בש"פ 2739/10 מדינת ישראל נ. יוסף אבו רקייק

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) החל מיום 23.4.2010 או עד למתן פסק דין בת"פ 8174/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.

כתב האישום

1.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 15.7.2009 נעצר המשיב בסמוך למרכז מסחרי בבאר שבע, לאחר שהגיע למקום ברכב מסוג מאזדה (להלן: הרכב ) בה נהג. אדם ששהה אף הוא ברכב יצא ממנו ולאחר זמן קצר שב אליו בריצה כשהוא לא נענה לקריאת השוטר לעצור. אותו אדם נכנס לרכב, נעל את הדלת, ובעוד השוטר אוחז בדלת הנוסע על מנת לעכב את הנוסעים, החל המשיב בנסיעה כאשר השוטר תלוי על דלת הרכב. עקב הנסיעה המהירה נזרק השוטר הצידה.

3.

המשיב החל בנסיעה כאשר אחריו נוסעים רכב משטרתי וניידת משטרתית, בשני הרכבים הבהבו האורות ופעלה הסירנה המשטרתית. בנוסף כרז אחד השוטרים למשיב לעצור את הרכב, אולם הוא התעלם מקריאה זו ונסע במהירות גבוהה.

4.

המשיב, תוך כדי נסיעתו, גרם לרכבים אחרים שנסעו בכביש לסטות מנתיבם ולבלום את רכבם על מנת שלא להיפגע מרכב המשיב. במהלך הנסיעה נכנס המשיב לשתי כיכרות במהירות מופרזת וגרם לרכבים שנכנסו לכיכרות לבלום את רכבם על מנת שלא להיפגע ולרכבים אחרים שהיו באותה עת בכיכרות לסטות ממסלולם על מנת שלא להיפגע.

5.

המשיב המשיך בנסיעה מהירה ופנה לכביש 40 לכיוון תל אביב כשכל העת ניסה לעקוף רכבים שנאלצו לסטות ממסלולם על מנת שלא להיפגע. בעת הפנייה עלה המשיב על אבן שפה של המדרכה ורכבו נזרק למרכז הכביש וגרם לרכבים אחרים להאט את נסיעתם ולסטות מנתיב נסיעתם על מנת שלא להיפגע מרכבו של המשיב. בהמשך הנסיעה חצה המשיב קו הפרדה לבן, עבר מנתיב לנתיב וסיכן את המשתמשים בדרך. בשלב מסוים פנה המשיב לעבר שטח עפר והמשיך בנסיעה בשטח. ניידת המשטרה המשיכה מעט צפונה וירדה אף היא לשטח. המשיב אשר היה דרומית לניידת נסע לעברה במהירות גבוהה ונהג הניידת נאלץ להסיט את רכבו על מנת למנוע מהמשיב להתנגש בו. המשיב המשיך בבריחה כאשר הניידת בעקבותיו, עד אשר אבד קשר העין בין הניידות לבין המשיב.

6.

לאחר מכן, ראה אחד השוטרים, בשם תומר פלס את המשיב ושניים אחרים, יורדים מהרכב ובורחים ברגל. השוטר רדף אחרי המשיב עד שתפס אותו תוך כדי שנאלץ להשתמש בכוח על מנת לעכבו. שוטר אחר הצטרף אליו ואחז במשיב. באותה העת הגיע רכב מסוג ג'יפ פג'רו והתקרב בנסיעה מהירה לעבר השוטרים עד אשר השוטר פלס נאלץ לקפוץ הצידה על מנת שלא להיפגע. משהבחין בכך המשיב, הוא החל להשתולל עד אשר הצליחו השוטרים לרתקו.

7.

במהלך הדברים, ירד גם השוטר נתי ביטון מהניידת והחל לדלוק אחר השניים האחרים. במהלך הריצה שבר את ידו. שוטר אחר המשיך במרדף אחריהם אולם הם התפרצו לכביש ורכב מסוג ניסן טרנו עצר ולקח אותם עימו.

הליכי המעצר

8.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 23.7.2009 ביקש בא כוח המשיב דחייה לצילום החומר מאחר וכתב האישום הוגש לו באותה עת. בית המשפט המחוזי הורה על המשך מעצרו של המשיב והדיון בעניינו נקבע ליום 28.7.2009. ביום 28.7.2009 התקיים דיון בעניינו של המשיב. בהחלטתו מאותו היום, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' מרוז ) כי בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. בא כוח המשיב טען כי המשיב אולץ לנהוג בדרך בה נהג בשל איום שהופנה כלפיו על ידי מי מהאחרים אולם לא היתה מחלוקת כי אין בטענה זו כדי לכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת. בא כוח המשיב עתר להגשת תסקיר בעוד המבקשת התנגדה. נקבע, כי אכן מדובר בעבירות חמורות ביותר וספק אם תמצא חלופה אשר יהא בה כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי מצוות המחוקק הינה לתור אחר חלופה טרם הכרעה בשאלת המעצר. לפיכך, נקבע כי יוגש תסקיר בעניינו של המשיב וכי בא כוחו ימציא לשירות המבחן פרטי חלופת מעצר. הדיון נדחה ליום 18.8.2009. לאחר קבלת התסקיר ביקש בא כוח המשיב לקבוע דיון נוסף על מנת להציע חלופה נוספת. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ודיון התקיים ביום 30.8.2009 לאחר קבלת תסקיר משלים.

9.

החלטה בעניינו של המשיב התקבלה ביום 2.9.2009. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט [כתוארו אז]

י' אלון ) קבע כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

10.

בית המשפט המחוזי התייחס לשני תסקירי המעצר שהוגשו בעניינו של המשיב וציין כי בתסקיר הראשון מצאה קצינת המבחן כי "קיימת רמת סיכון להתנהגות עוברת חוק" מצידו של המשיב. כן נמצא כי החלופה שעשויה להתאים למשיב היא רק חלופה סמכותית בתנאי איזוק אלקטרוני. נמצא כי החלופה שהוצעה על ידי המשיב, קרי מעצר בית בבית אביו אינה ראויה. מהתסקיר המשלים שהוגש בעניינו של המשיב, הוצעה חלופת מעצר בבית גיסו של המשיב, בפיקוחו ובפיקוח שני ערבים נוספים שעה שגיסו של המשיב לא יהיה בבית. קצינת המבחן התרשמה לחיוב מהערבים והמליצה על חלופת המעצר המוצעת.

11.

לאחר בחינת שני התסקירים שהוגשו בעניינו של המשיב ולאחר שהופיעו בפניו הערבים והמפקחים המוצעים, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אין לקבל את החלופה המוצעת. בית המשפט המחוזי אומנם ציין כי לא מצא כל פגם בשלושת המפקחים המוצעים, אולם קבע כי בבחינת טיבה של חלופת מעצר יש לבחון בראש ובראשונה האם ניתן ליתן אמון במשיב והאם יהיה בחלופה כדי להרתיע אותו מהפרת תנאי השחרור. נקבע, כי במקרה דנן מדובר במי שלא נרתע מעימות גלוי עם שוטרים ומפגיעה בהם, במהלך מרדף ממושך תוך נהיגה פרועה ומסוכנת. עוד נקבע, כי המשיב הורשע בעבר בעבירות רבות הכוללות עבירות אלימות, סמים, תקיפת שוטרים, עבירות רכוש, נהיגה פוחזת ועוד. בית המשפט המחוזי לא השתכנע כי חלופת המעצר תנטרל את המסוכנות הנובעת מן המשיב. בעניין זה אף נקבע כי התסקיר השני בעניינו של המשיב אינו מתמודד עם הבעייתיות והמסוכנות שפורטו בתסקיר הראשון. עוד צויין כי מקום חלופת המעצר המוצע הינו בצמידות לבית מגוריו הקבוע. לפיכך נקבע כי יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

12.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המשיב ערר לבית משפט זה (בש"פ 7455/09). ביום 29.9.2009 דחתה השופטת מ' נאור את הערר. בהחלטתה ציינה השופטת מ' נאור כי ייתכן ולא היה מקום כלל להטריח את שירות המבחן, שהוא עמוס לעייפה, בחיפוש אחר חלופת מעצר (כפי שאף נרמז על ידי כבוד השופטת ו' מרוז , כאשר נשלח המשיב לתסקיר, כי ספק אם חלופת מעצר תתאים). נקבע כי לא ניתן ליתן במשיב אמון לאור המעשים שלכאורה נעשו על ידו ובמעשיו אלה הוכיח המשיב כי הוא "מוכן ומזומן" להימלט מרשויות החוק. לבסוף, נקבע כי בית המשפט אינו מחויב לקבל את ההמלצה המופיעה בתסקיר.

השתלשלות העניינים בתיק העיקרי

13.

מועד ההקראה בתיק התקיים ביום 9.8.2009. לבקשת בא כוח המשיב נדחה הדיון מבלי להשיב לכתב האישום למועד אחר בפני המותב שישמע את התיק, בין היתר מאחר שטרם הוסדר ייצוגו של המשיב בתיק העיקרי. ביום 3.9.2009 לא התייצב בא כוח המשיב והדיון נדחה ליום 17.9.2009. ביום 17.9.2009 שב בא כוח המשיב וביקש דחייה למתן מענה מפורט אחרי החגים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. ביום 22.10.2009 ביקש בא כוח המשיב דחייה נוספת על מנת לבוא בדברים עם המבקשת. דחייה נוספת התבקשה על ידי בא כוח המשיב ביום 9.11.2009 לצורך פגישה עם בא כוח המבקשת מאחר והפגישה המתוכננת בוטלה בשל מחלת בא כוח המבקשת. גם ביום 19.11.2009 שב וביקש בא כוח המשיב דחייה מן הטעם שלא עלה בידו לתאם פגישה עם בא כוח המבקשת בשל מחלתו של הפרקליט. ביום 7.12.2009 כפר המשיב בכתב האישום ונקבע כי על בא כוחו להגיש תגובה מפורטת בתוך שלושה שבועות. כמו כן נקבע מועד לשמיעת הוכחות ליום 24.3.2010.

14.

ביום 20.1.2010 הגישה המבקשת בקשה מוסכמת לאיחוד משפטו של המשיב ביחד עם משפטו של אחד מנוסעי הרכב. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וביום 21.1.2010 נקבע כי מועדי ההוכחות בתיק המאוחד יתקיימו בימים 25.2.2010 ו-24.3.2010 וצויין כי בישיבה השנייה תסיים התביעה את הבאת ראיותיה וההגנה תביא ראיותיה ויישמעו סיכומים.

15.

ביום 10.2.2010 הודיעה באת כוחו החדשה של המשיב כי קיבלה את ייצוגו של המשיב ולכן ייבצר ממנה להופיע למועד ההוכחות שנקבע ליום 25.2.2010. בית המשפט המחוזי הורה

ביום 11.2.2010 על ביטול יום ההוכחות שנקבע למועד זה.

16.

ביום 23.3.2010, יום לפני מועד ההוכחות שהיה קבוע ליום 24.3.2010, הגישו באי כוח המשיב בקשה דחופה לביטול מועד הדיון מאחר שרק באותו יום הועבר להם העתק מתעודת החיסיון שבתיק. המבקשת התנגדה לבקשה וציינה כי תעודת החיסיון התקבלה מספר ימים קודם לכן בפרקליטות, וכי ביטול מועד ההוכחות בתיק בו הנאשמים מצויים במעצר זמן רב אינו הכרחי, שכן המבקשת מתחייבת כי אם יוסר חלק מהחיסיון בעתירה לגילוי ראייה (אם תוגש) תישמר להגנה הזכות לזמן את עדי התביעה ליתן עדות נוספת. בית המשפט המחוזי קבע שאין לדחות את מועד הדיון על אף שהביע את מורת רוח מהשיהוי הרבה בהמצאת תעודת החיסיון. ואולם, ביום הדיון פנתה המבקשת בבקשה לדחיית מועד הדיון בשל מחלת בתה הקטנה של באת כוח המבקשת. לפיכך בוטל מועד ההוכחות ונקבע מועד חדש ליום 28.4.2010.

הטענות בבקשה

17.

המבקשת טוענת כי בהתחשב בנסיבות שהביאו לעיכוב שבניהול המשפט ונוכח הסכנה לשלום הציבור הנשקפת מהמשיב, בצד חוסר האפשרות ליתן בו את האמון הדרוש לחלופת מעצר, ובשים לב שכעת קבוע בתיק מועד הוכחות קרוב ביותר וכי לא מדובר במשפט ארוך או בעדים רבים, יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב.

הטענות בדיון

18.

בדיון שהתקיים לפניי היום טענה באת כוח המבקשת, עורכת הדין סיון רוסו כי קבוע מועד לדיון הוכחות בו ישמעו רוב עדי התביעה. נטען, כי התמשכות ההליכים עיקרה בדחיות מטעם המשיב לאור בעיות בהסדרת הייצוג. בהתייחס למסוכנות הנשקפת מן המשיב, נטען כי לא ניתן ליתן אמון בעורר לאור המעשים המיוחסים לו וכי הוא הוכיח שהוא מוכן להימלט מרשויות החוק. כן נטען, כי אין חלופה מתאימה וכי יש ליתן משקל לעברו הפלילי ולתסקיר שקבע שישנה רמת מסוכנות.

19.

המשיב, באמצעות באת כוחו, עורכת הדין אסתר בר ציון ,

טען כי אמנם היו מספר דחיות בדיונים מטעם באי כוחו דאז, שנועדו לבוא בדברים עם המבקשת ולארגן את חומר החקירה, אולם היו גם דחיות מטעם המבקשת. כן הלינה באת כוח המשיב על הוצאת תעודת החיסיון בשלב שגרם לעיכוב נוסף במשפט. על פי הנטען, התיק לא מצוי בישורת האחרונה ונכון להיום קבוע רק מועד דיון אחד להוכחות, בו אמורים להישמע ארבעה עדים בלבד.

עוד נטען, כי רמת המסוכנות פוחתת בחלוף הזמן וראוי לבחון חלופה, ובפרט כאשר התסקיר האחרון בעניינו של המשיב הוא חיובי ושירות המבחן המליץ על חלופה בפיקוח שני ערבים ועם איזוק אלקטרוני. עוד נטען בעניין החלופה המוצעת, כי בעבירות המיוחסות למשיב אין משמעות להרחקה ממקום המגורים. נטען, כי מדובר במשיב שתנאי מעצרו קשים, חלף זמן והמשפט מתעכב כי צורף נאשם נוסף אשר בעניינו תלויים ועומדים עוד שני תיקים ואין לו מניעה שהתיק הנוכחי ימשך זמן רב.

דיון והכרעה

20.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי טענות על פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. פעמים רבות כבר נאמר כי נקודת המוצא לפי סעיף 61 לחוק המעצרים הינה כי נאשם הנתון במעצר לאחר הגשת כתב אישום, בשל אותו כתב אישום במשך תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר. החריג לכלל הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים הינו סעיף 62 לחוק המעצרים אשר נועד ליתן מענה במקום שבו מתברר כי לא ניתן להביא את ההליך הפלילי לסיומו בתקופה שקבע המחוקק, ויש להמשיך ולהחזיק את הנאשם במעצר [ראו למשל: בש"פ 2619/10 מדינת ישראל נ' בורץ (לא פורסם, 11.4.2010)]. השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הינם חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט מחד גיסא, ומאידך גיסא, יש לבחון את אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב [ראו: בש"פ 8115/09 מדינת ישראל נ' אזברגה (לא פורסם, 21.10.2009)].

21.

אכן צודקת באת כוח המשיב כי עם התמשכות ההליך המשפטי משתנה האיזון בעניין המעצר, וכבר לא אחת נפסק כי ככל שמתארך משכו של ההליך המשפטי הולך וגובר משקלן של חזקת החפות וזכות הנאשם לחירות. עם זאת, אין בחלוף הזמן כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים מנגד וכל מקרה צריך להיבחן לגופו ועל פי נסיבותיו (ראו: בש"פ 2118/10 מדינת ישראל נ' חטיב (לא פורסם, 29.3.2010) בפסקה 6).

22.

במקרה דנן, אני סבור כי טרם השתנתה נקודת האיזון והכף עודנה נוטה לעבר מעצרו של המשיב. התמשכות ההליך המשפטי נעוצה בין היתר, בבקשות דחייה מטעם הסנגורים ובחילופי הסנגורים (אולם אין להתעלם כי חלק מהדחיות מקורן במבקשת). ער אני לעובדה כי נכון להיום קבוע רק מועד אחד נוסף להוכחות. טוב יעשו הצדדים אם יִפנו בהקדם לבית המשפט המחוזי בבקשה לקביעת מועדים נוספים כדי לאפשר את המשך המשפט כסדרו וסיומו בהקדם.

23.

במקרה שלפניי השיקול המרכזי שהוביל אותי למסקנתי לפיה יש להמשיך ולהורות על מעצרו של המשיב הינה המסוכנות הנשקפת ממנו לאור המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בעניין זה מקובלים עלי דבריה של השופטת מ' נאור אשר דנה כאמור בערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המעשים אותם ביצע לכאורה על פי כתב האישום מלמדים כי העורר אינו מקבל את מורא הדין וקיים חשש מפני הימלטות מאימת הדין אם ישוחרר. כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בענייננו, מדובר לכאורה במי שלא נרתע מעימות גלוי עם שוטרים ופגיעה בהם, מדובר במי שנמלט מהשוטרים במשך קילומטרים רבים תוך סיכון חיי המשתמשים בדרכים. יתר על כן, יש ליתן משקל לעברו הפלילי של העורר ולעבירות בהן הורשע בעבר.

24.

לפיכך, דין הבקשה להתקבל. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים יום החל מיום 23.4.2010 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.