בש"פ 7876/12 מדינת ישראל נ. בראנס אהרון רוני

1.

לפניי בקשה (חמישית) להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.11.2012 (המשיבים 1 ו-2) ומיום 5.11.2012 (המשיב 3), או עד למתן פסק דין בבית המשפט השלום בבאר שבע, בת"פ 38119-03-11, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים

2.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט השלום בבאר שבע נגד המשיבים, מיוחסים להם מספר אישומים שבהם מספר רב של עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן:

חוק מע"מ ), ועל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ).

כתב האישום מגולל מסכת של אישומים, המפורטים בארבעה עשר פרקים שונים, המתארים כיצד פעלו המשיבים יחדיו לביצועה של תוכנית עבריינית רחבת היקף, אשר מטרתה התחמקות מתשלומי מע"מ ומס הכנסה בסכומי עתק. כתב האישום מייחס למשיבים עבירות רבות, אשר בוצעו באמצעות חברות הרשומות על שמם, חברות בהן שימשו כמנהלים בפועל וכן באמצעות חברות אחרות. נטען, כי במעשיהם אלו גרמו המשיבים לנזקים עצומים לקופת המדינה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים. בגדר זאת, למשיב 1 מיוחסות עבירות מס המסתכמות בסכום של כחמש מאות מיליון ₪; למשיב 2 מיוחסות עבירות מס המסתכמות בסכום של כשבעים מיליון ₪; ולמשיב 3 מיוחסות עבירות מס המסתכמות בסכום הקרוב למאתיים וארבעים מיליון ₪.

הליכים קודמים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשה נטען כי ברשות המבקשת תשתית ראייתית מוצקה המבססת חשש כי שחרור המשיבים יביא לידי שיבוש מהלכי משפט, להשפעה על עדים או להימלטות מאימת הדין. עוד טענה המבקשת, כי שחרורם של המשיבים מעורר חשש ממשי לשלום הציבור ולביטחונו, וזאת, לנוכח התנהלותם העבריינית המשותפת של המשיבים; היקפן הנרחב של עבירות המס; התחכום הרב ושיטתיות מעשיהם; עברם הפלילי של המשיבים;

והעובדה כי המשיכו בביצוע העבירות אף לאחר שחרורם בערובה. לאור האמור, נטען, כי אין ליתן במשיבים אמון ועל כן אין לשחררם לחלופת מעצר.

4.

ביום 4.4.2011, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 3. שירות המבחן התרשם, כי קיים פער בין עמדותיו של המשיב 3 לבין חומרת המעשים המיוחסים לו; כי קיימים דפוסי מרמה באישיותו; וכי עולים ספקות מהמידע שמסר. שירות המבחן סבר, כי מכלול הנתונים מצביע על " קיומה של רמת מסוכנות גבוהה להתנהגות פורצת גבולות עתידית ", והעריך כי אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי להוות מענה מתאים. לפיכך, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו של המשיב 3 ממעצר.

5.

ביום 10.4.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 2. שירות המבחן העריך, כי " קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהלות פורצת חוק " מצד המשיב 2, וזאת, לנוכח קיומם של מאפייני מרמה בהתנהלותו; קשייו לקחת אחריות תוך הטלת אשמה על גורמי שליטה חיצוניים; וקיומם של דפוסי אלימות מודחקים ונטייה לנהוג באופן אימפולסיבי. שירות המבחן התרשם כי הערבים המוצעים אינם מודעים באופן מלא להתנהלותו של המשיב 2 ויכולתם להשפיע עליו מוגבלת. לפיכך, הודיע שירות המבחן כי אינו יכול לבוא בהמלצה על שחרורו בערובה.

6.

ביום 22.5.2011, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 1. שירות המבחן התרשם, כי המשיב 1, המרצה מאסר בגין עבירות מרמה, מציג עצמו כקורבן של המערכת ומתקשה לזהות חלקים בעייתיים באישיותו. שירות המבחן העריך, כי " קיימת רמת סיכון בהתנהגותו " של המשיב 1, ומסר כי אינו יכול לבוא בהמלצה על שחרורו בערובה.

7.

ביום 23.5.2011, ניתנה החלטתו של בית המשפט השלום בבאר שבע בבקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים בעניינם (כב' השופט נ' אבו-טהה ). בית המשפט עמד על מסוכנותם של המשיבים, וקבע כי זו נלמדת מרמת התחכום של

הפעילות המיוחסת להם; מריבוי המשתתפים; ממספר המעורבים באותה פעילות; ממשך הזמן; ומהסכומים הענקיים אשר, לכאורה, הוצאו שלא כדין מהקופה הציבורית. נקבע, כי אין להסתפק בחלופות המעצר שהוצעו, בשים לב לרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיבים לביטחון הציבור ולשלומו; ומשאין בכוחן של החלופות כדי לאיין את החשש לשיבוש הליכי משפט והחשש להשפעה על העדים או על הראיות. משכך, הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם

8.

ביום 15.6.2011, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את עררו של המשיב 2 על ההחלטה הנ"ל (עמ"ת 53577-05-11, מפי כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ ), וביום 6.7.2011, דחה בית משפט זה את בקשתו של המשיב 2 למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי (בש"פ 5001/11, מפי השופט ס' ג'ובראן ). כמו כן, ביום 24.10.2011, דחה בית המשפט השלום בבאר שבע את בקשותיהם של המשיבים 2, ו-3 לעיון חוזר על ההחלטה להורות על מעצרם עד לתום ההליכים בעניינם (עמ"ת 38154-03-11, מפי כב' השופט נ' אבו-טהה ).

9.

עד כה, נדרש בית משפט זה לארבע בקשות להארכת מעצרם של המשיבים ב-150 ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. השופט ס' ג'ובראן נעתר חלקית לבקשה הראשונה והשנייה, והאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים, כל פעם (בש"פ 8252/11; בש"פ 1237/12). המשנה לנשיא מ' נאור נעתרה חלקית לבקשה השלישית, והאריכה את מעצרם של המשיבים ב-110 ימים נוספים (בש"פ 3597/12). השופט ח' מלצר , אשר

נדרש לבקשה הרביעית, האריך את מעצרם של המשיבים 3-2 ב-75 ימים נוספים, וקבע כי בתוך תקופה זו הם יהיו רשאים להציע חלופות מעצר הדוקות, אשר תיבחנה על-ידי שירות המבחן. באשר למשיב 1, קבע השופט ח' מלצר , כי לנוכח היותו נתון במאסר אין מקום להורות על הארכת מעצרו, והוסיף, כי אין בכך כדי לפגוע ביכולתה של המשיבה להגיש בקשה נוספת, לקראת תום המועד שבו צפוי המשיב 1 להשתחרר ממאסרו (בש"פ 6300/12).

10.

לשם השלמת התמונה, יצויין, כי ביום 21.5.2012 התחילה פרשת ההגנה בתיק העיקרי. ביום 29.11.2012, קבע בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ע' רוזין ), כי סיכומי המבקשת יוגשו עד ליום 6.12.2012, תוך שציין כי המשיבים " ממשיכים להשחית את זמנו של בית המשפט ולא גורמים להתייצבות העדים מטעמם ". ביום 22.11.2012, דחה כב' השופט ע' רוזין עתירה לגילוי ראיה חסויה שהגיש המשיב 2 וחמש בקשות לחשיפת חומרי חקירה שהגישו המשיבים, ומצא כי יש מקום לקבל, באופן חלקי, בקשה אחת לחשיפת חומרי חקירה. בתוך כך, קבע כב' השופט ע' רוזין כי החומר כאמור יועבר לא יאוחר מעשרה ימים ממועד ההחלטה הנ"ל, והדגיש כי אין בקבלת הבקשה " כדי לעכב שמיעת ההליכים בתיק העיקרי ". ביום 26.11.202, קבע בית המשפט השלום בבאר שבע כי ביום 3.12.2012, תושלם חקירתם של שני עדי מדינה על-ידי המשיבים.

יצויין, כי השתלשלות הדברים בתיק העיקרי הובאה לידיעתו של בית המשפט זה, בין היתר, בהודעות עדכון מטעם המבקשת והמשיב 2 ובתגובות להן, בין התאריכים 28.11.2012-25.11.2012.

בקשה (חמישית) להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים

11.

ביום 31.10.2012, הוגשה הבקשה החמישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. בבקשה נטען, כי היקפן האדיר של העבירות הפיסקאליות המיוחסות למשיבים, התחכום והשיטתיות בהן נעשו, משך הזמן, והנזק העצום לקופת המדינה, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם לציבור. לטענת המבקשת, מסקנה זו מתחזקת לנוכח עברם הפלילי של המשיבים, התנהלותם בזמן הדיונים והאיומים שהשמיעו כלפי נציגי המבקשת, וכן לנוכח העובדה כי פעילותם הפלילית התבצעה, לכאורה, במסגרת תכנית עבריינית משותפת. עוד נטען, כי במקרה דנן קיים חשש ממשי כי שחרור המשיבים עלול להביא לשיבוש הליכי המשפט או להימלטות מאימת הדין. בנוסף, טוענת המבקשת כי לא ניתן להסתפק בחלופות המעצר בתיק דנן, בשים לב לתסקירי המעצר השליליים מטעם שירות המבחן. לאור האמור, התבקש בית משפט זה, להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים.

בדיון שנערך לפניי, ביום 12.11.2012, חזר בא כוח המבקשת על טענותיו וציין כי יש לזקוף לחובת המשיבים את התמשכות ההליכים בתיק העיקרי, משעשו כל אשר לאל ידם לשיבוש התנהלות ההליך וכאשר סרבו להחל בפרשת הגנה. עוד נטען, כי יש להאריך אף את מעצרו של המשיב 1, משהוא עלול להשתחרר ממאסרו בימים הקרובים.

מנגד, טען בא כוח המשיב 1, כי אין להשאיר את המשיב 1 במעצר לנוכח שינוי בנקודת האיזון, וזאת משמדובר בעבירות כלכליות גרידא, ושעה שכל עדי התביעה כבר העידו. עוד נטען, כי המשיב 1 לא זוכה להליך הוגן, שכן קצב משפטו מהיר מדי עבורו; כי המשיב 1 מתקשה לזמן עדי הגנה, כשהוא אינו מיוצג בתיק העיקרי; וכי בניגוד לדברי המבקשת ההליך אינו נמצא בשלבי הסיום.

בא כוח המשיב 2, עמד אף הוא על התמשכות ההליכים בתיק העיקרי, וטען כי המלצתו השלילית של שירות המבחן מתבססת על שיקול שאינו רלבנטי לתסקירי מעצר, שעניינו הכחשת המשיב 2 את המיוחס לו. כן נטען, כי חלופת המעצר שהוצעה בעניינו של המשיב 2 הינה חלופה הולמת.

המשיב 3, אשר ייצג את עצמו בהליך זה, טען כי הציע חלופת מעצר בבית בת זוגתו, וכי לא התקבלה המלצת שירות המבחן בעניין זה.

12.

באותו יום, 12.112012, החלטתי כי טרם שתתקבל ההחלטה בבקשה, יודיע שירות המבחן מדוע לא ניתן תסקיר אודות המשיב 3. עוד הובהר, כי עד להכרעה בבקשה, יהיו המשיבים נתונים במעצר.

13.

ביום 21.11.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 3. שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהציע המשיב 3, והתרשם כי הערבים המוצעים אינם ערים להיקף החשדות המיוחסים לו, ולחומרת התנהלותו. שירות המבחן העריך, כי " ערבים אלו כמו גם חלופות דומות אחרות אם תוצענה, יתקשו לנטרל את רמת הסיכון המתוארת ". כמו כן סבר שירות המבחן, כי לא חל כל מפנה בתפיסותיו, עמדותיו או מאפייניו של המשיב 3, שיש בו כדי להביא לידי שינוי הערכת הסיכון הנשקפת ממנו. לפיכך, שירות המבחן אינו בא בהמלצה על שחרורו של המשיב 3 ממעצר.

דיון והכרעה

14.

כידוע, הכרעה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, הינה פרי של מלאכת איזון בין הזכות לחירות, העומדת לנאשם אשר טרם הורשע, לבין האינטרס של שמירה על בטחון הציבור והגנה על תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש . השיקולים העומדים בבסיס האיזון הם, בין היתר: חלוף הזמן מאז הושם הנאשם במעצר ; קצב התמשכות ההליך המשפטי בעניינו; מידת המסוכנות הנשקפת מצד הנאשם;

החשש מפני שיבוש ההליך הפלילי; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה; וכיוצא באלו (ראו, למשל, בש"פ 7691/12 מדינת ישראל נ' דלו (לא פורסם, 4.11.2012); בש"פ 7988/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 15.11.2012)).

עוד נקבע, כי ככל שקצב התנהלות ההליך המשפטי בעניינו של נאשם מתארך, כך נעה המטוטלת לכיוון זכותו לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (ראו, למשל, בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (לא פורסם, 26.1.2011); בש"פ 8159/12 מדינת ישראל נ' זנון (לא פורסם, 20.11.2012)). לעניין זה, יש ליתן את הדעת לטעמים להתמשכות ההליכים ולצפי לסיומו, שעה ש" גורם התארכות המשפט לצורך הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בהארכת מעצר אינו עשוי מעור אחד. טיבו של גורם זה וסיבותיו הם חלק ממערכת השיקלול המורכב הנדרש לצורך הכרעה בשאלת הארכת המעצר " (בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסם, 20.2.2001), פס' 16. וראו גם, בש"פ 3726/04

מדינת ישראל נ' חאתם ואח' (לא פורסם, 6.5.2004); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב (לא פורסם, 26.6.2012); בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 26.1.2012).

15.

בענייננו, ניתן להתרשם כי על אף התמשכות ההליך העיקרי, עושה בית משפט קמא את כל אשר ניתן כדי לנהל את הדיון ביעילות ובקצב סביר, תוך הקצאת זמן שיפוטי בהיקף ניכר. מדובר במשפט מורכב וסבוך, שבמרכזו עומדים מי, שלכאורה, יזמו ופעלו יחדיו לביצועה של תוכנית עבריינית רחבת היקף, אשר הסבה נזקי עתק לקופת המדינה. על מורכבות זו למדים אנו, בין היתר, מהיקפה של פרשת התביעה, אשר הסתיימה ביום 21.5.2012, ובמהלכה התקיימו 46 דיוני הוכחות, נשמעו 157 עדי תביעה, והוגשו 440 מוצגים. מעיון בחומר שהונח לפניי עולה, כי בנוסף להתמשכות ההליכים, עקב היקפו הבלתי שגרתי של התיק, אין ספק כי ניתן לייחס למשיבים תרומה נכבדת להתארכות משפטם, וניתן לדברי חבריי השופטים לדבר בעד עצמם:

דברי השופט ס' ג'ובראן בהחלטתו מיום 16.11.2011 (בש"פ 8252/11):

"המשיבים בהתנהלותם, ובהתנהלות באי כוחם הם שהביאו לעיכוב בשמיעת התיק, בין היתר, בשל בקשות חוזרות ונשנות

לדחיית מועדי דיון וביטולם".

דברי השופטת (כתוארה אז) מ' נאור בהחלטתה מיום 15.5.2012 (בש"פ 3597/12):

"המשפט אכן התארך אך הדבר נובע במידה רבה מהתנהלות הנאשמים ועל כן, אין להם אלא להלין על עצמם. נראה כי מטרת המשיבים היא ליצור סחבת ש"תאלץ" את בית המשפט לשחררם. עליהם להבין ש"טרפוד" ההליך לא יצלח".

דברי השופט ע' רוזין בהחלטתו מיום 29.10.2012 בתיק בעיקרי:

"הנאשמים 1, 2 ו-3 ממשיכים להשחית את זמנו של ביהמ"ש ולא גורמים להתייצבות עדים מטעמם. מאז תחילת שנת המשפט הנוכחית, התקיימו 14 ישיבות (כולל ישיבת היום) והנאשמים לא טרחו להזמין עדים מטעמם (למעט שני עדים שוליים – עו"ד מויאל ופקידת הבנק). ביהמ"ש נתן לנאשמים הזדמנויות חוזרות ונשנות, לגרום להתייצבות העדים מטעמם, ואולם הנאשמים לא השכילו לנצל הזדמנויות אלו...".

דברי השופט ע' רוזין בהחלטתו מיום 26.11.2012 בתיק בעיקרי:

"ביהמ"ש מביע צער מכך שהנאשם מס' 2, ממשיך להעמיד את ביהמ"ש בפני עובדות כשהוא אינו מזמין את העדים מטעמו, עד שהנאשם מס' 1 יסיים את הבאת עדיו. ביהמ"ש התייחס לעניינים אלה בהחלטות חוזרות ונשנות ושינה את סדר הבאת העדויות, והורה בנסיבות המיוחדות שנוצרו, לכל הנאשמים (יחד ולחוד), להזמין את עדיהם, ואף נאשם לא טרח לעשות כן, במהלך ישיבות חוזרות ונשנות. המשפט עומד לקראת סיום ובאם הנאשמים לא יקדמו את ענייניהם במהירות האפשרית, ייתכן והמשפט יסתיים, והדבר עשוי לעמוד להם לרועץ. גם הדיון היום איננו מנוצל. אף אחד מהנאשמים לא טרח להביא עדים מטעמו, למרות שביהמ"ש תיכנן יום דיונים מלא מהשעה 08:30 ועד השעה 18:00... הנאשמים כולם מגלים זלזול רב כלפי ביהמ"ש, מבזבזים את זמנו של ביהמ"ש ומפריעים הפרעות בלתי פוסקות בדיונים " [ההדגשות שלי – א.ש.].

16.

לנוכח האמור לעיל, ולאחר שהובהר כי התמשכותו הניכרת של ההליך עומדת בחלקה הגדול לפתחם של המשיבים, הרי שנסיבות העניין, אין בשיקול בדבר קצב התנהלות המשפט ומשך הזמן בו מצויים המשיבים במעצר כדי להביא לשינוי נקודת האיזון, וסבורני כי המטוטלת אינה נעה לכיוון שחרורם. וזאת, אף ביתר שאת, שעה שניכר כי, על אף דבריהם של באי כוח המשיבים, המשפט אכן נכנס לשלביו האחרונים.

כמו כן, הנני סבור כי שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים מטה את הכף לקביעה כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיבים עומדת בעינה, וכי עדיין לא ניתן לאיינה באמצעות חלופות המעצר המוצעות. זאת, בשים לב לעמדתו העקבית של שירות המבחן לפיה אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי להוות מענה הולם; לרמת הסיכון הנשקפת מהמשיבים; לחומרת העבירות המיוחסות להם; להיקף הנזקים שגרמו, לכאורה, לקופה הציבורית; ולעברם הפלילי.

אל אלו, מצטרף החשש הקיים לשיבוש מהלכי המשפט והימלטות מאימת הדין, אשר חרף טענות באי כוחם של המשיבים, חשש זה אינו מתאיין עם סיום העדתם של עדים במשפט. זאת, כאשר קיימת עדיין האפשרות כי אלו יחזרו בהם בשלב מאוחר יותר של המשפט, עקב איומים שהופנו כלפיהם ותתבקש חזרתם אל דוכן העדים (ראו, לעניין זה, בש"פ 5561/12 מדינת ישראל נ' שירזי (לא פורסם, 31.7.2012), פס' 5; בש"פ 7998/12 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.11.2012), פס' 17).

17.

בנסיבות אלה, שעה שנראה כי משפטם של המשיבים נכנס לשלביו האחרונים; כאשר התמשכות ההליכים רובצת בחלקה הגדול לחובת המשיבים; לאור העובדה שהסיכון הנשקף מצדם עודנו שריר וקיים; לנוכח ה חשש לתקינות ההליך באם ישוחררו; ובשים לב חומרת העבירות המיוחסות להם ונסיבותיהם, הנני סבור, כי נקודת האיזון טרם השתנתה, וטרם הגיעה השעה לשקול את שחרורם לחלופת מעצר.

18.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ומעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.11.2012 (המשיבים 1 ו-2) ומיום 5.11.2012 (המשיב 3), או עד למתן פסק דין בבית המשפט השלום בבאר שבע, בת"פ 38119-03-11, לפי המוקדם.