בש"פ 2794/10 מדינת ישראל נ. גיא וייסמן

לפניי בקשה להארכת מעצר עשירית של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים, מיום 29.4.2010, או עד למתן פסק דין בת.פ. 40138/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם ביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 10.5.2007 הוגש כתב אישום כנגד המשיב. כתב האישום הנ"ל תוקן לאחר מכן ארבע פעמים, כאשר כתב האישום המתוקן ברביעית כולל שניים-עשר אישומים כנגד המשיב ומייחס לו שורה ארוכה של עבירות שעיקרן גניבה של כ-123 מיליון ש"ח מכספי חברת "הראל בית השקעות בע"מ" (להלן: החברה ).

על המשיב, אשר שימש בתפקידים שונים בחברה, היה אחראי על ענייניה הכספיים והחזיק בידיו בסמכויות נרחבות, נאסר מתוקף תפקידו לנהל חשבון השקעות ולרכוש אופציות מעו"ף בזמן אמת. כן נאסר עליו להיות מעורב באופן אישי בחשבונות לקוחות ו/או להשקיע כספים בחשבונות לקוחות ו/או להתחלק ברווחים או לשאת בהפסדים וכן נאסר עליו לתת הוראות בשם הלקוח ללא ידיעתו. על פי כתב האישום, כדי לעקוף איסורים אלו ולשלשל כסף לכיסו, קשר המשיב בשנת 2003 קשר עם לקוחות וחברים במסגרתו פתח חשבונות על שמם בחברה, בשותפות סמויה עמו. תוך ניצול מעמדו וסמכויותיו בחברה, רכש המשיב בכספי החברה אופציות בשוק המעו"ף עבור חשבונות אלו, שנוהלו על ידו תחת מסווה של שמות החברים שהיו שותפים לקשר, וזאת כנגד חלוקת רווחים מוסכמת. עוד מואשם המשיב בשורה של פעולות שתכליתן הסתרה והסוואה של מעשיו, כאשר בין היתר מדובר ברישומים כוזבים במסמכי תאגיד ובהלבנת הון.

על פי כתב האישום, המשיב גנב מן החברה כ-123 מיליון ש"ח, מתוכם הפסיד 80 מיליון ש"ח במסחר במעו"ף, כ-15.4 מיליון ש"ח נמשכו על ידי החברים מחשבונותיהם ולמעלה מ-10 מיליון ש"ח הועברו למשיב עצמו.

הליכים קודמים

2.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 13.6.2007 הורה בית המשפט המחוזי

(כבוד השופט ד' רוזן ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, זאת לאחר קבלת תסקיר מעצר משירות המבחן שלא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בין היתר על רקע התרשמותו של שירות המבחן מחוסר הכנות שהפגין המשיב בדבריו ומחוסר היכולת ליתן בו אמון שיקיים את תנאי השחרור. ביום 16.7.2007 דחתה השופטת א' פרוקצ'יה את הערר שהגיש המשיב על ההחלטה הנ"ל (בש"פ 5289/07).

נוכח התמשכות הליכי המשפט בעניינו של העורר הוגשו לבית משפט זה, עד להגשת הבקשה שלפניי, תשע בקשות להארכת מעצרו של המשיב. בית משפט זה נענה לבקשות והאריך בכל פעם את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

3.

באשר להתקדמות ההליכים בתיק העיקרי – עד להגשת הבקשה שלפניי התקיימו בתיק 109 דיוני הוכחות, בהם נשמעה עדותם של 60 עדים מתוך 86 עדי התביעה. 49 ישיבות הוכחות בוטלו בשל סיבות הקשורות במשיב ובאי-כוחו. בקצרה אציין כי בא-כוחו לשעבר של המשיב, עו"ד ילון הכט, ביקש בחודש נובמבר 2008 להשתחרר מייצוגו של המשיב. בהמשך אף מונו למשיב שלושה סנגורים מטעם הסנגוריה הציבורית, אולם לאחר שזה הודיע כי "אין לו אמון בסנגורים ציבוריים", חזר עו"ד הכט לייצגו, זאת עד להודעתו בדיון שנערך ביום 30.11.2009 כי הוא פורש מלשכת עורכי הדין.

במהלך תקופת הארכת המעצר השמינית התקיימו שנים-עשר דיוני הוכחות, בהם נשמעו עשרה עדי תביעה. עשר ישיבות בוטלו לבקשת ההגנה ומטעמיה, וישיבות שלמות הוקדשו לענייני ייצוג המשיב. ביום 27.12.2009 ביקש בא-כוחו החדש של המשיב, עו"ד ציון סהראי, לדחות את ישיבות ההוכחות שמועדיהן נקבעו, בשלושה עד ארבעה חודשים, זאת לצורך לימוד החומר. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט, אולם בהמשך, במהלך תקופת המעצר התשיעית, ביטל בית המשפט את כל הדיונים אשר נקבעו לחודש פברואר 2010 בכדי לאפשר להגנה להיערך לעדותה של רו"ח רחל אנטר. בימים 3.3.2010, 7.3.2010 ו-14.3.2010 התקיימו שלושה דיונים במהלכם הסתיימה חקירתה הראשית של רו"ח אנטר וכן בוטלו כל מועדי ההוכחות עד ליום 11.4.2010 בשל בקשת בא-כוח המשיב. ביום 7.4.2010 הגיש בא-כוח המשיב בקשה נוספת לדחיית מועד חקירתה הנגדית של רו"ח אנטר. הבקשה התקבלה וחקירתה הנגדית של רו"ח אנטר נקבעה ליום 21.4.2010.

בדיון שנערך לפניי ציינה המבקשת כי לאחר השלמת חקירתה של רו"ח אנטר, נותרו שלושה עדים בלבד מטעם התביעה, לאחר שזו ויתרה על העדתם של 19 עדים. לפי הערכתה פרשת התביעה אמורה להסתיים בישיבות הקרובות.

נימוקי הבקשה

4.

המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד אתי שלאין – טוענת כי ישנו חשש כבד כי באם ישוחרר המשיב ממעצר, הוא יימלט מאימת הדין. לטענתה חשש זה מתעורר נוכח המעשים המיוחסים למשיב, היקף הנזק הכלכלי שגרם במעשיו, העובדה שחלק גדול מן הכספים לא אותר עד כה והעונש הצפוי לו באם יורשע. בנוסף טוענת המבקשת כי השיטתיות והתחכום בהם פעל המשיב לאורך זמן מעוררים חשש כי באם ישוחרר הוא עלול לבצע עבירות נוספות.

לטענת המבקשת, נעשים כל המאמצים לנהל את המשפט באופן מהיר ולשם כך אף קבע בית המשפט כי שמיעת הדיונים תיעשה במשך יומיים בכל שבוע עד לגמר המשפט. לטענתה, אופן ניהול ההגנה על ידי בא כוחו הקודם של המשיב הוא שהערים קשיים על הניסיונות לקדם ולזרז את המשפט וכלל בין היתר היעדרויות ואיחורים בלתי מורשים לדיונים, עזיבת דיונים בעיצומם ללא קבלת רשות מבית המשפט, נשיאת נאומים שאינם רלוונטיים לדיון, חזרה על טיעונים שכבר הושמעו וכן התנהגות שביזתה את בית המשפט – לרבות: אכילה באולם, מענה לצלצול טלפון במהלך הדיון

והשמעת דברי לעג ובוז לבית המשפט. לטענת המבקשת התנהלות זו עלתה בקנה אחד עם אסטרטגיה "שכל כולה כוונה להפרעת ניהולו התקין של ההליך ולהתמשכותו באופן בלתי סביר". עוד מציינת המבקשת כי גם בית משפט זה לא מצא לנכון להבחין בין התנהלות בא-כוחו הקודם של המשיב לבין התנהלות המשיב עצמו וקבע כי ההנחה המחייבת הינה כי פעולותיו ומחדליו של הסנגור נעשים על דעת לקוחו. לטענת המבקשת, הנחה זו מתחזקת נוכח סירובו של המשיב להעמיד סנגור אחר תחת סנגורו הקודם, ונוכח העובדה שפיטר את עורכי הדין שמונו להגנתו על ידי הסנגוריה הציבורית.

המבקשת מציינת כי אמנם חילופי הגברי בהגנתו של המשיב הביאו להתנהלות עניינית יותר של ההגנה, אולם במקביל הם גררו עמם בקשות חוזרות ונשנות לביטול דיונים רבים לצורך היערכותם של הסנגורים החדשים. לטענתה, גם במסגרת תקופת הארכת המעצר התשיעית לא התקיים משפטו של המשיב בקצב משביע רצון, ולפיכך אין ליתן משקל רב לחלוף הזמן.

לטענת המבקשת לא ניתן להבטיח את בטחון הציבור ואת המשך התייצבותו של המשיב למשפט באמצעות חלופת מעצר כלשהי ויש להותיר את המשיב בין כתלי המעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו.

תגובת המשיב

5.

המשיב – באמצעות בא-כוחו, עו"ד ציון סהראי – טען כי התחושה הקיימת אצלו היא כי מתנהל בבית משפט זה הליך "פורמלי", במסגרתו הוא נענש על התנהלות ההגנה בכך שמעצרו מוארך פעם אחר פעם ב-90 ימים. לדבריו, אין אפשרות להתעלם מהעובדה שהוא יושב במעצר מאחורי סורג ובריח כבר כשלוש שנים, שעה שהוא חשוד בעבירות כלכליות בלבד ושחזקת החפות עומדת עדיין לטובתו. כמו כן טוען המשיב כי יש להתחשב בעברו הפלילי הנקי.

המשיב הפנה להחלטתו של השופט ח' מלצר בבש"פ 8884/08 אשר מתייחסת לחשש מפני השפעה על עדים ושיבוש הליכי משפט. לטענתו חשש זה אינו קיים עוד משנסתיימה, למעשה, פרשת התביעה. עוד מציין המשיב כי השופט מלצר כתב בהחלטתו כי הוא לא הגיע בקלות למסקנה כי יש להאריך את מעצרו, זאת בשל העובדה שלא נבחנה, באופן אמיתי, אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. לטענת המשיב הגיעה השעה לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, שכן משפטו אמור להימשך עוד חודשים רבים. לדבריו, פרשת ההגנה לא תחל לפני תחילת הפגרה, ויש להתחשב בשלב הסיכומים ובתקופה בה תיכתב הכרעת הדין על ידי בית המשפט קמא. המשיב מבקש להדגיש כי מדובר בתיק רחב היקף הכולל כ-50 ארגזים עמוסים בחומר הראיות ו-14,000 עמודי פרוטוקולים שנכתבו עד כה. בא-כוח המשיב טען כי עקב כך קיים קושי אובייקטיבי בהכנת הגנתו של המשיב שעה שהוא נתון במעצר מאחורי סורג ובריח.

לטענת המשיב בנסיבות אלה ומן הטעמים הנ"ל אין מקום להמשיך ולהחזיק אותו במעצר מאחורי סורג ובריח, זאת על אחת כמה וכמה נוכח העובדה שלא קיימת מסוכנות מיוחדת להישנות עבירות מצידו.

דיון והכרעה

6.

כידוע, בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך. בין היתר על בית המשפט לבחון את חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט המהווים גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים [ראו, למשל: בש"פ 711/10 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 7.3.2010); בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 18.10.2009)].

7.

לאחר שבחנתי את השיקולים השונים ואת נסיבות המקרה שלפניי הגעתי לכלל מסקנה כי הגיעה העת לבחון את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, כפי שאבהיר להלן.

כזכור, המשיב מואשם במסגרת כתב האישום בעבירות כלכליות, שכשלעצמן אינן מצביעות ככלל על מסוכנות המצריכה מעצר עד תום ההליכים [בש"פ 9225/09 יובל נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 25.11.2009)]. למרות זאת, המשיב שוהה במעצר מאחורי סורג ובריח קרוב לשלוש שנים, בין היתר נוכח החשש מפני שיבוש הליכי משפט, מפני הימלטותו מאימת הדין וכן נוכח התנהלות ההגנה במשפטו. בית משפט זה עמד על השיקולים הללו בהחלטותיו בעניינו של המשיב:

"דומה עליי כי העילות למעצרו של המשיב ולהארכתו – בעינן עומדות: החשש כי המשיב עלול לנסות ולשבש את הליכי משפטו באמצעות השפעה על עדים, או פגיעה בראיות – נותר, בשלב זה, על כנו; החשש הכבד כי המשיב עלול להימלט מן הדין נותר גם הוא עדיין במלוא תוקפו" [החלטתו של השופט מלצר בבש"פ 8884/08 מדינת ישראל נ' וייסמן (לא פורסם, 30.11.2008)].

ובהמשך:

"על חומרתן המופלגת של העבירות המיוחסות למשיב, והמסוכנות הנובעת מהן אין צורך להכביר מילים. גם החשש לשיבוש הליכי המשפט על ידי המשיב עדיין בעיצומו, וכן החשש להימלטותו מן הדין עומד בעינו כמקודם, בין היתר לאור העובדה כי מרבית הכספים הגנובים לא אותרו, ועשויים להימצא אי שם בחוץ לארץ ולהקל על מעברו של המשיב לארץ אחרת" [החלטתה של השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 738/09 מדינת ישראל נ' וייסמן (לא פורסם, 1.3.2009)]

וכמו כן:

"ההנחה המתחייבת היא שפעולותיו ומחדליו של הסנגור הינם על דעתו של לקוחו, הוא המשיב. אילו ההתנהלות של הסנגור לא הייתה על דעתו של המשיב, הרי ניתן היה להניח שהלקוח היה משחרר את הפרקליט מן הייצוג. כאשר נעשית פעולה מכוונת ושיטתית המשבשת את התנהלותו של ההליך ומסכלת אפשרות של ניהול יעיל, על בעל הדין לשאת בתוצאות" [החלטתו של השופט גרוניס בבש"פ 3604/08 מדינת ישראל נ' וייסמן (לא פורסם, 6.5.2008)].

שיקולים אלו עומדים גם לנגד עיני בהחלטתי דנן, אולם בהתחשב בעובדה שהמשיב נתון במעצר מאחורי סורג ובריח קרוב לשלוש שנים תמימות ונוכח העובדה שמשפטו עשוי להימשך עוד פרק זמן ממושך, סבור אני כי הגיעה השעה לשוב ולבחון את אפשרות שחרורו

של המשיב לחלופת מעצר.

בהחלטתו מיום 28.1.2010 בבש"פ 382/10 התייחס השופט א' לוי למסוכנותו של המשיב והחשש כי ישוב ויעבור עבירות באם ישוחרר לחלופת מעצר בקובעו כי ספק אם המשיב "יוכל על נקלה לשוב ולחטוא בעבירות כלכליות דומות". קביעה זו מקובלת עליי וגם לטעמי יש באפשרותה של חלופת מעצר הולמת לאיין חשש זה.

באשר לחשש להשפעה על עדים מצידו של המשיב, כפי שעלה בדיון שנערך לפניי פרשת התביעה עומדת בפני סיום ועתידים להישמע עוד שלושה עדים במסגרתה כשלהערכת באת-כוח המבקשת עדותם תישמע במספר ישיבות מועט. בנסיבות אלה סבורני כי החשש שהמשיב ישפיע על עדי התביעה, ובפרט אם ישוחרר לחלופת מעצר עם תום פרשת התביעה, קטן. באשר לחשש שהמשיב ישבש הליכי משפט אם לא יהיה נתון במעצר מאחורי סורג ובריח, ייתכן כי קיימת אפשרות לאיין חשש זה במסגרת חלופת מעצר מתאימה בשלב זה של ההליך המשפטי המתנהל נגד המשיב, ואפשרות זו ראויה להיבחן.

באשר לחשש להימלטותו של המשיב מן הדין. אכן, המשיב חשוד במעורבות בעבירות כלכליות רחבות היקף – לרבות גניבה, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון – המערבות במסגרתן סכומי כסף גבוהים במיוחד, שחלקם עדיין לא נתפסו. אין ספק כי בנסיבות אלה קיים חשש להימלטותו של המשיב מן הדין, אולם לטעמי, בהתחשב בזמן הממושך בו שוהה המשיב במעצר מאחורי סורג ובריח השתנתה נקודת האיזון ויש להעניק משקל רב יותר לאינטרס המשיב לחירות. נוכח שינוי זה סבורני כי הגיעה העת לבחון בצורה מעמיקה ויסודית אם ניתן לאיין את החשש להימלטותו של המשיב מן הדין במסגרת חלופת מעצר מתאימה.

8.

לטעמי, נוכח הדברים שנאמרו עד כה, אין בהתנהלות בא-כוחו הקודם של המשיב כדי להצדיק את המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח, מבלי שתיבחן אפילו אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. התנהלותה של ההגנה, עד לחילופי הסנגורים, פורטה בהרחבה על ידי בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות בעניינו של המשיב ואין ספק כי היא תרמה תרומה מכרעת להתארכותו של ההליך המשפטי. יחד עם זאת, איני סבור כי מן הראוי להמשיך ולזקוף התנהלות זו לחובתו של המשיב כיום, שעה שהוא מיוצג על ידי סנגורים אחרים, אשר נראה כי הם עושים מאמץ כן ורציני להתמודד עם המשימה שאותה הם נטלו על עצמם ולתת למרשם ייצוג הולם.

9.

יתרה מכך, בית משפט זה עמד בהחלטותיו הקודמות על הקושי בהארכת מעצרו של המשיב, ויפים לעניין זה דבריו של השופט מלצר בהחלטתו מיום 30.11.2008 (בש"פ 8884/08):

"יחד עם זאת, אודה כי לא בקלות הגעתי למסקנה זו. תחושתי היא כי העיסוק הרב בבא-כוחו של המשיב, בבריא ותו ובהתנהלותו, עניין ששני הצדדים יוזמים אותו ונגררים אליו חליפות – חוסמים את הדרך לדיון מעמיק ולהעלאת טענות רציניות בדבר חלופות מעצר אפשריות, שהמשיב טוען שיש בידו. דיון כזה יידרש איפוא בעתיד, מבלי שאקבע כאן מסמרות לגבי תוצאותיו, נוכח

הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים והנחיות הפסיקה לגביו (במיוחד בשים לב למורכבותו הרבה של התיק ורשימת העדים שעודם צריכים להעיד, ולו רק במסגרת פרשת התביעה). עם זאת קיום דיון כאמור מותנה גם בכך שהמשיב ישכיל להציג חלופת מעצר ממשית, שתוכל להיבחן במסגרת תסקיר מעצר, ובכך שהמשיב יצביע על כך כי הפנים את הערות בית המשפט ולמד כי יכול הוא לנהל את הגנתו, תוך שמירת כל זכויותיו כנאשם, ללא ניצולן של זכויות אלה לרעה מצידו".

10.

יש לזכור כי ברקע החלטתי, לפיה הגיעה העת לבחון את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, עומדת פסיקתו של בית משפט זה לפיה לא ניתן להסכין עם מעצרו של נאשם מאחורי סורג ובריח עד אין קץ וכי יש להתחשב בדברי המחוקק, אשר הגביל, ככלל, את תקופת מעצרו של נאשם במהלך משפטו. כבוד השופטת (בדימוס) ד' דורנר עמדה על דברים אלו בקובעה:

"מעצר עד תום ההליכים אינו מעצר לתקופה בלתי מוגבלת, ואין לראות בסמכות ההארכה משום היתר להחזקת נאשם במעצר ללא הגבלה, לכל תקופה שתידרש" [בש"פ 4586/97 מדינת ישראל נ' אשרף

(לא פורסם, 5.8.1997). פסקה 4 להחלטה].

11.

אין להתעלם מכך שהמשיב הואשם בביצוען של עבירות כלכליות. עבירות מסוג זה, על אף חומרתן הרבה והנזק הכלכלי שהן עלולות להסב לציבור, לא ניתן להשוותן – מבחינת המסוכנות אותה ניתן לייחס לנאשם – לעבירות המקימות, מעצם טיבן, מסוכנות לשלום הציבור ולביטחונו האישי. עמד על כך המשנה לנשיאה א' ריבלין בהחלטתו בבש"פ 5026/09 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם, 22.6.2009):

"אכן, לא בכל מקרה תשמש הימשכות ההליכים נימוק לאי הארכת מעצרו של נאשם. הימשכות ההליכים היא אך שיקול אחד מני רבים, אשר מוטל על בית המשפט להפעיל בעת בחינת הצורך בהארכת מעצרם של נאשמים. ישנם מקרים, בהם מסוכנותו של נאשם תהא כה גבוהה, עד כי לא יהיה מנוס מהארכת מעצרו גם כאשר ההליכים נמשכים זמן רב. בעניין זה ישנה חשיבות גם לטיבן של העבירות בהן מואשם הנאשם, וברי כי מסוכנות לשלומו הגופני של הציבור שונה, לעניין המעצר טרם המשפט, ממסוכנות לקופה הציבורית . אין בכך כדי להפחית מחומרתן של עבירות כלכליות, המסבות נזק כבד לציבור, או מחומרתם של האישומים המיוחסים למשיבים – שהיקפם גדול עד מאוד. עם זאת, חומרת העבירות תוכל למצוא ביטויה בשלב גזירת עונשם של המשיבים, אם אלה יורשעו בדינם" [שם, פסקה 7 (ההדגשות לא במקור – י.ד.].

12.

לא למותר לשוב ולהזכיר כי לא ניתן יהיה להבטיח את אמון הציבור במערכת המשפט ובנאותות ההליך הפלילי אם לא נעשה כל שביכולתנו על מנת להקפיד על שמירת זכויות היסוד של הנאשם ובפרט על חזקת זכאותו, כל עוד לא הורשע בדין. יחד עם זאת, ניתן כמובן, במקרים מתאימים, להגביל את חירותו האישית של הנאשם ולהורות על הארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו במטרה להבטיח את שלום הציבור ואת בטחונו או במטרה למנוע שיבוש הליכי משפט.

13.

סבורני אפוא כי הגיעה השעה לקיים בדיקה מעמיקה באפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. נראה כי המשיב מיוצג כעת על ידי סנגורים שחזקה עליהם שיעשו את כל שביכולתם על מנת לנהל את המשך משפטו של המשיב ביעילות, וכך אף הצהיר עו"ד סהראי בדיון שהתקיים לפניי. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שמשפטו של המשיב עלול להימשך עוד פרק זמן ממושך. לפיכך, ונוכח כל הטעמים אותם פירטתי בהחלטתי, הנני מורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אשר יִבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. על שירות המבחן לבחון האם יש ביכולתה של חלופת המעצר שתוצע על ידי המשיב לאיין את החשש משיבוש הליכי משפט ואת החשש להימלטותו מן הדין, והאם יש בה כדי להבטיח את המשך התייצבותו של המשיב לדיונים שיתקיימו בעניינו. תסקיר המעצר יוגש לעיונו של בית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום מתן החלטה זו, וזה יחליט האם יש מקום בעת הזו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

14.

לסיכום, אני מורה כי תסקיר מעצר עדכני יוגש לעיונו של בית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד החלטה זו, על מנת שזה יחליט האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ויקבע את תנאיה של החלופה. בכפוף לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 29.4.2010, או עד למתן פסק דין בת.פ. 40138/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם ביניהם.