בש"פ 6300/12 מדינת ישראל נ. אהרון בראנס

1.

לפני בקשה (רביעית) להארכת מעצרם של המשיבים, שבגדרה עותרת המבקשת כי אורה להאריך את מעצרם בהתאם להוראת סעיף 62(ב) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) – ב-150 ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 3.9.2012.

עתה אביא בקצרה את הנתונים הצריכים לענין.

2.

בתאריך 22.3.2011 הוגש נגד המשיבים כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע, ובו יוחסו למשיבים עבירות מס שונות, שחלקן נעשו, כך נטען, בנסיבות מחמירות – וזאת בהיקף של מאות מיליוני שקלים. על פי האמור בכתב האישום העבירות בוצעו, בין היתר, על דרך של הנפקת חשבוניות-מס פיקטיביות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים. המשיב 1 מואשם בעבירות מס המסתכמות בסך של קרוב לחמש מאות מליון ש"ח (סכום הכולל עבירות מע"מ והעלמת מס הכנסה); המשיב 2 מואשם בעבירות מס המסתכמות בסך של מעל לשבעים מליון ש"ח (סכום הכולל עבירות מע"מ והעלמת מס הכנסה); והמשיב 3 מואשם בעבירות מס המסתכמות בסך של למעלה ממאתיים ארבעים מליון ש"ח (סכום הכולל עבירות מע"מ והעלמת מס הכנסה).

זה המקום לציין כי המשיב 1 החל לרצות, מתאריך 20.2.2011, עונש מאסר בפועל בן 28 חודשים, שנגזר עליו בתיק אחר (ת.פ. 40113/08) בגין הרשעתו בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף ונסיון לקבל דבר במרמה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הנ"ל הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. על בסיס כתב האישום וחומר הראיות שנאסף נגד המשיבים נטען כי מעצרם כמבוקש מוצדק, שכן יש חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים, או פגיעה בראיות בדרך אחרת, או העלמת רכוש. כן הוסבר שקיים חשש שהמשיבים יסכנו את בטחונו של אדם ו/או את בטחונו של הציבור.

בשים לב לכלל הנסיבות, בית משפט השלום הורה על הכנת תסקירי מעצר בענינם של המשיבים. שירות המבחן קבע בתסקירים שהגיש כי קיימת רמת סיכון גבוהה בהתנהלות המשיבים והמליץ שלא לשחררם לחלופת מעצר (בעניינו של המשיב 1 – שירות המבחן הודיע כי ממילא אין בסמכותו להמליץ לשחרר אותו לחלופת מעצר, שכן הוא מרצה כבר עונש מאסר, כאמור לעיל).

4.

לאחר קיום מספר דיונים בענינם של המשיבים – בית המשפט השלום (כב' סגן הנשיא, השופט נ' אבו-טהה ) החליט על מעצרם של כל המשיבים עד תום ההליכים נגדם מכח עילות המעצר הקבועות בסעיף 21(א)(1)(א) ו-(ב) ל חוק המעצרים , תוך שלילת חלופות המעצר שהוצעו על ידם. על החלטה זו הגיש המשיב 2 ערר לבית המשפט המחוזי הנכבד, אשר דחה אותה. המשיב 2 הגיש לאחר מכן בקשת רשות ערר לבית משפט זה (בש"פ 5001/11), אשר גם היא נדחתה, בתאריך 6.7.2011.

לאחר מספר חודשים, הגישו המשיבים 3-2 בקשות לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם עד תום ההליכים. בתאריך 24.10.2011 דחה בית משפט השלום הנכבד את הבקשות לעיון חוזר.

5.

בית משפט זה האריך עד כה שלוש פעמים את מעצרם של המשיבים מכח סעיף 62 ל חוק המעצרים (הארכה ראשונה ושניה ב-90 ימים והארכה שלישית ב-110 ימים). בכל ההחלטות שניתנו בהקשר זה על ידי: חברי, השופט ס' ג'ובראן, וחברתי המשנה לנשיא, השופטת מ' נאור

(ב-בש"פ 8252/11; בש"פ 1237/12; ו-בש"פ 3597/12 (בהתאמה)) – בית המשפט עמד, בין היתר, על כך שהתנהלות המשיבים ובעיקר המשיבים 3-1 (שהגישו פעם אחר פעם בקשות להחלפת יצוג ולהאטת קצב הדיונים), היתה בעייתית והיא שגרמה לעיכוב רב בשמיעת התיק בבית משפט השלום שנאלץ לנהל את ההליכים בתנאים כמעט בלתי אפשריים (ראו ההחלטות ב-בשפי"ם הנ"ל). כן נקבע כי בשים לב לנקודת הזמן שבו נבחנו בקשות ההארכה הנ"ל ולשאר הנסיבות הרלבנטיות – האיזון הנדרש לא הצדיק את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

6.

ביני לביני הסתיימה לאחרונה בבית משפט השלום הנכבד פרשת התביעה (לאחר עשרות ימי הוכחות) והחלה פרשת ההגנה. לעת הזו, המשיבים 1 ו-3 אינם מיוצגים מסיבות שונות (שאין זה המקום לפרטן) – בתיק המתנהל בבית משפט השלום הנכבד.

7.

נוכח השתלשלות הענינים שפורטה לעיל, והואיל ומשפטם המורכב של המשיבים טרם הסתיים – המבקשת הגישה לקראת תום תקופת המעצר הנוכחית, שעמדה להסתיים בתאריך 3.9.2012, בקשה להארכת מעצרם ב-150 יום נוספים – באותן העילות שבגינן נעצרו המשיבים מלכתחילה עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

8.

בתאריך 30.8.2012 קיימתי דיון בבקשה ושמעתי את טענות באי כוח הצדדים. אציין כי לצורך הדיון בפני מינו לעצמם המשיבים 1 ו-3 (שאינם מיוצגים כאמור בבית משפט השלום) – עורכי-דין, אולם באי-כוחם אלה הדגישו כי אין הם לוקחים על עצמם לייצג את מרשיהם אף בתיק העיקרי, המתנהל כאמור בפני בית משפט השלום הנכבד.

במהלך הדיון ביקשתי כי תיבדק האפשרות שהמדינה תוותר על בקשתה להאריך את מעצרו של המשיב 1, מאחר שהוא מרצה ממילא עונש מאסר (ותנאי המעצר מקשים עליו, לטענתו, לנהל את הגנתו, במיוחד שאין הוא מיוצג בבית משפט השלום הנכבד). כן העליתי הצעה מסוימת בנוגע למשיבים 3-2, כאשר המשיב 3 הודיע מיידית על הסכמתו לה ואילו שאר הצדדים מסרו כי ישיבו עליה עד תאריך 2.9.2012.

בתום הדיון הודעתי כי בעקבות התשובות שאקבל אתן הכרעה במכלול, ועד למתן החלטה אחרת – הוריתי כי המשיבים כולם ישארו במעצר.

9.

בתאריך 2.9.2012 המדינה הודיעה כי היא עומדת על בקשתה להאריך את מעצרו של המשיב 1 לתקופה של 150 יום, שכן עילות המעצר המקוריות עודן תקפות לגביו, לשיטתה, וכן בשל ההבדלים הרבים הקיימים בין מעמד של אסיר לבין מעמד של עצור. אלה מצדיקים פה, לדעתה, את השארתו של המשיב 1 – במעמד של עצור. באשר למשיבים 3-2, המדינה השיבה כי אף כאן – אין היא מוכנה כי יישקל שחרורם לחלופת מעצר, כאמור בהצעה שהוצגה בפניה על-ידי בית המשפט – זאת בשל החשש לשיבוש הליכי משפט, הימלטות מהדין ומסוכנות לציבור נוכח העבירות החמורות בהן מואשמים משיבים אלה, היקפן והתחכום הרב שנדרש לביצוען.

המשיב 2 מסר לעומת זאת בתאריך 2.9.2012, באמצעות באי-כוחו, תשובה חיובית עקרונית להצעת בית המשפט, בגדרה הוא הודיע על נכונותו להארכת מעצרו בתשעים ימים, ובלבד שבמהלך 45 הימים הראשונים לאותה תקופה יוכן תסקיר מעצר בענינו, אשר יבדוק אפשרות של שחרורו לחלופת מעצר ובתנאי נוסף שלקראת תום תקופת תשעים הימים יובא ענינו בפני בית משפט השלום הנכבד על מנת שיחליט האם ניתן לשחררו בערבות.

מהודעות הצדדים הנ"ל מסתבר איפוא כי לא הושגה הבנה ביניהם, שעשויה היתה לייתר את ההכרעה בתיק ולפיכך עלי לחזור

לנתיב המשפטי הצרוף ולהחליט במכלול, וכך אעשה להלן.

10.

המשיבים טענו בפני, בתגובה לבקשת המדינה ולנימוקיה, כי אין למעצרם של המשיבים עוד הצדקה – נוכח הזמן הרב שחלף. ודוק: לדידם אין מסוכנות מצידם של המשיבים ואף אין כבר חשש של שיבוש, או הימלטות, שכן פרשת התביעה נסתיימה וכל עדי התביעה נחקרו בינתיים, לרבות ארבעה עדי המדינה. לגישתם, גם אם נפלו בעבר פגמים כלשהם בהתנהלות המשיבים, או מי מהם, ואלה הביאו להתמשכות של ההליכים, הרי שעדיין בהתחשב בעבירות מושא כתב האישום (שהן עבירות כלכליות ולא עבירות אלימות) – נקודת האיזון נוטה עתה לעבר שחרורם לחלופת מעצר (מה גם שיש להניח כי אם היו כל המשיבים מיוצגים בידי עורכי דין בפני בית משפט השלום הנכבד, יתכן וההליכים היו נמשכים זמן רב עוד יותר, בהשוואה לתקופה בה התנהלו הדיונים עד הנה). עוד גרסו המשיבים כי יש הפרזה באמור בפיסקה 59 לבקשת המדינה, שם נכתב כי החשש לשיבוש הליכים ולהשפעה על עדים מצד המשיבים – איננו מוגבל במקרה זה רק ביחס לעדי התביעה, אלא חל גם על מקבלי/ מוציאי החשבוניות, שחלקם אמורים להיות עדי הגנה (ואלה שמרו על זכות השתיקה בחקירותיהם). לתפיסתם עמדה זו פוגעת בהגנת המשיבים ואיננה מצדיקה המשך השארתם במעצר. נוכח כל האמור –הגיעה העת, לשיטתם, לבחון עכשיו חלופת מעצר לגביהם ושחרורם כאמור יאפשר להם גם להשתתף באופן פעיל יותר בהכנה ובניהול של הגנתם. דבר זה קשה עליהם לדבריהם כשהם נתונים במעצר, במיוחד בתיק עמוס פרטים זה, המחייב, למצער, עיון במסמכים רבים, פגישה עם עדים-בכח והצלבות מידע שונות.

11.

לאחר עיון בבקשה מטעם המדינה, בכלל החומר שהוגש לי ובעקבות שמיעה וקריאה של דברי באי-כוח הצדדים – הגעתי לכלל החלטה כי דין בקשת המדינה להתקבל חלקית בלבד ובסייגים שיפורטו בהמשך . להלן אפרט את הכרעתי ואביא בצידה את הנימוקים התומכים בה.

12.

הוראת סעיף 61 ל חוק המעצרים מורה, כידוע, כי נאשם שהיה נתון במעצר במשך תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין – ישוחרר ככלל מן המעצר. עם זאת שופט של בית משפט זה יכול לעשות שימוש בסמכות הנתונה לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים (הוא החריג לכלל) – ולהאריך את המעצר עד 90 או 150 ימים (בהתאמה לתנאי הסעיף) – אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר, בהתחשב בהמשך קיומן של עילות המעצר הקבועות בסעיף 21 (א)(1) ל חוק המעצרים ובשאר הוראות חוק המעצרים .

הפסיקה קבעה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות הארכת המעצר שמכח סעיף 62 לחוק המעצרים – בזהירות, תוך איזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם. איזון זה אמור להיעשות לאחר שהשופט שדן בבקשת ההארכה, יתן דעתו, בין השאר , לקצב התקדמות ההליכים בתיק, לתחזית הקיימת לסיומם בעתיד הנראה לעין ולעוצמתן של עילות המעצר בנקודת הזמן שבה נבחן הענין. בית המשפט אמור לשקול במסגרת זו גם את אופיין של העבירות, מושא כתב האישום, ואת עברו הפלילי של הנאשם (עיינו: בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי (לא פורסם, 1.3.2001). לגבי בעבירות כלכליות – ראו: בש"פ 11108/05 רייזין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.12.2012); בש"פ 4782/12 אלמלך נ' מדינת ישראל , בפיסקה 10 לפסק דיני (לא פורסם, 28.6.2012); בש"פ 2794/10 מדינת ישראל נ' וייסמן (לא פורסם 26.4.2010); בש"פ 8884/08 מדינת

ישראל נ' וייסמן (לא פורסם, 30.11.2008)) .

13.

בשים לב למבחנים אלה ולשיקולים נוספים שיפורטו להלן – אינני מקבל באשר למשיב 1 את בקשת המדינה, וזאת מעבר לתאריך 12.9.2012, שאז יבוא לסיומו צו המעצר לגביו והוא ישאר בחזקת אסיר בלבד. אבהיר: כיום המשיב 1 נמצא במאסר בגין הרשעתו בתיק אחר (ת"פ 40113/08) והוא אמור להישאר במאסר, לפי מה שנמסר לי, עד

הרבעון הראשון של שנת 2013. אמנם באופן עקרוני ניתן לבקש מעצר עד תום ההליכים (ואף הארכת מעצר מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים ) לגבי מי שהוא אסיר (ראו: ב"ש 174/73 רם כהן נ' מדינת ישראל , פ"ד כז(2), 825 (1973). עיינו גם: בש"פ 5142/99 מורוזובה נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(5) 643, 660 (1999)). יחד עם זאת בדרך כלל תכלית המעצר במקרה של אסיר היא להבטיח את מעצרו של הנאשם גם אם ישוחרר מן המאסר שבו הוא נתון, אם הדבר צפוי לקרות בתקופה הקרובה שבה עדיין מתנהל ה"תיק הפתוח" נגדו. עיינו: יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון (הליכים שלפני משפט)

219, בה"ש 18 (2008). ואולם במקרה שלפנינו המאסר הצפוי למשיב 1 איננו אמור להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת. בנסיבות אלו הטענות בדבר ההתחמקות האפשרית שלו מהדין ומסוכנותו, אם ישוחרר – מאויינת לכאורה, שכן הוא נמצא כעת במאסר. גם באשר לעילות השיבוש והחשש מפני השפעה על העדים, או פגיעה בראיות – החשש מופחת, נוכח העובדה כי הוא במאסר, מה גם שפרשת התביעה הסתיימה. זאת ועוד – המשיב 1 נמצא במצב (שיתכן והוא אחראי לו), בגדרו הוא צריך להכין את הגנתו לבדו, מבלי שהוא מיוצג. מסתבר כי המגבלות המושתות על עצור רבות מאלו המוטלות על אסיר ובתנאים כאלה ארגון הגנתו – מכביד. מכאן שאין מקום בשלב זה להורות על הארכת מעצרו של המשיב 1 מכח סעיף 62 ל חוק המעצרים , מעבר לתאריך 12.9.2012 , וניתן להסתפק בתקופה זו בעובדה שהוא נתון במאסר. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין באמור כדי לפגוע, או לגרוע מן האפשרות של המדינה להגיש בקשה נוספת למעצר, או להארכת מעצר של המשיב 1 מכוח סעיף 62 ל חוק המעצרים לקראת תום המועד שבו הוא צפוי להשתחרר ממאסרו הנוכחי וזכויות וטענות כל הצדדים שמורות להם בהקשר זה.

14.

לגבי המשיבים 3-2 החלטתי לקבל

את בקשת המדינה באופן חלקי , כך שמעצרם יוארך למשך שבעים וחמישה

ימים (מחצית התקופה המבוקשת), שיימנו החל מתאריך 3.9.2012, או עד למתן פסק דין בת.פ. 3819-03-11 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם. כמו כן, בתוך תקופה זו יהיו המשיבים רשאים להציע חלופות מעצר הדוקות בתנאי "מעצר בית" מלא, בצירוף איזוק אלקטרוני וניתוק תקשורת, ואלו תיבחנה על-ידי שירות המבחן תוך 45 יום מעת שתימסרנה לשירות המבחן חלופות מוצעות כאמור. באופן זה, עמדת שירות המבחן לגבי חלופות המעצר תעמוד לנגד עיניו של בית משפט זה, בצד כל השיקולים הרלבנטיים האחרים, ככל שתוגש בקשה מטעם המדינה להארכת מעצר נוספת לגביהם לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים .