בש"פ 2619/10 מדינת ישראל נ. אולג בורץ

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים, מיום 16.4.2010 או עד למתן פסק דין בת.פ. 11882-07-09 בבית משפט השלום בקריות,

לפי המוקדם ביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 16.7.2009 הוגש לבית משפט השלום בקריות כתב אישום המייחס למשיב עבירות של גניבה [לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )], איומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין) והעלבת עובד ציבור (לפי סעיף 288 לחוק העונשין).

על פי כתב האישום, ביום 30.6.2009 סמוך לשעה 13:15 גנב המשיב רכוש השייך לחנות הממוקמת בצומת קרית אתא. המשיב נטל ונשא מויטרינת החנות שבעה נגני מוזיקה בשווי כולל של 1,049.93 ₪, הכניס אותם לכיסיו ועזב את החנות מבלי לשלם עליהם.

בהמשך, ביום 8.7.2009 בסמוך לשעה 15:20 גנב המשיב רכוש מאותה החנות. המשיב הגיע לחנות, נטל ונשא מתוך ויטרינת החנות שתי מצלמות "אולימפוס" בשווי כולל של 1,400 ₪, הכניס את המצלמות לתיקו ועבר את קו הקופות מבלי לשלם עבורן. באותו היום העליב המשיב ואיים על יומנאי תחנת המשטרה בזבולון, השוטר מרקו אוחנה, עת אמר לו: "בן זונה, חכה חכה שאני אשתחרר אני ארדוף אותך ואפגע בך ואזיין אותך".

הליכים קודמים

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 26.7.2009 נשמעו טיעוני הצדדים בבקשת המעצר וביום 29.7.2009 הורה כבוד השופט א' שחורי

על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

3.

ביום 20.7.2009 התקיימה הקראה פורמאלית של כתב האישום ותשובתו של המשיב לכתב האישום נקבעה ליום 6.8.2009, אולם לדיון שהתקיים באותו היום לא זומן בא כוח המשיב ולפיכך נדחה הדיון ליום 21.8.2009. באותו היום ניתנה תשובתו של המשיב לכתב האישום ובא כוח המשיב ביקש לקבוע את התיק לתזכורת על מנת לבוא בדברים עם המבקשת. לפיכך, נקבע התיק לתזכורת ליום 8.9.2009. בהמשך נקבע דיון ליום 10.12.2009 לצורך שמיעת ראיות התביעה, אולם דיון זה נדחה פעמיים, הן בשל שביתת קלדניות בתי המשפט והן מטעמי בית המשפט ונקבע לבסוף ליום 28.2.2010, זאת לאחר בקשה בהולה מטעם המבקשת לקביעת מועד דיון. ביום 28.2.2010 נשמעה מרבית פרשת התביעה. המשך הדיון בו תסתיים פרשת התביעה וישמעו פרשת ההגנה וסיכומי הצדדים נקבע ליום

2.6.2010. בקשת הצדדים לקביעת מועד קרוב לדיון נדחתה, נוכח יומנו העמוס של בית המשפט.

טענות המבקשת

4.

המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד איילת קדוש – טוענת כי המשיב הינו עבריין רכוש רצדיביסט, הנכנס ובא בין כתלי הכלא ומציינת כי

תלויים ועומדים כנגדו שני עונשי מאסר על תנאי בני הפעלה, ואף אלו לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות נוספות. בנוסף מציינת המבקשת כי למשיב עבר פלילי עשיר הכולל אף עבירות אלימות וסמים, כי הוא הודה בביצוע עבירות הגניבה המופיעות בכתב האישום, ולפיכך לא עומדת לו עוד חזקת החפות.

באשר לקצב ניהול משפטו של המשיב, טוענת המבקשת כי משנשמעה מרביתה של פרשת התביעה סביר הוא כי המשפט יסתיים במהרה ומדגישה כי המשיב הודה בחלק הארי של כתב האישום וכי אין המדובר בתיק מורכב. המשיבה ציינה עוד כי הוגשה בקשה בהולה מטעמה לקביעת דיון קרוב בעניינו של המשיב, בקשה אשר נדחתה כאמור נוכח יומנו העמוס של בית המשפט.

תגובת המשיב

5.

המשיב – באמצעות בא-כוחו, עו"ד רונן אביב – טוען כי נקודת האיזון השתנתה לאחר שעברו תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, בהם הוא שוהה במעצר מאחורי סורג ובריח, ולפיכך יש לשחררו ממעצר. לטענתו, עילת המעצר היתה מוטלת בספק מלכתחילה שכן מדובר בעבירות גניבה מינוריות, בהן הוא הודה, והמשפט עצמו מתנהל סביב עבירת האיומים, אשר אינה מהווה לדבריו עבירה חמורה ביותר. נוכח דברים אלו ונוכח התמשכות ההליכים טוען המשיב כי גם אם אין באפשרותו להעמיד חלופת מעצר, יש לשקול את שחרורו.

6.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביקשתי מבא-כוחו של המשיב לברר עמו האם יהיה ביכולתו להפקיד ערובה כספית ו/או להציע מפקחים שיוכלו לחתום על ערבות להבטחת התייצבותו להמשך הדיונים במשפטו. תשובתו של המשיב היתה כי להערכתו אמו תוכל להעמיד כ-3,000 ש"ח כערובה, אך אין ביכולתו להציע מפקח אשר יוכל להבטיח את התייצבותו לדיונים זולת אמו שהיא אישה חולה.

דיון והכרעה

7.

סעיף 61 לחוק המעצרים קובע את הכלל לפיו יש לסיים את משפטו של נאשם הנתון במעצר תוך תשעה חודשים. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרים חריגים, בהם מתברר כי לא ניתן היה להביא את ההליך הפלילי לסיומו, מסיבה זו או אחרת. בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. בין היתר יש לבחון את חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט המהווים גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים [בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.05); בש"פ 8087/09 מדינת ישראל נ' מידברג (לא פורסם, 20.10.2009)]

8.

גם המבקשת וגם המשיב מסכימים כי קצב ניהול משפטו של המשיב אינו מניח את הדעת, ולכאורה נראה כי עובדה זו מטה את הכף לכיוון שחרורו ממעצר מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם במקרה דנן מעברו הפלילי של המשיב, הכולל עבירות רכוש וסמים רבות, מן העובדה שתלויים ועומדים כנגדו שני עונשי מאסר מותנה ברי הפעלה ומן העובדה שצויינה בדיון – כי המשיב הינו דר רחוב. נסיבות אלה אינן מאפשרות את שחרורו של המשיב ממעצר מאחורי סורג ובריח מבלי לוודא כי יש בנמצא חלופת מעצר מתאימה שביכולתה להשיג את מטרות המעצר ולהבטיח כי המשיב לא ישוב לבצע עבירות וכי הוא יתייצב לדיונים במשפטו.

9.

כפי שציינתי לעיל, בא-כוחו של המשיב טען כי אמו של המשיב יכולה להפקיד סכום כספי מסוים כערובה ואולי אף לשמש כמפקחת לשם הבטחת התייצבותו של בנה למשפט. יחד עם זאת, אמו של המשיב לא היתה נוכחת בדיון ולא ניתן היה לבחון האם אכן יש באפשרותה להפקיד את סכום הערובה ולשמש כמפקחת, והאם מדובר בחלופת מעצר שביכולתה להשיג את מטרות המעצר.

10.

לפיכך, נכון לעת הזו סבורני כי יש להאריך את מעצרו של המשיב, אולם במידה ויעלה בידו של המשיב להציע חלופת מעצר אשר יכולה לאיין את החשש מאי התייצבותו למשפט ומביצוע עבירות נוספות על ידו, הוא רשאי להציג חלופה זו בפני בית משפט השלום בקריות אשר יבחן את החלופה המוצעת בכובד ראש, ובמידה ויראה לנכון יוכל להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר זו.

11.

בכפוף לאמור לעיל הבקשה התקבלה. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 16.4.2010 או עד למתן פסק דין בת.פ. 11882-07-09 בבית משפט השלום בקריות, לפי המוקדם ביניהם.