בש"פ 7455/09 יוסף אבו רקייק נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' אלון) ב-ב"ש 21447/09, מיום 2.9.2009, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.

2.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 15.7.2009, בסמוך למרכז מסחרי בבאר-שבע, נעצר העורר בעודו נוהג וברכבו שני אנשים נוספים. אחד מהשניים שהיו עם העורר יצא מן הרכב ושב אליו בריצה לאחר זמן קצר, תוך התעלמות מקריאות השוטר לעצור. אותו אחד נכנס אל הרכב ונעל את דלת הרכב, בעוד השוטר אוחז בדלת על מנת לעכב את הרכב. העורר החל בנסיעה, כשהשוטר תלוי על הדלת של היושב לצד הנהג. עקב הנסיעה המהירה, נזרק השוטר אל צידי הכביש. העורר המשיך בנסיעתו ואחריו דלקו שתי ניידות משטרה, כאשר שתיהן נסעו עם אורות משטרה בולטים וסירנה משטרתית מופעלת. אחת הניידות קראה אל העורר בכרוז לעצור את רכבו, אך הוא התעלם והמשיך בנסיעתו במהירות גבוהה. על פי כתב האישום, העורר התפרץ לכביש וגרם לרכבים שנסעו בו לסטות מנתיבם ולבלום את רכבם, על מנת שלא להיפגע מרכבו של העורר. בהמשך, כשהגיע העורר אל כיכר, הוא נכנס אליה במהירות מופרזת וגרם לרכבים שנכנסו אל הכיכר לבלום את רכבם ולרכבים שהיו בכיכר לסטות ממסלולם. כך, גם בכיכר הבאה אליה נכנס העורר במהירות גבוהה. העורר המשיך בנסיעה מהירה, תוך שהוא ממשיך לעקוף רכבים הנאלצים לסטות ממסלולם על מנת להימנע מפגיעה. כאשר פנה ימינה, עלה על אבן שפה של המדרכה ורכבו נזרק למרכז הכביש, וכך נאלצו הרכבים שנסעו בכיוון נסיעתו של העורר להאט את נסיעתם או לסטות מנתיבם. בהמשך הדרך, בעודו ממשיך לסטות בין נתיבים, עקף העורר רכבים בשטח ההפרדה משמאל, ולעיתים אף מימין על שולי הדרך, ואף ביצע פניית פרסה תוך חציית פס הפרדה לבן. בשלב זה, פנה העורר לעבר שטח עפר והמשיך בנסיעה בשטח. אחת מניידות המשטרה ירדה לכיוון שטח העפר בעקבות העורר. העורר נסע במהירות גבוהה לכיוון הניידת ונהג הניידת נאלץ לסטות על מנת למנוע מהעורר להתנגש בו. העורר המשיך בניסיון הבריחה לכיוון פסי הרכבת, כשניידות המשטרה בעקבותיו, עד שאבד קשר העין עם רכבו. אחד השוטרים הבחין בעורר ובשניים שהיו עימו יורדים מן הרכב ובורחים ברגל. השוטר החל לרדוף אחריהם, עד שתפס את העורר ונאלץ להשתמש בכוח כדי לעכבו. באותה העת, הגיע רכב מסוג ג'יפ פג'רו בצבע ירוק והתקרב בנסיעה מהירה אל עבר השוטרים. אחד השוטרים נאלץ לקפוץ הצידה, על מנת שלא להיפגע מן הג'יפ. העורר ניסה לנצל את ההזדמנות ולחמוק מן השוטרים, אך לבסוף הצליחו השוטרים לרתקו. במהלך ריצה של שוטר נוסף אחר השניים האחרים שהיו עם העורר, מעד השוטר ושבר את ידו וכתוצאה, שוטר נוסף שהיה בניידת המשיך בריצה אחרי השניים. ואולם, השניים התפרצו אל הכביש ורכב מסוג ניסן טרנו עצר ולקח אותם עימו.

החלטת המעצר עד תום ההליכים

3.

המשיבה הגישה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הלכאורית של העורר ובכלל זה עדויות השוטרים אשר השתתפו במרדף אחריו. עוד נטען כי כנגד העורר קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), נוכח הסכנה לביטחון הציבור באם ישוחרר העורר, בשים לב לאופי העבירה שעבר, תוך נהיגה בפראות וסיכון הרכבים שנקרו על דרכו. נטען כי קיימת עילת מעצר גם לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, לאור החשש מפני הימלטות מן הדין, בהתחשב בנחישותו העזה של העורר להימלט מן השוטרים שרדפו אחריו, תוך סיכון חייו שלו, חיי השוטרים ושאר המשתמשים בכביש. המשיבה הוסיפה וטענה כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר וכי לעורר ישנו עבר פלילי בגין עבירות אלימות, נהיגה פוחזת, סמים, עבירות רכוש, הפרעה לשוטר ותקיפתו ועוד. בהחלטה מיום 28.7.2009 קבעה השופטת מרוז:

"טענות התביעה [בעניין הצורך במעצר עד סיום ההליכים – מ.נ.] אינן משוללות יסוד. אכן, מדובר בעבירות חמורות ביותר ויש ספק אם תימצא חלופה אשר יהא בה כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב [העורר בפני – מ.נ.]. יחד עם זאת, כמצוות המחוקק, שומה על בית המשפט לתור אחר חלופה, טרם שיכריע בשאלת המעצר."

לפיכך, "ומבלי לקבוע עמדה" הורה בית המשפט להגיש לו תסקיר מעצר. לאחר שהומצא תסקיר, ביקש בא כוח העורר להמציא חלופה אחרת. בית המשפט (השופטת צפת) קבעה בהחלטתה כי אם יהיה בידי המשיב להציע חלופה אחרת יגיש השרות תסקיר משלים.

4.

בהחלטה בבקשת המעצר שניתנה על ידי השופט אלון ביום 2.9.2009 ציין בית המשפט כי לעורר נערכו שני תסקירי מעצר. בתסקיר הראשון, קצינת המבחן מצאה את חלופת המעצר שהציע העורר – מעצר בית בבית אביו – בלתי ראויה. נמצא כי בעניינו של העורר קיימת "רמת סיכון להתנהגות עוברת חוק" ועל כן, החלופה שעשויה להתאים לו הינה רק "חלופה סמכותית בתנאי איזוק אלקטרוני לצורך חידוד הגבולות". במסגרת תסקיר המעצר השני, בחן שירות המבחן חלופת מעצר נוספת שהציע העורר – מעצר בית בבית גיסו של העורר בתל שבע, בפיקוח הגיס ושני ערבים נוספים מבני המשפחה – שעה שהגיס לא יהיה בביתו – ובצירוף של פיקוח אלקטרוני. קצינת המבחן התרשמה מן הערבים המוצעים באופן חיובי ובעקבות כך המליצה בחיוב על חלופת המעצר המוצעת.

5.

לאחר בחינת תסקירי המעצר ושמיעת הערבים והמפקחים המוצעים במסגרת חלופת המעצר, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלופה המוצעת לא תסכון להשגת תכלית המעצר בעניינו של העורר. בית המשפט לא מצא פגם בשלושת המפקחים המוצעים והתרשם כי מ דובר באזרחים נורמטיביים אשר ניכר כי הם מוכנים לסייע לעורר. ואולם, נקבע כי בחינת טיבה של חלופת המעצר הינה בראש ובראשונה שאלה של מידת האמון אשר ניתן ליתן בעורר עצמו – האם הלה יירתע מהפרת תנאי הערובה או לאו. בית המשפט קבע כי העורר לא נרתע מעימות גלוי עם השוטרים ומפגיעה בהם, במהלך מרדף ממושך לאורך קילומטרים רבים, כששתי ניידות משטרה דולקות אחריו, והכל תוך נהיגה פרועה ומסוכנת. בית המשפט התייחס גם לעברו הפלילי המכביד של העורר וקבע כי הוא לא השתכנע ברמת ההסתברות הנדרשת כי בחלופת המעצר המוצעת די כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן העורר. צוין גם כי מקום מעצר הבית המוצע הינו בצמידות של ממש לבית מגוריו הקבוע של העורר. בית המשפט הוסיף כי בתסקיר המבחן הראשון עמדה קצינת המבחן על אישיותו הבעייתית של העורר ועל המסוכנות הנשקפת ממנו וכי בתסקיר המשלים לא נמצאה תשובה מניחה את הדעת כיצד חלופת המעצר המומלצת בחיוב על ידי שירות המבחן, מתמודדת עם אותה בעייתיות ואותה מסוכנות אשר פורטו בתסקיר הראשון. משקמה עילת מעצר כנגד העורר ובהעדר חלופה ראויה, נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה והורה, כאמור, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

טענות העורר

6.

העורר טוען כי שגה בית המשפט בדחותו את החלופה המוצעת על אף המלצתו החיובית של שירות המבחן לגבי החלופה האמורה. אף שנסיבות המעשה בהן הואשם העורר מקימות חשש לכאורי למסוכנות ולהישנותה של התנהגות עוברת חוק, העורר טוען כי עוצמת החשש הזה בעניינו אינה במידה השוללת כל אפשרות לשחררו לחלופת מעצר. העורר מפנה אל תסקיר המבחן הראשון בו נאמר כי הפגת החשש האמור יכולה להיעשות באמצעות "חלופה סמכותית בתנאי איזוק אלקטרוני". לטענת העורר, חלופת המעצר המוצעת על ידו עומדת בקריטריון זה של המלצת שירות המבחן, באשר היא מורכבת מרכיב של "הגבלה מחמירה" על תנועות העורר, פיקוח אלקטרוני ופיקוח אנושי, שנמצא הולם על ידי שירות המבחן ואף בית המשפט המחוזי לא מצא בו פגם. העורר טוען כי העובדה שמקום מעצר הבית הוא בצמידות לבית מגוריו, אינה פוגעת במידת התאמתה של חלופת המעצר, בשים לב לכך שהמעשים המיוחסים לעורר אינם בעלי זיקה למקום המגורים, לא מבחינת התרחשותם ולא מבחינת החשש להישנותם. זאת ועוד, העורר טוען כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, בתסקיר המשלים ישנו הסבר מפורט ומניח את הדעת, באשר ליכולתה של חלופת המעצר המומלצת להתמודד עם הבעייתיות ועם המסוכנות שפורטו בתסקיר הראשון. בכך, כוונת העורר הינה לאמור בתסקיר המשלים לפיו הערבים הינם אנשים רציניים ואחראיים המכירים את העורר ואת קשייו ומהתרשמות שירות המבחן כי הערבים נכונים להתגייס ולסייע לעורר "תוך הצרת צעדיו, מעקב אחר מבקריו ותמיכה והכלה רגשית תוך הצבעה בפניו על חומרת הפגיעה בעצמו ובסביבתו". לאור האמור, מבקש העורר כי בית המשפט יורה על שחרורו בתנאים שהומלצו על ידי שירות המבחן.

7.

המדינה תומכת בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

8.

לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אומר גלויות כי יתכן ולא היה מקום כלל להטריח את שירות המבחן, שהוא עמוס לעייפה, בחיפוש אחר חלופת מעצר. כפי שרמזה השופטת מרוז, עת נשלח העורר לבחינת חלופת מעצר, ספק אם חלופת מעצר תתאים. בעורר עצמו לא ניתן לתת אמון לאור המעשים שלכאורה נעשו על ידו. במעשים אלה הוכיח העורר שהוא מוכן ומזומן להימלט מרשויות החוק. אשר לתסקיר – כידוע בית המשפט אינו חייב לקבל את ההמלצה שבתסקיר, ובנסיבותיו של עניין זה צדק בית המשפט בהחלטתו.

9.

הערר נדחה.