בש"פ 9024/08 מדינת ישראל נ. אלכסנדר וסילייב

1.

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים, או עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ.ח 1019/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, לפי המוקדם מביניהם, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

בתחילה כללה הבקשה גם את עניינו של המשיב 2, עידן חסדאי (להלן: עידן ), ונתבקשה במסגרתה גם הארכת מעצרו. עם זאת, בתאריך 30.10.08 הורתי על הארכת מעצרו של עידן, בהסכמת בא כוחו, ונותר עתה להכריע בבקשה רק ככל שהיא נוגעת למשיב 1(להלן: המשיב ), ובכך אתמקד להלן.

כתב האישום

2.

בתאריך 7.2.08 הוגשו שני כתבי אישום נפרדים כנגד המשיבים. על פי כתבי האישום, המשיבים הינם חברי ילדות, ובינם לבין וולדימיר איסקוב (להלן: המנוח ) וכן לבין ידיגאר אדרן, המכונה ידין (להלן: ידין ) שררה היכרות מוקדמת, על רקע עבודתם המשותפת של הארבעה בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב.

במסגרת האישום הראשון, המשותף בשני כתבי האישום, יוחסו לכל אחד מן המשיבים עבירות של רצח בכוונה תחילה ושל השמדת ראיה.

על פי הנטען באישום זה, במחצית חודש ינואר 2008 נתגלע סכסוך בין המשיבים לבין המנוח, על רקע מחלוקת כספית בין השלושה. בתאריך 15.1.08, שתו המשיב וידין משקאות אלכוהוליים, בכמות שאינה ידועה, ובסמוך לחצות הלילה הגיעו אל דירתו השכורה של עידן, העירו אותו משנתו, ושוחחו עימו על הסכסוך עם המנוח. המשיבים החליטו, בנוכחות ידין, להגיע לדירתו של המנוח ולדקור אותו, ובסמוך לשעה 3:00 בלילה, הגיעו לדירת המנוח, כאשר עידן מצויד באולר קפיצי (להלן: האולר ).

כאשר פתח המנוח את דלת דירתו, שלף עידן את האולר ודקר את המנוח דקירה אחת. לאחר מכן נטל המנוח סכין יפנית, פצע את עידן באחת מאצבעות ידו הימנית, ובין השניים התפתח עימות. אז נטל המשיב סכין מטבח מדירת המנוח, והוא ועידן דקרו את המנוח, באמצעות הסכין והאולר, שש עשרה דקירות, ונמלטו מן המקום. המשיבים חזרו לדירתו השכורה של עידן, שם שרפו את בגדיהם ונעליהם המגואלים בדמו של המנוח, כרכו את החפצים השרופים בסדין, השליכו אותם בקרבת מקום, והורו לידין לשטוף את הדירה מכתמי הדם. המנוח הובהל לבית החולים איכילוב כשהוא במצב קריטי ונפטר בבית החולים כעבור כ-12 שעות.

3.

במסגרת האישום השני בכתב האישום שהוגש כנגד המשיב, יוחסו לו ביצוע עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט.

על פי הנטען במסגרת אישום זה, בתאריך 25.1.08, בעודו עצור בחשד לביצוע הרצח של המנוח, שוחח המשיב עם עצור אחר, והביע את זעמו הרב על ידין, אשר המשיב סבר כי הוא הפליל אותו במעורבות ברצח. במסגרת השיחה קילל המשיב את ידין, איים בפגיעה בו ובאביו, וביקש מן העצור האחר שיאתר את ידין, יזהיר אותו לבל ידבר עם חוקרי המשטרה, ויניע אותו לחזור בו מהגרסה המפלילה שמסר לחוקרי המשטרה.

מעצרו של המשיב

4.

יחד עם הגשת כתבי האישום, ביקשה המדינה את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בתאריך 27.2.08 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו ( כב' השופט ג' נויטל ) כי למשיב ימונה סנגור מהסנגוריה הציבורית, והורה על מעצרו עד להחלטה אחרת. בתאריך 29.4.08, משלא התעוררה מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ובשאלת קיומה של עילה למעצרו של המשיב, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. לאחר שהוגש תסקיר המעצר, ומשלא הוצעה על ידי המבקש כל חלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו (החלטה מתאריך 7.7.08).

עתה מבקשת המדינה כי נורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, או עד תום ההליכים נגדו, לפי המוקדם מביניהם.

התקדמות משפטו של המשיב

5.

בשל עיכובים שונים, טרם התקיימו דיוני הוכחות בעניינו של המשיב, ולשם כך נקבעו דיונים לחודשים פברואר ומרץ 2009.

בתאריך 13.2.08 התקיימה הקראה פורמאלית של כתב האישום שהוגש כנגד המשיב, והדיון נדחה למתן תשובה לכתב האישום. בתאריך 27.2.08 ביקש המשיב להחליף את סנגורו ועל כן נדחה הדיון. בישיבה הבאה שנקבעה, בתאריך 25.3.08 לא התייצבה עורכת הדין, אשר מונתה למשיב, ועל כן הדיון נדחה פעם נוספת. בתאריך 1.4.08 ביקשה באת כוחו של המשיב, אשר קיבלה את ייצוגו מטעם הסנגוריה הציבורית, את דחיית הדיון לצורך לימוד חומר הראיות. בתאריך 29.4.08 ביקשה באת כוחו של המשיב דחייה נוספת, בטענה כי טרם קיבלה את כל חומר הראיות. דיון נוסף, שנקבע לתאריך 3.6.08, נדחה מטעמי בית המשפט. בתאריך 23.6.08 הודיעה באת כוחו של המשיב כי הם עדיין לא יכולים לתת מענה מפורט לכתב האישום שהוגש נגדו, אך מבקשים לקבוע את התיק להוכחות.

טענות המדינה

6.

לטענת המדינה, המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו הרבה. כמו כן, המדינה טוענת כי קיים חשש שאם ישוחרר המשיב מן המעצר, הוא יפעל בניסיון לשבש הליכי משפט. בדיון שנערך בפני טען בא כוחה של המדינה כי ככל שקיימות ראיות חזקות יותר, כך גובר הצורך בהגנה על הציבור, ובמקרה זה הראיות, כך טען, חזקות ביותר וקיים סיכוי גבוה להרשעה.

טענות המשיב

7.

בדיון שנערך לפני מיקדה באת כוחו של המשיב את טענותיה בזמן שחלף מאז שנעצר המשיב, ובעובדה כי טרם התקיימו דיוני הוכחות כלשהם בעניינו, והם אף אינם צפויים להתקיים במהלך הארכת המעצר המבוקשת כעת, לתשעים ימים נוספים. למעשה ברור כבר עתה, כי אם לא ישוחרר המשיב לחלופת מעצר, יהיה צורך להאריך את מעצרו פעם נוספת, לפני שיתקיים כל דיון הוכחות בעניינו. לטענתה, אין לייחס להגנה את כל הדחיות בשמיעת התיק. בנוסף לכך היא מסרה כי בכוונתה להעלות בבית המשפט המחוזי את הטענה כי בעניין מיוחד זה מתקיימת עדיין "הלכת קינזי" ואם תתקבל טענה זאת – הרי שלא ניתן יהיה להעיד את שותפו של המשיב, שהוא עד מרכזי, עד לאחר סיום משפטו, הקבוע לחודש מרץ 2009.

באת כוחו של המשיב הוסיפה כי המשיב הוא בחור צעיר, בן 22, ללא עבר פלילי, אשר עד לאותו אירוע עבד בחנות בגדים, שכר דירה וניהל אורח חיים נורמטיבי יחסית. כן הוסיפה כי נסיבות חייו של המשיב הן נסיבות קשות – הוא התייתם מאימו בגיל שלושה חודשים וסבל מהתעללות נפשית ופיזית מצד אביו.

לאור אלה ביקשה באת כוחו של המשיב כי יוכן תסקיר מעצר בעניינו, במסגרתו תיבחן חלופת מעצר שתסופק על ידי עמותה המפעילה מוסדות המיועדים לכך, המציעים השגחה במשך כל שעות היממה, תמיכה סוציאלית ואף פעילויות העשרה.

דיון והכרעה

8.

המשיב אינו חולק, כאמור, על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, או על קיומה של עילה למעצרו (על אף שהוא כופר באשמה, כפי שציינה באת כוחו בדיון בפני).

9.

אין כל צורך להכביר מילים בחומרת המעשים המיוחסים למשיב, ואציין רק כי עבירת רצח בכוונה תחילה היא העבירה החמורה ביותר שבספר החוקים, ומסוכנותו של המואשם בה ברורה מאליה. לכך יש להוסיף גם כי אדם הנאשם בעבירה שדינה מאסר עולם חובה, שהוא העונש הקבוע לעבירת רצח בכוונה תחילה, ספק רב אם יש דבר שירתיע אותו מלבצע עבירות שונות כדי להימלט מן הדין, לשבש הליכי משפט, או למען מטרה אחרת (עיינו: בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (טרם פורסמה, ניתנה ביום 19.7.04); בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 523 (1997)). במיוחד כך הוא כאשר אותו אדם מואשם גם כי כבר ביצע מעשים שונים במטרה לשבש את הליכי החקירה והמשפט בעניינו, כפי שהמצב הוא בעניינו של המשיב.

על כן נקבע כבר בעבר כי רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה. על בית המשפט לבחון בכל מקרה לגופו האם הוא מן המקרים החריגים בהם ניתן להפיג את המסוכנות והחשש להימלטות על ידי חלופת מעצר ראויה ( עניין גרה (שם); עניין עודה (שם)).

10.

לולא ההתמשכות במשפטו של המשיב, שלמעשה טרם החל, הייתי סבור כי מקרה זה אינו בין המקרים החריגים שבהם מדובר. אך מצב הדברים שונה בשים לב לכך שהמשיב עצור כבר למעלה מתשעה חודשים, משפטו אינו צפוי להתחיל אלא בעוד כשלושה חודשים נוספים, וכלל לא ברור מתי יסתיים. בנסיבות אלה, משתנה האיזון העומד בבסיסה של כל בקשה למעצר, בין צורכי ההגנה על אינטרס הציבור והחשש לשיבוש הליכים מחד גיסא, לבין חזקת החפות העומדת למשיב וזכותו לחירות מאידך גיסא. ככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי המשיב במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת החפות וזכותו לחירות, על פני השיקולים האחרים (ראו: בש"פ 9276/08 מדינת ישראל נ' ירקוני (טרם פורסמה, ניתנה ביום 12.11.08); בש"פ

4301/08

מדינת ישראל נ' סטואר

(טרם פורסמה, ניתנה ביום 12.6.08); בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (טרם פורסמה, ניתנה ביום 24.1.07); בש"פ 4912/06 מדינת ישראל נ' אבו עיידה (טרם פורסמה, ניתנה ביום 8.8.06)).

11.

באת כוחו של המשיב הציגה בפני מקרים שונים בהם נקבע, גם בעבירות חמורות ביותר, כי יש לשקול חלופות מעצר, וזאת בעיקר נוכח התמשכות ההליכים שם. מנגד הציג בא כוחה של המדינה מקרים שונים בהם הוארך מעצרם של נאשמים בעבירות רצח, בנסיבות בהן טרם החלה שמיעת הראיות בעניינם.

לא בכדי נתקבלו החלטות שונות במקרים שונים, שכן את האיזון יש לערוך בכל מקרה לגופו, ובהתאם לנסיבותיו המיוחדות. אני סבור כי במקרה זה, בשים לב לעובדה כי המשפט טרם החל, הרי שעל אף המסוכנות הרבה הנשקפת לכאורה מן המשיב והחשש הקיים לשיבוש הליכי משפט, יש מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו. זאת אני קובע, לא בלי התלבטות, ובמיוחד נוכח גילו הצעיר ועברו הנקי של המשיב. את החלטתי מחזקת העובדה כי בית המשפט המחוזי הנכבד היה נכון כבר בעבר לבחון חלופת מעצר בעניינו של המשיב, עוד במסגרת הבקשה הראשונית למעצרו עד תום ההליכים. אז לא עלה בידי המשיב להציע כל חלופת מעצר, ואילו עתה – כשיש בידיו להציע חלופת מעצר, לדבריו, אני סבור כי יש מקום לכל הפחות לבחון אותה.

12.

לאור כל זאת אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, שימנו החל מתאריך 7.11.08, או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ.ח 1019/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, או עד להחלטה אחרת בתיק זה – הכל לפי המוקדם מביניהם.

במקביל אני מורה כי בתוך 30 יום יגיש לי שירות המבחן תסקיר מעצר, שבגדרו תיבחן חלופת מעצר עבור המשיב, ולאחר הגשתו אשקול את המכלול מחדש. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין לראות בעצם ההנחיה כי יוכן כאן תסקיר מעצר – משום הבעת דעה לעניין האפשרות שהמשיב אכן ישוחרר לחלופת מעצר.

13.