בש"פ 1770/11 שהר טלאלקה נ. מדינת ישראל

1.

"על פי תנועת הרכבות..." שר המשורר, ולא העלה בדמיונו כי העוררים שבפנינו עשויים היו לגרום להפסקת תנועת הרכבות ולנזק כבד ברכוש ובנפש, לאחר שפירקו מאות ברגים ממסילת רכבת ומכרו אותם לפי משקלם כברזל.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 24.2.11 (כב' השופט ד' מגד ) לפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, במסגרת מ"ת 6945-02-11.

1.

ביום 3.2.11 הוגש כנגד העוררים כתב אישום המייחס להם עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; גניבה לפי סעיף 384 לחוק; היזק מיוחד לפי סעיף 453(ב)(1) לחוק; הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; והפרעה בנתיב המסילה לפי סעיף 31(2)(5) לפקודת מסילות הברזל [נוסח חדש], התשל"ב-1972.

על פי המתואר בכתב האישום, פירקו העוררים, שני אחים שהועסקו כשומרים באזור, ועמם אדם נוסף, מאות ברגים ממסילת רכבת בקטע המסילה בין צומת להבים לדבירה, ומכרו אותם לפי משקלם כברזל. זאת עשו, במהלך חודש דצמבר, אך בעיקר במהלך סוף השבוע בתאריכים 1.1.2011-31.12.2010. ביום 2.1.11, יום ראשון בשבוע, עברו על המסילה בשעות הבוקר מספר רכבות נוסעים שבכל אחת מהן בין 1,000-800 נוסעים, אך למרבה המזל, בשל מזג האוויר הקר ששרר באותו יום נמנעו תזוזת המסילה וניתוקה. סמוך לאחר השעה 10:00 באותו יום, במהלך נסיעה בקרונית בדיקה על המסילה, גילו עובדי הרכבת כי הברגים פורקו, והושבתה תנועת הרכבות במסילה למשך מספר שעות עד לתיקון הנזק.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, למעט טענת העוררים לגבי העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. העוררים טענו כי

במקום היו שתי מסילות, האחת ישנה והאחת חדשה שטרם הושמשה, והם גנבו את הברגים מהמסילה החדשה. זאת, מתוך הנחה שהפועלים שיעסקו בהכשרת המסילה החדשה יבחינו בנקל בברגים החסרים וירכיבו אחרים במקומם. לטענתם, מניעיהם לביצוע הגניבה היו כלכליים בלבד ולא היה בכוונתם לסכן חיי אדם.

3.

בית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 24.2.11 כי טענתם של העוררים נסתרת מחומר הראיות ממנו עולה כי הברגים פורקו לאחר שהחלה תנועת הרכבות על המסילה החדשה (ביום 17.12.2010). אשר ליסוד הכוונה, נקבע כי העוררים הבינו את המשמעויות הנובעות ממעשיהם, וצפייתם את התוצאה העלולה להתרחש עקב מעשיהם מקימה את היסוד הנפשי הנדרש לצורך סעיף 332(2) לחוק העונשין. משכך, מצא בית המשפט כי מתקיימת עילת מעצר בגין מסוכנות לבטחון הציבור, והורה כאמור על מעצר העוררים עד תום ההליכים.

מכאן לערר שבפניי.

4.

העוררים טענו במישור העובדתי ובמישור המשפטי. במישור העובדתי טענו העוררים כי לא ניתן להסיק מחומר הראיות מה המועד בו פירקו את הברגים. לטענתם, הדבר לא היה בסוף השבוע של סוף חודש דצמבר-תחילת ינואר כאמור בכתב האישום, והם פירקו את הברגים מוקדם יותר, טרם הפעלת המסילה החדשה. בהקשר זה נטען כי חומר הראיות חסר ואינו כולל דיווחים אודות הבדיקות היומיות, השבועיות והחודשיות שנערכו במסילה, שמהן ניתן ללמוד על מועד גניבת הברגים. דווקא העובדה כי "הקפידו" לפרק את הברגים רק מהמסילה החדשה,

שטרם נכנסה לשימוש באותו מועד, מוכיחה כי לא התכוונו לסכן חיי אדם. טענה זו מתקשרת לטענת העוררים במישור הנפשי, ולפיה המניע שלהם היה כלכלי גרידא, סחר בברזל בלבד, ואין לייחס להם מטרה מיוחדת של כוונה לפגוע בנתיב תחבורה.

למיצער, טענו העוררים כי לא ניתן לייחס להם מסוכנות באשר אף אם נהגו בטיפשות, ברי כי לא יעזו לחזור על מעשיהם. מאחר שאין להם עבר מכביד, ובהיעדר השגה על חלופות המעצר שהוצעו על ידם, היה על בית המשפט

לשחררם לחלופת מעצר.

5.

שלושה רכיבים נדרשים למעצר עד תום ההליכים והם: ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר. זו התורה כולה על רגל אחת ונבחן את הדברים על פי סדרם.

ראיות לכאורה : שני העוררים – שהועברו לחקירת המשטרה לאחר חקירתם בשב"כ – טענו בחקירתם, כל אחד בנפרד, כי פירקו את הברגים מהמסילה החדשה בלבד, וכמי ששמרו בסביבה, ידעו כי הרכבת אינה נוסעת עליה (העורר 1 עבד כשומר כשבועיים בין התאריכים 14.12-1.12 והעורר 2 עבד כשומר כ-40 יום). שני העוררים השיבו, כל אחד בדרכו, כי הם מבינים שהרכבת יכולה הייתה להתהפך עקב שחרור הברגים מהמסילה וכי הדבר עלול לגרום לפצועים והרוגים, אך בשל כך פירקו ברגים רק מהמסילה החדשה. עוד עולה מהודעותיהם, כי כשלושה ימים לפני הפירוק המסיבי של הברגים, פירקו בערך 80 ברגים מאותה מסילה.

ברם, חומר הראיות אינו מאשש את גרסת העוררים לפיה הפירוק המסיבי של הברגים בוצע לפני התאריך בו נכנסה המסילה החדשה לשימוש. מהחומר עולה כי מיום 17.12.2010 ועד היום בו אותרה הגניבה, הרכבת פעלה כסדרה (מסמך מ"ו בתיק החקירה), ובביקורת שבוצעה ביום 31.12.2010 בשעה 08:30 לא נמצאו שום אירועים חריגים ומסילת הרכבת הייתה תקינה (מסמך קמ"ט בתיק החקירה). כפי שעולה מאישור מפקח המסילה, הביקורת יכולה שלא לאתר כמות קטנה של ברגים שפורקו, אך לא כמות גדולה, ומתקיימת ביקורת יומית-שבועית-חודשית ברמות שונות (מסמך קמ"ז בתיק החקירה). מכאן המסקנה הלכאורית כי פירוק הברגים נעשה במהלך שישי-שבת בתאריכים 31.12.2010-1.1.2011, שבועיים לאחר תחילת השימוש במסילה החדשה.

מכל מקום, החשוב לענייננו כי שני העוררים היו מודעים לכך שמעבר רכבת על המסילה, לאחר פירוק הברגים, עלול לגרום להרוגים ופצועים. המערערים גילו אדישות לתוצאה האפשרית, כשהם משליכים יהבם, לגרסתם שלהם, על כך שהביקורת תגלה את פירוק הברגים כאשר ישמישו את המסילה החדשה. בפסיקה נקבע כי לצורך היסוד הנפשי של "בכוונה לפגוע" בסעיף 332(2) לחוק העונשין - שהיא עבירת התנהגות בעלת יסוד נפשי של "מטרה" על פי ההגדרה של "בכוונה" בסעיף 90א(2) לחוק העונשין -

ניתן להחיל את כלל הצפיות (ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005)). ובקיצור, אפילו לשיטתם של העוררים, ניתן להרשיעם בעבירה לפי סעיף 332(2) שעניינה סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה .

6.

עילת מעצר : בנקודה זו אנו מגיעים לשאלה אם קמה עילת מעצר כנגד העוררים.

גניבת ברזל הפכה למכת מדינה. גנבי הברזל אינם מהססים לפרק תשתיות ברזל (בש"פ 3130/07 בטיטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.4.2007)), לעקור שלטים, להסיר מכסי ביוב ואף לכלות ולהשמיד יצירות אומנות ומונומנטים היסטוריים (דוגמת פסלו של אלכסנדר זייד וראו ערך "חצי טון ברונזה"). דא עקא, שמאז נחקק חוק המעצרים, חזקה עלינו מצוות המחוקק כי הרתעה אינה מהווה עילת מעצר, ויכול הטוען לטעון כי למרות שגניבת ברזל יכולה להרתיח את דמו של הישראלי המצוי, אין בכך כדי להקים עילת מעצר.

אלא שלא בעבירת רכוש "רגילה" של גניבת ברזל עסקינן, אלא בגניבת ברזל שגרמה במישרין לסיכון חיי אדם, ולכן, לא בהרתעה עסקינן אלא במסוכנות. צא וראה כי תמורת סכום של כ-400 ₪, התמורה שקיבלו העוררים עבור שללם, לא היססו העוררים, אפילו לשיטתם שלהם, לגרום נזק כבד עשרות מונים למסילת הברזל. פירוק הברגים עלול היה לגרום לשימוט (ירידת הרכבת מהפסים) ולאירוע רב נפגעים, כדי כך שמפקח המסילה של הרכבת כתב כי "ניצלנו מפיגוע המוני שהיה עלול להביא למאות הרוגים". נזק כבד יכול היה להיגרם ברכוש ובנפש אילולא גילו עובדי הרכבת במועד כי פורקו מאות ברגים לאורך המסילה. העוררים גילו, במקרה הטוב, אדישות וחוסר מצפון לתוצאות שעלולות לנבוע ממעשיהם, וכל זאת עבור חופן שקלים. מעשיהם של העוררים מעידים עליהם כי הם מסוכנים לציבור.

קיצורו של דבר, שבנסיבות המקרה, מתקיימת העילה של מסוכנות.

7.

חלופת מעצר : העוררים הציעו חלופת מעצר, שאמנם לא נבחנה על ידי שירות המבחן, אך נבחנה על ידי בית משפט קמא, שהתרשם ישירות מהמפקחים המוצעים, ונמצאה כבלתי מתאימה.

8.

סופו של דבר, שאני דוחה את הערר.