בש"פ 1671/11 מדינת ישראל נ. פהמי זיר

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 ל חוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים ) .

1.

ביום 6.6.10 הוגש ל בית משפט השלום בירושלים כתב אישום נגד המשיב

המייחס לו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; שתי עבירות של החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק; היזק בזדון (ריבוי עבירות) לפי סעיף 452 לחוק; התפרעות לפי סעיף 152 לחוק; ניסיון תקיפת שוטר לפי סעיף 273 בצירוף סעיף 25 לחוק.

2.

האירוע נשוא כתב האישום התרחש על רקע איומים חוזרים ונשנים של המשיב כלפי שכניו ברחוב סילוואן בירושלים (להלן: המתלוננים ). על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 28.5.10 בסביבות השעה 21:00 פגש המשיב בבן משפחת המתלוננים (להלן: המתלונן ) ואיים עליו שיאנוס אותו. בהמשך, הטיל המשיב שתן בפתח דירת המתלוננים, ובתגובה להערת המתלונן שלף המשיב סכין לעבר המתלוננים, דקר את אביו של המתלונן, תקף את אימו ונשך את המתלונן בידיו.

בהמשך הערב הגיע המשיב לביתם של המתלוננים כשהוא מלווה בבן משפחה תוך שהוא מחזיק בידו חרב ומאיים על יושבי הבית. המשיב ניפץ את מצלמות האבטחה שהיו מותקנות בבית ושבר חלונות. כתוצאה מהאירוע פונו המתלוננים לבית החולים כשהם סובלים מפצעים שונים ומסימני חבלה.

בהמשך לאירועים המתוארים התקהלו המשיב ובני משפחתו בגבעה הסמוכה לבית המתלוננים ויידו אבנים לעבר שוטרים וניידות משטרה שהוחשו למקום, ולשתיים מן הניידות נגרמו פגיעות כתוצאה מהשלכת האבנים. משם ברח המשיב, לא נמצא בביתו ונתפס רק לאחר כמה ימים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהיעדר מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה והסכמה על קיומה של עילת מעצר, קבע בית המשפט

כי אין להורות על חלופת מעצר נוכח מסוכנותו הרבה של העורר כפי שעולה ממעשיו ומעברו הפלילי הלא מבוטל, הכולל בין היתר הרשעות רבות בעבירות סמים, תקיפה, אלימות ואונס, בגינן אף ריצה עונשי מאסר ממושכים.

4.

כתב האישום הוקרא ב בית המשפט

ביום 4.7.10. ביני לביני נדחו מספר ישיבות בתיק העיקרי, תחילה בשל החלפת הסניגור, לאחר מכן בשל מו"מ שביקש בא כוח המשיב לנהל עם התביעה ובקשתו לקבל לידיו את חומרי החקירה. תשובתו של המשיב לכתב האישום נמסרה רק ביום 16.12.10 והוא כפר במעשים המיוחסים לו. .

5.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם הסתיים הוגשה הבקשה הנוכחית להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. לטענת המבקשת, מעשיו של המשיב ועברו הפלילי מעידים על מסוכנותו הרבה לציבור ולמתלוננים בפרט. כתב האישום מגלה מעשי אלימות חוזרים ונשנים תוך שימוש באיומים ובנשק קר, בנוסף לכך הורשע המשיב בעבר בעבירות דומות, ואף בעת שביצע את מעשיו מושא כתב האישום עמד נגדו מאסר על תנאי למשך 6 חודשים. כן נמסר כי התיק נקבע לשמיעת ראיות וסיכומים ליום ה-29.3.11, וניתן להניח שההליך לא יימשך עוד זמן רב.

הסניגור המלומד טען כי בחודשים אוקטובר-נובמבר בוצעה השלמת חקירה, ומאחר שלא קיבל את מלוא החומר במועד, הרי שהתארכות ההליכים רובצת לפתחה של התביעה. בהתחשב בכך שבכתב האישום מופיעים 19 עדי תביעה, הרי שאין לצפות כי שמיעת ההוכחות תחל ותסתיים באותו יום, למרות ש בית משפט קמא קבע את התיק ליום 29.3.11 לשמיעת כל הראיות ולסיכומי התביעה וההגנה.

6.

לא כל אימת ש בית המשפט

נדרש לבקשה לפי סעיף 62 עליו לחזור ולהידרש מבראשית לשיקולים השונים בבואו לאזן בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם מול מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם אם ישוחרר. אזכיר בקצרה את השיקולים הצריכים לעניין והם: קצב התנהלות המשפט; המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט (ראו, לדוגמה, בש"פ 7146/09 מדינת ישראל נ' גטהון ווסה (לא פורסם, 16.9.2009); בש"פ 7016/09 מדינת ישראל נ' אסטימטוב (לא פורסם,

14.9.2009); בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' דוד מוראידי (לא פורסם, 20.9.2010); בש"פ 2794/10 מדינת ישראל נ' גיא וייסמן

(לא פורסם, 26.4.2010); בש"פ 2739/10 מדינת ישראל נ' יוסף אבו רקייק

(לא פורסם, 18.4.2010))

7.

על מסוכנות הנאשם ניתן ללמוד מן המעשים החמורים המיוחסים לו (ראו, לדוגמה, בש"פ 7146/09 הנ"ל; בש"פ 5612/98 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם,

15.9.1998); בש"פ 716/08 מדינת ישראל נ' חיח (לא פורסם, 6.2.2008)). במקרה דנן,

מסוכנותו של המשיב למתלוננים ולבני משפחתם נלמדת מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום מהן ניתן להסיק שהמשיב נוהג באימפולסיביות ומכך שאין עליו מורא אנשי החוק כנגדם יידה אבנים. על כל אלה נזכיר את עברו הפלילי של המשיב, הכולל בין היתר עבירות אלימות, וכי ביצע את העבירות המיוחסות לו שעה שעומד כנגדו מאסר על תנאי של 6 חודשים. אף לא למותר לציין כי המשיב נמלט ואותר רק בחלוף מספר ימים מביצוע העבירות.

8.

סיכומו של דבר, שנוכח מ סוכנותו של ה משיב והחשש להימלטותו מהדין, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים החל מיום 6.3.11 או עד למתן פסק דין ב ת"פ

8778-06-10 ב בית משפט השלום בירושלים , לפי המוקדם ביניהם.

בשולי הדברים אין לי אלא להביע תקוותי כי בית משפט השלום יקבע לכל הפחות תאריך קרוב נוסף לשמיעת הראיות, באשר קשה להלום כי שמיעת הראיות תסתיים ביום אחד.