פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
382/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
גיא וייסמן
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
י"ב בשבט התש"ע (27.01.2010)
בשם המבקשת :
עו"ד שלאיין אסתי
בשם המשיב:
עו"ד סהראי ציון
עו"ד שכטמן אנה
החלטה
המשיב, גיא ויסמן, עומד לדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בגין שניים עשר אישומים בהם מיוחסות לו עבירות מעבירות שונות, שתמציתן בחשד כי גנב מחשבונותיהם של לקוחות "הראל בית השקעות בע"מ", בה שימש בתפקידים בכירים, סכום של למעלה מ-120 מיליון ש"ח, והוסיף ושלח את ידו במעשי עבירה שתכליתם הסתרת דבר הגניבה. הוא נעצר עד תום ההליכים בעניינו, ומעצרו הוארך שמונה פעמים, ובסך הכל הוא מוחזק מאחורי סורג ובריח קרוב לשלוש שנים. משפטו, המצוי בשלב השמיעה של ראיות התביעה, מתנהל כסדרו בתדירות של שתי ישיבות בכל שבוע, אך נראה כי רחוק הוא מסיומו. התנהלותם של המשיב וסנגורו הקודם תרמו תרומה ממשית להתמשכות ההליכים. אותו סנגור פרש לא מכבר מהייצוג, ותחתיו מונו למשיב פרקליטים מטעם הסנגוריה הציבורית.
בבקשה שבפני עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים, ומאחר ושאלת קיומן של ראיות-לכאורה לחובתו עמדה במוקדן של החלטות קודמות, ובהן היא שבה ונענתה בחיוב, ממקדת עצמה הבקשה שבפני בחשש כי שחרורו של המשיב בטרם הסתיים משפטו, יוביל לשיבוש ההליכים, במובן זה שייקל על המשיב להימלט מאימת הדין ולהבריח את נכסיו. למסקנה זו נמצא יסוד בחומרת האישומים שיוחסו למבקש, באפשרות כי אם יורשע הוא צפוי לעונש כבד, ובהנחה כי למבקש מקורות כספיים שיאפשרו לו למצוא מקלט בחו"ל. עוד נטען, כי התחכום שאפיין לכאורה את התנהלות המבקש, מקים חשש כי הוא ינסה לשוב ולשלוח את ידו במעשי עבירה נוספים.
הגם שספק בעיני אם המשיב, שביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בעת שכיהן בתפקידים רשמיים בחברת השקעות, ממנה פוטר לאחר שנחשף דבר החשדות נגדו, יוכל על נקלה לשוב ולחטוא בעבירות כלכליות דומות, הרי שאת הסיכון מפני בריחתו מן הדין ומפני שיבוש ההליכים לא ניתן, להשקפתי, לסלק בדרך של חלופת מעצר אותה מציע בא-כוחו המלומד. אמת, המעצר נמשך והולך, אולם בעובדה זו לבדה אין כדי להביא במצב הדברים הקיים לשחרורו של המשיב, שעה שהמשפט מתקדם וכאשר להגנה חלק נכבד בהתמשכותו עד כה. אם תוסיף לאלה את התסקיר השלילי שהגיש שירות המבחן בראשית הדרך, ובו אובחן המשיב כמי שלא ניתן לתת אמון בדבריו, המסקנה הבלתי נמנעת היא כי אין תחליף למעצרו.
משכך הם פני הדברים, אני מקבל את הבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, או עד למתן פסק-הדין בת"פ 40138/07 של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ג בשבט התש"ע (28.01.2010).
ש ו פ ט