהיינו בחלוף חודשיים. בהמשך, טען בא כוח המשיב, כי בישיבה שהתקיימה ביום 11.11.2008 הועברה לידי ההגנה תעודת חיסיון, אשר הצריכה היערכות ובקשות נוספות ולא ניתן היה ליתן מענה לכתב האישום באותו מועד. תעודת החיסיון, כך נטען, הינה רחבת היקף מאחר ומדובר בפרשה נרחבת במהלכה הפליל הסוכן אנשים נוספים. עוד נטען, כי בישיבה שהתקיימה ביום 16.12.2008 הסכים בא כוח המשיב לוותר על עדים הנוגעים לשרשרת הסם, להגשת תמלילים ולהגשת העימותים שנערכו במשטרה וזאת על מנת לייעל את ההליך המשפטי. יחד עם זאת, המועד שקבע בית משפט השלום להוכחות היה ה- 19.2.2009. ביום 19.2.2009 ציין בא כוח המשיב, כי אכן ביקש מן המותב שדן בתיק לפסול עצמו, ובקשתו התקבלה. בא כוח המשיב אף אישר כי במועד זה הסכים להארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים. בהמשך, ביום 25.3.2009 נקבע מועד לישיבת הוכחות רק ליום 8.7.2009, כאשר בקשת המבקשת מיום 11.6.2009 לקביעת שני מועדים נוספים להוכחות נדחתה. ביום 8.7.2009 אכן הודה המשיב בשני אישומים ובכך חסך זמן שיפוטי רב. בישיבה זו הסכים בא כוח המשיב להארכת מעצרו של המשיב בפעם השנייה.

בא כוח המשיב טען כי אין לו ספק כי משפטו של המשיב לא יסתיים בשני המועדים הקבועים לחודש נובמבר, מאחר וישנם עדים רבים שצריכים להישמע. בהקשר זה טען בא כוח המשיב, כי הסוכן הגיש תלונה כנגד מפעיליו במח"ש. הסוכן נמצא דובר שקר בפוליגרף שנערך לו ובסופו של יום הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד המפעילים. בא כוח המשיב טוען כי לעניין זה השלכה משמעותית על אמינותו של הסוכן במקרה דנן, וכי הוא יבקש להזמין את כל העדים באותה פרשה – דבר שיגרום להארכת הדיונים ולישיבות נוספות לא מעטות.

בהתייחס להודאתו של המשיב בשני אישומים, טוען בא כוח המשיב כי ההודאה אינה מצדיקה תקופת מעצר כה ממושכת וכי המעצר אינו מהווה "מקדמה" על חשבון העונש.

בנסיבות אלו, ולאור העובדה שהמשיב הסכים לשתי הארכות מעצר, נטען כי יש להורות על שחרורו בכל תנאי שיראה לבית המשפט לנכון.

הכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי טענות על פה, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל. סעיף 61 לחוק המעצרים קובע את הכלל לפיו נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה מצטברת כדי תשעה חודשים, ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרה החריג, במקום שבו מתברר כי לא ניתן להביא את ההליך הפלילי לסיומו במהלך התקופה שקבע המחוקק, מסיבה זו או אחרת ויש מקום להמשיך ולהחזיק את הנאשם במעצר. השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר, הינם מחד גיסא, חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו: בש"פ

8087/09 מדינת ישראל נ' מידברג

(לא פורסם, 20.10.2009) [להלן: עניין

מידברג ); בש"פ 3082/09

מדינת ישראל נ' לייזרזון

(לא פורסם, 10.5.2009)].

16.

במקרה שלפניי משפטו של המשיב אכן נמשך זמן רב, ולצערי לא נראה כי הוא עתיד להסתיים בקרוב. יחד עם זאת, דיוני ההוכחות כבר החלו וכולי תקווה כי בית משפט השלום ייקבע מועדים נוספים קרובים, לשמיעת הראיות. בהקשר זה אבקש לציין כי בשתי תקופות המעצר הראשונות נתן המשיב את הסכמתו להארכת מעצרו, בין היתר בשל בקשתו להחלפת המותב שדן בתיק. הגם שאין לזקוף לחובתו של המשיב את בקשתו זו, אין להתעלם מהעובדה האובייקטיבית כי הדבר הוביל להימשכות ההליכים. יצויין כי גם המבקשת ניסתה להביא להתקדמות המשפט בבקשתה מיום 12.7.2009 ואולם בקשה זו נדחתה כאמור, לאור הסכמת בא כוח המשיב להארכת המעצר. מדבריו של בא כוח המשיב ומן הבקשה נלמד כי המבקשת אף ביקשה מבית משפט השלום לקבוע שני מועדים נוספים בישיבת התזכורת שהתקיימה ביום 11.6.2009, אולם בקשתה נדחתה.

17.

מעבר לכך, ועל אף הימשכות ההליכים המשפטיים, לדעתי הנימוק העיקרי שבגינו יש לקבל את הבקשה הינו המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

בענייננו העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. עילת מעצר זו מקימה מסוכנות אינהרנטית שככלל, ולמעט חריגים, אין אפשרות לאיינה באמצעות שחרור לחלופת מעצר (ראו: עניין מידברג , לעיל). בענייננו, עלינו לזכור שהמשיב אף הורשע בשניים מן האישומים המיוחסים לו בכתב האישום, ומדובר בעבירות חמורות ומסוכנות של החזקת סם וסחר בסם. עניין זה רק מחזק את המסוכנות הנשקפת ממנו. כמו כן, על מסוכנותו של המשיב ניתן אף ללמוד מתסקיר המעצר שהוגש לבית משפט השלום בו נקבע כי המשיב מתקשה לקחת אחריות על התנהלותו הבעייתית כפי שעולה מעברו ומהעבירות הלכאוריות המיוחסות לו. שירות המבחן אף התרשם כי המשיב חסר מודעות לסיכון הכרוך במצבו וכי "כל אלה מעידים על רמת סיכון בלתי מבוטלת במצבו". על כל אלה יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב, אשר כפי שעולה מתסקיר המעצר, כולל בין היתר, עבירת סמים.

18.

סוף דבר: משפטו של המשיב אכן מתארך ונדמה כי לא ניתן לזקוף עובדה זו לחובתו של המשיב. יחד עם זאת, לאור האמור לעיל, אין בעובדה זו כדי להטות את הכף לכיוון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

19.

לפיכך, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 30.10.2009 או עד למתן פסק דין בת"פ 5481/08 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לפי המוקדם מבין שני המועדים.