בש"פ 4912/06 מדינת ישראל נ. האיל אלולו אבו עיידה

1.זו בקשה שניה של המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים יום או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.

2.למשיבים 1 ו-2 מיוחסות עבירות רצח, שוד מזויין בחבורה, וקשירת קשר לביצוע פשע, ולמשיב 3 מיוחסות עבירות של סיוע לרצח, סיוע לשוד מזויין בחבורה, וקשירת קשר לביצוע פשע. שמיעת הראיות טרם החלה, וקבועים עתה 6 מועדי הוכחות לתחילת חודש ספטמבר 2006.

3.מעצרו של משיב 1 הוארך בהסכמה. נותר לדיון עניינם של המשיבים 2 ו-3.

4.על פי כתב האישום, המשיבים קשרו ביניהם קשר לשדוד ולרצוח את מוניא זראנה (המנוח) לאחר שנודע להם כי במסגרת תפקידו כמנהל חשבונות במינימרקט, הוא מפקיד פדיון יומי של החנות בסניף בנק בעיר. לצורך מימוש הקשר ביניהם, הצטיידו השלושה בסכין מטבח, כובעים וברכבו של משיב 3. כאשר היה המנוח בדרכו לבנק, נגשו אליו משיבים 1 ו-2 כשהם חבושים בכובעים. משיב 1 דקר את המנוח בחלקים שונים בגופו. משיב 2 אחז בו ודחף אותו לכיוון משיב 1, פתח את רוכסן בגדיו והוציא את הכסף שהיה חבוי בהם, בעוד משיב 1 ממשיך לדקור אותו דקירות רבות. כל אותה עת, משיב 3 המתין להם ברכבו בהתאם לתכנון מוקדם בין הקושרים. משיב 2 נתפס במקום, ואילו משיב 1 ועמו הכסף ומשיב 3 נמלטו. הם נעצרו בשלב מאוחר יותר.

5.המשיבים נעצרו עד תום ההליכים. בשיקולי המעצר נלקחו בחשבון, בין היתר, מסוכנותם הרבה של המשיבים כפי שעולה מאופי העבירות המיוחסות להם ועל רקע עברם הפלילי המכביד של השלושה.

6.אשר להתנהלות המשפט, ביום 14.11.05 קבע בית המשפט 6 מועדים לדיון אשר אמורים היו לחול בחודש יוני 2006, אולם דיונים אלה בוטלו עקב אילוצי בית המשפט. המדינה עתרה לבית המשפט המחוזי לקביעת מועדים חדשים נוכח הזמן החולף, והעובדה כי טרם הוחל במשפט, והתיק נקבע להוכחות לספטמבר 2006. ביום 25.506 ביקש ב"כ משיב 1 לדחות את כל מועדי ההוכחות שנקבעו, אולם בקשתו נדחתה, ונקבע דיון תזכורת ליום 9.7.06.

7.המדינה מודה בבקשתה כי למשיבים נגרם עינוי דין בכך שמשפטם טרם החל אף שהתקופה הסטוטורית לניהול המשפט בתנאי מעצר הנאשמים נסתיימה, וכבר נדרשה הארכה אחת לצורך המשפט, וכיום מתבקשת הארכה שניה. עם זאת, המדינה טוענת כי אופי העבירות המיוחסות למשיבים, על רקע עברם הפלילי המכביד ביותר, מעמידים סיכון מיוחד בשחרורם הן בשל החשש להישנות מעשי עבירות שיסכנו את הציבור, והן נוכח קיומו של חשש ממשי להימלטותם מן הדין, משאין לתת בהם אימון שיתייצבו למשפט ויקפידו על תנאי שחרור שיוטלו עליהם. בנסיבות אלה, וחרף העיכוב בניהול המשפט, יש להעדיף לעמדת המדינה את אינטרס הציבור, ולהאריך את מעצר המשיבים, כמבוקש.

8.טוענים באי כח המשיבים 2 ו-3 כי בנסיבות הענין יש לתת משקל מכריע לחלוף הזמן בלא שהמשפט החל, ואי לכך יש לשחרר את המשיבים ממעצרם. סעיף 62 לחוק המעצרים לא התכוון לאפשר הארכת מעצר מעבר ל-9 חודשים במטרה לפתור את מצוקת בתי המשפט, ולאחר הארכה ראשונה של המעצר, ומקום שהמשפט טרם החל, אין להאריך פעם נוספת את המעצר לצורך ניהול המשפט, מה גם שכיום השתפרו האמצעים כדי להבטיח את קיום תנאי חלופת המעצר, כגון אזיקים אלקטרוניים. ב"כ משיב 3 הדגיש כי העבירות המיוחסות למרשו מצויות ברף נמוך יותר של חומרה, בהשוואה ליתר הנאשמים, ולכן יש מקום לשקול את שחרורו על פי אמות מידה שונות מאלו המוחלות על חבריו. לדבריו, אין ראיות, ולו נסיבתיות, המצביעות על כך שמשיב 2 ידע על הכוונה להמית את המנוח או אף צפה אותה. עוד נטען, כי אף שיש למשיב זה עבר פלילי קודם, מזה 8 שנים אין לחובתו כל הרשעה, ואין בסיס לטענת המדינה בדבר חשש להימלטותו מן הדין.

9.לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הוריתי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של משיב 3. מתסקיר מפורט שהוגש ביום 16.7.06 ניתן לסכם את התרשמות שירות המבחן מהמשיב 3 בדברי התסקיר בסיומו, לפיהם קיים קושי בהערכת רמת הסיכון בהתנהגותו באם ישוחרר מן המעצר, ולפיכך נמנע שירות המבחן מלקבוע עמדה ביחס להתאמתן האפשרית של החלופות שהוצעו כגורם המפחית סיכון מהתנהגותו. בתסקיר הוצגו פרטים ביחס לשלושה קרובי משפחה המתגוררים ברמלה שהמשיב הציע כחלופות אפשריות, ואילו שירות המבחן היה בדעה כי, מכל מקום, נדרשת חלופה מרוחקת יותר מאיזור ביצוע העבירות. בשל כך, עלתה הצעה כי ישהה בבית חברים בכפר קאסם. השירות ניסה לבדוק חלופה זו, אך הבדיקה לא הסתייעה משנסיונות קצינת המבחן ליצור קשר עם האנשים המוצעים לא עלו יפה. בעקבות התסקיר, פנה ב"כ המשיב 3 לבית המשפט במספר בקשות בהן ביקש כי שירות המבחן יצור קשר עם 3 ערבים נוספים שמספרי הטלפון שלהם פורטו בפניותיו.

אינני רואה מקום, בנסיבות הענין, לפנות לשירות המבחן בבקשה להשלים את תסקירו. הנתון העיקרי בתסקיר המבחן מתייחס לקושי מהותי שתואר על ידי קצינת המבחן להעריך את רמת הסיכון בהתנהגותו של המשיב 3. על רקע נתון זה, בחינה נוספת של חלופות ספציפיות, כאלה ואחרות, לא תסייע, שכן אפילו בהנחה שהיתה נמצאת חלופה אחראית מרוחקת ממקום ביצוע העבירות, לא היה בכך כדי לסייע, לאור הנתון בתסקיר על פיו לא ניתן לקבוע במידת האחריות הראוייה את רמת הסיכון הנובעת מהמשיב; ממילא, חסרה אותה מידת בטחון הנדרשת כי גם חלופה אחראית תוכל לענות כראוי על הסיכון לציבור הצפוי משחרורו של המשיב בתנאים. לאור האמור, המסקנה המתבקשת היא כי תסקיר המבחן שהוגש אינו תורם להטיית איזון השיקולים לעבר שחרורו של המשיב 3 ממעצרו.

10.הליך זה מעלה פעם נוספת את הקושי המובנה באיזון בין צורכי ההגנה על אינטרס הציבור מפני נאשמים בעלי מסוכנות מובנית העלולים לחזור על מעשי עבירה באם ישוחררו, ואף לשבש את הליכי המשפט ולסכנם בהימלטות מאימת הדין, לבין החובה להגביל במידת האפשר את משך החזקתם במעצר של נאשמים כל עוד לא נקבעה אשמתם. קושי זה מחריף והולך לאור העומס הבלתי נסבל המוטל על ערכאות השיפוט, אשר אינן יכולות, בנתונים האובייקטיביים הקיימים, לעמוד במשימות המוטלות עליהן בתוך פרק הזמן הסטטוטורי שנקבע לניהול משפט פלילי אגב תנאי מעצר של הנאשם. בית משפט זה נדרש לערוך את האיזון הראוי בדילמה זו, כשהוא רואה לנגד עיניו את האינטרסים הנוגדים של הפרט והציבור, ומביא בחשבון את הנסיבות המיוחדות של העבריין, את אופי העבירות המיוחסות לו, את עברו הפלילי, ואת מידת הסיכון הנשקף ממנו לבטחון הציבור ולניהול התקין של המשפט באם ישוחרר. כן נדרש להעריך בהקשר זה את הנתונים המיוחדים הנוגעים להתנהלות המשפט במקרה הספציפי, את מספר הארכות המעצר שנתבקשו ושעוד צפויות להתבקש עד לסיום המשפט, וכיוצא באלה שיקולים. איזון זה, הניזון משיקולים כלליים ופרטניים כאחד מחוייב המציאות בנסיבות שנוצרו במערכת המשפט, ויש להקפיד בעריכתו ממקרה למקרה כדי למנוע עוול לנאשם מצד אחד, וכדי להגן על אינטרס הציבור מפני פגיעה קשה מצד שני.

בנסיבות מקרה זה, הכף נוטה להארכת מעצרם של המשיבים. משפטם טרם החל, אף שנעצרו לפני כשנה. זוהי, אכן, תקופה ארוכה לישיבה במעצר ללא שהמשפט החל. טעמי העיכוב נעוצים בעיקרם בעומס הרובץ על הערכאה הדיונית שהוא אילוץ אובייקטיבי שבתנאי השעה אין בידי הערכאה הדיונית הספציפית הדנה בענין להתגבר עליו בלא שינוי מערכתי כולל. מנגד, המשיבים הם נאשמים מסוכנים, אשר מסוכנותם הרבה נלמדת הן מהעבירות החמורות המיוחסות להם, והן מעברם הפלילי המכביד ביותר. שחרורם צופן בחובו סיכון לציבור וחשש לשיבוש בהתנהלותו התקינה של ההליך הפלילי.

אשר למשיב 3, בשל חלקו הפחות חמור בפרשת העבירות נשוא הליך זה, הוריתי על הגשת תסקיר מבחן בעניינו. דא עקא, כי מתוך התסקיר לא ניתן ללמוד על אפשרות שחרורו בחלופה כלשהי אשר תענה לסיכון הטמון מפניו. לאור זאת, לא ניתן, לטעמי, לאבחן באופן אחראי בינו לבין יתר המשיבים בפרשה זו באשר לאפשרות שחרורו בחלופה.

11.על רקע הדברים האמורים, אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים, חרף הקושי המובנה המתלווה להארכה זו. אולם באיזון הראוי, הכף נוטה לעבר הגנה על הציבור מפני הסיכון הנובע מהמשיבים, והבטחה כי המשפט יתנהל באורח תקין בלא שיבוש.

יש להניח כי הערכאה הדיונית תעשה כל שביכולתה על מנת להאיץ את ניהול המשפט ככל שהדבר ניתן בשים לב למכלול העדיפויות הענייניות המצריכות את התייחסותה.

לאור האמור, בקשת המדינה מתקבלת, ומעצר המשיבים 2 ו-3 מוארך בתשעים יום החל מיום 28.6.06, או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.