פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8884/08 - ב'
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
גיא וייסמן
בקשה להארכת מעצר (רביעית) על פי
סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי
)
סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
30.10.2008
בשם המבקשת:
עו"ד אסתר שלאין
ועוה"ד יפעת דור
בשם המשיב:
עו"ד ילון הכט
החלטה
1.
לפניי בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתקופה של תשעה חודשים, בהתאם להוראת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).
העובדות הצריכות לעניין
2.
המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בכתב האישום הארוך שהוגש נגדו ביום 10.5.07 נטען כי ביצע עבירות רבות, שעה ששימש בתפקידים שונים בחברת הראל בית השקעות בע"מ. תפקידו האחרון היה משנה למנכ"ל. בין העבירות שנטען כי ביצע כלולות גניבה בידי מנהל בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עשיית פעולה של הלבנת הון ברכוש אסור ועוד. על פי כתב האישום, הסכום הכולל של הגניבה מגיע לכדי כ-123 מיליון ש"ח. ברשימת עדי התביעה מופיעים 86 עדים.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשת למעצרו של המשיב עד תום משפטו. ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה בתאריך 16.7.07 (בש"פ 5289/07, מפי חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה ). בהחלטתה לדחות את הערר, עמדה חברתי על שתי עילות מעצר שונות:
ראשית , מסוכנותו של העורר, אשר עלול בתיחכומו לחזור ולבצע עבירות רכוש שניתן לבצען תוך שימוש באמצעי תקשורת למיניהם שאינם מחייבים נוכחות פיסית לצורך ביצוען.
שנית , חברתי הצביעה על החשש כי העורר, הצופה משפט קשה וממושך שהרשעה בו עלולה להיות הרת אסון מבחינתו, עלול לנצל את שחרורו כדי להימלט מן הדין, במיוחד לאור העובדה שכספים רבים מבין אלה שעל פי הטענה נגנבו על ידו טרם אותרו.
3.
משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעה חודשים מפתיחתו, פנתה המדינה וביקשה את הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, מכוחו של סעיף 62 לחוק המעצרים. בקשתה של המדינה (בש"פ 965/08) התקבלה על ידי חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה , בהחלטתה מיום 9.3.2008. בהחלטה זו שבה חברתי ועמדה על מסוכנותו של המשיב ועל החשש מהימלטותו מן הדין, שעמדו בבסיס החלטתה הקודמת, ועוד הוסיפה עליהן עילה שלישית, והיא החשש מפני שיבוש הליכים והשפעה על עדים, במיוחד לאור מעשי הרישום הפיקטיבי וזיוף המסמכים המיוחסים לעורר. כבר באותו שלב עמדה חברתי גם על התנהלותה הלקויה של ההגנה, בציינה את: "העובדה המצערת... לפיה ההגנה בעניינו של המשיב לא רק שאינה תורמת את חלקה להאצה ולייעול ההליכים, אלא היא פועלת לשבש את סדר הישיבות המתוכנן, ונוקטת טקטיקה דיונית המעכבת את ניהולו התקין של ההליך". לאור האמור, הוארך מעצרו של העורר, לראשונה, ב-90 ימים נוספים.
4.
גם בתום אותה הארכה ראשונה לא הסתיים משפטו של המשיב, ושוב הגישה המדינה בקשה, שנייה במספר, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים (בש"פ 3604/08). בתאריך 6.5.08 החליט בית המשפט זה, מפי חברי, השופט א' גרוניס , על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בהחלטתו זו כתב חברי השופט א' גרוניס דברים נוספים בדבר התנהלותה של ההגנה בענייננו: "התמונה המתקבלת היא שההגנה פועלת באופן מודע, מכוון ושיטתי לשיבוש ההתנהלות התקינה של ההליך. לעניין זה אין מקום להבחין בין הסניגור לבין המשיב. ההנחה המתחייבת היא שפעולותיו ומחדליו של הסניגור הינם על דעתו של לקוחו, הוא המשיב... כאשר נעשית פעולה מכוונת ושיטתית המשבשת את התנהלותו של ההליך ומסכלת אפשרות של ניהול יעיל, על בעל הדין לשאת
בתוצאות. ... ההתנהלות במקרה זה חורגת מכל נורמה מקובלת. די בכך על מנת להביא המעצר כמבוקש. אין מקום למתן פרס להגנה המתנהלת בדרך בה פועלת ההגנה בהליך דנא".
5.
משפטו של המשיב לא הגיע לסיומו אף בתום תקופת הארכת המעצר השניה, ופעם נוספת, שלישית במספר, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום (בש"פ 6587/08). גם בזו הפעם דן בעניין חברי, השופט א' גרוניס , והוא אישר, בתאריך 11.8.08, הארכה שלישית של מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים. אף כאן נומקה ההחלטה בהתנהלותה הלקויה של ההגנה, אשר מנעה ניהול תקין של ההליך והמשיכה בהתנהגות, אשר בית המשפט המחוזי הגדיר אותה "כבריונות מילולית".
6.
לקראת פקיעת הארכת המעצר השלישית, פנתה המדינה שוב וביקשה הארכה רביעית של מעצר המשיב - בתשעים ימים נוספים, וזו הבקשה שלפניי.
טענות המבקשת
7.
בקשת המדינה מתמקדת בטענות לפיהן ממשיכה ההגנה בהתנהלות, שעיקרה "גרירת רגליים" והצבת מכשולים המעכבים את מהלך המשפט. עיקר לענייננו הוא בכך שבכל תקופת ההארכה השלישית של מעצר המשיב, התקיימה, לשיטת המדינה, ישיבה מהותית אחת בלבד בערכאה הדיונית, כאשר יתר הישיבות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ואמורות היו להתקיים בוטלו, מרביתן, בשל נסיעתו של ב"כ המשיב לחו"ל לצרכי טיפול רפואי. כך, למשל, מציינת המדינה כי בא כוח המשיב הגיש בקשה לביטול הדיונים הקבועים לחודש ספטמבר 2008, ועזב את הארץ, מבלי להמתין להחלטת בית המשפט בבקשה. משנתבקש על-ידי בית המשפט להמציא לו חוות דעת של רופא ישראלי – לא עשה כן. עוד מציינת המדינה בבקשתה בהקשר זה כי עורך הדין נוסף (עו"ד גבאי) אמור היה להצטרף להגנת המשיב, ולמען מטרה זו אף נדחו מספר ישיבות. ואולם, עו"ד גבאי לא הצטרף בסופו של דבר להגנה ולא התייצב לדיון שנקבע. בית המשפט המחוזי נאלץ, איפוא, לדחות את הדיון והציג בפני המשיב את האפשרות העומדת לו לקבל ייצוג על ידי סנגור מהסנגוריה הציבורית, במקום בא-כוחו. בדיון מאוחר יותר, התייצב עורך הדין גבאי והודיע כי מעולם לא למד את התיק, לא נפגש עם המשיב וכי אין ביכולתו לקבל עליו את ייצוגו של המשיב בתיק. בית המשפט העמיד את המשיב על מצבו, אך המשיב דחה, בשלב זה, כל אפשרות לייצוג על-ידי סנגור אחר, מלבד עורך הדין ילון הכט, העובר סדרת טיפולים רפואיים בחו"ל ומצוי בארץ רק לסירוגין. בלית ברירה, ביטל, כאמור, בית המשפט את כל ישיבות חודש ספטמבר 2008.
8.
בבקשתה מדגישה המדינה את חומרת האישומים כלפי המשיב, את היקף הנזק העצום הכרוך בהם, ואת חומרת העונש צפוי למשיב באם יורשע, וחוזרת על הטענה כי קיים חשש ממשי כי שחרורו ממעצר עלול להביא להימלטותו מן הדין. כן חוזרת המדינה על הטענה כי התחכום והשיטתיות בהם בוצעו העבירות מעלים חשש כי אם ישוחרר, הוא עלול לחזור ולבצע עבירות נוספות. עוד מוסיפה המדינה וטוענת כי הערכאה הדיונית עושה מאמץ מיוחד לקדם ולזרז את ניהול המשפט, אך מאמץ זה מסוכל בשל התנהלות ההגנה, והיא מביאה שורה של דוגמאות מפרוטוקולי הישיבות ומהתנהלות ב"כ המשיב במהלכן. לאור כל אלה מציינת המדינה כי עד כה, למרות שנערכו 38 ישיבות לשמיעת ראיות, נשמעו בינתיים רק 24 מתוך 86 עדי התביעה. בהינתן מצב דברים זה, שבה המדינה ומבקשת כי יוארך, גם זו הפעם, הרביעית במספר, מעצרו של המשיב.
הדיון שנערך בפניי בבקשה
9.
בתאריך 30.10.2008 קיימתי דיון בבקשת המדינה. מבלי להיכנס לכל פרטי הדיון, אציין כי הצדדים פרסו בפניי שלל טענות הנוגעות לדרך התנהלותו של ההליך העיקרי, וביחס לכך החליפו ביניהם אף האשמות וטענות – זה כלפי זה. ב"כ המשיב מצא לנכון להציג בפני ובמעמד יושבי האולם, את מצבו הרפואי והטיפולים שעבר, הגם שניסיונות חוזרים ונשנים מצידי להבהיר כי לא בכך העניין, ואף ניסיונותיי למקד את הדיון בשאלה המשפטית העיקרית שעומדת על הפרק – לא צלחו.
10.
במהלך דיון זה, ביקשו הצדדים להגיש שורה של מסמכים:
ראשית, המדינה הגישה לידי את החלטתו של כב' השופט ד"ר
ע' מודריק בערכאה הדיונית מיום 29.10.2008, בגדרה חוייב ב"כ המשיב, עו"ד ילון הכט, בהוצאות אישיות בסך 15,000 ₪ בשל התנהלותו בתיק זה.
שנית, המציאה המדינה בקשה שהגיש עו"ד הכט בתאריך 28.10.2008 לשחרורו מייצוג בתיק זה, בין היתר לאור כוונתו לעזוב את העיסוק המשפטי ולפרוש מלשכת עורכי הדין.
שלישית, ביקשה המדינה להגיש לי טבלה המסכמת על פי הבנתה את התנהלות המשפט בתיק זה עד כה, ואולם סירבתי לקבל מסמך זה.
בא כוחו של המשיב, מצידו, הגיש לי תגובה בכתב מטעמו לבקשת המדינה שבפניי. בתגובה זו שב ב"כ המשיב ומפרט את מצבו הרפואי ואת הטיפולים שעבר, מסביר את התנהלותו ומתעמת עם החלטות בית המשפט קמא, וכן חוזר ומדגיש כי לשיטתו - אין עילה של ממש להמשך מעצרו של המשיב.
לבסוף, המשיב עצמו הגיש לי מכתב, בכתב ידו. במכתבו זה, טוען המשיב כי הוא הנפגע העיקרי מהתנהלות העניינים בתיק זה, באשר הוא זה השוהה במעצר לכל אורך התקופה, כבר למעלה משנה וחצי. עוד הוא טוען כי הוא אינו יכול להכין את הגנתו כראוי במקום מעצרו, בשל חוסר הנגישות לכמויות הגדולות של החומר העומד על הפרק, בהיקף של עשרות רבות של קלסרים. עוד מתלונן המשיב על תנאי מעצרו הקשים, ומזכיר כי הוא אב לשני ילדים, שהם כל עולמו. הוא מציין כי הוא אדם נטול עבר פלילי וטוען כי עבריינים מסוכנים ממש, המואשמים בעבירות אלימות קשות ולעיתים אף ברצח משוחררים מן המעצר, ורק הוא מופלה לרעה, לדבריו. המשיב מכחיש במכתבו זה את החשש כי יימלט ומסביר כי כל עולמו ומשפחתו מצויים בארץ, ודוחה את טענות המדינה בדבר חשבונות בנק שהוא מנהל בחו"ל, אליהם הבריח כספים, לכאורה. הוא מזכיר כי הוא נכון היה להיחקר בפוליגרף, אך התביעה סרבה ומסרבת להצעה זו. הוא מעריך כי לאור התמשכות ההליכים עד כה, המשפט צפוי להימשך עוד שלוש שנים לפחות, ומעלה את השאלה האם יהיה עליו לשהות במעצר לכל אורך התנהלות המשפט. המשיב מציין עוד כי לאור כוונתו של בא כוחו לפרוש מייצוגו, הוא יבקש כי ימונה לו ייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית, ומסביר כי גם מהלך זה צפוי לעכב את התנהלות התיק במספר חודשים, עד אשר ילמד סניגורו החדש את החומר הרב. לבסוף, מציין המשיב כי יש לו חלופות מעצר רבות וטובות, וכי מן הראוי שאלה ייבחנו לגופן.
כאן המקום להעיר כי פרקליטות המדינה מסרה, לאחר הדיון, הודעה, בגדרה הובא לידיעתי כי במהלך ישיבה שהתקיימה בבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב, לשם בירור בקשת הסניגור לשחרורו מייצוג המשיב - חזר בו הסניגור מבקשתו, והודיע כי ימשיך לייצג את הנאשם בתיק.
11.
בתום הדיון שנערך בפניי, ונוכח הצורך לעיין ביסודיות בחומר הרב ביותר שנאסף במכלול זה, קבעתי כדלקמן:
"בשלב זה, לאחר שמיעת טענות הצדדים, מוארך מעצרו של המשיב על פי בקשת המדינה החל מתאריך 6.11.2008 ועד למתן החלטה נוספת ומפורטת בתיק זה, ככל שהחלטה כזו לא תינתן לפני מועד פקיעת מעצרו הנוכחי של המשיב (בתאריך 5.11.2008)".
עתה, משסיימתי את בחינת הדברים לעומקם – הגיעה שעת הכרעה, ולפיכך מסקנותיי יוצגו להלן.
דיון והכרעה
12.
אינני רואה לנכון לשוב ולהידרש להתנהגות המיוחסת לב"כ המשיב, שכן חבריי, השופטים א' פרוקצ'יה וא' גרוניס , עסקו בכך די בהחלטותיהם בדבר הארכות המעצר הקודמות של המשיב.
מסתבר, כי ללא קשר לדרך ההתנהלות ולסגנון – קיימת פה בעיה אובייקטיבית נוכח מצבו הרפואי הנטען של ב"כ המשיב – דבר שגרם לכך כי בתקופת ההארכה השלישית של המעצר, הדיון בעניינו של המשיב כמעט ולא התקדם. המשיב ובא כוחו, צריכים איפוא לתת את הדעת למציאות זו, ולמתחייב ממנה לגבי כל אחד מהם באשר לזכויותיו של הנאשם ולחובותיו של עורך הדין, והכל תוך חיפוש פתרונות קונסטרוקטיביים למצב שנוצר. עם זאת, ביני לביני, נשאלת השאלה איך משפיע מצב דברים זה שהתהווה (בגדרו תקופת ההארכה השלישית כמעט שלא נוצלה, כאמור, לקידום המשפט) – על הבקשה שבפניי.
13.
דומה עליי כי העילות למעצרו של המשיב ולהארכתו – בעינן עומדות: החשש כי המשיב עלול לנסות ולשבש את הליכי משפטו באמצעות השפעה על עדים, או פגיעה בראיות – נותר, בשלב זה, על כנו; החשש הכבד כי המשיב עלול להימלט מן הדין נותר גם הוא עדיין במלוא תוקפו. תקופת ההארכה השלישית לא הביאה, איפוא, לכך שיוטה לטובת המשיב האיזון הנדרש שבין צורכי ההגנה על אינטרס הציבור והחשש לשיבוש הליכים, מחד גיסא, לבין חזקת החפות העומדת לו למשיב, מאידך גיסא, חזקה אשר משקלה גובר ככל שחולף הזמן שבו הוא מצוי במעצר. עיקר האחריות בנושא זה רובץ לפתחו של המשיב (ראו: בש"פ 9276/08 מדינת ישראל נ' ירקוני (טרם פורסמה, ניתנה ביום 12.11.08); בש"פ 4301/08 מדינת ישראל נ' סטואר (טרם פורסמה, ניתנה ביום 12.6.08); בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו
(טרם פורסמה, ניתנה ביום 24.1.07); בש"פ 4912/06 מדינת ישראל נ' אבו עיידה
(טרם פורסמה, ניתנה ביום 8.8.06); בש"פ 9073/08 מדינת ישראל נ' חוסם מטר , (טרם פורסמה, ניתנה ביום 20.11.2008)).
בנסיבות אלה, אין מנוס איפוא, מהארכת מעצרו של המשיב פעם נוספת, כמבוקש (השוו: בש"פ 3216/08 מדינת ישראל נ' ישראל טאייב
(טרם פורסמה, ניתנה ביום 23.4.2008)).
14.
יחד עם זאת, אודה כי לא בקלות הגעתי למסקנה זו. תחושתי היא כי העיסוק הרב בבא-כוחו של המשיב, בבריאותו ובהתנהלותו, עניין ששני הצדדים יוזמים אותו ונגררים אליו חליפות – חוסמים את הדרך לדיון מעמיק ולהעלאת טענות רציניות בדבר חלופות מעצר אפשריות, שהמשיב טוען שיש בידו. דיון כזה יידרש איפוא בעתיד, מבלי שאקבע כאן מסמרות לגבי תוצאותיו, נוכח הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים והנחיות הפסיקה לגביו (במיוחד בשים לב למורכבותו הרבה של התיק ורשימת העדים שעודם צריכים להעיד, ולו רק במסגרת פרשת התביעה). עם זאת קיום דיון כאמור מותנה גם בכך שהמשיב ישכיל להציג חלופת מעצר ממשית, שתוכל להיבחן במסגרת תסקיר מעצר , ובכך שהמשיב יצביע על כך כי הפנים את הערות בית המשפט ולמד כי יכול הוא לנהל את הגנתו, תוך שמירת כל זכויותיו כנאשם, ללא ניצולן של זכויות אלה לרעה מצידו.
15.
סוף דבר - בקשת המדינה מתקבלת, ומעצרו של המשיב מוארך ב-90 ימים נוספים, שיימנו החל מיום 6.11.2008 או עד למתן פסק דין בת.פ 401138/07, לפי המוקדם מביניהם.
ניתנה היום, ג' בכסלו התשס"ט
(30.11.2008).
ש ו פ ט