בש"פ 9073/08 מדינת ישראל נ. חוסם מטר

1.

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, או עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ.ח 8067/07 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

2.

בתאריך 8.11.07 הוגש כתב אישום כנגד המשיב (הנאשם 3 בכתב האישום) ושלושה נאשמים נוספים (להלן: הנאשם 1, הנאשם 2 והנאשם 4 ), במסגרתו יוחס להם ביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי הנטען בכתב האישום, המשיב החליט, ביחד עם שלושת הנאשמים הנוספים, להקים חוליית טרור שמטרתה ביצוע פיגועים נגד יהודים. לצורך מימון החולייה החליטו הארבעה לשדוד את המנוח, אשר הנאשם 1 חשד בו בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל. בסוף חודש פברואר 2005 המתינו למנוח, כשהם מצוידים באזיקונים, בכפפות גומי, בסרט הדבקה, באקדח גז ובסכין. משהתקרב המנוח עם רכבו, סימנו לו לעצור, הציגו בפניו מצג שווא לפיו רכבו של הנאשם 4 התקלקל וביקשו ממנו להסיע אותם לכפר סמוך.

המנוח, כך בכתב האישום, הסיע את המשיב ואת הנאשם 2 ברכבו כ- 100 מטרים , ואז השתלטו עליו המשיב, הנאשם 2 והנאשם 4. השלושה הסיעו אתו ל"וואדי אלדמאס", שם כיסו את עיניו בסרט הדבקה והורידו אותו מן הרכב. בינתיים הגיע למקום גם המשיב 1, ברכבו של המשיב 4. הנאשם 1 והנאשם 4 נסעו למקום מרוחק כדי להעלים את רכבו של המנוח, ואילו המשיב והנאשם 2 הובילו את המנוח בשביל עפר עד שהגיעו למערה, שם הדליקו נרות ואזקו את ידיו של המנוח. כעבור כשעה, הגיעו גם הנאשם 1 והנאשם 4 למערה, והנאשם 1 החל לחקור את המנוח אודות נכסיו ומקורות כספיו. המשיב ושלושת הנאשמים הנוספים, שלא היו מרוצים מתשובותיו של המנוח, יצאו אל מחוץ למערה ושם החליטו להרוג את המנוח. כשחזרו אל המערה, אזקו את רגליו של המנוח וסתמו את פיו בסרט הדבקה. אז שיסף הנאשם 2 את גרונו של המנוח, בעוד המשיב ושאר הנאשמים החזיקו אותו כדי להתגבר על התנגדותו. לאחר מכן השליכו המשיב ושלושת האחרים את גופת המנוח לתוך בור וכיסו אותו בעפר ובאבנים.

3.

בתאריך 2.6.08 הוצג הסדר טיעון בנוגע לשלושת הנאשמים הנוספים, הם הודו והורשעו בביצוע עבירת רצח, ודינם נגזר למאסר עולם. בתאריך 4.6.08 תוקן כתב האישום כנגד המשיב, כך ששלושת הנאשמים הנוספים הוספו לרשימת העדים נגדו. בתאריך 28.10.08 החלה שמיעת הראיות בתיק ונשמעו ארבעה עדי תביעה. מועד נוסף לשמיעת ראיות קבוע לתאריך 24.11.08.

4.

יחד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה כי המשיב (והנאשים הנוספים) יעצר עד תום ההליכים נגדו. במסגרת הדיון בבקשת המדינה, שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הסכים בא כוחו של המשיב לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס למשיב, וכן לקיומה של עילה למעצרו. עם זאת, בא כוחו של המשיב ביקש כי יערך תסקיר מבחן, במסגרתו תיבחן קיומה של חלופת מעצר ראויה למעצרו של המשיב. בתאריך 24.12.07 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, מבלי שנתבקש תסקיר מבחן בעניינו.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים, האריך בית משפט זה ( כב' השופט א' גרוניס ) את מעצרו בתשעים ימים נוספים, בהסכמת בא כוחו (בש"פ 6935/08 מדינת ישראל נ' חוסם עטר (טרם פורסמה, ניתנה ביום 7.8.08).

משפטו של המשיב טרם הסתיים ועתה מבקשת המדינה את הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, או עד תום ההליכים נגדו, לפי המוקדם מביניהם.

5.

לטענת המדינה, מסוכנותו של המשיב נלמדת מן המעשים המיוחסים לו. כן טוענת המדינה כי בנסיבות המקרה, קיים חשש טבוע להימלטות המשיב מן הדין.

כן טוענת המדינה כי השיהוי בתחילת שמיעת הראיות בתיק נעוץ בעיקר במגעים שנתקיימו בין הצדדים להסדר טיעון, אשר לא הבשילו לכדי הסדר. המדינה מוסיפה כי להערכתה, שמיעת הראיות בתיק תסתיים במועד ההוכחות הקרוב, הקבוע לתאריך 24.11.08, ועל כן משפטו של המשיב צפוי להתקדם מאוד במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

טענות המשיב

6.

במהלך הדיון שנערך בפני טען בא כוחו של המשיב כי לאור התמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. בא כוחו של המשיב הוסיף כי התמשכות ההליכים לא נבעה ממגעים כלשהם להסדר בין הצדדים, כפי שטענה המדינה. להערכתו, משפטו של המשיב אינו צפוי להסתיים במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת, שכן הוא סבור שחקירות העדים הצפויות יעוררו שאלות רבות בנוגע לאשמת המשיב.

כן טען בא כוחו של המשיב כי המשיב הוא אדם נורמטיבי, נשוי ואב לשניים, אשר עבד תקופה מסוימת בחברה של אחיו. עוד הוסיף כי אין למשיב הרשעות קודמות וכי הוא היה משוחרר במשך 3 שנים בין האירוע לבין מעצרו.

דיון והכרעה

7.

אכן התמשכותם של הליכים יש בה כדי להשפיע על האיזון אותו נדרש בית המשפט לערוך בבואו לדון בבקשה שעניינה מעצר עד תום ההליכים: איזון שבין צורכי ההגנה על אינטרס הציבור והחשש לשיבוש הליכים מחד גיסא, לבין חזקת החפות העומדת למשיב, כל עוד לא הורשע בדין, וזכותו לחירות מאידך גיסא. לא אחת נקבע כבר כי ככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי המשיב במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת החפות וזכותו לחירות, על פני השיקולים האחרים (ראו: בש"פ 9276/08 מדינת ישראל נ' ירקוני (טרם פורסמה, ניתנה ביום 12.11.08); בש"פ

4301/08

מדינת ישראל נ' סטואר

(טרם פורסמה, ניתנה ביום 12.6.08); בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (טרם פורסמה, ניתנה ביום 24.1.07); בש"פ 4912/06 מדינת ישראל נ' אבו עיידה (טרם פורסמה, ניתנה ביום 8.8.06)).

8.

יחד עם זאת, בנסיבות מקרה זה, אין בהתמשכות ההליכים כדי להטות את הכף לעבר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. המעשים המיוחסים למשיב הם חמורים שבחמורים, ואין ספק במסוכנותו הרבה, כמו גם בחשש כי הוא ינסה להימלט מן הדין. בית משפט זה קבע כבר בעבר כי רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (טרם פורסמה, ניתנה ביום 19.7.04); בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 523 (1997)).

9.

מקרה זה אינו בין החריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, ושני טעמים עיקריים לדבר:

ראשית – לאור החומרה שבנסיבות ביצוע העבירה , כפי שהן מיוחסות למשיב. בא כוחו של המשיב הסכים, כאמור, לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים למשיב, ומדובר בביצוע רצח בכוונה תחילה, בקור רוח, וכחלק מתכנון להקים חוליית טרור, שמטרתה פגיעה ביהודים. הדעת לא נותנת כי ניתן יהיה לאיין מסוכנותו של אדם הפוגע בצורה כל כך קשה בערך הבסיסי והאוניברסאלי של קדושת החיים, בדרך של חלופת מעצר כלשהי (והשוו: עניין עודה (שם)).

שנית – לאור ההתקדמות בהליכים נגד המשיב . מאז העיכובים בתחילת שמיעתו של התיק, נערכה כבר ישיבה אחת לשמיעת ראיות, ישיבה נוספת צפויה בימים הקרובים, ולהערכת המדינה משפטו של המשיב צפוי להסתיים תוך זמן סביר לאחר מכן.

10.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 6.11.08, או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 8067/07 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.