בש"פ 8159/12 מדינת ישראל נ. סווילם זנון

1.

מונחת בפני בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) או עד למתן פסק הדין בת"פ 56282-01-12 (בבית המשפט המחוזי בבאר שבע), לפי המוקדם.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 29.2.2012 אשר מייחס לו שישה אישומים שבהם כלולות העבירות הבאות: קשירת קשר לעשיית פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות נשק רבות, לפי סעיפים 144(ב1), 144(ב) סיפא ו-144(א) סיפא לחוק העונשין; עבירות של קבלת רכוש שהושג בפשע, לפי סעיף 411 לחוק העונשין; עבירות של פגיעה ברכוש, לפי סעיף 108(ד) לחוק העונשין; איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

3.

לפי כתב האישום המשיב היה שותף בקשר שקשרו אחיו ונאשמים אחרים

לצורך גניבה שיטתית ורחבת היקף של פגזים המיועדים לטנקים מבסיס צה"ל (להלן: הבסיס ). על מנת לגנוב את הפגזים פרצו הקושרים לבסיס מספר רב של פעמים תוך שהם מסבים נזק כבד לגדרות התיל שמקיפות אותו לצורך אבטחתו. בסך הכול נגנבו על-ידיהם למעלה מ-3,200 פגזים, שמהם נמכרו לצדדים שלישיים מעל 3,000. תפקידו של המשיב היה לתווך בין הקושרים שגנבו את הפגזים שפורקו לבין רוכשי המתכות, שקנו את חלקי הפגזים לצרכים מסחריים. הקושרים, ובהם המשיב, קיבלו לידיהם סכום הקרוב למיליון שקל בגין מכירת המתכות, בעוד צה"ל העריך את שווי הנזק שנגרם למערך האספקה שלו ולרכושו בכ-23 מיליון שקל.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו. בתגובה ביקש בא-כוחם של המשיב והנאשמים הנוספים לדחות את הדיון על מנת ללמוד את חומר החקירה ולצלמו. ביום 2.4.2012 הורה בית המשפט (מ"ת 56263-02-12, השופט נ' אבו טהה ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה נקבע כי המשיבה הציגה די ראיות לכאורה נגד המשיב, וכן כי אופי העבירות, היקפן, תדירותן ונסיבות ביצוען לכאורה מקימים חזקת מסוכנות. בנוסף קבע בית המשפט כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב והנאשמים הנוספים ישבשו את הליכי המשפט נגדם. בית המשפט דחה את ההבחנה בין המשיב לבין הנאשמים שהיו מעורבים בפריצות עצמן ולשחררו לחלופת מעצר, בהדגישו את מעורבותו העמוקה של המשיב בביצוע העבירות, שזו עלתה גם מהודעותיו.

5.

עררו של המשיב על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נדחה בבית משפט זה ביום 23.4.2012 (בש"פ 3042/12 השופט ס' ג'ובראן ). בית המשפט קבע כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בדרך של חלופת מעצר. כן קבע כי חומרת העבירות ומספרן מעידים על סיכון לביטחון הציבור. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר ביום 6.9.2012 אשר התייחסה לזמן הרב שחלף משעה שהוגש כתב האישום בעניינו של המשיב עד שהחל משפטו. בקשתו נדחתה ביום 5.11.2012 (מ"ת 56263-02-12, השופט

נ' אבו טהה ) בנימוק שלא חל שינוי בנסיבות וכן מפני שהתשתית הראייתית בעניין נותרה לכאורה איתנה. עוד קבע בית המשפט כי טענות המבקש עתידות להתברר בדיון על הארכת מעצרו הקרב ובא, שכן זו אכסנייתן הטבעית.

6.

מהלכו של המשפט במקרה זה ידע עד כה מהמורות רבות. כתב האישום הוקרא למשיב ביום 18.3.2012 ובאותו מעמד ביקש בא-כוחו של המשיב דחייה על מנת להסדיר את ייצוגו של המשיב. בקשתו התקבלה והדיון נדחה ליום 15.4.2012. ביום 15.4.2012 הוחלט על העברת הדיון ממותב בראשה של השופטת ר' אבידע לשופטת ט' חיימוביץ' , תוך דחייתו ליום 29.4.2012. במועד זה הודיע בא-כוחו של המשיב כי עדיין אינו מוכן להשיב לכתב האישום, ולפיכך קבע בית המשפט מועד חדש לכך – 1.7.2012 וכן שני מועדים לשמיעת הראיות – 7.11.2012 ו-21.11.2012. ביום 1.7.2012 כפר המשיב בכתב האישום ונקבע מועד נוסף לדיון ליום 5.9.2012. בין לבין נשלחה הודעה לבא-כוחו של המשיב כי יש חומר חקירה נוסף בעניינו. בשלב זה, ומטעמים הקשורים בבית המשפט, הועבר כתב האישום לדיון בפני השופט א' איינפלד וביום 6.9.2012 התקיימה הישיבה הראשונה. במועד זה ביקשה באת-כוחה של המבקשת להפריד בין דיוניהם של המעורבים בפרשה בהתחשב בכך שהם עתידים להעיד זה נגד זה. בא-כוח המשיב הסכים לבקשה, וכן ביקש להצטרף להליכי גישור. ביום 20.9.2012 התקיימה ישיבת גישור עם בא-כוחו של המשיב ועם הנאשמים האחרים בפרשה אצל הנשיא י' אלון . במקביל לכך, נותב תיקו של המשיב לטיפולו של השופט א' ביתן ונקבע לתזכורת ביום 14.10.2012. ביום 14.10.2012 הודיעו הצדדים כי מתנהלים ביניהם מגעים להסדר טיעון. בתאריכים 22.10.2012 ו-7.11.2012 ביקשו הצדדים ארכה נוספת קודם לדיון לצורך המשך המגעים ביניהם. בקשותיהם נתקבלו והדיון נדחה ל21.11.2012.

8.

המבקשת טענה בפני כי בהתחשב בהיקפן האדיר של העבירות שבוצעו ובחומרתן – מסוכנותו של המשיב בעינה עומדת. בנוסף טענה המבקשת כי מאחר שחלק מהמעורבים בפרשה עדיין לא נתפסו, יש יסוד סביר לחשוש שאם ישוחרר המשיב ממעצר הוא ישבש את הליכי המשפט נגדו או יתחמק מאימת הדין. המבקשת מודעת לכך שהמשפט לא התקדם למעשה, כמפורט לעיל, אך סבורה כי יש יסוד להערכה כי המשפט יתקדם כעת.

9.

בא-כוחו של המשיב התריע על כך ששמיעת הראיות במשפט החלה רק שבעה חודשים לאחר שנעצר המשיב עד תום ההליכים. הוא הודה שהצדדים מצויים כעת בעיצומה של הידברות ומנסים להגיע ביניהם להסדר. אולם, הוא הוסיף וטען שזהו ערוץ מקביל, ולא היתה מניעה לנהל את המשפט (למעט בישיבות שנקבעו בעת האחרונה והוגשה בקשה לדחותן). הוא אף הצביע על כך שהמשפט צפוי להימשך עוד זמן רב. בא-כוחו של המשיב הדגיש עוד כי הסוחרים שהמשיב תיווך בינם לבין הקושרים שגנבו את הפגזים בפועל שוחררו לביתם זה מכבר, בתנאים מגבילים.

10.

לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים ואת החומר שהוצג בפני, ולא בלי התלבטות, הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להתקבל. ככל שחולף הזמן מתחילת מעצרו של נאשם בהליך הפלילי כן מתחזקים השיקולים התומכים בשחרורו. מיקומה של נקודת האיזון בין השיקולים הנוגדים נקבע בשים לב גם לקצב התקדמות ההליכים. בענייננו חלפו חודשים רבים עד תחילת משפטו של המשיב למעשה, ובין לבין התחלפו בו לא מותב אחד, כי אם ארבעה. עובדות אלה הן מטרידות. עם זאת, לעת עתה, זוהי הפעם הראשונה שבה מתבקשת הארכת המעצר. יתרה מכך: ענייננו בעבירות חמורות, בעלות פוטנציאל פגיעה בביטחון המדינה, שבוצעו בהיקף רחב, בעבור בצע כסף (ראו והשוו: בש"פ 463/88 מדינת ישראל נ' קראעין , פ"ד מב(3) 163, 165 (1988); ע"פ 7781/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.8.2005); בש"פ 7207/06 ויצמן

נ'

מדינת

ישראל (לא פורסם, 10.9.2006), בפסקאות 5 ו-7; בש"פ 10870/06 ציצו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.2007); בש"פ 1770/11 טלאלקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.3.2011), בפסקה 6; ע"פ 4105/11 זועבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.2012)). המשיב אמנם הציג עצמו כמי ששימש לכאורה רק כ"מתווך" של מכירת פסולת המתכת (בהתחשב בכך שהפגזים הושחתו קודם למכירתם כחומר גלם). אולם, גם תפקידו כמתווך היה קריטי למערך העברייני שתואר בכתב האישום. הוא זה שחלקו הפך את מעשי העבירה המקוריים לכדאיים ולכן גם לכאלה שכדאי לכאורה לחזור ולבצעם. הפעילות המתוארת בכתב האישום לא הייתה חד-פעמית אלא פעילות חוזרת ורב- פעמית. בכל פעם, על פי הנטען, המשיב "נקרא לדגל".

11.

אשר על כן, אני מקבלת את בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 29.11.2012, או עד למתן פסק דין בעניינו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 56282-01-12, לפי המוקדם.